# פרק ט"ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/shemot/beshalach/perek-15/

**פסוק א** אז ישיר משה. זה שאמר הכתוב (תהלים מ, ב) "קוה קויתי ה'", אמר רבי פנחס הכהן בשם רבי חמא, אם קוית ולא בא חזר וקוה, אמר דוד "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'", אם בא קוויך, יפה, ואם לאו, חזר וקוה, אמר דוד (שם מ, ב ד) "קוה קויתי ה'" "ויעלני מבור שאון מטיט היון", מטיט לבנים, "ויקם על סלע רגלי", שנתן לי בזת מצרים ובזת הים. "כונן אשרי ויתן בפי שיר חדש". אז ישיר משה. מהו אז, עשה הקדוש ברוך הוא לדורו של אנוש היבשה ים, שנאמר (בראשית ד, כו) "אז הוחל לקרא בשם ה'". ולנו עשה הים יבשה, באז אנו מקלסין אותו. דבר אחר, למה ב'אז' אמר משה, באז קראתי תגר לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר (לעיל ה, כג) "ומאז באתי אל פרעה", בלשון שסרחתי בו בלשון אני מתקן ואקלס אותך. דבר אחר א' אחד ז' שבעה הרי שמונה, אמר משה בזכות המילה שנתנה לשמונה נקרע הים, באז נקלס. אמר רבי לוי, "לגזר ים סוף לגזרים", שכן בלשון ארמי קורין למהולין גזורין, בזכות המילה נקרע הים.

יש אז לשעבר, ויש אז לעתיד, (בראשית ד, כו) "אז הוחל לקרא בשם ה'", (לעיל ד, כו) "אז אמרה חתן דמים", (במדבר כא, יז) "אז ישיר ישראל", "אז ישיר משה", "אז ידבר יהושע", (דבהי"א טו, ב) "אז אמר דויד", "אז אמר שלמה", הרי אלו לשעבר. ויש אז לעתיד לבא, (ישעיה ס, ה) "אז תראי ונהרת", (שם נח, ח) "אז יבקע כשחר אורך", "אז ידלג כאיל", (שם, ה) "אז תפקחנה", (ירמיה לא, יב) "אז תשמח בתולה", (תהלים קכו, ב) "אז ימלא שחוק פינו אז יאמרו בגוים", הרי אלו לעתיד לבא.

אמר רבי עקיבא, בשעה שאמרו ישראל אז ישיר לבש הקדוש ברוך הוא חלוק של תפארת שהיו חקוקין עליו כל אז שבתורה, "אז תשמח בתולה", (ישעיה לה, ו) "אז ידלג כאיל פסח", "אז תפקחנה עיני עורים", (יהושע י, יג) "אז ידבר יהושע", (ישעיה ס, ה) "אז תראי ונהרת", "את ה' האמרת היום וה' האמירך היום". וכיון שחטאו חזר וקרעו שנאמר (איכה ב, יז) "בצע אמרתו", ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו, שנאמר (תהלים קכו, ב) "אז ימלא שחוק פינו".

רבנן אמרי, כל פרקמטיא של משה לא היתה אלא באז. הצלת נפשו באז, (לעיל ד, כו) "וירף ממנו אז אמרה חתן דמים" וגו', קנטורו באז, "ומאז באתי אל פרעה", שירתו באז, אז ישיר משה, אף הפרשת הערים באז, (דברים ד, מא) "אז יבדיל משה שלש ערים".

תניא, רבי מאיר אומר, מנין לתחית המתים מן התורה, שנאמר אז ישיר משה, שר לא נאמר אלא ישיר, כיוצא בדבר אתה אומר "אז יבנה יהושע מזבח", בנה לא נאמר אלא "יבנה", מכאן לתחית המתים מן התורה.

בו ביום דרש רבי עקיבא, אז ישיר משה ובני ישראל, שאין תלמוד לומר לאמר, מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה שירה על כל דבר ודבר כקורין את ההלל. רבי נחמיה אומר, כקורין את שמע ולא כקורין את ההלל. דרש רבי עקיבא, בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, וכיצד אמרו שירה, כגדול המקרא את ההלל והן עונין אחריו ראשי פרקים, משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה' וכו'. רבי נחמיה אומר, כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת שהוא פותח תחלה והן עונין אחריו מה שהוא אומר. במאי קמיפלגי, רבי עקיבא סבר לאמר אמילתא קמייתא, ורבי אליעזר סבר, לאמר אכל מילתא ומילתא, ורבי נחמיה סבר, ויאמרו, דאמרו כלהו בהדי הדדי, לאמר דפתח משה ברישא. דרש רבי יוסי הגלילי, בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, וכיצד אמרו שירה, עולל מטל על ברכי אמו, ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו (להלן פסוק ב) "זה אלי ואנוהו" שנאמר (תהלים ח, ג) "מפי עוללים וינקים יסדת עז". היה רבי מאיר אומר, מנין שאפלו עברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים, שנאמר "במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל".

משה ובני ישראל, משה שקול כישראל וישראל כמשה בשעה שאמרו שירה. דבר אחר משה ובני ישראל, מגיד (שהיה משה שקול כנגד כל ישראל) [שאמר משה שירה כנגד כל ישראל] לפי שכל העולם כלו שלך, ואין לך עם אלא ישראל, שנאמר (ישעיה מג, כא) "עם זו יצרתי לי" וגו'. וכן הוא אומר (שה"ש ו, ח ט) "ששים המה מלכות" (אלו ששים רבוא ושמנים פילגשים אלו מבן עשרים שנה ומעלה) [אלו ששים רבוא מבן עשרים שנה ומעלה, "ושמנים פילגשים" אלו שמונים רבוא מבן עשרים שנה ולמטה], "ועלמות אין מספר" אלו קטנים שאין להם מנין. אף על פי כן "אחת היא יונתי תמתי", זה משה שהוא שקול כנגד הכל. וכבר היה רבי יושב ודורש שילדה אשה במצרים ששים רבוא, נענה תלמיד אחד מלפניו ואמר ליה, רבי, ומה מי גדול, העולם או הצדיק, אמר ליה, הצדיק, למה, אמר ליה, שכשילדה יוכבד אם משה את משה היה שקול כנגד הכל, וכי היכן מצינו שהוא שקול כנגד הכל, שנאמר (במדבר כו, ד) "אשר צוה משה ובני ישראל", ואומר אז ישיר משה ובני ישראל, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה".

ויאמרו לאמר, מהו לאמר, לאמר לדורות הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל. דבר אחר אז ישיר. בשעה שהיו ישראל חונים על הים באו מלאכי השרת לקלס להקדוש ברוך הוא ולא הניחן, שנאמר (לעיל יד, כ) "ולא קרב זה אל זה" ואומר "וקרא זה אל זה". למי היו דומין, למלך שנשבה לו בנו לבש נקמה באויביו והלך והביא אותו, ובאו הבריות לומר לו הימנון, אמר להם, לשאני פודה את בני אתם מקלסין אותי. כך ישראל היו נתונין בצרה בים באו מלאכי השרת לקלס להקדוש ברוך הוא, נזף בהם, אמר להם הקדוש ברוך הוא, בני נתונין בצרה ואתם מקלסין אותי. כיון שעלו מן הים בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה. אמר רבי אבין הלוי, משל למה הדבר דומה, למלך שירד למלחמה ונצח ובאו בנו ועבדיו ועטרה בידם לתן בראשו של מלך. באו למלך, אמרו לו, בנך ועבדיך עומדים ועטרה בידם, מי יכנס תחלה, אמר להם, שוטים שבעולם, עבדי קודם לבני, יכנס בני תחלה. כך כיון שעלו ישראל מן הים באו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, הניחו ישראל תחלה, שנאמר אז ישיר משה. נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים מי יקלס תחלה. אמר רבי חייא בר אבא, רב השלום עשה שלום ביניהם, שנאמר (תהלים סח, כו) "קדמו שרים אחר נגנים", "קדמו שרים", אלו ישראל, ו"אחר" כך "נגנים" אלו המלאכים, "בתוך עלמות תופפות" אלו הנשים. אמר רבי לוי, השמים, לא אקבל את הדבר הזה, אלא הנשים קלסו תחלה, דכתיב "בתוך עלמות תופפות", העלמות בתוך, התחילו מלאכי השרת להתרעם, אמרו, לא דינו שקדמו לנו האנשים אלא אף הנשים, אמר להם הקדוש ברוך הוא, חייכם כן, מה כתיב (יחזקאל ג, יב) "ותשאני רוח ואשמע אחרי", מהו "אחרי", אחרי שקלסתי אני וחברים שלי, אחר כך אמרו מלאכי השרת "ברוך כבוד ה' ממקומו". מה כתיב (שם א, כד) "בעמדם תרפינה כנפיהן", מהו "בעמדם", וכי יש ישיבה למעלה, והכתיב (ישעיה ו, ב) "שרפים עמדים ממעל לו", וכן הוא אומר (דניאל ז, טז) "קרבת על חד מן קאמיא", אלא "בעמדם" בעם דם, כשישראל עומדין ומקלסין להקדוש ברוך הוא אותה שעה "תרפינה כנפיהן" .

**רמז רמב** את השירה הזאת. וכי שירה אחת היא והלא עשר שירות הן, הראשונה במצרים, שנאמר (ישעיה ל, כט) "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג", השניה, שנאמרה על הים, שנאמר אז ישיר משה, שלישית, שנאמרה על הבאר, שנאמר "אז ישיר ישראל", XדY ושאמר משה, שנאמר (דברים לא, כד ל) "ויהי ככלות משה לכתב", XהY ושאמר יהושע, שנאמר (יהושע י, יב) "אז ידבר יהושע", XוY ושאמרו דבורה וברק, שנאמר "ותשר דבורה", XזY ושאמר דוד, (ש"ב כב, א) "וידבר דוד לה'" (תהלים ל, א) "מזמור שיר חנכת הבית". XחY ושאמר שלמה, שנאמר (מ"א ח, יב) "אז אמר שלמה", XטY ושאמר יהושפט, שנאמר "בצאת לפני החלוץ [ואמרים] הודו לה' כי לעולם חסדו", מה נשתנה הודאה זאת מכל הודאות שבתורה, שבכלן נאמר כי טוב וכאן לא נאמר כי טוב, מלמד כביכול לא היתה שמחה במרום על אבדן של רשעים, וקל וחמר על אבדתו של צדיק אחד שהוא שקול כנגד כל העולם כלו, שנאמר (משלי י, כה) "וצדיק יסוד עולם", XיY העשירית לעתיד, לבא שנאמר "שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ", ואומר (תהלים קמט, א) "שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים".

כל השירות שעברו קרויות בלשון נקבה, כשם שהנקבה יולדת כך התשועות שעברו היה אחריהם שעבוד. אבל התשועה שהיא עתידה לבא קרויה בלשון זכר, שנאמר (ירמיה ל, ו) "שאלו נא וראו אם ילד זכר", כשם שאין הזכר יולד כך התשועה העתידה לבא אין אחריה שעבוד, שנאמר "ישראל נושע בה' תשועת עולמים".

את השירה הזאת לה'. לה' אמרוה ולא אמרו לבשר ודם, כמה שנאמר (ש"א יח, ו ז) "ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר והמחלות וגו' הכה שאול באלפיו ודוד ברבבתיו", אבל כאן לה' אמרוה ולא אמרוה על בשר ודם.

ויאמרו לאמר. רבי נחמיה אומר, רוח הקדש שרתה על ישראל ואמרו שירה כבני אדם שהם קוראים את שמע. רבי עקיבא אומר, כבני אדם שהן קורין את ההלל, ורבי אלעזר בן עזריה אומר, משה היה פותח ואומר אשירה לה' וישראל עונין אחריו אשירה לה' כי גאה גאה. משה היה פותח ואומר (להלן פסוק ב) "עזי וזמרת יה" וישראל ועונין אחריו וגומרין עמו עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. משה היה פותח ואומר (להלן פסוק ג) ה' איש מלחמה וישראל עונין אחריו וגומרין ה' איש מלחמה ה' שמו.

אשירה לה', לה' נאה גדלה, לה' נאה גבורה, לה' נאה התפארת והנצח וההוד. וכן דוד אמר "לך ה' הגדלה והגבורה".

