# פרק י"ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/shemot/beshalach/perek-14/

**פסוק א-ב** וישבו ויחנו לפני פי החירת, כאן נתקים (בראשית טו, יד) "ואחרי כן יצאו ברכש גדול", אמר הקדוש ברוך הוא, זו היא הבטחה שהבטחתי לו יחזרו לאחוריהם, שכל כסף וזהב שכנס יוסף היה נתון בבעל צפון, וכשחזרו נטלוהו שנאמר (תהלים סח, יד) "כנפי יונה נחפה בכסף".

וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו. רבי שמעון בן יוחאי אומר, כל מקום שהוא אומר לאמר ואמרת אליהם, לדורות. וכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זו לשעה, רבי אומר, אף בכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם הרי הוא לדורות חוץ משלשה מקומות, וישבו ויחנו לפני פי החירת. מה היו חירות הללו, לא היו משפעות אלא גדודיות, לא היו תרוטות אלא מקפות, לא היו עגלות אלא מרבעות, לא היו מעשה אדם אלא מעשה שמים, ועינים להם פתוחות כמין זכר וכמין נקבה היו, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר, החירת מצד זה, ומגדל מצד זה, והים לפניהם, ומצרים מאחוריהם, דבר אחר, אין חירת אלא מקום חרותן, מקום אטלס, מקום בית עבודה זרה שלהן לשעבר היה נקרא פיתום, שנאמר "ויבן ערי מסכנות" וגו' חזרו להן ונקרא פי החירת, שהיא מאחרת עובדיה.

ויסעו בני ישראל מרעמסס לסכת, ומסכות לאתם, ומאתם לפני פי החירת. נסעו בערב שבת ושבת ובאחד בשבת, שני בשבת שהוא רביעי לנסיעתן התחילו ישראל מתקנים את כליהם ומציעים את בהמתן לצאת. אמרו להם האוקטורין הגיע פרוטגמא שלכם לחזור למצרים, שנאמר (לעיל ה, ג) "דרך שלשת ימים" וגו'. אמרו להן ישראל, וכשיצאנו ברשות מי יצאנו, שנאמר (במדבר לג, ג) "ממחרת הפסח" וגו'. אמרו להם האוקטורין, רוצים ולא רוצים סופכם לקים דברי מלכות. עמדו עליהם ישראל, הכו מהן פצעו מהן והרגו מהן. הלכו והגידו לפרעה. אמר להם משה, חזרו לאחוריכן כיון שתקע קרן חזור התחילו מחסרי אמנה שבישראל מתלשין בשערן ומקרעים לכסותן, עד שאמר להם משה, מפי הקדוש ברוך הוא נאמר לי שאתם בני חורין, לכך נאמר ויחנו לפני פי החירת.

בין מגדל ובין הים. שם גדולם של מצרים, שם היתה תפארתם, שם היתה מקום מיחס שלהם. שם כנס יוסף את הכסף ואת הזהב, כענין שנאמר (בראשית מז, יד) "וילקט יוסף" וגו'.

לפני בעל צפן, נשתיר מכל היראות, בשביל לפתות לבן של מצרים. עליו הוא אומר "משגיא לגוים ויאבדם". נכחו תחנו על הים, בשביל לפתות לבם של מצרים.

**פסוק ג** ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ, אין נבוכים אלא מטרפים, שנאמר (יואל א, יח) "מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר" וגו', דבר אחר, אין נבוכים אלא מעורבין, שנאמר "והמלך והמן ישבו לשתות" וגו', דבר אחר, אמר פרעה ולא ידע מה אמר, משה הטעה אותם ולא היה יודע להיכן מוליכן, שנאמר נבוכים הם, ואין נבוכים אלא משה, שנאמר (דברים לב, מט) "עלה אל הר העברים הזה הר נבו", דבר אחר, אמר פרעה ולא ידע מה אמר, ראה שעתידין ישראל לבכות במדבר, שנאמר (במדבר יד, א) "ותשא כל העדה", דבר אחר, אמר פרעה ולא ידע מה אמר, ראה שישראל עתידין לפול במדבר, שנאמר "במדבר הזה יפלו".

סגר עליהם המדבר, כיון שראו ישראל הים סוער ושונא רודף הפכו פניהם למדבר, זמן להם המקום חיות רעות ולא היו מניחין אותן לעבור, שנאמר סגר עליהם המדבר. ואין סגירה אלא חיה רעה, כענין שנאמר (דניאל ו, כג) "אלהי שלח מלאכ(י)ה וסגר פם אריותא".

**פסוק ד** וחזקתי את לב פרעה. שהיה לבן חלוק אם לרדוף אם לא לרדוף.

ואכבדה בפרעה ובכל חילו, פרעה התחיל בעברה תחלה וממנו התחילה הפרענות, כיוצא בו (בראשית ז, כג) "וימח את כל היקום" וגו', כיוצא בו "והכיתי כל בכור", כיוצא בו (דברים יג, טז) "הכה תכה" וגו', כיוצא בו "וצבתה בטנה" אבר שהתחילה בעברה תחלה ממנה התחילה הפרענות, והרי דברים קל וחמר ומה אם מדת פרענות מעוטה מי שהתחיל בעברה ממנו התחילה הפרענות, קל וחמר למדת הטובה מרבה.

דבר אחר, ואכבדה בפרעה, מגיד הכתוב כשיבא הקדוש ברוך הוא לפרע מן האמות שמו מתגדל בעולם, שנאמר (ישעיה סו, יט) "ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים" וגו' (שם מה, יד) "כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש", אחריו מהו אומר "אכן אתה אל מסתתר", וכן הוא אומר (יחזקאל לח, כב) "ונשפטתי אתו בדבר ובדם". אחר כך (שם כג) "והתגדלתי והתקדשתי". (תהלים עו, ג ד) "ויהי בשלם סוכו" וגו', שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב", מה הוא אומר "נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו", לכך וידעו מצרים כי אני ה', לשעבר לא היו יודעים את ה', אבל מכאן ואילך וידעו מצרים כי אני ה'.

ויעשו כן. להודיע חכמתן של ישראל שלא אמרו היאך אנו חוזרין לאחורינו, שלא לשבור לב טף ונשים שעמם, דבר אחר, ויעשו כן, אמרו, רוצים ולא רוצים אין לנו אלא לקים דברי בן עמרם.

**פסוק ה** ויגד למלך מצרים. האוקטורין שלו הגידו לו. ויש אומרים, דירכאות היו לו. ויש אומרים, עמלק הגיד לו. כי ברח העם. וכי בורחים היו, והלא כבר נאמר (במדבר לג, ג) "ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה", ומה תלמוד לומר כי ברח העם, אלא מתוך שהכו את האוקטורים הלכו והגידו לפרעה, אמרו, הכו ממנו פצעו ממנו והרגו ממנו ולא מחה אדם בידם, אין להם לא מושל ולא שר, כענין שנאמר "מלך אין לארבה".

ויהפך לבב פרעה ועבדיו. לשעבר, (לעיל י, ז) "ויאמרו עבדי פרעה אליו" וגו', ועכשיו ויהפך לבב פרעה ועבדיו, אמרו, אלו לא לקינו ושלחנו די הוא, אלא לקינו ושלחנו. או אילו לקינו ושלחנו ולא נטלו את ממונינו די הוא אלא לקינו ושלחנו ונטלו את ממוננו. משל למה הדבר דומה לאחד שאמר לעבדו הבא לי דג מן השוק וכו' (במכילתא).

דבר אחר, ויהפך, מגיד הכתוב שכשיצאו ישראל ממצרים בטלה מלכותן של מצרים, שנאמר מעבדנו, אמרו, עכשיו כל האמות מקישות עלינו בזוג, לומר, מה אלו שהיו ברשותם הניחום והלכו להם, עכשיו היאך אנו שולחים לארם נהרים ולארם צובה להעלות לנו מסים, להביא לנו עבדים ושפחות, ללמדך שהיה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו, והיו לו שולטנות על כל העולם כלו בשביל כבודן של ישראל. עליו הוא אומר "שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו", וכן אתה מוצא בכל מלכות ששעבדה את ישראל ששלטה על כל העולם כלו בשביל כבודן של ישראל. במלכות בבל מהו אומר, (ירמיה כז, ח) "והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו את נבוכדנאצר מלך בבל", במלכות אשור מהו אומר, (ישעיה י, יד) "ותמצא כקן ידי" וגו', במלכות מדי ופרס מהו אומר, (דניאל ו, כו) "באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אמיא ולשניא", במלכות יון מהו אומר, "וארבעה ראשין לחיותא ושלטן יהיב לה, במלכות רביעית מהו אומר, (שם, כג) "ותאכל כל ארעא", ללמדך שכל מלכות ומלכות ששעבדה את ישראל שלטה מסוף העולם ועד סופו בשביל כבודן של ישראל.

דבר אחר, ויהפך. אמרו, בשבילם היתה טובה באה עלינו. רבי יוסי הגלילי, אומר משל למה הדבר דומה, לאחד שנפלה לו בית כור בירשה וכו' , כך נעשה למצרים, שלחו ולא ידעו מה שלחו, דכתיב, ויאמרו מה זאת עשינו.

ויאסר את רכבו. בידו אסרו, אמר, דרך מלכים להיות עומדים ואחרים מציעין להם אבל כאן בידו אסרו, כיון שראו גדולי מלכות שהוא עומד ומציע לעצמו עמד כל אחד והציע לעצמו.

ארבעה אסרו בשמחה (כתוב ברמז צ"ו).

ואת עמו לקח עמו. לקחן בדברים, אמר להן דרך מלכים להיות מנהיגים בסוף וחילותיהם מקדימים לפניהן, אני אקדים לפניכם, שנאמר (להלן פסוק י) "ופרעה הקריב". דרך מלכים להיות בוזזין לעצמן ונוטלין חלק בראש, אני אשוה לכם בבזה. שנאמר "אחלק שלל", ולא עוד אלא שאני פותח לכם אוצרות של כסף ושל זהב ומחלק לכם, לכך נאמר ואת עמו לקח עמו, לקחם בדברים.

ויקח שש מאות רכב בחור. משל מי (כתוב ברמז קפ"ו).

בסיסרא אומר (שופטים ד, ג) "תשע מאות רכב ברזל", אמר רבי שמעון, משל לשור הבר שהיו הכל בורחין ממנו, אמרו, נוציא לו את הארי שיהה דר עמו במדינה, יצא הארי וחתכו אברים אברים. כך היה סיסרא מתגאה בברזל, אמר לו הקדוש ברוך הוא בברזל אתה מתגאה, חייך, האש מפעפעו, שנאמר (שם ה, כ) "הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא".

רבן שמעון בן גמליאל אומר, בא וראה גדלה ועשרה של מלכות חיבת שאין להן גומוין אחת בטלה שכלן רצות ביום ובלילה, וכנגדן של מצרים (שלהן) [כלהון] עומדות בטלות. ושלשם, אין שלשים אלא גבורים, שנאמר "שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם". דבר אחר, שלשים, שיהו משלשין בזין. רבן שמעון בן גמליאל אומר, שלשים שעל המרכב, לשעבר לא היו אלא שנים, ופרעה הוסיף עליהם עוד אחת, בשביל למהר לרדוף אחרי ישראל. רבי אומר, אנטונינוס הוסיף עליהן עוד אחד.

דבר אחר, ושלשים על כלו. שלשה על כל אחד ואחד, ויש אומרים, שלשים על כל אחד. ויש אומרים, שלש מאות על כל אחד ואחד. וכי מנין היה יודע כמה מתו מישראל בשלשת ימי אפלה, אלא הוציא טימוסין שלהן ולפי הטימוסין הוציא עליהן חילות. כיוצא בו דרש רבי ירמיה (דהי"ב יד, ח) "ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלש מאות" ולפי מרכבות הוציא עליהם חילות, דבר אחר, ושלשים על כלו. על מנת לכלות, לשעבר (לעיל א, כב) "כל הבן הילוד" וגו', אבל כאן ושלשים על כלו על מנת לכלות, שנאמר (להלן טו, ט) "אריק חרבי".

**פסוק ח** ויחזק ה' את לב פרעה. שהיה לבו חלוק אם לרדוף אם לא לרדוף. וירדף אחרי בני ישראל. להודיע שבחן של ישראל, שאלו היתה אמה אחרת לא היה פרעה רודף אחריה. ובני ישראל יצאים ביד רמה. מגיד הכתוב שכשהיו מצרים רודפים אחרי ישראל היו מחרפים ומנאצים ומגדפים, אבל ישראל מפארים ומרוממים ומשבחים ונותנין שיר ושבח וגדלה תהלה ותפארת למי שהמלחמות שלו, כענין שנאמר "רוממות אל בגרונם", (שם נז, ו) "רומה על שמים אלהים", ואומר (ישעיה כה, א) "ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך". ובני ישראל יצאים ביד רמה, שהיתה ידן רמה על המצריים.

**פסוק ט** וירדפו מצרים אחריהם, מגיד שלא נכשל אחד מהם שלא ינחשו ויחזרו לאחוריהם, וכן מצינו בכל מקום הגוים מנחשים, שנאמר (דברים יח, יד) "כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו", "וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם", (יהושע יג, כב) "ואת בלעם בן בעור הקוסם".

**פסוק י** ופרעה הקריב, הוא הקריב את הפרענות לבא עליו, כיון שראה פרעה שישראל חונים על הים, אמר, בעל צפן הסכים על דעת גזרתי, אני חשבתי לאבדן במים, והוא התחיל לאבדן במים, התחיל מזבח ומקטר ומנסך ומשתחוה לעבודה זרה שלו, לכך נאמר ופרעה הקריב, הקריב לזבח ולקטר. דבר אחר, הקריב, מה שהלכו ישראל בשלשת ימים הלכו האוקטורין ביום ומחצה [ומה שהלכו האוקטורין ביום ומחצה] הלך פרעה ביום אחד, לכך נאמר ופרעה הקריב.

וישאו בני ישראל. כיון שהכו את האוקטורין היו יודעין שסופן לרדוף אחריהן.

והנה מצרים נסע אחריהם. נוסעים אינו אומר אלא נוסע אחריהם, מלמד שעשו כלן טורמיות טורמיות כאיש אחד. מכאן למדה מלכות להיות מתנהגת טורמיות.

**פסוק י** **רמז רלא** וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. תפסו להם אמנות אבותם. באברהם מהו אומר, "בית אל מים והעי מקדם" וגו'. (שם כא, לג) "ויטע אשל בבאר שבע". ביצחק מהו אומר, (שם כד, סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה" ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר "ערב ובקר וצהרים אשיחה", (שם קמב, ג) "אשפך לפניו שיחי", (שם קב, א) "תפלה לעני כי יעטף" וכו'. ביעקב מהו אומר, (בראשית כח, א) "ויפגע במקום", ואין פגיעה אלא לשון תפלה, שנאמר "אל תתפלל בעד העם הזה" וגו', וכן הוא אומר (ירמיה ז, טז) "אל תיראי תולעת יעקב", מה תולעת אינה מכה את הארזים אלא בפה, כך אין להם לישראל אלא תפלה, וכן הוא אומר, "ואני הנה נתתי לך שכם אחד על אחיך", וכי בחרבו ובקשתו לקח, והלא באברהם נאמר (תהלים מד, ז) "כי לא בקשתי אבטח", מה תלמוד לומר "בחרבי ובקשתי", זו תפלה, וכן הוא אומר, (בראשית מט, ט) "גור אריה יהודה", ואומר "וזאת ליהודה ויאמר" וגו'. וכן ירמיה אמר, (ירמיה יז, ה ז) "ארור הגבר אשר יבטח באדם ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו". וכן דוד הוא אומר, (ש"א יז, מה) "אתה בא אלי בחרב ובחנית", ואומר (תהלים כ, ח י) "אלה ברכב ואלה בסוסים המה כרעו ונפלו וגו' ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו". וכן אסא הוא אומר, "ויקרא אסא אל ה' אלהיו וגו' כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון (הגדול) הזה ה' אלהינו אתה אל יעצר עמך אנוש". במשה מהו אומר, "וישלח משה מלאכים מקדש וגו' וירדו אבתינו מצרימה וגו' ונצעק אל ה' (אלהי אבותינו) וישמע (ה' את) קלנו", אמרו להם, אתם מתגאים על מה שהוריש לכם אביכם, "הקל קול יעקב", (במדבר שם) "וישמע (ה' את) קלנו", ואנו מתגאים על מה שהוריש לנו אבינו, (בראשית כז, כב) "והידים ידי עשו", "על חרבך תחיה". מהו אומר, (במדבר כ, יח) "לא תעבר בי פן בחרב" וגו', אף כאן אתה אומר ויצעקו בני ישראל אל ה', תפסו להם אמנות אבותם, אמנות אברהם יצחק ויעקב.