אשירה לה'. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור ואינו אלא חלש, שהוא עשיר ואינו אלא עני, שהוא חכם ואינו אלא טפש, שהוא רחמני ואינו אלא אכזרי, שהוא דין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא הכל מחנפין אותו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אשירה לה' שהוא גבור שנאמר (דברים י, יז) "האל הגדל הגבר והנורא", ואומר "ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה", ואומר (ישעיה מב, יג) "ה' כגבור יצא", ואומר (ירמיה י, ו) "מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה". אשירה לה'. שהוא עשיר, שנאמר "הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים" וגו'. ואומר (תהלים צה, ה) "אשר לו הים והוא עשהו" וגו'. ואומר (תהלים כד, א) "לה' הארץ ומלואה". ואומר (חגי ב, ח) "לי הכסף ולי הזהב". ואומר "הן כל הנפשות לי (המה) [הנה"]. אשירה לה' שהוא חכם, שנאמר (משלי ג, יט) "ה' בחכמה יסד ארץ". ואומר "עמו חכמה וגבורה". ואומר (משלי ב, ו) "כי ה' יתן חכמה". ואומר (דניאל ב, כא) "יהב חכמתא לחכימין". ואומר "כי בכל חכמי הגוים". אשירה לה' שהוא רחמן, שנאמר (להלן לד, ו) "ה' ה' אל רחום". ואומר (תהלים קג, ח) "רחום וחנון ה'". ואומר (דברים ד, לא) "כי אל רחום ה' אלהיך". ואומר "זכר רחמיך ה'". ואומר (שם קמה, ט) "טוב ה' לכל ורחמיו" וגו'. ואומר "לאדני אלהינו הרחמים" וגו'. אשירה לה'. שהוא דין, שנאמר (דברים א, יז) "כי המשפט לאלהים הוא", (תהלים פב, א) "אלהים נצב בעדת אל". ואומר "הצור תמים פעלו". אשירה לה'. שהוא נאמן, שנאמר (שם ז, ט) "האל הנאמן שמר" וגו'. ואומר (שם לב, ד) "אל אמונה ואין עול". אשירה לה'. שהוא נאה לו גדלה וגבורה ותפארת והנצח וההוד. אשירה לה' שהוא נאה שהוא הדור שהוא משבח, שנאמר (תהלים פט, ז ח) "כי מי בשחק יערך לה' וגו' אל נערץ בסוד קדשים רבה". ואומר "ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה", מהו "צבאות", אות הוא בתוך צבא שלו. וכן הוא אומר (דברים לג, ב) "ואתה מרבבת קדש", אות הוא בתוך רבבות קדש שלו. וכן דוד הוא אומר "אין כמוך באלהים ה'". וכן הוא אומר (שה"ש ה, י טו) "דודי צח ואדום" ואומר "ראשו כתם פז" ואומר "עיניו כיונים" ואומר "לחיו כערוגת הבשם" ואומר "ידיו גלילי זהב" ואומר "שוקיו עמודי שש".

רבי יוסי הגלילי אומר, הרי הוא אומר (תהלים ח, ג) "מפי עוללים וינקים", עוללים אלו עברים שבמעי אמן, שנאמר "או כנפל טמון לא אהיה" וגו', "וינקים" אלו שיונקים שדי אמן, שנאמר "מפי עוללים וינקים". רבי אומר, "עוללים" אלו שבחוץ, שנאמר (ירמיה ט, כ) "להכרית עולל מחוץ". ואומר (איכה ד, ד) "עוללים שאלו לחם". "וינקים" אלו שיונקים שדי אמן, שנאמר (יואל ב, טז) "אספו עוללים ויונקי שדים". אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום, שנאמר אשירה לה'. רבי מאיר אומר, אף עוברין שבמעי אמן פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום, שנאמר "במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל", ולא ישראל בלבד אמרו שירה אלא אף מלאכי השרת, שנאמר (שם ח, ב) "ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ".

כי גאה גאה. גאני וגאיתיו, גאני במצרים, "כה אמר ה' בני בכרי ישראל", אף אני גאיתיו במצרים, שנאמר (ישעיה ל, כט) "השיר יהיה לכם" וגו'. גאני על הים, (לעיל יד, יט) "ויסע מלאך האלהים" וגו', אף אני גאיתיו על הים, ואמרתי לפניו שירה. דבר אחר גאה גאה. גאה ועתיד להתגאות, שנאמר "כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם וגו' ועל כל ארזי הלבנון וגו' ועל כל ההרים הרמים וגו' ועל כל מגדל גבה וגו' ועל כל אניות תרשיש". ואומר (שם, יז) "ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים". ואומר (שם, יח) "והאלילים כליל יחלף".

**רמז רמג** דבר אחר גאה גאה. מתגאה הוא על כל המתגאים, שבמה שאמות מתגאים לפניו בו נפרע מהן, שכן הוא אומר בדורו של מבול (איוב כא, י יב) "שורו עבר ולא יגעל וגו' ישלחו כצאן עויליהם וגו' ישאו כתף וכנור" וגו'. מה נאמר שם "ויאמרו לאל סור ממנו וגו' מה שדי כי נעבדנו", אמרו, לא טפת גשמים היא, אין אנו צריכין לה אלא (בראשית ב, ו) "ואד יעלה מן הארץ". אמר להם המקום, שוטים שבעולם, בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים, בה אני נפרע מכם, שנאמר "ויהי הגשם על הארץ". רבי יוסי בן דורמסקית אומר, הם נתנו עיניהם העליונה בתחתונה כדי לעשות תאותן, והמקום פתח עליהם מעינות מלמטה ומלמעלה כדי לאבדן, שנאמר (שם יא) "ביום הזה נבקעו" וגו'.

וכן אתה מוצא באנשי מגדל שבמה שנתגאו בו נפרע מהן, שנאמר (שם יא, ד) "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ", אחריו מה כתיב "ויפץ ה' אתם משם".

וכן אתה מוצא באנשי סדום שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהן, שנאמר (איוב כח, ה ח) "ארץ ממנה יצא לחם וגו' מקום ספיר אבניה וגו' נתיב לא ידעו עיט וגו' לא הדריכוהו בני שחץ". אמרו הסדומים, אין אנו צריכין שיבא אדם אצלנו שהרי מזון יוצא מאצלנו וכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות יוצא מאצלנו, בואו ונשכח הרגל מבינינו, אמר להם הקדוש ברוך הוא, שוטים שבעולם, בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים ואתם אומרים נשכח הרגל, אף אני אשכח אתכם מן העולם. שנאמר (שם, ד) "פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל", (שם יב, ה ו) "לפיד בוז לעשתות שאנן וגו' ישליו אהלים לשדדים" וגו', מי גרם להם, "לאשר הביא אלוה בידו". וכן הוא אומר, (יחזקאל טז, נ) "ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני". (מי) [מה] גרם להם "ואסיר אתהן כאשר ראיתי". וכן הוא אומר, "הנה זה היה עון סדם אחותך" וגו', לכך מה גרם להם "ויד עני ואביון לא החזיקה". וכן הוא אומר (בראשית יג, י) "לפני שחת ה' את סדם ואת עמרה". ואחריו מה כתיב (שם יט, לג) "ותשקין את אביהן יין", וכי מנין היה להם יין במערה אלא שזמן להם הקדוש ברוך הוא יין, כענין שנאמר "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס", אם כך זמן המקום למכעיסיו קל וחמר לעושי רצונו.

וכן את מוצא במצרים שבמה שנתגאו לפניו בו נפלו, שנאמר (לעיל יד, ז) "ויקח שש מאות רכב בחור", וכתיב אחריו (להלן פסוק ד) "מרכבת פרעה וחילו" וגו'. וכן אתה מוצא בסיסרא במה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו, שנאמר (שופטים ד, יג) "ויזעק סיסרא את כל רכבו", מה כתיב אחריו "מן (ה)שמים נלחמו".

וכן אתה מוצא בשמשון שבמה שנתגאה לפניו בו נפל ונפרע ממנו, שנאמר "ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני", אחריו מה כתיב (שם טז, כא) "ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויוריד(והו) [אותו] עזתה". רבי יהודה אומר, תחלת קלקלתו בעזה לפיכך היה עונשו בעזה. וכן אתה מוצא באבשלום במה שנתגאה בו נפרע ממנו, שנאמר (ש"ב יד, כה כו) "וכאבשלום לא היה איש יפה ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים". רבי יהודה אומר, נזיר עולם היה והיה מגלח אחד לשנים עשר חדש, שנאמר "ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך וגו' כי נדר נדר עבדך" וגו'. רבי יוסי אומר, נזיר ימים היה, והיה מגלח אחד לשלשים יום, שנאמר (שם יד, כו) "מקץ ימים לימים אשר יגלח". רבי אומר, כל ערב שבת היה מגלח, שכן דרך בני מלכים להיות מגלחים מערב שבת לערב שבת, וכן הוא אומר (שם יח, ט) "ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רכב על הפרד".

וכן אתה מוצא בסנחרב, שנאמר (מ"ב יט, כג) "ביד מלאכיך חרפת ה'", וכתיב "אני קרתי ושתיתי מים", מהו אומר, (שם, לה) "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור", אמרו, הגדול שבהן היה ממנה על מאה ושמונים וחמשה אלף, והקטן שבהן לא היה על פחות משני אלפים, שנאמר "ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני" (שם, כג) "ואתנה לך אלפים סוס[ים"], ואומר (שם יט, כא כב) "זה הדבר אשר דבר ה' עליו בזה לך לעגה לך וגו' את מי חרפת וגדפת", ואומר "עוד היום בנב לעמד". וכן אתה מוצא בנבוכדנצר שבמה שנתגאה בו נפל, שנאמר (ישעיה יד, יג) "ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה" (שם, יד) "אעלה על במתי עב", וכתיב אחריו (שם, טו) "אך אל שאול תורד". וכן אתה מוצא בכרך צור במה שנתגאה בו נפרע ממנו, שנאמר "את אמרת אני כלילת יפי בלב ימים גבוליך", וכתיב (שם כו, ג) "הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו", וכן אתה מוצא בנגיד צר, שנאמר "בן אדם אמר לנגיד צר וגו' יען גבה לבך ותאמר אל אני", מהו אומר (שם, י) "מותי ערלים תמות ביד זרים". הא במה שאמות העולם מתגאים לפניו, בו נפרע מהן, שנאמר כי גאה גאה".

אמר רבי חמא בר חנינא, בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד שר של מצרים ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לפניו, רבונו של עולם, במדת רחמים בראת עולמך ואת מתגאה בחזקה, מיד קרא הקדוש ברוך הוא לכל שרי האמות והיה מסדר לפניהם כל המארע, אמר, שפטו נא ביני ובין זה, שבתחלה ירדו בני למצרים ולא ירדו אלא לגור, שנאמר (בראשית מז, ד) "ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו", עמד פרעה וכבשן לעבדים, בתחלה עשאם רועים, שנאמר "ואם ידעת ויש בם אנשי חיל" וגו', חזר ועשאם בנאים, שנאמר (לעיל א, יא) "ויבן ערי מסכנות", למעטן מפריה ורביה, וחזר וגזר עליהן, (שם, כב) "כל הבן הילוד" וחזר ואמר (שם טז) "אם בן הוא והמתן אתו". אמר לפניו, רבונו של עולם, הדין עמך ועמך האמת, אלא אם רצונך תושיע את ישראל ולא תאבד את מצרים. אמר רבי יהושע בן לוי, כיון שראה מיכאל ששרי האמות מלמדין סנגוריא על מצרים, רמז לגבריאל וטס למצרים טיסה אחת ושמט לבנה עם טיטה ותינוק אחד מה ששקעוהו בבנין, עמד לו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו, רבונו של עולם, בזה ענין שעבדו בניך. כיון שראתה מדת הדין אמרה, עשה דין לבניך במצרים שרבן חיבין, מיד טבעו מצרים, שנאמר "דרכת בים סוסיך חמר מים רבים", אותו חמר שהביא גבריאל גרם למצרים לטבען.

אמר ריש לקיש, מאי דכתיב (שירו) [אשירה] לה' כי גאה גאה, שירו למי שמתגאה על גאים. ארבעה גאים הם בעולם, אריה בחיות, שור בבהמות, ונשר בעופות, ואדם גאה על כלם, נטלן הקדוש ברוך הוא וקבען בכסא הכבוד שמתגאה על הגאים.

סוס ורכבו רמה בים. וכי סוס אחד היה שכתוב סוס ורכבו, אלא כלן לא היו ספונים לפני הקדוש ברוך הוא אלא כאחד. דבר אחר, סוס ורכבו. קשרם הקדוש ברוך הוא זה בזה כדי שיהנו ישראל בבזה, למה, כיון שיצאו ישראל ממצרים ויצאו המצריים לרדף אחריהם אמר להם פרעה, יודע אני שנטלו כספיכם וזהביכם אלא אל תתנו דעתכם בבזה, מה עשה, פתח להם אוצרות של יוסף, אמר להם, טלו לכם כסף וזהב ונטלו ועטרו את סוסיהם, שנאמר (לעיל יד, ט) "כל סוס רכב פרעה", לפיכך היו קשורין זה בזה כדי שיהנו ישראל בבזה, ולעולם הבא כל מה שאמות העולם מסגלין לישראל הוא, שנאמר "והיה סחרה ואתננה וגו'.