**פסוק יא-יב** ויאמרו אל משה המבלי אין קברים. מאחר שנתנו שאור בעסה באו (להם) אל משה אמרו הלא זה הדבר וגו' וכי מה אמרו ישראל למשה במצרים, הרי הוא אומר "ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים וגו', ויאמרו אלהם ירא ה' עליכם וישפט", היינו מצטערין על שעבודנו במצרים, מיתת אחינו באפלה קשה ממנו, היינו מצטערין על מיתת אחינו באפלה, מיתתנו במדבר קשה לנו ממיתת אחינו באפלה, שאחינו נספדו ונקברו ואנו תהא נבלתנו משלכת לחרב ביום ולקרח בלילה.

**רמז רלב** תניא, אמר רבי יהודה, עשרה נסיונות נסו אבותינו למקום במדבר, שנים בים, שנים במים, שנים במן, שנים בשלו, אחד בעגל, ואחד במדבר פארן. שנים בים, אחת בירידה ואחת בעליה. בירידה, דכתיב ויאמרו אל משה המבלי אין קברים. בעליה, כדרב הונא, ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו, כדרש רבה בר מרי, מאי דכתיב, (תהלים קו, ז ח) "וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו", מלמד שהמרו ישראל על הים ואמרו, כשם שאנחנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר. אמר הקדוש ברוך הוא לשר של ים, פלט אותם ליבשה, אמר לפניו, רבונו של עולם, יש עבד שנתן לו רבו מתנה וחזר ונוטלה הימנו, אמר הקדוש ברוך הוא, אני נותן לך אחד ומחצה שבהן. אמר לפניו, רבונו של עולם, יש עבד שתובע את רבו, אמר לו נחל קישון יהא ערב, מיד פלטן ליבשה, היינו דכתיב (להלן פסוק ל) "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים". שנים במים, אחת במרה, ואחת ברפידים. במרה דכתיב "ויבאו מרתה", וכתיב (שם, כד) "וילנו העם". ברפידים דכתיב (להלן יז, א) "ויחנו ברפידים" וכתיב (שם ב) "וירב העם עם משה". שנים במן, שנאמר "אל (תצא) [יצא"], ויצאו. (ראה שם טז, יט כ) "לא תותירו", והותירו. שנים בשלו, בשלו ראשון, דכתיב "בשבתנו על סיר הבשר", בשלו שני, דכתיב (במדבר יא, ד) "והאספסף אשר בקרבו". עגל כדאיתיה, במדבר פארן כדאיתיה.

**פסוק יג** ויאמר משה אל העם אל תיראו. הרי משה מזרזן להודיע חכמתו של משה היאך היה משה עומד ומפייס לכל אותן האלפים והרבבות, עליו מפרש בקבלה, (קהלת ז, יט) "החכמה תעז לחכם", התיצבו וראו את ישועת ה'. אמרו לו, אימתי, אמר להם, היום ישלח עליכם רוח הקדש ואין יציבה בכל מקום אלא רוח הקדש, שנאמר "ראיתי את ה' נצב על המזבח". ואומר (ש"א ג, י) "ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם", ואומר, (דברים לא, יד) "קרא את יהושע והתיצבו".

למה היו ישראל דומין באותה שעה, ליונה שברחה מפני בן הנץ, ונכנסה לנקיק הסלע והיה הנחש נושף בה, אם תכנס לפנים (וכו'), יצתה לחוץ הרי בא בן הנץ לתפשה. כך היו ישראל דומין באותה שעה, הים סוגר ושונא רודף ונתנו עינהן בתפלה. עליהן מפרש בקבלה "יונתי בחגוי הסלע" וגו' "כי קולך ערב", בתפלה, "ומראיך נאוה", בתלמוד תורה.

דבר אחר, התיצבו וראו. אמרו לו, אימתי. אמר להם, למחר, אמרו לו, משה רבנו, אין בנו כח לסבול, התפלל משה באותה שעה והראה להם המקום טורמיות של מלאכי השרת עומדין לפניהם, כענין שנאמר (מ"ב ו, טו יז) "וישכם משרת איש האלהים" וגו' ויאמר אל תירא כי רבים וגו' ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו וגו', כך התפלל משה באותה שעה והראה להם המקום טורמיות של מלאכי השרת עומדין לפניהם. וכן הוא אומר "מנגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש". "עביו", כנגד טורמיות שלהן, "ברד", כנגד אבני בליסטראות שלהן, "גחלי אש" כנגד טרמנה שלהן, "אש", כנגד נפט שלהן, (שם יד) "ירעם מן שמים", כנגד הגפת תריסין ושפעת קלגסין שלהן, "ועליון יתן קולו", כנגד צחצוח הזין שלהן, (שם טו) "וישלח חציו ויפיצם", כנגד חצים שלהן, "וברקים רב ויהמם", כנגד צוחות שלהם, דבר אחר, "וישלח חציו ויפיצם" שהיו חציו מפזרן וברקים מכנסן, "ויהמם", הממם, ערבבם, נטל סגניות שלהן ולא היו יודעין מה הם עושין, דבר אחר, "ויהמם", אין הממה אלא מגפה, כענין שנאמר "והמם מהומה גדלה".

**רמז רלג** כי אשר ראיתם את מצרים היום. בשלשה מקומות הזכיר הקדוש ברוך הוא שלא לחזור למצרים, שנאמר כי אשר ראיתם את מצרים, ואומר (דברים יז, טז) "וה' אמר (אלי) [לכם] לא תסיפון לשוב בדרך הזה עוד", ואומר (שם כח, סח) "בדרך אשר אמרתי לך" וגו'. בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו. הראשונה בימי סנחריב, שנאמר (ישעיה לא, א) "הוי הירדים מצרים לעזרה", השניה בימי יוחנן בן קרח, שנאמר "והיתה החרב אשר אתם יראים" וגו', והשלישית בימי טרגנוס. בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו.

ארבע כתות נעשו ישראל על הים, אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזר למצרים, ואחת אומרת נעשה מלחמה כנגדן, ואחת אומרת נצוח כנגדן, זו שאומרת נפול לים, נאמר להם התיצבו וראו, זו שאומרת נחזר למצרים, נאמר להם כי אשר ראיתם, זו שאומרת נעשה מלחמה כנגדן, נאמר להם ה' ילחם וזו שאומרת נצוח כנגדן, נאמר להם ואתם תחרשון.

**פסוק יד** ה' ילחם לכם. לא לשעה אלא לעולם, שנאמר ה' ילחם לכם. רבי מאיר אומר, ה' ילחם לכם, אם כשתהיו שותקין קל וחמר כשתהיו נותנין שבח והלל. רבי אומר, ה' ילחם לכם המקום יעשה לכם נסים וגבורות ואתם תהיו עומדין ושותקין. אמרו ישראל למשה, משה רבנו, מה עלינו לעשות. אמר להם, אתם תהיו מפארין מרוממין ומשבחין וכו'. באותה שעה פתחו ישראל פיהם ואמרו שירה, (להלן טו, א) "אשירה לה' כי גאה גאה".