דבר אחר, וכי סוס אחד הוא ורכב אחד הוא, והלא כבר נאמר (לעיל יד, ז) "ויקח שש מאות רכב", (להלן פסוק ד) "מרכבת פרעה וחילו", אלא כשישראל עושין רצונו של מקום אין אויביהן לפניהן אלא כסוס אחד ורכבו. כיוצא בדבר אתה אומר, "כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב", וכי סוס אחד ורכב אחד הוא, והלא כבר נאמר (שם) "עם רב ממך", אלא כשישראל עושין וכו'.

סוס ורכבו. מגיד שהסוס קשור ברכב ורכב קשור בסוס ועולין למרום ויורדין לתהום ואין נפרדין זה מזה. משל אדם זורק שני כלים לאויר, סוף אחד מהן להפרד מחברו. אבל כאן רמה (להלן פסוק ד) וירה, רמה, שהיו עולין למרום, "ירה", שהיו יורדין לתהום, ואינן נפרדין זה מזה. כתוב אחד אומר רמה וכתוב אחד אומר (להלן פסוק ד) ירה, כיצד יתקימו שני כתובים הללו, אלא רמה, שהיו עולין למעלה "ירה", שהיו יורדין למטה.

דבר אחר רמה. כיון שראו ישראל שרה של מלכות מצרים נופל התחילו נותנין שבח, לכך נאמר רמה. וכן אתה מוצא שאין המקום עתיד להפרע מן המלכיות לעתיד לבא עד שיפרע משריהם תחלה, שנאמר "והיה ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום", ואחר כך "על מלכי האדמה" וגו', ואומר (שם יד, יב) "איך נפלת משמים הילל בן שחר", ואחר כך "נגדעת לארץ חולש על גוים", ואומר "כי רותה בשמים חרבי", ואחר כך "על אדום תרד".

סוס ורכבו רמה בים. לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מביא סוס ורכבו ומעמידן בדין, אומר לסוס, למה רצת אחר בני והוא אומר מצרי הריצני על כרחי וכו', שנאמר (להלן פסוק יט) "כי בא סוס פרעה". שאל אנטונינוס את רבנו, בשעה שאדם מת והגוף כלה והקדוש ברוך הוא מעמידו בדין, אמר ליה עד שאתה שואלני על הגוף שהוא טמא שאלני על הנשמה שהיא טהורה, משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והושיב המלך בה שומרים אחד חגר ואחד סומא וכו'.

רבי איסי בן עזאי אומר, נאמר כאן סוס סתום, ונאמר להלן סוס מפרש, שנאמר (זכריה יב, ד) " ביום ההוא נאם ה' אכה כל סוס בתמהון ורכבו בשגעון", ואומר (שם יד, יב) ["ו]זאת תהיה המגפה", ואומר (שם, טו) "וכן תהיה מגפת הסוס", בא מפרש למד על הסתום, מה מפרש בחמשים מכות, אף סתום בחמשים מכות.

**פסוק ב** **רמז רמד** עזי וזמרת יה. אין עזי אלא תורה, שנאמר (תהלים כט, יא) "ה' עז לעמו יתן", ואומר "ועז מלך משפט אהב". דבר אחר, אין עזי אלא מלכות, שנאמר (שם כא, ב) "ה' בעזך ישמח מלך", ואומר "ה' עז לעמו יתן", ואומר (ש"א ב, י) "ויתן עז למלכו". דבר אחר, אין עזי אלא תקף, שנאמר (ירמיה טז, יט) "ה' עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה", ואומר "עזי ומגני בו בטח לבי" וגו'. דבר אחר, עוזר ומסמך אתה לכל באי עולם אבל לי ביותר, עשאני אמירה, שנאמר (דברים כו, יח) "וה' האמירך היום", ואף אני עשיתיו אמירה, דכתיב (שם, יז) "את ה' האמרת היום". והרי כל האמות שבחו את מי שאמר והיה העולם, אבל שלי נעים לפניו, שנאמר (ש"ב כג, א) "ונעים זמרות ישראל". ישראל אומרים "שמע ישראל ה' אלהינו" ורוח הקדש צווחת מן השמים ואומרת (דבהי"א יז, כא) "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". ישראל אומרים "מי כמכה באלם ה'", ורוח הקדש צווחת מן השמים ואומרת (דברים לג, כט) "אשריך ישראל מי כמוך". ישראל אומרים (שם ד, ז) "כה' אלהינו בכל קראנו אליו", ורוח הקדש צווחת ואומרת "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו". ישראל אומרים (תהלים פט, יח) "כי תפארת עזמו אתה", ורוח הקדש צווחת ואומרת (ישעיה מט, ג) "ישראל אשר בך אתפאר".

דבר אחר עזי וזמרת יה, משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו מרגלית אחת, בא בנו ואמר לו תן אותה לי, אמר לו אינה שלך, הטריח עליו ונתנה לו. כך ישראל אמרו שירה עזי וזמרת והיו מבקשין מהקדוש ברוך הוא שיתן להם את התורה, אמר להם אינה שלכם, של עליונים היא, כיון שהטריחו עליו נתנה להם, שנאמר (תהלים כט, יא) "ה' עז לעמו יתן".

ויהי לי לישועה. היה לי ויהיה לי לעתיד לבא. זה אלי. רבי אליעזר אומר, מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וישעיה, שנאמר "וביד הנביאים אדמה", וכתיב (יחזקאל א, א) "נפתחו השמים ואראה" וגו'. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבוריו מימינו ומשמאלו וחילות מלפניו ומלאחריו, והיו הכל שואלין לומר אי זה המלך, מפני שהוא בשר ודם כיוצא בהן, אבל כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים לא הצרך אחד מהן לשאל אי זהו המלך אלא כיון שראוהו הכירוהו, פתחו כלן ואמרו זה אלי ואנוהו.

רבי ישמעאל אומר, וכי אפשר לו לבשר ודם להשוות לקונו, אלא אתנאה לו במצות, אעשה לפניו לולב נאה, סכה נאה, ציצית נאה, תפלין נאה. אבא שאול אומר, נדמה לו, מה הוא חנון ורחום, אף אתה תהא חנון ורחום. רבי יוסי אומר, אגיד נאותיו ושבחו של מי שאמר והיה העולם בפני כל אמות העולם, רבי יוסי בן דורמסקית אומר, אעשה לפניו בית המקדש, שנאמר "ואת נוהו השמו", ואומר (ישעיה לג, כ) "חזה ציון קרית מועדנו" וגו'. רבי עקיבא אומר, אדבר בנאותיו ושבחיו בפני כל אמות העולם, שהרי אמות העולם שואלין לומר (שה"ש ה, ט) "מה דודך מדוד", שאתם מתים עליו וכך אתם נהרגין עליו, שנאמר "על כן עלמות אהבוך", אהבנוך עד מות, וכתיב (תהלים מד, כג) "כי עליך הרגנו כל היום", הרי אתם גבורים בואו התערבו עמנו, וישראל אומרים לאמות העולם מכירים אתם אותו, נאמר לכם מקצת שבחו, (שה"ש ה, י) "דודי צח ואדום דגול מרבבה", כיון ששומעין אמות העולם שבחו של מי שאמר והיה העולם, אומרים להם לישראל נלכה עמכם, שנאמר (שם ו, א) "אנה הלך דודך" וגו', וישראל אומרים לאמות העולם, אין לכם חלק בו, אלא "דודי לי ואני לו", (שם ו, ג) "אני לדודי ודודי לי". וחכמים אומרים, עד שאבא עמו לבית מקדשו. משל למה הדבר דומה, למלך שהיה בנו במדינת הים, יצא אחריו הלך לו למדינה אחרת יצא אחריו עד שעמד עליו. כך כשירדו ישראל למצרים שכינה ירדה עמהם, שנאמר "אנכי ארד עמך מצרימה". עלו עלתה השכינה עמהם, שנאמר (שם) "ואנכי אעלך גם עלה". ירדו לים שכינה עמהן, שנאמר (לעיל יד, יט) "ויסע מלאך האלהים". יצאו למדבר שכינה עמהם, שנאמר "וה' הלך לפניהם יומם", עד שאבא עמו לבית מקדשו. וכן הוא אומר "כמעט שעברתי מהם".

זה אלי. עמי נהג במדת רחמים, ועם אבותי נהג במדת רחמים. ומנין שאין אלי אלא מדת רחמים, שנאמר (תהלים כב, ב) "אלי אלי למה עזבתני". ואומר (במדבר יב, יג) "אל נא רפא נא לה". ואומר (תהלים קיח, כז) "אל ה' ויאר לנו".

**רמז רמה** זה אלי ואנוהו. התנאה לפניו במצות, עשה סכה נאה, ולולב נאה, שופר נאה, כתב ספר תורה לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן, וכורכו בשיראות נאין. אבא שאול אומר, הוי דומה לו, מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון.

מאן תנא להא דתנו רבנן, לולב מצוה לאגדו, לא אגדו כשר, אי כרבי יהודה כי לא אגדו אמאי כשר, ואי כרבנן מאי מצוה. לעולם כרבנן, ומאי מצוה, משום זה אלי ואנוהו.

תניא, הרי שהיה צריך לכתב את השם, ונתכון לכתב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמוס ומקדש, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים, אין השם מן המבחר, בעינא זה אלי ואנוהו וליכא.

דרש רבי עקיבא, בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו וכו' עד וינקהו דבש מסלע והם הכירוהו תחלה, זה אלי ואנוהו.

דרש רבי יוסי הגלילי, בשעה שעלו ישראל מן הים וכו' כיון שראו השכינה עולל הגביה צוארו, ותינוק שמט דד מפיו, ואמרו זה אלי ואנוהו, שנאמר "מפי עוללים" וגו'.

תניא, זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות, עשה לך ספר תורה נאה וכו'.

אמר רבי זירא, הדור מצוה עד שליש במצוה, בעי רב אשי, שליש מלגיו, או שליש מלבר, תיקו. במערבא אמרי משמיה דרבי זירא, עד שליש, משלו, מכאן ואילך משל הקדוש ברוך הוא.

תמן תנינן, אלו דברים שאין להם שעור, גמילות חסדים וכו', הא דאתמר בגופו, אבל בממונו יש לו שעור, ואתיא כדאמר ריש לקיש, נמנו באושא שיהא אדם מפריש חמש מנכסיו למצוה, עד היכן, רבי גמליאל בר איניא ורבי אבא בר כהנא, חד אמר עד כדי תרומה ותרומת מעשר, וחד אמר (משלי ג, ט) "כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך", כמראשית כל תבואתך, רבי גמליאל בר איניא בעא קומי רבי מנא, מה חמש בכל שנה, לחמש שנים הוא מפסיד כלה. אמר לו, לכתחלה לקרן, מכאן ואילך לשכר. רב הונא אמר, למצות, מה לכל המצות עד שליש, סברין מימר לכל המצות עד שליש. רבי אבין אמר, אף למצוה אחת. רבי חנינא בשם רבנן דתמן, שליש לדמים. היך עבידא, לוקח אדם מצוה אחת וראה מצוה אחרת נאה הימנה עד כמה מטריחים עליו, עד שליש. תני רבי ישמעאל, זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות וכו'.

אלהי אבי וארממנהו. אני מלכה בת מלכים, אהובה בת אהובים, קדושה בת קדושים, טהורה בת טהורים. משל לאדם שהלך לקדש אשה, פעמים בוש בה, פעמים בוש במשפחתה, פעמים בוש בקרובותיה, אבל אני איני בוש, מלכה בת מלכים, אהובה בת אהובים. אלהי אבי וארממנהו. רבי שמעון בן אלעזר אומר, כשישראל עושין רצונו של מקום מתגדל שמו בעולם, שנאמר "ויהי כשמע כל מלכי האמרי", וכן רחב הזונה אמרה, (שם ג, י יא) "כי שמענו את אשר הוביש ה' וגו' ונשמע וימס לבבנו". ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום שמו מתחלל בעולם, שנאמר (יחזקאל לא, כ כג) "ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו ואחמל על שם קדשי אשר חללהו וגו' לכן אמר לבית ישראל כה אמר אדני אלהים לא למענכם אני עשה וגו' וקדשתי את שמי הגדול". אלהי אבי וארממנהו. לא על הנסים שעשית עמי בלבד אני אומר לפניך שירה ושבח, אלא על הנסים שעשית עמי ועם אבותי ועושה עמי בכל דור ודור אלהי אבי וארממנהו.

**פסוק ג** **רמז רמו** ה' איש מלחמה, רבי יהודה אומר, הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה. מגיד שנגלה עליהם הקדוש ברוך הוא בכל כלי זין. נגלה עליהן כגבור חגור חרב, שנאמר "חגור חרבך על ירך גבור". נגלה כפרש שנאמר (שם יח, יא) "וירכב על כרוב". נגלה בשריון וכובע, שנאמר (ישעיה נט, יז) "וילבש צדקה כשרין". נגלה בחנית, שנאמר (חבקוק ג, יא) "לנגה ברק חניתך", וכתיב "והרק חנית וסגר". נגלה בקשת ובחנית וחצים, שנאמר (חבקוק ג, ט) "עריה תעור קשתך", וכתיב "וישלח חציו ויפיצם". נגלה עליו בצנה ומגן, שנאמר (תהלים צא, ד) "צנה וסחרה אמתו", ואומר (שם לה, ב) "החזק מגן וצנה" וגו'. או שומע אני שהוא צריך לאחת מן המדות הללו, תלמוד לומר ה' שמו, בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מן המדות הללו. ואם כן למה צריך הכתוב לפרט כל אחת ואחת בפני עצמו, אלא שאם צרכו ישראל להם למדך שהקדוש ברוך הוא עושה להם מלחמה, אוי להם לאמות העולם מה הם שומעין באזניהם, שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בם.

ה' איש מלחמה ה' שמו. למה נאמר, לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה, שנאמר ה' איש מלחמה. נגלה בסיני כזקן מלא רחמים, שנאמר "ויראו את אלהי ישראל" וגו', וכשנגאלו מהו אומר (שם) "וכעצם השמים לטהר". ואומר, (דניאל ז, יט) "חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב", שלא לתן פתחון פה לאמות העולם לומר שתי רשיות הן, אלא ה' איש מלחמה ה' שמו. הוא במצרים הוא על הים. הוא לשעבר והוא לעתיד לבא. הוא בעולם הזה והוא בעולם הבא, שנאמר (דברים לב, לט) "ראו עתה כי אני אני הוא" וגו'. וכתיב "כה אמר ה' מלך ישראל וגאלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון", (שם מא, ד) "ואת אחרנים אני הוא".

יש גבור במדינה ועליו כל כלי זין אבל אין לו לא כח ולא גבורה ולא תכסיס ולא מלחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא לו כח ולו גבורה תכסיס ומלחמה, שנאמר "כי לה' המלחמה". וכתיב (תהלים קמד, א) "לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב". וגו' יש גבור במדינה וכחו עליו, בן ארבעים אינו דומה לבן ששים, ובן ששים אינו דומה לבן שבעים, אלא כל שהוא הולך כחו מתמעט, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא (מלאכי ג, ו) "אני ה' לא שניתי". יש גבור במדינה כשקנאה וגבורה לובשתו אפלו אביו אפלו קרובו הכל מכה והולך בחמה, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה, שהוא נלחם במצרים, ה' שמו, שהוא מרחם על בריותיו, שנאמר "ה' ה' אל רחום וחנון". יש גבור במדינה שמשעה שהחץ יוצא מידו אינו יכול להחזירו, שכבר יצא מידו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול גזרה יוצאה מלפניו, שנאמר (דברים לב, מא) "אם שנותי ברק חרבי", עשו תשובה מיד הוא מחזירה, שנאמר (שם) "ותאחז במשפט ידי". שומע אני שהוא מחזירה ריקם, תלמוד לומר (שם) "אשיב נקם לצרי". על מי הוא מחזירה, על אמות העולם מכחישי ה', שנאמר "ולמשנאי אשלם". מלך בשר ודם יוצא למלחמה ומדינות קרובות אצלו באות ושואלות צרכיהן מלפניו, והוא אומר להם זעוף הוא, במלחמה הוא, לכשיחזר וינצח אתם באים ושואלין צרכיהן מלפניו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה, שהוא נלחם במצרים, ה' שמו, שהוא שומע צעקת כל באי עולם, שנאמר (תהלים סה, ג) "שמע תפלה עדיך כל בשר יבאו". מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לזון את חילותיו ולא לספק להם אכסניות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה, שהוא נלחם במצרים, ה' שמו, שהוא זן ומפרנס את כל בריותיו, שנאמר "לגזר ים סוף לגזרים", וכתיב (שם, כה) "נתן לחם לכל בשר".

ה' איש מלחמה. אפשר לומר כך והלא כבר נאמר (ירמיה כג, כד) "הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'", וכתיב "וקרא זה אל זה ואמר" וגו', ואומר (יחזקאל מג, ב) "והנה כבוד אלהי ישראל", ומה תלמוד לומר איש מלחמה, מפני חבתכם ומפני קרבתכם אקדש שמי בכם. ה' שמו, בשמו הוא נלחם, אינו צריך אחת מכל מדות הללו. וכן דוד הוא אומר (ש"א יז, מה) "אתה בא אלי בחרב ובחנית" וגו', וכתיב (תהלים כ, ח ט) "אלה ברכב ואלה בסוסים וגו' המה כרעו ונפלו" מהו אומר "ה' הושיעה" וגו', וכן אסא אומר (דבהי"ב יד, י) "ויקרא אסא אל ה'".

שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם כשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרבים, וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מעטים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כך, אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי, שנאמר ה' איש מלחמה, וכן הוא אומר "וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל", וכשהוא בא בשלום בא באלפים וברבבות, שנאמר (תהלים סח, יח) "רכב אלהים רבתים".

**פסוק ד** מרכבת פרעה וחילו ירה בים. במדה שאדם מודד בה מודדין לו. הם אמרו (לעיל ה, ב) "מי ה' אשר אשמע בקלו", ואף אתה באותה מדה מדדת להם, לכך נאמר ירה בים, כתוב אחד אומר ירה וכתוב אחד אומר "רמה" וכו'. דבר אחר מרכבת וגו', במדה שמדדו בה מדדת להם. הן אמרו (לעיל א, כב) "כל הבן הילוד היארה תשליכהו" וגו', אף אתה באותה מדה מדדת להם, לכך נאמר מרכבת פרעה וחילו ירה בים. דבר אחר הם אמרו (לעיל יד, ז) "ויקח שש מאות רכב", אף אתה מרכבת פרעה וחילו. הם אמרו (שם) "ושלשם על כלו", אף אתה מבחר שלשיו טבעו בים סוף. הם מררו את חייהם בטיט, אף אתה באותה מדה עשית להם מים בטיט והיו משתקעין בהם, לכך נאמר טבעו בים סוף, ואין טביעה אלא טיט, שנאמר "ויטבע ירמיהו בטיט", ואומר (תהלים סט, ג) "טבעתי ביון מצולה", לכך נאמר טבעו בים סוף.

**פסוק ה-ו** תהמת יכסימו. וכי תהומות יש שם, והלא עשונית היא, אלא מלמד שעלו תהום העליון ותהום התחתון והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פרעניות, לכך נאמר תהמת יכסימו, דבר אחר שעלה תהום התחתון על תהום העליון, וחפה עליהם את הרקיע והקדיר עליהם את הכוכבים, (ו)"כל מאורי אור בשמים", מפני מה, (שם) "ונתתי חשך על ארצך נאם ה'". וכן הוא אומר "כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם", מפני מה, "חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו". וכן הוא אומר (יחזקאל ל, יח) "ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מטות מצרים ונשבת בה גאון עזה" מפני מה, כי "היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה". וכן הוא אומר (ישעיה יג, יא) "ופקדתי על תבל רעה ועל רשעים עונם". יונה ירד לתהום אחד, שנאמר (יונה ב, ו) "תהום יסבבני", והם ירדו לשני תהומות, שנאמר תהמת יכסימו. יונה ירד למצולה אחת, שנאמר "ותשליכני מצולה", והן ירדו לשני מצולות, שנאמר ירדו במצולת, ואין מצולה אלא מים עזים, שנאמר (יונה שם) "ותשליכני מצולה", וכתיב "ואת רדפיהם השלכת במצולת כמו אבן במים עזים", וכי מצולות יש שם והלא עשונית היא, אלא מלמד שנפרץ הים הגדול לתוכו והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פרעניות, לכך נאמר ירדו במצולת.

במדה שמדדו מדד להם, הם אמרו (לעיל א, טז) "וראיתן על האבנים", ואף אתה עשית להן מים כאבנים, והיו מים מכין על מקום האבנים לכך נאמר כמו אבן. דבר אחר כמו אבן. היא היתה מיתה בינונית, הרשעים שבהן היו מטרפין כקש, הבינונים כאבן, הפקחין שבהן (להלן פסוק י) "צללו כעופרת במים אדירים", דבר אחר כמו אבן. על שהקשו לבן כמו אבן. אבל אתה חסדך וטובך ורחמיך הרבים, וימינך שהיא פשוטה לכל באי עולם, שנאמר "ימינך ה' ימינך ה'" שני פעמים, "כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם", (ישעיה מה, כג) "בי נשבעתי יצא מפי צדקה".

נאדרי בכח. נאה אתה ואדיר בכח שנתת ארוכה לדורו של מבול לעשות תשובה ולא עשו, שנאמר (בראשית ו, ג) "ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם" וגו', ולא גמרת עליהם כליה עד שהשלימו רשעם לפניך. וכן אתה מוצא באנשי מגדל שנתת להם ארוכה, שנאמר (שם יא, ו) "ויאמר ה' הן עם אחד" וגו', ואין "עתה" אלא תשובה, שנאמר "ועתה ישראל מה ה' שאל מעמך", לא גמרת עליהם כליה עד שהשלימו רשעם לפניך. וכן אתה מוצא באנשי סדום שנתת להם ארוכה לעשות תשובה ולא עשו, שנאמר (שם יח, כ כא) "ויאמר ה' זעקת סדם וגו' ארדה נא ואראה", מה נאמר שם "וה' המטיר על סדם" וגו', אם יעשו תשובה הרי מטר, ואם לאו הרי גפרית ואש, ולא גמרת עליהם וכו'.

ימינך ה'. כשישראל עושין רצונו של מקום הן עושין שמאל ימין, שנאמר ימינך ה' שני פעמים, וכשאין עושין רצונו של מקום עושין ימין שמאל, שנאמר (איכה ב, ג) "השיב אחור ימינו". כשישראל עושין רצונו של מקום אין שינה לפניו, שנאמר (תהלים קכא, ד) "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל", וכשאין עושין רצונו של מקום כביכול שינה לפניו, שנאמר "ויקץ כישן ה'". כשישראל עושין רצונו של מקום אין חמה מלפניו, שנאמר (ישעיה כז, ד) "חמה אין לי", וכשאין עושין רצונו של מקום כביכול חמה לפניו, שנאמר (דברים יא, יז) "וחרה אף ה'". כשישראל עושין רצונו של מקום הוא נלחם להם, שנאמר (לעיל יד, יד) "ה' ילחם לכם", וכשאין עושין רצונו של מקום הוא נלחם בם, שנאמר "ויהפך להם לאויב (ו)הוא נלחם בם", ולא עוד אלא שהן עושין רחמן אכזרי, שנאמר "היה ה' כאויב".

תרעץ אויב. רעצת אויב אינו אומר כאן אלא תרעץ אויב, לעתיד לבא, שנאמר (חבקוק ג, יב) "בזעם תצעד ארץ" וגו'. תרעץ אויב. זה פרעה, שנאמר (להלן פסוק ט) "אמר אויב". דבר אחר זה עשו, שנאמר "יען אמר האויב".

רבי חנינא בר פפא רמי, כתיב (איוב לז, כג) "שדי לא מצאנהו שגיא כח", וכתיב ימינך ה' נאדרי בכח. לא קשיא, כאן בשעת הדין כאן בשעת מלחמה.

**פסוק ז** **רמז רמז** וברב גאונך וגו'. הרבית להתגאות כנגד מי שקמו כנגדך, ומי הם שקמו כנגדך, מי שקמו כנגד בניך. תהרס קמינו לא נאמר אלא תהרס קמיך, מגיד הכתוב שכל מי שהוא קם כנגד ישראל כאלו קם כנגד מי שאמר והיה העולם. וכן הוא אומר (תהלים עד, כג) "אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד", (שם פג, ג ד) "כי הנה אויביך יהמיון", מפני מה, "על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך", "הלוא משנאיך ה' אשנא", מפני מה, "תכלית שנאה שנאתים לאיבים היו לי". וכן הוא אומר (זכריה ב, יב) "כי הנגע בכם נגע בבבת עינו". רבי יהודה אומר, בבבת עין אינו אומר, אלא "בבבת עינו", כביכול כלפי מעלה הכתוב מדבר אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אתה אומר, "ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו" אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אתה אומר (ש"א ג, יג) "בעון אשר ידע כי מקללים להם" אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אתה אומר (חבקוק א, יב) "הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא נמות", אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו (ירמיה ב, יא) "ההימיר גוי אלהים" וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו (תהלים קו, כ) "וימירו את כבודם" וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו (במדבר יא, טו) "ואם ככה את עשה לי" וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו "אין לנו חלק בדוד" וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו (במדבר יב, יב) "אשר בצאתו מרחם אמו" וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו "והנה שלחים את הזמורה אל אפם", אלא שכנה הכתוב. אף כאן אתה אומר (זכריה ב, יב) "כי (כל) הנגע בכם" וכו'.

.