**פסוק טו** מה תצעק אלי. אמר לפניו, רבונו של עולם, למה אני דומה, לרועה שמסר לו רבו צאן ופשע בהן, העלן לראשי צוקין ולא היה יודע איך להורידן, נתעטף בבגדו והתחיל יושב ותמה מה תהא עליהן, כך אם אני בא להחזירן למצרים הרי פרעה ומצריים, ואם אני מוליכן לדרום הרי בעל צפון, ואם אני מוליכן לצפון הרי מגדול, ואם אני מוליכן למזרח הרי הים.

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי. רבי יהושע אומר, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, בני נתונין בצרה והים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה, מה תצעק אלי, יש שעה לקצר, ויש שעה להאריך, "אל נא רפא נא לה", הרי זה לקצר, (דברים ט, יח) "ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום", הרי זה להאריך.

רבי מאיר אומר, אם לאדם יחידי עשיתי יבשה, שנאמר (בראשית א, ט) "ויאמר אלהים יקוו המים" וגו', לעדת קדושים אלו איני עושה להם יבשה, מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו. רבי ישמעאל אומר, בזכות ירושלים אני קורע להם את הים, שנאמר "עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלם", ואומר (שם נא, ט י) "עורי עורי לבשי עז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים... הלוא את היא המחרבת ים וגו' דרך לעבר גאולים".

דבר אחר, עושה אני להם הבטחה שהבטחתי לאבותיהם שבזכותן אני קורע את הים, שנאמר (בראשית כח, יד) "והיה זרעך כעפר הארץ" וגו'. רבי יהודה בן בתירה אומר, כבר עשיתי הבטחה שהבטחתי את אבותיהם, שנאמר (להלן פסוק כא) "וישם את הים לחרבה" וגו', "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים". רבי שמעון בן יוחאי אומר, כבר חמה ולבנה מעידה, שנאמר (ירמיה לא, לד) "כה אמר ה' נתן שמש לאור יומם וגו' רגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו". רבי בנאה אומר, בזכות מצות שעשה אביהם אברהם אני קורע להם את הים, שנאמר "ויבקע עצי עלה", וכאן נאמר (להלן פסוק כא) "ויבקעו המים".

שמעון התמני אומר, בזכות המילה אני קורע להם את הים, שנאמר (ירמיה לג, כה) "אם לא בריתי יומם ולילה" וגו', אמרת, צא וראה איזו ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה, אין אתה מוצא אלא מילה.

רבי [אבטולס] אומר, משלו משל למה הדבר דומה לאחד שכעס על בנו וטורפו, נכנס אפוטרופוס לבקש עליו, אמר ליה, כלום אתה מבקש ממני אלא מפני בני, כבר נתרציתי עמו. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, מה תצעק אלי, כבר נתרציתי להם, דבר אל בני ישראל ויסעו.

דבר אחר, דבר אל בני ישראל ויסעו, אמש היית אומר "ומאז באתי אל פרעה" ועכשיו אתה עומד ומרבה בתפלה, מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו, אמר להם שיסיעו דברים מלבן, אמש היו אומרים (לעיל פסוק יא) המבלי אין קברים במצרים ועכשיו אתה מרבה בתפלה, וחכמים אומרים, למען שמו עשה עמהן, שנאמר (ישעיה מח, יא) "למעני למעני אעשה" וגו', מה תלמוד לומר (שם סג, יב) "בוקע מים מפניהם", מפני מה, "לעשות לו שם עולם".

רבי אומר, כדאי היא האמנה שהאמינו בי שאקרע להן את הים, שנאמר (לעיל פסוק ב ד) וישבו ויחנו לפני פי החירת.

רבי אלעזר בן עזריה אומר, בזכות אברהם אביהם אני קורע להם את הים, שנאמר "כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו", ואומר (שם מג) "ויוצא עמו בששון ברנה את בחיריו".

אמר רבי אלעזר בן עזריה איש כפר ביתר, בזכות השבטים קרע להן את הים, שנאמר (חבקוק ג יד) "נקבת במטיו" וגו', "לגזר ים סוף לגזרים".

שמעיה אומר, כדאי היא האמנה שהאמין אברהם שאקרע להם את הים, שנאמר (בראשית טו, ו) "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה". אבטליון אומר, כדאי היא האמנה שהאמינו בי שאקרע להן את הים, שנאמר (לעיל ד, לא) "ויאמן העם".

שמעון איש קטרון אומר, בזכות עצמות יוסף אני קורע להם את הים, שנאמר (בראשית לט, יח) "וינס החוצה", ואומר "הים ראה וינס".

רבי יונתן אומר משום אבא יוסף המחוזי, והלא כבר כתבתי בתורתי (במדבר יב, ז) "בכל ביתי נאמן הוא", הים ברשותי ואני עשיתיך גזבר עליו. רבי חנניה בן חכינאי אומר, והלא כבר כתבתי "אח לצרה יולד", אח אני לישראל בשעת צרתן, אחים, אלו ישראל, שנאמר (תהלים קכב, ח) "למען אחי ורעי". רבי שמעון בן יהודה אומר, מה תצעק, כבר צעקתם קדמה לצעקתך, שנאמר (לעיל פסוק י) "ויצעקו בני ישראל אל ה'".

רבי אחא אמר, אלולי צעקתך כבר אבדתי אותם מן העולם, שנאמר "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו. רבי אלעזר המודעי אומר, מה תצעק, על בני אני צריך צווי, שנאמר (ישעיה מה, יא) "על בני ועל פעל ידי תצוני" והלא כבר מוכנים לפני מששת ימי בראשית, שנאמר (ירמיה לא, לה לו) "אם ימשו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני נאם ה'".

אחרים אומרים, כדאי הוא האמנה שהאמינו בי שאקרע להם את הים, שלא אמרו למשה היאך אנו יוצאין למדבר ואין בידנו מחיה לדרך אלא האמינו והלכו אחרי משה, עליהם מפרש בקבלה על ידי ירמיהו הנביא, (ירמיה ב, ב) "הלך וקראת באזני ירושלים לאמר" וגו', מה שכר נטלו על כך, "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה".

**פסוק טז** רבי יוסי הגלילי אומר, כבר היה הר המוריה נעקר ממקומו, ומזבחו של יצחק הבנוי עליו ומערכתו הערוכה עליו, ויצחק כאלו עקוד ונתון על גבי המזבח ואברהם כאלו פושט ידו ולוקח המאכלת לשחוט את בנו, אמר המקום למשה, משה, בני נתונים בצרה, הים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומאריך בתפלה, שנאמר מה תצעק אלי, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, ומה עלי לעשות, אמר לו, ואתה הרם את מטך, אתה מרומם ומפאר ומשבח ונותן שיר ושבח ותהלה ותפארת הודיה והלל למי שהמלוכה שלו.

ואתה הרם את מטך. עשרה נסים נעשו לישראל על הים, נבקעו המים ונעשו כמין כפה, שנאמר (חבקוק ג, יד) "נקבת במטיו", נחלק לשנים, שנאמר נטה את ידך על הים ובקעהו, נעשה יבשה, שנאמר "ובני ישראל הלכו ביבשה", נעשה כמין טיט, שנאמר (חבקוק ג, טו) "דרכת בים סוסיך חמר" וגו', ונעשה פרורים פרורים, שנאמר (תהלים עד, יג) "אתה פוררת בעזך ים", נעשה סלעים סלעים, שנאמר "ראשי תנינים על המים", נעשה גזרים גזרים, שנאמר (שם קלו, יג) "לגזר ים סוף לגזרים", נעשה ערמות ערמות, שנאמר (להלן טו, ח) "וברוח אפיך נערמו מים", נעשו כמו נד, שנאמר (שם) "נצבו כמו נד נזלים", יצאו להם מים מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר "ויוצא נוזלים מסלע", קפא הים משני חלקים ונעשה כמין בלוס של זכוכית, שנאמר (להלן טו, ח) "קפאו תהמת".

**פסוק יט** ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם. מה תלמוד לומר ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם, אלא אותה מדת הדין שהיתה מתוחה כנגד ישראל, הפכה הקדוש ברוך הוא כנגד המצרים.