וכל מי שהוא עוזר לישראל כאלו עוזר להקדוש ברוך הוא, שנאמר (שופטים ה, כג) "אורו מרוז אמר מלאך ה'" וגו'. הרבית להתגאות כנגד מי שקם כנגדך, ומי הם שקמו נגדך, מי שקמו כנגד ידידיך. ומה טיבן, (בראשית יד, ט) "את כדרלעמר מלך עילם" וגו', (שם, טו) "ויחלק עליהם לילה" וגו', "מי העיר ממזרח וגו' יתן כעפר חרבו וגו' ירדפם יעבור שלום", וכן הוא אומר (תהלים קי, א ד) "נאם ה' לאדני שב לימיני וגו' מטה עזך ישלח ה' מציון עמך נדבת ביום חילך נשבע ה' ולא ינחם". הרבית להתגאות כנגד מי שקמו כנגדך, ומי הן, מי שקמו כנגד בניך, פרעה וכל חילו, שנאמר "ויקח שש מאות רכב", מהו אומר (לעיל פסוק ד) "מרכבת פרעה וחילו". סיסרא וכל רכבו, שנאמר (שופטים ד, יג) "ויזעק סיסרא את כל רכבו", מהו אומר "מן שמים נלחמו" וגו'. סנחרב וכל אגפיו שנאמר (ישעיה לז, כד כה) "ביד עבדיך חרפת ה' אני קרתי ושתיתי מים" וגו', מהו אומר, (דבהי"ב לב, כא) "וישלח ה' מלאך (ויך) [ויכחד] כל גבור חיל" וגו'. נבוכדנצר וכל המונו, שנאמר (ישעיה יד, יג) "ואתה אמרת השמים אעלה" וגו'. אמר נבוכדנצר, אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה, שנאמר "אעלה על במתי עב". אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה רצית לפרש עצמך מבני אדם סוף בני אדם נפרשין ממך, שנאמר (דניאל ד, כו ל) "לקצת ירחין תרי עשר וגו' ענה מלכא ואמר וגו' עוד מלתא בפם מלכא וגו' ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא וגו' בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר" וגו', "כלא מטא על נבוכדנצר מלכא" וגו', (שם ה, א ט) "בלשאצר מלכא עבד לחם רב וגו' אמר בטעם חמרא וגו' היתיו מאני דהבא וגו' אשתי חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא וגו' בה שעתא נפקה אצבען וגו' אדין מלכא וגו' [ו]זיוהי שנין עלוהי. וכן הוא אומר (חבקוק ב, טו טז) "הוי משקה רעהו גו', שבעת (כבוד מקלון) [קלון מכבוד"] וגו', "בה בליליא קטיל בלאשצר".

הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרס קמיך לעתיד לבא, שנאמר (תהלים נח, ז) "אלהים הרס שנימו בפימו", מפני מה, (שם כח, ה) "כי לא יבינו אל פעלת ה'" וגו'. "יהרסם" בעולם הזה "ולא יבנם" לעולם הבא. שלחת חרנך אין כתיב כאן אלא תשלח חרנך, לעתיד לבא. שנאמר (שם סט, כה) "שפך עליהם זעמך" וגו', ואומר "שפך חמתך (אל) [על] הגוים", מפני מה, "כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו", נוה שאנן. יאכלמו כקש. לעתיד לבא, שנאמר (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש", ואומר "ביום ההוא אשים את אלפי יהודה" וגו'. כל העצים דולקין ואין קולן הולך אבל הקש כשהוא דולק קולו הולך, כך היה קולן של מצרים הולך מפני הפרענות שהבאת עליהן. כל העצים כשהן דולקין יש בהן ממש אבל הקש כשהוא דולק אין בו ממש, שנאמר (לעיל יד, ז) "ויקח שש מאות רכב". שומע אני שהיה בהן ממש, תלמוד לומר יאכלמו כקש, מה הקש הזה כשהוא דולק אין בו ממש כך לא היה בהן ממש מפני הפרענות שהבאת עליהן. וכן הוא אומר (ישעיה מג, יז) "יחדו ישכבו בל יקומו דעכו כפשתה כבו".

ללמדך שלא היתה מלכות ירודה משל מצרים, אלא שנטלה שררה לשעה בשביל כבודן של ישראל. וכשהוא מושל את המלכות אינו מושלן אלא בארזים, שנאמר "הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף", ואומר (עמוס ב, ט) "ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו", ואומר (דניאל ד, יז) "אילנא די חזית די רבה". וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כקש, שנאמר יאכלמו כקש. כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בכסף ובזהב, שנאמר (שם ב, לח) "אנת הוא ראשה די דהבא", וכשהוא מושל את מצרים אינו מושלן אלא כעפרת, שנאמר צללו כעופרת. כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא כחיות, שנאמר (שם ז, ג) "וארבע חיון רברבן" וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כשועלים, שנאמר "אחזו לנו שועלים". שאל אנטונינוס את רבנו, אני מבקש לילך לאלכסנדריא, שמא יעמד (עליו וינציה) [עלי וינצחני]. אמר לו, איני יודע, מכל מקום כתיב לנו שאין ארץ מצרים יכולה להעמיד לא מושל או שר, שנאמר (יחזקאל כט, טו) "מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים".

**פסוק ח** **רמז רמח** וברוח אפיך נערמו מים. במדה שמדדו בה מדדת להם, הם אמרו (לעיל א, י) "הבה נתחכמה לו", אף אתה נתת ערמומית במים והיו המים נלחמים בהן בכל מיני פרענות, לכך נאמר וברוח אפיך נערמו מים. דבר אחר עשאן כמין ערמות. נצבו כמו נד, מה נד צרור ואינו מוציא ומכניס, כך היתה נפשם צרורה בהן בישראל, אוכלין ושותין ושמחין ויצאו להם כדי מים מתוקים מתוך מים מלוחין, שנאמר "ויוצא נוזלים", אין נוזלים אלא מים חיים, כענין שנאמר (שה"ש ד, טו) "מעין גנים באר מים חיים", וכתיב (משלי ה, טו) "שתה מים מבורך". דבר אחר נצבו כמו נד, מה נוד צרור עומד לא מוציא ולא מכניס, כך היתה נפשם של מצרים צרורה בהן לא מוציאין ולא מכניסין מעלפין מריח המים, שנאמר (איוב מא, כג) "ירתיח כסיר מצולה", וישראל עשה להם הים כל מיני בשמים, שנאמר "ים ישים כמרקחה", ואומר (שה"ש ד, טז) "עורי צפון ובואי תימן" וגו'. קפאו תהמת בלב ים. עשאן כמין כפה. בלב ים. היאך לבו של אדם נתון משני חלקים ולמעלה, כך נקפה להם הים משני חלקים ולמעלה. הים לא היה לו לב ונתן לו לב, שנאמר בלב ים. האלה לא היה לה לב, נתן לה לב, שנאמר (ש"ב יח, יד) "בלב האלה". השמים לא היה להם לב, ונתן להם לב, שנאמר (דברים ד, יא) "עד לב השמים". יבא הים שלא היה לו לב ויפרע מן המצריים שהיה להן לב ושעבדו את ישראל בכל מיני פרעניות, שנאמר "ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך". תבא האלה שלא היה לה לב ונתן לה לב ותפרע מאבשלום שהיה לו לב וגנב שלש לבבות, גנב לב אביו, ולב בית דין, ולב אנשי ישראל, שנאמר (ש"ב טו, ו) "ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל". יבאו השמים שלא היה להם לב, ונתן להם לב, ויורידו המן לישראל שהיה להם לב ועסקו בתורה בכל לבבם ובכל נפשם, שנאמר (דברים ו, ה) "ואהבת את ה' אלהיך", ולא השמים בלבד שמחים בגאלתן של ישראל, אף ההרים והגבעות עץ פרי וכל ארזים, שנאמר (ישעיה מד, כג) "רנו שמים כי עשה ה'" וגו', מפני מה, "כי גאל ה' (את)יעקב", "רנו שמים וגילי ארץ ופצחו הרים רנה כי (גאל ה' את יעקב) [נחם ה' עמו] ועניו ירחם".

**פסוק ט-י** **רמז רמט** אמר אויב. זה היה תחלת הפרשה, ולמה נכתב כאן, ללמדך שאין מקדם ומאחר בתורה. כיוצא בו (ויקרא ט, א) "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו", זה היה תחלת הפרשה, ולמה נכתב כאן, שאין מקדם ומאחר בתורה. כיוצא בו (ישעיה ו, א) "בשנת מות המלך עזיהו", זה תחלת הפרשה, ולמה נכתב כאן, שאין מקדם ומאחר בתורה. כיוצא בו "בן אדם עמד על רגליך", ויש אומרים (שם יז, ב) "בן אדם חוד חידה", זה היה תחלת הפרשה וגו'. כיוצא בו (ירמיה ב, ב) "הלך וקראת באזני ירושלם זה היה וכו'. כיוצא בו (קהלת א, יב) "אני קהלת הייתי מלך", זה היה וכו'.

אמר אויב. זה פרעה (וכו') [וכי], מנין היו ישראל יודעין מה פרעה חשב עליהם במצרים, אלא רוח הקדש שרתה על ישראל והיו יודעין מה פרעה חשב עליהן במצרים. כיון שראה פרעה שיצאו ישראל אמר דינו שנלך לרדף אחרי ישראל, אלא בשביל כסף וזהב שלקחו ממנו כדאי הוא. כיון שראו מקצת העם שאבדו ממון מעט אמרי הוו יתרתה נרדף אחרי ישראל. כיון שראה פרעה כן אמר כלנו שוין בבזה, שנאמר אחלק שלל. ולא עוד אלא שאני פותח לכם תסבריות של כסף וזהב ומחלק לכם אבנים טובות ומרגליות.

דבר אחר אמר אויב. ולא ידע מאי אמר, "לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון". "נרדף נשיג נחלק" אין כתיב כאן, אלא ארדף אשיג אחלק שלל, מרדף אני להם, מתפס אני להם, מחלק אני להם שלל וממוני להם. "תמלאם" אינו אומר כאן, אלא תמלאמו נפשי, ממלאין הן נפשן ממני. "תורישם ידי" אינו אומר כאן, אלא תורישמו, מוריש אני עשרי וכבודי להם, לשעבר הייתם בוזזין בהם והייתי תובע מידכם בנימוסי מלכות, אבל כאן אריק חרבי תורישמו ידי. לשעבר הייתם רוצים לאנס נשיהן ובנותיהן והייתי תובע מידכם, אבל כאן אריק חרבי, ויש אומרים "אתן חרבי" אין כתיב כאן אלא אריק חרבי, אמר לבעל את זכוריהן, כענין שנאמר (יחזקאל כח, ז) ["והריקו חרבותם] על יפי חכמתך". לפי שנאמר גבה לבך כנגד כן השפילו המקום, ובאו עליו כל אמות העולם. שלש כתות נעשו מצרים על ישראל על הים, אחת אומרת נטל ממונם ולא נהרגם, ואחת אומרת נהרגם ולא נטל ממונם, ואחת אומרת נהרגם ונטל ממונם. זו שאמרה נטל ממונם ולא נהרגם, אמר אחלק שלל, וזו שאמר נהרגם ולא נטל ממונם אמר תמלאמו נפשי, וזו שאמרה נהרגם ונטל ממונם תורישמו ידי.

חמשה דברים היה פרעה עומד ומנאץ בתוך ארץ מצרים, שנאמר אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל וכו'. וכנגדן של חמש דברים השיבה אותו רוח הקדש ואומרת XאY נשפת ברוחך, XגY ימינך ה' תרעץ אויב, (לעיל פסוק ז) XדY וברב גאונך, XהY תשלח חרנך.

+4(רמז רנ) (להלן פסוק יב) XוY נטית ימינך. משל למה הדבר דומה, ללסטים שהיה עומד ומנאץ אחר פלטין של מלך, אמר, אם אני מוציא את בן המלך אני תופסו ואני הורגו וצולבו ואני ממית אותו מיתות חמורות. כך היה פרעה הרשע עומד ומנאץ בתוך ארץ מצרים אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל, ורוח הקדש מלעגת עליו ואומרת לו נשפת ברוחך, ואומר נטית ימינך. וכן הוא אומר (תהלים ב, א ד) "למה רגשו גוים וגו' יתיצבו מלכי ארץ ננתקה וגו' יושב בשמים" וגו'. ואומר (שם נט, ח ט) "הנה יביעון בפיהם" ואחריו מה כתיב ואתה ה' (תלעג למו) תשחק וגו'. וכן הוא אומר "שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל כפיריה" ואומר (שם, יח כ) "והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל וגו' ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וגו' ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות" וגו', הא כל אותן האלפים וכל אותן הרבבות צללו כעפרת.

ארבעה נקראו אדירים .

**פסוק יא** מי כמכה באלם ה'. כיון שראו ישראל שאבד פרעה וחילו בים, ובטלה מלכותן של מצרים, ושפטים נעשו באלהיהם שלהם, פתחו כלם פיהם ואמרו מי כמכה וגו'. ולא ישראל בלבד אמרו שירה אלא אף אמות העולם, כיון ששמעו שאבד וכו' כפרו כלן באלהיהם שלהם ואמרו מי כמכה וגו'. אתה מוצא שעתידין אמות העולם לכפר באלהיהם שלהם, שנאמר (ירמיה טז, יט) "ה' עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה" וגו' ואומר (שם, כ) "היעשה לו אדם אלהים". ואומר (ישעיה ב, כ) "ביום ההוא ישליך האדם" וגו'. ואומר (שם, כא) "לבוא בנקרות הצרים וגו' (ואחריו מה כתיב) [ומה כתיב שם] (שם, יח) "והאלילים כליל יחלף". דבר אחר מי כמכה. בנסים וגבורות שעשית על הים, שנאמר "נוראות על ים (בים) סוף" "ויגער בים סוף ויוליכם בתהמות". מי כמכה באלם. מי כמכה רואה בעלבון בניך ושותק, שנאמר (ישעיה מב, יד טז) "החשיתי מעולם", לשעבר "אחריש אתאפק", מכאן ואילך "כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד אחריב הרים וגבעות וגו' והולכתי עורים בדרך לא ידעו" וגו'. מי כמכה באלם. כאלו שהן משמשין לפניו במרום, שנאמר (תהלים פט, ז ח) "כי מי בשחק יערך לה'", ואומר "אל נערץ בסוד קדשים רבה ואומר ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה".

מי כמכה באלם. מי כמכה באותן שקורין עצמן אלוהות. פרעה קרא עצמו אלוה, שנאמר "יען אמר יאר לי ואני (עשיתני) [עשיתי"]. סנחריב קרא עצמו אלוה, שנאמר (מ"ב יח, לה) "מי בכל אלהי הארצות" וגו'. נבוכדנצר קרא עצמו אלוה, שנאמר (ישעיה יד, יד) "אעלה על במתי עב", נגיד צר קרא עצמו אלוה, שנאמר (יחזקאל כח, ב) "אמר לנגיד צר", מי כמכה לא כאלו שאחרים קוראין אותן אלוהות ואין בהם ממש ועליהם נאמר "פה להם ולא ידברו וגו' לא יהגו בגרונם", אלו פה להם ולא ידברו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא אמר שני דברים בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן, שנאמר (שם סב, יב) "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי" וגו', "הלוא כה דברי כאש" וגו', (עד) (איוב לז, ב) "והגה מפיו יצא". מי כמכה נאדר בקדש. נאה אתה ואדיר בקדש. שלא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא. בשר ודם אינו יכול לומר שני דברים כאחד, אבל מי שאמר והיה העולם אמר עשרה דברות בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן, שנאמר "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר".

דרך בשר ודם אינו יכול לשמע משני בני אדם כשהן צועקין כאחת, אבל מי שאמר והיה העולם אפלו כל באי העולם באין וצועקין לפניו הוא שומע צעקתן, שנאמר (תהלים סה, ג) "שמע תפלה עדיך כל בשר יבאו".

נורא תהלת. לא מעכשיו אלא מעולם נורא תהלת. דבר אחר נורא תהלת. מדת בשר ודם מוראו על הרחוקים יותר מן הקרובים, אבל מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא מוראו על הקרובים יותר מן הרחוקים, שנאמר (ויקרא י, ג) "בקרבי אקדש" וכתיב (תהלים נ, ג) "וסביביו נשערה מאד", ואומר "אל נערץ בסוד קדשים רבה", ואומר (שם, ט) "ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה", מדת בשר ודם, פועל עושה אצל בעל הבית חורש עמו וזורע עמו מנכש עמו מעדר עמו מטבע אחד נותן והולך לו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא תאב לבנים נותן לו, שנאמר "הנה נחלת ה' בנים", תאב לחכמה נותן לו, כתיב (משלי ב, ו) "כי ה' יתן חכמה", תאב לנכסים נותן לו, שנאמר (דבהי"א כט, יב) "והעשר והכבוד מלפניך".

מדת בשר ודם כשהוא בונה בונה את התחתון ואחר כך בונה את העליון. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, ברא את העליון ואחר כך התחתון, שנאמר "בראשית ברא אלהים" וגו', מדת בשר ודם כשהוא מקרה מקרה בעצים ובאבנים ובעפר שמא במים אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, קרה את עולמו במים, שנאמר (תהלים קד, ג) "המקרה במים עליותיו".

מדת בשר ודם אינו יכול לצור צורה במים, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא צר צורה במים, שנאמר (בראשית א, כ) "ישרצו המים". מדת בשר ודם אינו יכול לצור צורה בעפר, אבל הקדוש ברוך הוא צר צורה בעפר, שנאמר (תהלים קלט, טו) "אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ". מדת בשר ודם כשהוא בא לצור צורה מתחיל בראשה או באחד מהצדדים ואחר כך גומרה, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, צר צורה כלה כאחת, שנאמר "כי יוצר הכל הוא", ואומר (ש"א ב, ב) "ואין צור כאלהינו", אין ציר כאלהינו. בשר ודם הולך אצל עושה צלמים ואומר לו עשה לי צורתו של אבא והוא אומר לו יבוא אביך ויעמד לפני או הבא לי איקונין שלו ואני עושה לו צורתו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא נותן לאדם בן מטפה של מים ודומה לצורתו של אביו.

עשה פלא. עשה פלא אין כתיב כאן אלא עשה פלא, לעתיד לבא, שנאמר "לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה" וגו'. דבר אחר עשה פלא. עשה עמנו פלא ועושה עמנו בכל דור ודור, שנאמר (תהלים קלט, יד) "נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד", (שם מ, ו) "רבות עשית אתה ה' נפלאתיך". דבר אחר עשה פלא. עם אבות, ועתיד לעשות עם בנים, שנאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", אראנו מה שלא הראיתי לאבות, שהרי נסים ונפלאות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם אבות. וכן הוא אומר (תהלים קלו, ד) "לעשה נפלאות גדלות לבדו כי לעולם חסדו" (שם עב, יח יט) "ברוך ה' אלהים אלהי ישראל עשה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן".

רבי ישמעאל תנא. מי כמכה באלם, מי כמכה באלמים. אבא חנן אומר, (תהלים פט, ט) "מי כמוך חסין יה", חסין, קשה, שאתה שומע נאוצו וגדופו של אותו רשע "ואמר אי אלהימו צור חסיו בו", זה טיטוס הרשע שחרף וגדף כלפי מעלה, מה עשה, תפש זונה בידו ונכנס לבית קדש הקדשים וכו'.

**פסוק יב** **רמז רנא** נטית ימינך. מגיד שכל הנפשות בכף הקדוש ברוך הוא, שנאמר (איוב יב, י) "אשר בידו נפש כל חי בידך אפקיד רוחי". תבלעמו ארץ. באיזה זכות נתן להם המקום קבורה, בזכות שאמרו "ה' הצדיק". אמר להם המקום, אתם צדקתם עליכם את הדין, אף אני לא אקפח שכרכם ואתן לכם מקום קבורה, שנאמר נטית ימינך.

דבר אחר נטית ימינך, מגיד שהים זרקן ליבשה ויבשה זרקתן לים. אמרה היבשה, ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא דמו של הבל יחידי נאמר לי (ועתה ארורה) (בראשית ד, יא) ["ארור אתה מן] האדמה", ועכשיו היאך אני יכולה לקבל דמן של כל אלו אוכלוסין. עד שנשבע לה הקדוש ברוך הוא שאינה מעמידה בדין, שנאמר נטית ימינך ואין ימין אלא שבעה, שנאמר "נשבע ה' בימינו".

נטית ימינך. מגיד הכתוב שכשהמקום מטה את ידו רשעים כלים מן העולם, שנאמר (צפניה ב, יג) "ויט ידו על צפון ויאבד את אשור". ואומר (יחזקאל כה, טז) "הנני נוטה (את) ידי על פלשתים". ואומר "ונטיתי ידי על יהודה". ואומר (יחזקאל כה, יג) "ונטתי ידי על אדום". משל למה הדבר דומה, לביצים שהן נתונים בידי אדם שאם מטה את ידו מעט כלן נופלות ומשתברות, שנאמר "וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזר ויחדו כלם יכליון".

**פסוק יג** נחית בחסדך. חסד עשית עמנו שלא היו בידינו מעשים, שנאמר (ישעיה סג, ז) "חסדי ה' אזכיר תהלת ה'" וגו', (תהלים סט, ב) "חסדי ה' עולם אשירה". והעולם לא נבנה מתחלתו אלא בחסד, שנאמר "אמרתי עולם חסד יבנה". עם זו גאלת. לפי שכל העולם כלו שלך ואין לך עם אלא ישראל, שנאמר (ישעיה מג, כא) "עם זו יצרתי לי" (כתוב בפסוק אז ישיר משה ובני ישראל).

נהלת בעזך. בזכות התורה שהן עתידין לקבל, ואין עז אלא תורה, שנאמר (תהלים כט, יא) "ה' עז לעמו יתן". ואומר "ועז מלך משפט אהב". דבר אחר נהלת בעזך, בזכות מלכות בית דוד הן עתידין לקבל, ואין עז אלא מלכות, שנאמר (שם כא, ב) "ה' בעזך ישמח מלך", ואומר "ה' עז למו ומעוז ישועות משיחו הוא", ואומר (ש"א ב, י) "ויתן עז למלכו". אל נוה קדשך. בזכות בית המקדש שהן עתידין לבנות, ואין נוה אלא בית המקדש, שנאמר (ירמיה י, כה) "ואת נוהו השמו" ואומר "חזה ציון קרית מועדנו" וגו'.

תמן תנינן, שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדלה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. רב הונא בשם רבי אחא, עוברי הים פרשו אותו, נחית בחסדך, זו גמילות חסדים, נהלת בעזך זו תורה, עדין היה העולם מתמוטט ואימתי נתבסס כשבאו אל נוה קדשך. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, (ישעיה נא, טז) "ואשם דברי בפיך", אלו תורה, "ובצל ידי כסיתיך", זו גמילות חסדים, ללמדך שכל מי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לחסות בצלו של הקדוש ברוך הוא. הדא הוא דכתיב (תהלים לו, ח) "מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון". (ישעיה שם) "לנטע שמים וליסד ארץ", אלו הקרבנות. ולאמר לציון עמי אתה, אמר רבי הונא בר פפא חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום שנקראו ישראל ציון והיכן מצינו, כאן, "ולאמר לציון עמי אתה".

**פסוק יד** שמעו עמים ירגזון. כיון ששמעו אמות העולם שאבד פרעה וחילו בים, ובטלה מלכות של מצרים, ושפטים נעשו בעבודה זרה שלהן, התחילו מתרגזין, לכך נאמר שמעו עמים ירגזון. דבר אחר כיון ששמעו אמות העולם שהקדוש ברוך הוא הרים קרנם של ישראל ומכניסן לארץ התחילו מתרגזין. אמר להם המקום, שוטים שבעולם, כמה מלכים מלכו מכם ולא כעסו בני ישראל, שנאמר (בראשית לו, לא) "ואלה המלכים", כמה שלטונים שלטו מכם ולא כעסו בני ישראל, "אלוף לוטן", ועכשיו אתם כועסים, אף אני נותן לכם כעס שאין בו רצון, שנאמר (תהלים צט, א) "ה' מלך ירגזו עמים".

חיל אחז ישבי פלשת. כיון ששמעו שישראל נכנסין לארץ אמרו, עכשיו הן באין לעורר עברתם של בני אפרים, שנאמר (דבהי"א ז, כ) "ובני אפרים שותלח וברד בנו" (תהלים עח, ט) "בני אפרים רומי קשת", מפני מה, על "לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת", על שעברו על הקץ, על שעברו על השבעה. דבר אחר אמרו, אין להם דרך בכל מקום אלא עלינו, שעכשיו הן באין ובוזזין את כל נכסינו ומחריבים את ארצנו.

**פסוק טו** אז נבהלו אלופי אדום. אם תאמר שהן באין לירש את ארצם, הלא כבר נאמר (דברים ב, ד ה) "אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו וגו' ונשמרתם מאד אל תתגרו בם", הא מה תלמוד לומר אז נבהלו אלופי אדום, מפני אנינות, דבר אחר אמרו, עכשיו הן באין לעורר מריבה שבין אבינו לאביהם, שנאמר (בראשית כז, מא) "וישטם עשו" וגו'. אילי מואב יאחזמו רעד. אם תאמר שהן באין לירש את ארצם, והלא כבר נאמר "ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב", ואומר (שם, יט) "וקרבת מול בני עמון", הא מה תלמוד לומר אילי מואב יאחזמו רעד, מפני אנינות. דבר אחר אמרו, עכשיו הן באין לעורר מריבה שבין אבינו לאברהם, שנאמר "ויהי ריב בין רעי מקנה אברם" וגו'. נמגו כל ישבי כנען. כיון ששמעו יושבי כנען שאמר המקום למשה, "רק מערי העמים האלה" וגו' "כי החרם תחרימם" וגו', אמרו אלו ואלו לא היו מתיראים אלא מפני ממונם ומפני נכסיהם, אבל עלינו אין באין אלא לכלותנו ולירש את ארצנו. התחילו נמסין שנאמר נמגו אין נמיגה אלא מסיה, שנאמר (תהלים עה, ד) "נמוגים ארץ וכל ישביה", ואומר (יחזקאל כא, כ) "למען למוג לב".