ויסע מלאך האלהים. רבי יהודה אומר, הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה. משלו משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה מהלך בדרך והיה בנו מהלך לפניו, באו לסטים לתפסו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, בא זאב לטלו מאחריו נטלו ונתנו על זרועותיו, שנאמר "ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו", התחיל הבן מצטער מפני החמה פרש עליו בגדו, שנאמר (תהלים קה, לט) "פרש ענן למסך", נרעב האכילו לחם, שנאמר (להלן טז, ד) "הנני ממטיר לכם לחם", צמא השקהו מים, שנאמר "ויוצא נוזלים מסלע" ואין נוזלים אלא מים חיים, שנאמר (שה"ש ד, טו) "מעין גנים" וגו' ואומר (משלי ה, טו) "שתה מים מבורך וגו'.

שאל רבי נתן את רבי שמעון בן יוחאי, בכל מקום הוא אומר (בראשית טז, ז) "וימצאה מלאך ה'" "ויאמר לה מלאך ה'", (לעיל ג, ב) "וירא מלאך ה'", וכאן הוא אומר מלאך האלהים, אמר לו, אין אלהים בכל מקום אלא דין, מגיד הכתוב שהיו ישראל נתונים בדין באותה שעה אם להנצל אם ליאבד עם מצריים.

**פסוק כ** ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך. הענן על ישראל, והחשך על מצרים, מגיד הכתוב שהיו ישראל באורה ומצרים באפלה. וכן במצרים "לא ראו איש את אחיו". וכן אתה מוצא לעתיד לבא (ישעיה ס, א) "קומי אורי כי בא אורך", מפני מה, (שם ב) "כי הנה החשך יכסה ארץ" וגו'. ולא עוד אלא כל שהוא נתון באפלה רואה מה שהוא נתון באורה, מצרים שהיו נתונים באפלה רואין את ישראל נתונין באורה ואוכלין ושותין ושמחים והיו מזרקין בהם חצים ואבני בליסטראות והענן (מקבלן מהן) [מגן עליהם], שנאמר "אל תירא אברם אנכי מגן לך", ונאמר (ש"ב כב, ג) "מגני וקרן ישעי". ואומר (שם, לא) "מגן הוא לכל החוסים בו". ולא קרב זה אל זה כל הלילה, מגיד הכתוב שהיה המצרי עומד ואינו יכל לישב, יושב ואינו יכול לעמד, פורק ואין יכול לטען, טוען ואינו יכול לפרק, מפני שהיה ממשות באפלה, שנאמר (לעיל ל, כא) "וימש חשך". דבר אחר, ולא קרב זה אל זה, לא מחנה מצרים אל מחנה ישראל, ולא מחנה ישראל אל מחנה מצרים.

אמר רבי שמואל בר נחמני, מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, אמר להם הקדוש ברוך הוא, מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני.

**פסוק כא** **רמז רלד** ויט משה את ידו על הים. התחיל הים עומד כנגדו. אמר לו משה, תקרע בשם הקדוש ברוך הוא ולא קבל עליו, הראהו את המטה ולא קבל עליו. משלו משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיו לו שתי גנות זו לפנים מזו, מכר הפנימית, בא הלוקח להכנס בתוכו ולא הניחו השומר, אמר לו בשם המלך ולא קבל עליו, הראהו את הטבעת ולא קבל עליו, עד שנהג המלך ובא, כיון שנהג המלך ובא התחיל השומר לברח. אמר לו, כל היום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת עליך ועכשיו למה אתה בורח, אמר לו, לא מפניך אני בורח אלא מפני המלך. כך בא משה ועמד על הים ואמר בשם הקדוש ברוך הוא ולא קבל עליו, הראהו את המטה ולא קבל עליו עד שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא בכבודו, כיון שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא בכבודו התחיל הים בורח, שנאמר "הים ראה וינס", אמר לו, כל היום הייתי אומר לך בשם הקדוש ברוך הוא ולא קבלת עליך, ועכשיו (שם) "מה לך הים כי תנוס", אמר לו, לא מפניך בן עמרם אלא "מלפני אדון חולי ארץ".

ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה, בעזה שברוחות ואיזו, זו רוח קדים. וכן אתה מוצא שלא נפרע המקום מדורו של מבול ומאנשי סדום אלא ברוח קדים, שנאמר "מנשמת אלוה יאבדו", זה דור המבול, "ומרוח אפו יכלו" אלו אנשי סדום. וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא נפרע מהם המקום אלא ברוח קדים, שנאמר (בראשית יא, ט) "ומשם הפיצם ה'", ואין הפצה אלא רוח קדים, שנאמר (ירמיה יח, יז) ("ברוח) [כרוח] קדים אפיצם". וכן אתה מוצא במצריים שלא נפרע מהם אלא ברוח קדים, שנאמר וה' נהג רוח קדים. וכן אתה מוצא שלא נפרע הקדוש ברוך הוא (משבט יהודה ובנימן) [מעשרת השבטים] אלא ברוח קדים, שנאמר "כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח ה'". וכן אתה מוצא שלא נפרע הקדוש ברוך הוא (מעשרת השבטים) [משבט יהודה ובנימין] אלא ברוח קדים, שנאמר (ירמיה יח, יז) "ברוח קדים אפיצם". וכן אתה מוצא בצור שלא נפרע מהם הקדוש ברוך הוא אלא ברוח קדים, שנאמר (יחזקאל כז, כו) "רוח הקדים שברך בלב ימים". וכן אתה מוצא שאין הקדוש ברוך הוא עתיד לפרע ממלכות עליזה אלא ברוח קדים, שנאמר (תהלים מח, ח) "ברוח קדים תשבר אניות תרשיש". וכן אתה מוצא שאין המקום עתיד לפרע מן הרשעים בגיהנם לעתיד לבא אלא ברוח קדים, שנאמר "כי ערוך מאתמול תפתה" וגו', (שם כז, ח) "הגה ברוחו הקשה ביום קדים". אף כאן אתה מוצא ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה, בעזה שברוחות, ואיזו, זו רוח הקדים.

וישם את הים לחרבה, כמין חרבה עשאו. ויבקעו המים. כל המים שבעולם נבקעו, ומנין אתה אומר אף המים שבבורות ושבשיחין ושבמערות (ושבככר) [ושבכד] ושבכוס ושבצלוחית ושבחבית נבקעו, תלמוד לומר ויבקעו המים, כל המים שבעולם. ומנין אתה אומר אף המים העליונים והתחתונים נבקעו, שנאמר "ראוך מים אלהים וגו' יחילו", אלו העליונים, "אף ירגזו תהמות", אלו התחתונים. וכן הוא אומר, (שם, יח) "זרמו מים עבות קול נתנו שחקים", אלו העליונים, "אף חצציך יתהלכו", אלו התחתונים. (שם מב, ח) "תהום אל תהום קורא לקול צנוריך", ואומר "נתן תהום קולו", וכשחזרו כל המים שבעולם חזרו, שנאמר (להלן פסוק כח) "וישבו המים" וכו', כל המים שבעולם חזרו.