**פסוק טז** (נמגו כל ישבי כנען). תפל עליהם אימתה ופחד, אימתה על הרחוקים, ופחד על הקרובים, כענין שנאמר "ויהי כשמע כל מלכי האמרי" וגו', וכן רחב אמרה לשלוחי יהושע (שם ב, י יא) "כי שמענו את אשר הוביש ה' ונשמע וימס לבבנו".

בגדל זרועך ידמו כאבן, כיון שיצאו ישראל מן הים כנס עמלק את כל אמות העולם ובא ועשה מלחמה עם ישראל, והתפלל משה בעד העם, באותה שעה דממו כלם כאבן, לכך נאמר בגדל זרועך ידמו כאבן. דבר אחר כיון שנכנסו מרגלים לארץ כל מי שהיה אומר אלו מרגלי ישראל היה דומם כאבן. דבר אחר כיון שעברו ישראל הירדן נכנסו כל מלכי כנען ועשו מלחמה עם ישראל, שנאמר (יהושע יא, א ד) "ויהי כשמע יבין מלך חצור וישלח אל יובב וגו' ואל המלכים אשר מצפון ויצאו הם וכל מחניהם עמם" וגו' (שם ט, ב) "ויתקבצו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד". באותה שעה התפלל יהושע ודממו כלם כאבן.

**רמז רנב** עד יעבר עמך ה', את הים עד יעבר את הירדן עד יעבר נחלי ארנון. עם זו קנית (לפיכך כל) [לפי שכל] העולם שלך ואין לך עם אלא ישראל, שנאמר "עם זו יצרתי לי".

ארבעה נקראו קנין. XאY ישראל, שנאמר עם זו קנית. XבY ארץ ישראל נקראת קנין, שנאמר (תהלים עח, נד) "הר זה קנתה ימינו". XגY אברהם נקרא קנין, שנאמר "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ". XדY התורה נקראת קנין, שנאמר (משלי ח, כב) "ה' קנני ראשית דרכו". יבאו ישראל שנקראו קנין לארץ שנקראת קנין ויבנו בית המקדש שנקרא קנין בזכות התורה שנקראת קנין, לכך נאמר עם זו קנית. (כתוב בפסוק וברוך אברם).

**פסוק יז-יט** **רמז רנג** תבאמו ותטעמו, נתנבאו אבות ולא ידעו מה נתנבאו, תביאנו ותטענו אין כתיב כאן, אלא תבאמו ותטעמו, אמרו, הבנים נכנסים ואין האבות נכנסין. וכן הוא אומר "אם לא תדעי לך היפה בנשים" וגו', אמרו, הגדיים נכנסין ואין התישים נכנסין.

דבר אחר תבאמו ותטעמו ככרם זה שהוא נטוע שורות שורות, שנאמר (עי' יחזקאל מח, א ז) "מפאת קדימה עד פאת ימה יהודה אחד דן אחד נפתלי אחד". דבר אחר תבאמו ותטעמו, נטיעה שאין בה נטישה, שנאמר (ירמיה כד, ו) "ובניתים ולא אהרס ונטעתים ולא אתוש". (יחזקאל כ, ג) "כי בהר קדשי בהר מרום ישראל", בהר נחלתך, בהר שהבטחתנו בו, שנאמר "בהר מרום ישראל".

ארבעה נקראו נחלה. XאY ישראל נקראו נחלה, שנאמר (דברים ט, כט) "והם עמך ונחלתך". XבY ארץ ישראל נקראת נחלה, שנאמר "בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה". XגY בית המקדש נקרא נחלה, שנאמר בהר נחלתך. XדY התורה נקראת נחלה, שנאמר (במדבר כא, יט) "וממתנה נחליאל". אמר הקדוש ברוך הוא יבאו ישראל שנקראו נחלה, לארץ שנקראת נחלה, ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה, בזכות התורה שנקראת נחלה.

מכון לשבתך, זה אחד מן הדברים שכסא של מטה מכון כנגד כסא של מעלה. וכן הוא אומר (תהלים יא, ד) "ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו". ואומר "בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים".

פעלת ה', חביב בית המקדש לפני המקום, כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא בראו אלא במאמר, שנאמר (תהלים לג, ו) "בדבר ה' שמים נעשו" וגו' וכשבנה בית המקדש כביכול פעלה לפניו, שנאמר פעלת ה'. אוי להם לאמות העולם מה הן שומעין באזניהם, הרי בית המקדש קרוי פעלה לפניו ועמדו והחריבו אותו. הם אמרו (שם קלז, ז) "ערו ערו עד היסוד בה", לענין כן מהו אומר (ירמיה כה, ל) "ה' ממרום ישאג וגו' שאג ישאג על נוהו". ("עד) [ואת] "נוהו השמו".

מקדש אדני כוננו ידיך, חביב בית המקדש לפני הקדוש ברוך הוא שכשברא את עולמו לא בראו אלא בידו אחת, שנאמר (ישעיה מח, יג) "אף ידי יסדה ארץ", וכשברא בית המקדש כביכול בשתי ידיו, שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך, אימתי תבנהו, בשתי ידיך. משל למה הדבר דומה ללסטים שנכנסו לפלטין של מלך (והחזירו) [והחריבו] פלטין של מלך ובזזו והרגו בנו של מלך, לאחר זמן ישב עליהם המלך בדין, תפס מהן, הרג מהם, צלב מהם, ישב בפלטין שלו ואחר כך נתודע מלכותו בעולם, לכך נאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ה' ימלך לעלם ועד.

רבי יוסי אומר א[י]לו אמרו ישראל על הים "ה' מלך לעלם ועד" לא היתה אמה שולטת בהן לעולם, אלא אמרו ה' ימלך לעלם ועד לעתיד לבא. אבל אנחנו עמך עדרך צאן מרעיתך זרע אברהם אהבך בני יצחק יחידך עדת יעקב בנך בכורך "גפן שהסעתם ממצרים וכנה אשר נטעה ימינך". ה' ימלך לעלם ועד, מפני מה, כי בא סוס פרעה וגו'.

רבי איעסק ליה לבריה בי רבי יוסי בן זמרא, פסקו ליה תריסר שנין למיזל לבי רב, אחלפוה קמיה. אמר להו, [ניהוו שית שנין, אחלפוה קמיה אמר להו] איכנוס והדר איזיל, הוה קא מיכסיף מאבוה אמר ליה בני דעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב תבאמו ותטעמו ולבסוף כתיב (להלן כה, ח) "ועשו לי מקדש [ושכנתי בתוכם"], נסבה אזל יתיב תריסר שני בבי רב עד דאתא. איעקרא דביתהו. אמר רבי, היכי נעביד, נגרשה, יאמרו עניה זו לשוא שמרה, לנסיב איתתא אחריתי, יאמרו זו אשתו וזו זונתו, בעא עלה רחמי ואיתסיאת.

אמר רבי אלעזר, כל אדם שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו, שזה נתן בין שתי שמות, שנאמר (ש"א ב, ג) "כי אל דעות ה'", וזה נתן בין שתי שמות, שנאמר פעלת ה' מקדש ה'.

**פסוק כ** ותקח מרים הנביאה את התף בידה, וכי מנין היה להם לישראל תפים ומחולות במדבר, אלא שהצדיקים מבטחים ויודעים שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים וגבורות עם יציאת מצרים והתקינו להם תפים ומחולות.

**פסוק כא** ותען להם מרים, מגיד הכתוב, כשם שאמר משה שירה לאנשים, כך אמרה מרים שירה לנשים, שנאמר שירו לה' כי גאה גאה.

**פסוק כב** **רמז רנד** ויסע משה את ישראל, אמר רבי סימון לא כל שרוצה לומר שירה אומר שירה, אלא כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו על כל עונותיו ונעשה בריה חדשה. ישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה נמחלו להן עונותיהן, שנאמר ויסע משה את ישראל שהסיען מעונותיהן. וכן אתה מוצא בדבורה וברק שנעשה להם נס ואמרו שירה. ומנין שנמחלו עונותיהן, רבי איבו בשם רבי אבא, בכל מקום נאמר "ויסיפו בני ישראל לעשות הרע", וכאן כתיב (שם ו, א) "ויעשו בני ישראל", התחלת עשיה, והיכן הן מה שעשו לשעבר, אלא מחל להן הקדוש ברוך הוא מה שעשו לשעבר. וכן אתה מוצא בדוד שנעשה לו נס ואמר שירה, ומנין שנמחל לו על כל עונותיו, דכתיב בתר שירתו (ש"ב כג, א) "ואלה דברי דוד האחרנים", היכן הן הראשונים, אלא מלמד שמחל לו הקדוש ברוך הוא.

ויסע משה את ישראל, רבי יהושע אומר, נסיעה זו נסעו ישראל על פי משה, ושאר כל המסעות נסעו על פי הגבורה, שנאמר (במדבר ט, יח) "על פי ה' יסעו", אבל נסיעה זו לא נסעו אלא על פי משה, לכך נאמר ויסע משה את ישראל. רבי אליעזר אומר, על פי הגבורה נסעו, שכן מצינו בשנים ושלשה מקומות שלא נסעו אלא על פי הגבורה, ומה תלמוד לומר ויסע משה אלא להודיע שבחן של ישראל שכיון שאמר להן משה קומו סעו לא אמרו היאך אנו נוסעין במדבר, ואין בידינו מחיה לדרך, אלא האמינו והלכו אחרי משה, ועליהן מפרש בקבלה (ירמיה ב, ב) הלך וקראת באזני ירושלים וגו'. וכן מצינו שחזרו לאחוריהן שלש מסעות, שנאמר "ויסעו מפני החירת ויעברו בתוך הים ויסעו ממרה ויבאו אילמה ויסעו מאילם ויחנו על ים סוף", וכן מצינו שחזרו לכבודו של אהרן לקבורתו שמונה מסעות, שנאמר "ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן", וכי במוסרה מת והלא לא מת אלא בהר ההר, שנאמר (במדבר לג, לח) "ויעל אהרן הכהן אל הר ההר" ומה תלמוד לומר "שם מת אהרן", אלא מלמד שחזרו לכבודו של אהרן לקבורתו שמונה מסעות.

רבי אליעזר אומר, על פי הגבורה נסעו, ומה תלמוד לומר ויסע משה, אלא מלמד שהסיען משה בעל כרחן, שכיון שראו בפגרי האנשים שהיו מעבידין בהן בפרך ובעבודה קשה כלם פגרים מתים מטלים על שפת הים, אמרו כמדומין אנו שלא נשתיר אדם במצרים, שנאמר (במדבר יד, ד) "נתנה ראש ונשובה מצרימה", ונעשה לנו עבודה זרה ותרד בראשנו ונחזר למצרים, יכול שאמרו ולא עשו, הרי הוא אומר "וימאנו לשמע ולא זכרו נפלאתיך אשר עשית עמהם ויקשו את ערפם".

רבי יהודה בר אלעאי אומר, עבודה זרה עברה עם ישראל בים, והסיעם משה באותה שעה, שנאמר ויסע משה את ישראל מים סוף, מדבר שהיה עמהם בים סוף.

ויסע משה את ישראל, זה שאמר הכתוב (תהלים סח, נב) "ויסע כצאן עמו", מה הצאן מתרדפת והרועה מכנסם, כך היו ישראל במדבר מתלחמין ובוכין ומתרעמים, כמה שנאמר (שם, מ) "כמה ימרוהו במדבר", כביכול לא נסתלק מעליהם הקדוש ברוך הוא, אלא נהגם כצאן, שנאמר ויסע משה, דבר אחר מה הצאן משברת את האילנות ואף על פי כן אין בעליה מקפיד עליה, כך (יחזקאל לד, לא) ("ואתנה) [ואתן] צאני" וגו', צאן לענשים ואדם למתן שכר. דבר אחר למה כצאן, כשם שהרועה זהיר בצאנו ביום מפני החמה ובלילה מפני הזאבים, כך היה הקדוש ברוך הוא "לא ימיש עמוד הענן" וגו', ואומר (ישעיה ד, ו) "וסכה תהיה לצל יומם", ואומר "נחית כצאן עמך" וגו'.

מהו ויסע שהסיען בעל כרחן, דכתיב (לעיל יד, ז) "ויקח שש מאות רכב", עמד פרעה וקשט אותן הסוסים באבנים טובות ומרגליות, וכשנטבעו בים היו צפין על שפת הים והיו ישראל יורדין בכל יום ונוטלין מהן ולא היו מבקשין לזוז משם, כיון שראה משה כך, אמר להם מה אתם סבורים שבכל יום הים מעלה לכם אבנים טובות ומרגליות עמד והסיען בעל כרחן.