**פסוק כב** ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה. רבי מאיר אומר, בלשון אחד. רבי יהודה אומר, בלשון אחר. רבי מאיר אומר, כשעמדו שבטים על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד, ומתוך כך שהן עומדין וצוהבין קפץ שבט בנימין וירד לים תחלה, שנאמר (תהלים סח, כח) "שם בנימן צעיר רדם" אל תקרי רדם אלא רד ים. התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים, שנאמר (שם) "שרי יהודה רגמתם". משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן, אמר לקטן, תעמידני עם הנץ החמה, ואמר לגדול תעמידני בשלש שעות. בא הקטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו הגדול. אמר לו, לא אמר לי אלא עד שלש שעות, והקטן אמר, לא אמר לי אלא עם הנץ החמה. מתוך שהיו עומדין וצוהבין נעור אביהם, אמר להם, בני, כל שניכם לא נתכונתם אלא לכבודי אף אני לא אקפח שכרכם. כך מה שכר נטל שבטו של בנימן שירד לים תחלה, זכה ששרתה שכינה בחלקו של בנימין, שנאמר "בנימין זאב יטרף", ואומר (דברים לג, יב) "לבנימין אמר ידיד ה'" וגו', ומה שכר נטל שבטו של יהודה, זכה למלכות, שנאמר "שרי יהודה רגמתם", ואין רגמה אלא מלכות, שנאמר (דניאל ה, כט) "באדין אמר בלשאצר והלבשו לדניאל ארגונא", ואומר (זכריה ז, ב) "ורגם מלך ואנשיו", ואומר "שרי זבלון שרי נפתלי", מלמד שכשם שנעשו נסים לישראל על הים על ידי שבט יהודה ובנימין, כך נעשה להם נסים על ידי זבולון ונפתלי בימי דבורה וברק, שנאמר (שופטים ד, ו ז) "ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם וגו' ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא", ואומר (שם ה, יח) "זבלון עם חרף נפשו למות" וגו'. רבי יהודה אומר, כשעמדו ישראל על הים זה אמר איני יורד וזה אמר איני יורד, שנאמר (הושע יב, א) "סבבני בכחש אפרים" וגו'. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה, קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לגלי הים, עליו הוא אומר "הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה אל תשטפני שבלת מים". באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה ידידי, (אתם) משקעים במים והים סוגר ושונא רודף ואת עומד ומרבה בתפלה, אמר לו, ומה עלי לעשות, אמר לו "ואתה הרם את מטך", ומה אמרו משה וישראל על הים, (להלן טו, יח) "ה' ימלך לעלם ועד" אמר הקדוש ברוך הוא, מי שהמליכני תחלה על הים אעשנו מלך על ישראל.

וכבר היו רבי טרפון וזקנים יושבין בצלו של שובך ביבנה, ונשאלה שאלה זו לפניהם, מאי דכתיב (בראשית לז, כה) "וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולט", להודיע זכות של צדיקים עד כמה הוא מסיען, שאלו ירד הידיד האהוב הזה עם ערביים לא היו ממיתין אותו מריח גמלים ומריח העטרן, אלא זמן לו הקדוש ברוך הוא שקים מלאים בשמים וכל טוב שלא ימות מריח הגמלים ומריח העטרן. אמרו לו, למדנו רבנו, השותה מים לצמאו כיצד הוא מברך אמר להם, בורא נפשות רבות וחסרונם. אמרו לו, למדנו רבנו, באיזה זכות זכה יהודה למלכות, אמר להם, אמרו אתם, אמרו לו בזכות שאמר "מה בצע כי נהרג את אחינו" וגו'. אמר להם, דיה להצלה כדי שתכפר על המכירה. אמרו לו, אם כן בזכות שאמר (שם לח, כו) "צדקה ממני", אמר להם, דיה שתכפר על הביאה. אמרו לו, אם כן בזכות שאמר (שם מד, לג) "ישב נא עבדך תחת הנער". אמר להם, מצינו שהערב משלם בכל מקום, אמרו לו, רבנו, למדנו באיזה זכות, אמר להם, כשעמדו ישראל על הים וכו'.

והמים להם חומה, כמין חומה עשאן. מימינם, זו מזוזה, ומשמאלם זו תפלין.

והמים להם חומה, בשעה שירדו ישראל לים ירד גבריאל עמהם והקיפם ושמרם כחומה, והיה מכריז (בין מים למים) [במים, לימין], הזהרו בישראל שעתידין לקבל התורה מימינו של הקדוש ברוך הוא. ולשמאל, היה אומר, הזהרו באלו שעתידין להניח תפלין בשמאל. ולמים שלפניהם היה אומר, הזהרו באלו שעתידין שיהו חותמין לפניהן בברית. ושלאחריהם היה אומר, הזהרו באלו שעתידין להראות קשר של תפלין וכנף צציותיהן מאחריהן. דבר אחר, והמים להם חומה. שירד סמאל ואמר לפניו, רבונו של עולם, לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים ואתה עושה להם נסים. והיה משמיע קולו לשר של ים ונתמלא עליהם חמה ובקש לטבען. מיד השיב לו הקדוש ברוך הוא, שוטה שבעולם, וכי לדעתם עבדוה והלא לא עבדוה אלא מתוך שעבוד ומתוך טרוף דעת ואתה דן שוגג כמזיד ואנס כרצון. כיון ששמע שר של ים, אותה חמה שנתמלא על ישראל החזירה על מצרים, שנאמר (להלן פסוק כח) "וישבו המים", ששבו מישראל על מצרים.

**פסוק כד** **רמז רלה** ויהי באשמרת הבקר וישקף ה'. בלילה רצה גבריאל להרג את מצרים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, המתן להם עד אותה שעה שפעל אביהם עמי שנאמר "וישכם אברהם בבקר". כיון ששמע גבריאל כך לא נגע בהן כל הלילה, שנאמר (לעיל פסוק כ) "ולא קרב זה אל זה", היו המצריים עושין כשפים ועולין מן הים. אמר הים, פקדון שהפקיד לי הקדוש ברוך הוא היאך אניחנו, מיד היו המים רצין אחר כל מצרי ומצרי ומורידן לים, שנאמר "ומצרים נסים" וגו', לקראתם לא נאמר אלא "לקראתו" של כל מצרי ומצרי. שני מכשפים היו במצרים יוחני וממרא ועשו להן כנפים בכשפים ופרחו באויר ונתלו ברומו של עולם. אמר גבריאל, (להלן טו, ז) "ברב גאונך תהרס קמיך". מיד אמר הקדוש ברוך הוא למיכאל, לך ועשה בהם דין, תפסן מיכאל בציצת ראשן וקעקען על פני המים, הדא הוא דכתיב (תהלים עד, יג) "אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים".

ויהי באשמרת הבקר. אתה מוצא שתפלתן של צדיקים נשמעין בבקר, בקרו של אברהם, "וישכם אברהם בבקר", בקרו של שמואל, (ש"א טו, יב) "וישכם שמואל לקראת שאול בבקר", בקרן של נביאים שעתידין לעמד, שנאמר (תהלים ה, ד) "ה' בקר תשמע קולי", בקרו של עולם הבא, שנאמר (איכה ג, כג) "חדשים לבקרים". דבר אחר, ויהי באשמרת הבקר, עם שהאיר המזרח, שנאמר וישקף ה' אל מחנה מצרים וגו'. הקדוש ברוך הוא קרוי רופא לכל באי עולם, שנאמר "כי אני ה' רפאך", (ירמיה יז, יד) "רפאני ה' וארפא" "שובו בנים שובבים ארפה" וגו'. בא וראה, הוא רפא את איוב בסערה ובסערה הכהו, שנאמר (איוב ט, יז) "אשר בשערה ישופני", ובסערה רפאהו, שנאמר (שם לח, א) "ויען ה' את איוב מן הסערה". ובעבים הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל, שנאמר "איכה יעיב", ובעבים גאלן, (ישעיה ס, סח) "מי אלה כעב תעופינה". וכשפזרן לא פזרן אלא כיונים, שנאמר (יחזקאל ז, טז) "ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו". וכשמחזירן אין מחזירן אלא כיונים, שנאמר (שם) "וכיונים אל ארבתיהם". וכשהוא מברך את ישראל אינו מברכן אלא בהשקפה, שנאמר "השקיפה ממעון קדשך". בהשקפה גאלנו ונפרע ממצרים, שנאמר וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן, שהיה עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט, ועמוד האש מרתיחו וטלפות סוסים משתמטות.

**פסוק כה** ויסר את אפן מרכבתיו. רבי יהודה אומר, מחמת האש שלמעלן נשרפו גלגלין שלמטן, והיו מוטות ומרכבות רצות ונכנסות על כרחן, שהיו טוענות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכו'. רבי נחמיה אומר, מקול רעם שלמעלה נתזו צנורות מלמטה, שנאמר (תהלים עז, יט) "קול רעמך" וגו', והיו מוטות וכו' ונכנסות בעל כרחן. דרך ארץ המרכבות נמשכות אחר הפרדים, עכשיו מרכבות מושכות את הפרדים.

וינהגהו בכבדת. רבי יהודה אומר, במדה שאדם מודד בה מודדין לו. הם אמרו "תכבד העבדה", ובאותה מדה מדד להם, לכך נאמר וינהגהו וגו'.

אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם, אמרו, מי שעשה להם נסים במצרים הוא עושה להם נסים על הים. רבי יוסי אומר, מנין אתה אומר שבמכות שהיו אלו שעל הים לוקים כך היו במצרים לוקין, והיו רואין זה את זה וכו', ואומר (תהלים כז, ב) "צרי ואיבי לי", (שם פא, טו) "ועל צריהם אשיב ידי", ואומר "עשרת בני המן" וגו', ואומר (ישעיה יד, כה) "לשבר אשור (באפי) בארצי", ואומר (שם יא, יג) "וסרה קנאת אפרים" וגו'. כך היא מדה מהלכת על פני כל הדורות, "זאת העצה היעוצה על כל הארץ", מפני מה, "כי ה' צבאות יעץ ומי יפר", הא לא במצרים בלבד אלא בכל המצירין להם על פני כל הדורות. לכך נאמר כי ה' נלחם להם במצרים.

**פסוק כו** **רמז רלו** ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים. אין הים עומד כנגדך. וישבו על מצרים, ויחזר עליהם הגלגל ויחזר עליהן זדונם, שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בה אני מאבדן. הם חשבו לאבד את בני במים, אף אני לא אפרע מהן אלא במים. (תהלים ז, טז יז) "בור כרה ויחפרהו וגו' ישב עמלו בראשו" וגו', ואומר "כרה שחת בה יפל". ואומר (קהלת י, ח ט) "חפר גומץ בו יפול מסיע אבנים יעצב בהם". וכן שלמה אומר (משלי יב, יד) "מפרי פי איש ישבע (נפשו) [טוב"]. וכן ישעיה אמר "כעל גמלות כעל ישלם", ואומר (שם סה, ז) "ומדתי פעלתם ראשנה". וכן ירמיה אמר (ירמיה לב, יט) "גדל העצה ורב העליליה", ואומר (שם נ, כט) "שלמו לה כפעלה". וכן אמר יתרו למשה "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו", מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר שנגדל שמו בעולם, שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בו בדבר נפרע מהם הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם) "כי בדבר אשר זדו עליהם".

**פסוק כז** וישב הים לפנות בקר לאיתנו. אמר רבי יוחנן, התנה הקדוש ברוך הוא תנאים עם הים שיהא נקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב, וישב הים לפנות בקר לאיתנו, לתנאו שהתנה הקדוש ברוך הוא עמו, וכתיב "יקוו המים", יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהם.

**רמז רלז** אמר רבי ירמיה בן אלעזר, לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא אלא עם כל מה שנברא מששת ימי בראשית. הדא הוא דכתיב (ישעיה מה, יב) "ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי". צויתי את הים שיקרע לפני ישראל. צויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה, שנאמר (דברים לב, א) "האזינו השמים". צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון". צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר (מ"א יז, ד) "והערבים צויתי לכלכלך שם". צויתי את השמים שיפתחו לפני יחזקאל, צויתי את הדג להקיא את יונה, שנאמר (יונה ב, יא) "ויאמר ה' לדג ויקא את יונה".

וישב הים לפנות בקר לאיתנו. אין איתנו אלא תקפו, שנאמר (במדבר כד, כא) "איתן מושבך". רבי נתן אומר, אין איתן אלא לשון קשה, שנאמר "גוי איתן הוא". ומצרים נסים לקראתו. מלמד שבכל מקום שהיה מצרי נס היה הים רץ כנגדו. משלו משל למה הדבר דומה, ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לטרקלין, פתח המלך חלון מזרחית, יצאה והלכה לה, נכנס הנץ אחריה ונעל המלך בפניו את כל החלונות והתחיל מורה בו את החצים. כך כשעלה האחרון מישראל מן הים ירד האחרון של מצרים בתוך הים, והתחילו מלאכי השרת זורקין בהן את החצים ואבני אלגביש אש וגפרית, שנאמר (יחזקאל לח, כב) "ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש". וינער ה' את מצרים, כאדם שהוא מנער את הקדרה, התחתון עולה למעלה והעליון יורד למטה. דבר אחר וינער, מסר אלו בידי מלאכים נערים ואלו בידי מלאכים אכזרים, שנאמר "ומלאך אכזרי ישלח בו", (איוב לו, יד) "תמת בנער נפשם" וגו'.

**פסוק כח** **רמז רלח** וישבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים. ואף פרעה, דברי רבי יהודה, שנאמר (להלן טו, ד) "מרכבת פרעה וחילו". רבי נחמיה אומר, חוץ מפרעה, עליו הוא אומר "ואולם בעבור זאת העמדתיך", ויש אומרים, באחרונה ירד וטבע, שנאמר (להלן טו, יט) "כי בא סוס פרעה".

**פסוק כט** ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. והיו מלאכי השרת תמהין לומר בני אדם עובדי עבודה זרה מהלכים ביבשה. ומנין שאף הים נתמלא עליהן חמה, שלמעלה הוא אומר והמים להם חמה חמה כתיב. ומי גרם להם להנצל, מימינם ומשמאלם. מימינם, בזכות התורה שהן עתידין לקבל, שנאמר (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו". ומשמאלם, זו תפלין. דבר אחר, מימינם, זו מזוזה, ומשמאלם, זו תפלין.

דרש רבי פפוס, (שה"ש א, ט) "לססתי ברכבי פרעה", רכב פרעה על סוס זכר. כביכול נגלה עליו הקדוש ברוך הוא על סוס זכר, שנאמר "דרכת בים סוסיך". רכב פרעה על סוס נקבה, כביכול נגלה עליו על סוס נקבה, שנאמר (שה"ש שם) "לססתי ברכבי פרעה". אמר ליה רבי עקיבא, דייך פפוס, לססתי כתיב, אמר הקדוש ברוך הוא, כשם שששתי על מצרים לאבדן כך ששתי על ישראל לאבדן. ומי גרם להן להנצל, בזכות מימינם ומשמאלם, בזכות התורה שהן עתידין לקבל מימינם, שנאמר "מימינו אש דת למו", ומשמאלם זו תפלין וכו' כדלעיל.

**פסוק ל** **רמז רלט** ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים. כצפור שהיא נתונה ביד אדם, שאם יכבש ידו מעט מיד היא נחנקת, שנאמר (תהלים קכד, ו ז) "נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים וגו' ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם". וכאדם שהוא שומט את העבר ממעי הפרה, שנאמר (דברים ד, לד) "או הנסה אלהים" שאין תלמוד לומר "מקרב גוי", אלא כאדם שהוא שומט את העבר ממעי הפרה, שנאמר "ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם" וגו'.

וירא ישראל את מצרים מת. מפני ארבעה דברים ראו ישראל את מצרים מתים, XאY כדי שלא יאמרו כשם שעלינו מצד זה כך עלו מצרים מצד זה, XבY וכדי שלא יהו מצרים אומרים כשם שאנו אבודים בים כך אבדו ישראל בים, XגY וכדי שיקחו ישראל את הבזה שהיו טעונין כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, XדY וכדי שיהו ישראל נותנין את עיניהם בהן ומכירין אותן ומוכיחין אותן, שנאמר (תהלים נ, כא) "אוכיחך ואערכה לעיניך" (מיכה ז, י) "ותרא איבתי ותכסה בושה".

וירא ישראל את מצרים. מתים אינו אומר אלא מת, מתים ולא מתים כענין שנאמר (בראשית לה, יח) "ויהי בצאת נפשה כי מתה", וכי מתה היתה, אלא מתה ולא מתה.