**רמז רנה** ויצאו אל מדבר שור, זה מדבר כוב. אמרו עליו על מדבר כוב, שהוא שמונה מאות פרסה על שמונה מאות פרסה, כלו מלא נחשים ועקרבים, שנאמר (דברים ח, טו) "המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב", ואומר "משא (מדבר) [בהמות] נגב בארץ צרה וצוקה [לביא וליש מהם אפעה"] וגו' ואין אפעה אלא עכס. אמרו, כשעכס זה רואה צל עוף פורח באויר מיד מת ונושר אברים אברים. אף על פי כן (ירמיה ב, ו) "ולא אמרו איה ה' המעלה אתנו מארץ מצרים וגו' בארץ ציה וצלמות", מהו צלמות, מקום צל ועמו מות. אמר רבי אבא, הדבר הזה הסיח לי רבינו הגדול, אדם אחד היה בארץ ישראל והיו קורין אותו מרוטה, פעם אחת הלך ללקט עצים בראש ההר וראה את הנחש ישן והנחש לא ראהו, מיד נשרו שער ראשו ולא צמח בו שער עד יום מותו, והיו קורין אותו מרוטה.

אמר רבי יוסי, מדבר שור היו שם נחשים כקורת בית הבד ועקרבים כמלא הבית, מעשה בשבור המלך שהיה עובר שם, עברה שיירא ראשונה ובלעה הנחש ועברה שניה ושלישית ובלעה. היה המלך יושב ומצר, היה שם עמו ארכיסטרטיגוס. אמרו לו, מה אתה עומד, הבא עשרה גבורים והביא. אמר לו, ימלאו סדירות של תבן, עשו כן ומגלגלין לפיו והוא בולע עד שנפחה כרסו ולא היה יכול להן ועמדו והרגו אותו. אמר רבי יוסי בר רבי חנינא, גדול הוא אלהינו שהצילנו מן המדבר ההוא.

וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. רבי יהושע אומר, כמשמעו. רבי אליעזר אומר, והלא המים תחת רגלי ישראל היו והארץ אינה צפה אלא על המים, שנאמר (תהלים קלו, ו) "לרקע הארץ על המים", הא מה תלמוד לומר לא מצאו מים, אלא כדי ליגען. אחרים אומרים מים שנטלו ישראל בין הגזרים שלמו מהם באותה שעה, הא מה תלמוד לומר ולא מצאו מים, אף בכליהם לא מצאו, כענין שנאמר (ירמיה יד, ג) "ואדריהם שלחו צעיריהם" וגו'.

דורשי רשומות אומרים, לא מצאו מים, דברי תורה שנמשלו למים, שנאמר "הוי כל צמא לכו למים", לפי שפרשו מדברי תורה שלשת ימים לכך מרדו. לפיכך התקינו הנביאים והזקנים, שיהו קורין בתורה בשבת ובשני ובחמישי. כיצד, מפסיקין אחד בשבת וקורין בשני, ומפסיקין בשלישי וברביעי וקורין בחמישי, ומפסיקין בששי. מעיקרא תקינו חד גברא תלתא פסוקי, כנגד כהנים לוים וישראלים אתא עזרא, תיקן תלתא פסוקי כנגד עשרה בטלנים.

**פסוק כג** ויבאו מרתה. רבי יהושע אומר, לשלושה מקומות באו ישראל באותה שעה, שנאמר ויבאו מרתה וגו'. רבי אלעזר המודעי אומר, לא באו אלא למקום אחד בלבד. וילנו העם. רבי יהושע אומר, היה להן לישראל לימלך בגדול שבהן תחלה. לאמר מה נשתה אלא עמדו ואמרו דברי תרעומות על משה. רבי אלעזר המודעי אומר, למדים היו ישראל להיות אומרים דברי תרעומות על משה, ולא על משה בלבד אמרו אלא כלפי הגבורה, לכן נאמר לאמר מה נשתה.

**פסוק כה** **רמז רנו** ויצעק אל ה' וגו'. מכאן שאין הצדיקים קשים לקבל תפלתן, לפי דרכך אתה למד שתפלת הצדיק קצרה. מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני רבי אליעזר וקצר בברכותיו. אמרו לו תלמידיו, רבי, ראית פלוני שקצר בברכותיו, והיו אומרים עליו תלמיד חכם קצרן הוא זה. אמר להם, לא קצר זה יותר ממשה, שנאמר (במדבר יב, יג) "אל נא רפא נא לה". שוב מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני רבי אליעזר והאריך בברכותיו. אמרו לו, רבי, ראית פלוני שהאריך בברכותיו, והיו אומרים עליו ארכן הוא זה. אמר להם, לא האריך יותר ממשה רבנו, שנאמר "ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום", שהיה אומר, יש שעה לקצר ויש שעה להאריך.

ויורהו ה' עץ. רבי יהושע אומר, זה עץ של ערבה. רבי אלעזר המודעי אומר, זה עץ של זית, שאין לך מר יותר מזית. רבי יהושע בן קרחה אומר זה עץ של הרדופני, רבי שמעון בן יוחאי אומר, דבר מן התורה הראהו, שנאמר ויורהו ה' עץ, כענין שנאמר (משלי ד, ד) "ויורהו ויאמר לי יתמך דברי לבך", וכתיב (שם ג, יח) "עץ חיים היא למחזיקים". רבי נתן אומר זה עץ של קתרוס, ויש אומרים עיקר תאנה ועיקר רמון.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, בוא וראה כמה מופרשין דרכיו של מקום מדרכי בשר ודם. בשר ודם במתוק מרפא את המר, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא במר מרפא את המר, הא כיצד, נתן המחבל לתוך דבר שנתחבל כדי לעשות בו נס. כיוצא בו "ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים", והלא בשר חי שאתה נותן עליו דבלת תאנים מיד הוא נסרח, הא כיצד, נתן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל כדי לעשות בו נס בתוך נס. כיוצא בו (מ"ב ב, כא) "ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר ה'", והרי מים מתוקין כיון שאתה נותן בהן מלח מיד הן נמלחים, הא כיצד, נותן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל כדי לעשות בו נס.

וישלך אל המים, אחרים אומרים, היו ישראל מתחננים ומתגוררים לפני אביהם שבשמים כבן שהוא מתחנן לפני אביו וכתלמיד שהוא מתגורר לפני רבו, כך היו ישראל מתחננין ומתגוררין לפני אביהן שבשמים, ואמרו לפניו, רבונו של עולם, חטאנו לפניך שהתרעמנו על הים. וימתקו המים. רבי יהושע אומר, מרים היו לפי שעה ונמתקו. רבי אלעזר המודעי אומר, מרים הן בתחלה, שנאמר המים המים שני פעמים.

כתיב (אסתר ה, יד) "יעשו עץ גבה חמשים אמה" והקדוש ברוך הוא צוח לא יהיה קלווסן, ומה אני עושה לאברהם, (בראשית יח, ח) "והוא עמד עליהם תחת העץ", ומה אני מפייס למשה, ויורהו ה' עץ. "ההוא אמר ולא יעשה", והיה המן מבקש קורה של חמשים אמה ולא מצאה אלא קורה שהיתה בביתו, שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקדרוניא, ונטל נסר אחד מתבתו של נח, שעשה הקדוש ברוך הוא זכרון לעולם שידעו דורות עולם שהביא מבול לעולם, שכן כתיב (תהלים קיא, ד) "זכר עשה לנפלאתיו", וכן כשנהפכו סדום ועמורה כתיב "ותבט אשתו מאחריו", ועד עכשיו היא עומדת נציב מלח. למה, "זכר עשה לנפלאתיו", שיהיו הדורות מתנין שבחו של הקדוש ברוך הוא.

**רמז רנז** שם שם לו חק ומשפט, שם ניתן לישראל אחת עשרה מצות, שבע שנצטוו בני נח, ואברהם על המילה ויעקב על גיד הנשה הוסיפו לישראל שבת וכבוד אב ואם.

תניא, עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקבלו עליהן בני חת, והוסיפו עליהן דינין, דכתיב שם שם לו חק ומשפט, שבת וכבוד אב ואם, דכתיב (דברים ה, יב) "כאשר צוך ה' אלהיך", אמר רב יהודה אמר רב, כאשר צוך במרה.

(כתוב ברמז נ"ב).

שם שם לו חק ומשפט. זה כבוד אב ואם, דברי רבי יהושע. ורבי אלעזר המודעי אומר, חק, אלו עריות, שנאמר "לבלתי עשות מחקות התועבת", ומשפט, אלו עונשין ודיני קנסות ודיני חבלות.

ושם נסהו. שם נשא לו גדולה דברי רבי יהושע, שנאמר (מ"ב כה, כז) "נשא אויל מרדך את ראש יהויכין מלך יהודה". ואומר (במדבר ד, כב) "נשא את ראש בני גרשון". אמר לו רבי אלעזר המודעי, והלא גדולה אינה תלויה אלא בשי"ן, וכאן לא כתיב אלא בסמ"ך, הא מה תלמוד לומר ושם נסהו, שם נסה המקום את ישראל.

**פסוק כו** ויאמר אם שמוע תשמע. אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא, בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק, כלי מלא אינו מחזיק, אבל מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא מלא מחזיק, ריקן אינו מחזיק, שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע, אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע. דבר אחר, אם שמוע בחדש תשמע בישן, ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע.

מכאן אמרו, שמע אדם מצוה אחת משמיעין אותו מצות הרבה, שנאמר אם שמוע תשמע, אם שכח מצוה אחת, משכחין אותו מצות הרבה, שנאמר (דברים ח, יט) "אם שכח תשכח".

לקול ה' אלהיך, אלו עשרת הדברות שנתנו מפה לפה בעשרה קולות. והישר בעיניו תעשה, אלו אגדות משבחות הנשמעות באזני כל אדם. והאזנת למצותיו, אלו גזרות שוות. ושמרת כל חקיו, אלו הלכות. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. הא אם אשים אני ה' רפאך, דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר, אם שמוע, שומע אני רשות, תלמוד לומר תשמע, חובה ולא רשות. תשמע, זה הכלל שכל התורה כלולה בה. לקול ה' אלהיך, מלמד שכל מי שהוא שומע לקול הגבורה מעלין עליו כאלו עומד ומשמש לפני חי וקים לעולמים. והישר בעיניו תעשה, זה משא ומתן, מלמד שכל מי שהוא נושא ונותן באמונה רוח הבריות נוחה הימנו ומעלה עליו הכתוב כאלו קים כל התורה כלה. והאזנת למצותיו, אלו הלכות. ושמרת כל חקיו, אלו עריות, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. ומה תלמוד לומר כי אני ה' רפאך, אלא אמר המקום לישראל, דברי תורה שנתתי לכם חיים הם לכם, רפואה הוא לכם, שנאמר "כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא", ואומר (שם ג, ח) "רפאות תהי לשרך" וגו'. רבי יצחק אומר, אם אין בהן חלי מפני מה הן צריכין רפואה, אלא כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, בעולם הזה, ואם אשים, כי אני ה' רפאך, לעולם הבא. שמעון בן עזאי אומר, שמוע, מה תלמוד לומר תשמע, מכאן אמרו, רוצה אדם לשמוע משמיעין אותו מיד, לשכח, משכחין אותו מיד. הוא היה אומר, רצה אדם לשמוע בטובתו משמיעין אותו שלא בטובתו, [לשכח בטובתו, משכחין אותו שלא בטובתו] הרשות נתונה, שנאמר "אם ללצים הוא יליץ". אחרים אומרים, (להלן כב, כה) "אם חבול תחבל", אם חבלת חבולה אחת, סוף שחובלין בך חבולות הרבה.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי, כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, וכי מאחר שלא שם מחלה רפואה למה, אמר לו, הכי אמר רבי יוחנן, מקרא זה מעצמו נדרש, אם תשמע לא אשים, ואם לא תשמע אשים, ואף על פי כן אני ה' רפאך.

(כתוב ברמז תתמ"ח).

**פסוק כז** ויבאו אילמה ושם שתים עשרה וגו'. מגיד שאותו מקום מהולל במים יותר מכל המקומות. תדע שכן, שהרי היו שם שנים עשר מבועין ולא ספקו אלא לשבעים דקלים, וכיון שבאו ישראל ושרו עליהם ששים רבוא אדם וספקו להם ולנו ושנו ושלשו. ויחנו שם על המים. לעולם אין ישראל שורין אלא על המים, דברי רבי יהושע. רבי אלעזר אומר, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו ברא שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטים, שבעים דקלים כנגד שבעים זקנים, ומה תלמוד לומר ויחנו שם על המים, אלא מלמד שהיו עוסקין בדברי תורה שנתנו להן במרה.