**פסוק לא** **רמז רמ** וירא ישראל את היד הגדלה. מיתות חמורות, מיתות משנות זו מזו. רבי יוסי הגלילי אומר, מנין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות וכו'. רבי אליעזר אומר, מנין שכל מכה ומכה שהביא הקדוש ברוך הוא על מצרים במצרים היתה של ארבע מכות וכו'. רבי עקיבא אומר, מנין שכל מכה ומכה היתה של חמשה מכות וכו'.

וייראו העם את ה'. לשעבר לא היו יראים את ה'. אבל כאן וייראו העם את ה'. ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אם במשה האמינו קל וחמר בה' ומה תלמוד לומר [בי"י] (ובמשה), ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאלו מאמין במי שאמר והיה העולם. כיוצא בו אתה אומר "וידבר העם באלהים ובמשה", אם באלהים דברו קל וחמר במשה, ללמדך שכל המדבר ברועה ישראל כאלו מדבר במי שאמר והיה העולם.

ויאמינו בה', בשכר אמנה שהאמינו שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, אז ישיר משה ובני ישראל. רבי נחמיה אומר, מנין אתה אומר שכל המקבל עליו מצוה אחת באמונה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש, שכן מצינו באבותינו שבשכר אמנה שהאמינו וכו'. אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין, שנאמר (בראשית טו, ו) "והאמן בה'". וכן אתה מוצא שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות אמנה שהאמינו, שנאמר "ויאמן העם". וכן הוא אומר (תהלים לא, כד) "אמונים נצר ה'".

וירא ישראל את מצרים מת. מה היו עושין היה כל אחד ואחד מישראל נוטל את כלבו והולך ונותן את רגלו על צוארו של מצרי והיה אומר לכלבו אכל מן היד הזו שנשתעבדה בי, אכל מן זרועים הללו שלא חסו עלי. תדע לך שכן הוא, שכן כתיב (שם סח, כד) "למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך מאויבים מנהו". אמרו ישראל עשית לנו כל הנסים האלו, אף אנו לא נהיה כפויי טובה, ומה יש לנו לומר, שירות ותשבחות וכו' אז ישיר משה.

מזכירין אמונת אבות, "אהרן וחור תמכו בידיו" וגו', (תהלים קיח, כ) "זה השער לה' צדיקים יבאו בו", בבעלי אמונה מהו אומר (ישעיה כו, ב) "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים". השער הזה כל בעלי אמונה נכנסין בו. וכן הוא אומר (תהלים צב, ב) "טוב להדות לה'" וגו', מי גרם להם לבא לידי שמחה זו, אלא בשכר אמונה שהאמינו אבותיהם בעולם הזה שכלו לילות לכך נאמר "להגיד בבקר חסדך", וכן יהושפט אומר לעם (דבהי"ב כ, כ) "האמינו בה' אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו", וכתיב "עיניך הלוא לאמונה", (חבקוק ב, ד) "וצדיק באמונתו יחיה", (איכה ג, כג) "חדשים לבקרים רבה" וגו'. וכן אתה מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמנה, שנאמר "אתי מלבנון כלה" וגו', (הושע ב, כב) "וארשתיך לי לעולם [וגו' וארשתיך] לי באמונה". הא גדולה האמנה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר אמנה שהאמינו שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה, וכן הוא אומר (תהלים קו, יב) "ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו".

**רמז רמא** דבר אחר, ויושע ה' ביום ההוא. וכי ישראל ביד מצרים היו, אלא בשעה שיצאו ישראל ממצרים פתח עוזא שר של מצרים לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו, רבונו של עולם, אמה זו שאתה מוציא ממצרים יש לי עליה דין, יבא מיכאל שר שלהן וידון לפניך עמי. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למיכאל בא ודון עמו. פתח עוזא שר של מצרים ואמר לפניו, רבונו של עולם אתה גזרת על אמה זו שיהו משעבדין תחת ידי אמה שלי ארבע מאות שנה, שנאמר (בראשית טו, יג) "ועבדום וענו אתם" וגו', ועדין לא עבדו בהן אלא שמונים וששה שנה משנולדה מרים ועדין לא הגיע זמנם לצאת, אלא תן לי רשות ואחזירם תחת ידי אמה שלי עד ארבע מאות שנה, כשם שאתה קים כך שבועתך קימת. באותה שעה אמר לו הקדוש ברוך הוא למיכאל להחזיר לו תשובה. מיד שתק מיכאל. באותה שעה השיב הקדוש ברוך הוא ואמר לעוזא, יש לי ללמד זכות על בני, כלום נתחייבו שעבוד אלא בשביל דבור אחד שדבר אברהם אוהבי שאמר לפני "במה אדע כי אירשנה" ואמרתי לו (שם, יג) "ידע תדע כי גר יהיה זרעך", כלום אמרתי בארץ מצרים "בארץ לא להם" דברתי, וכבר גלוי וידוע שמשנולד יצחק נעשו גרים וכבר שלמו ארבע מאות שנה, אין לך לשעבד על בני כלום. באותה שעה הציל הקדוש ברוך הוא את ישראל, לכך נאמר ויושע ה' ביום ההוא וגו'. וירא ישראל את היד הגדלה. בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא להטביע את מצרים, עמד עוזא שר של מצרים לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו, רבונו של עולם, נקראת צדיק וישר ואין לפניך לא עולה ולא משוא פנים ולא מקח שחד, למה אתה רוצה להטביע מצרים, כלום הטביעו בני מבניך או הרגו מהם, בשביל ששעבדו בהן אתה רוצה לטבען, כבר נטלו שכרן כל כסף וכל זהב שלהן. באותה שעה כנס הקדוש ברוך הוא כל פמליא של מעלה ואמר להם, הוו דנין ביני ובין עוזא שר של מצרים, בתחלה הבאתי עליהם רעב והעמדתי להם יוסף הבין בחכמתו ונעשו כלן עבדיו, ולבסוף באו בני כגרים ושעבדו בהם שעבוד קשה עד שעלתה צעקתם לפני, ושלחתי להם משה ואהרן עבדי ואמרו למלך שלהם "כה אמר ה' אלהי העברים" והיו יושבין לפניו כל מלכי מזרח ומערב והתחיל מתגאה לפניהן ואמר, (שם ה, ב) "מי ה'" שלא הביא דורון כל אותן השנים כדרך כל אלהות (שם) "לא ידעתי את ה'", אלא המתינו ואבדק בספרים שלי אם שמו כתוב אצלי, בדק ולא מצא, השיבו משה ואהרן ואמרו ליה, הוא ברא שמים וארץ והוא צר העבר במעי אמו והוא משיב רוחות ומוריד גשמים ומפריח טללים ומצמיח אילנות ועשבים וממית ומחיה, נפש כל חי בידו, השיב לשלוחי, אין אלוה בעולם שיעשה מעשים הללו אלא אני בראתי עצמי ואת נילוס נהרי, שנאמר "לי יארי ואני עשיתני", השיב ואמר לחכמיו, שמעתם אלוה זה מעולם, אמרו ליה, שמענו שבן חכמים הוא [בן] מלכי קדם, שנאמר (ישעיה יט, יא) "איך תאמרו אל פרעה בן חכמים" וגו', השיב לשלוחי (לעיל ה, ב) "לא ידעתי", כיון שכפר בי שלחתי לו עשר מכות ולא הועלתי וכל כך כפר בי, והוסיף לשעבד את בני ולאחר שהודעתי לו את כחי וגבורתי שלח בעל כרחו, ועכשיו רדף אחריהם להחזירם לשעבוד, מי עשה כזה ולא הבין אינו ראוי לטבעו בים הוא וכל חילו. השיבו לו כל פמליא של מעלה, הדין עמך, עשה מה שאתה חפץ. באותה שעה ענה עוזא ואמר, רבונו של עולם, יודע אני בעצמי שהן חייבין אלא שב עליהם במדת רחמים. באותה שעה עמד גבריאל ולקח מלבן של טיט ועמד לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבונו של עולם, הלא שעבדו בניך שעבוד קשה כזה, תרחם עליהם, מיד חזר הקדוש ברוך הוא וישב עליהן במדת הדין וחזר וטבעם בים, לכך נאמר וירא ישראל את היד הגדלה.