# פרק י"ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/shemot/beshalach/perek-17/

**פסוק א** ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין, לפי שפרשו ישראל מדברי תורה בא עליהן השונא, שאין השונא בא אלא על חטא ועל עברה.

**פסוק ב** וירב העם עם משה. עברו על שורת הדין, דרך ארץ אדם כועס בתוך ביתו ואינו נותן עיניו אלא בקטן, אבל אלו לא נתנו עינם אלא בגדול, לכך נאמר וירב העם עם משה, ולא עם אהרן, שהיה אהרן חביב עליהם, שהיה אוהב שלום ורודף שלום. זה שאמר הכתוב (משלי יח, ו) "שפתי כסיל יבאו בריב", היו תובעין "מי יתן מותנו ביד ה'", (במדבר כ, ג) "ולו גוענו". מהו "לפני ה'", משל לבן מלכים שלא היה לו תרבות, והיה עולה לכתלים ולאילנות כנגד אביו, הולך למקום החיות כדי שיהא אביו מצטער, כך היו אלו אומרים, אנו מתים שיהא מצטער עלינו, ולא עוד אלא שנשבע לאבותינו לתת לנו את הארץ.

ויאמר להם משה מה תריבון עמדי. אמר להם, כל זמן שאתם מדינים עמדי אתם מנסים למקום, שנאמר מה תנסון את ה'. דבר אחר, כל זמן שאתם מדינים עמי, המקום עושה לכם נסים וגבורות ושמי מתגדל.

**פסוק ג** ויצמא שם העם למים. ובמקום אחר מהו אומר (לעיל טו, כג) "ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה", עד כאן לא נגע בהן צמאון, אבל כאן נגע בהן צמאון, (וירב העם עם משה) מכאן היה רבי יהושע אומר, נפל ביתא ווי לה לכוותא, השוו בהמתן לגופן, מכאן אמרו, בהמתו של אדם הוא חייו, אדם המהלך בדרך אם אין בהמתו עמו מסתגף הוא.

**פסוק ד** ויצעק משה וגו'. להודיע שבחו של משה שלא אמר הואיל והן מדינין עמי איני מבקש עליהן רחמים, אלא ויצעק משה אל ה', אמר לפני המקום, רבונו של עולם, בינך ובינם אני הרוג, אתה אמרת אל תקפיד כנגדן, שנאמר "כי תאמר אלי שאהו בחיקך", והם בקשו להרגני.

**פסוק ה** כאן המקום ממיך ומשה מגביה, ובמקום אחר המקום מגביה ומשה ממיך. כענין שנאמר (להלן לב, י) "ועתה הניחה לי", אחריו מהו אומר "ויחל משה" וגו'.

ויאמר ה' אל משה עבר לפני העם. עבר על דבריהם. רבי יהודה אומר, עבור מהם, שאתה מוציא להם את המים. רבי נחמיה אומר, עבור על חטא שלהן. דבר אחר, עבר לפני העם ודרגש ליה ימלל, וקח אתך מזקני ישראל. לעדות שלא יהיו אומרים מעינות היו שם. ומטך אשר הכית. מפני התרעומות. וזה אחד משלשה דברים שהיו ישראל מתרעמין עליהן והיו אומרים מיני פורעניות הן, ואלו הם, הקטורת והארון והמטה. אמרו, הקטרת הזה של פורענות, הרגה נדב ואביהוא, שנאמר (ויקרא י, א) "ויקחו (שני) בני אהרן וגו', לכך ידעו שהוא כפרה, שנאמר "ויתן את הקטרת ויכפר על העם". הארון אמרו שהוא של פורענות, הוא הכה את עוזה ואנשי בית שמש, שנאמר (ש"ב ו, ז) "ויחר אף ה' בעזה", וכתיב (ש"א ו, יט) "ויך באנשי בית שמש", לפיכך ידעו שהוא של ברכה, שנאמר (ש"ב ו, יא) "וישב ארון ה' בית עבד אדום גו' ויברך ה' את עבד אדום". אמרו, המטה הזה של סנפירינון הוא הביא עשר מכות על המצרים ועשר על הים, לפיכך ידעו שהוא של נסים. ומטך אשר הכית בו את היאר, מפני התרעומות.

אמר רבי אבהו, כל המנהיג את חברו בדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו, שנאמר ומטך אשר הכית בו את היאר, וכי משה הכה, והלא אהרן הכה, אלא לומר לך שכל המנהיג את חברו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו.

**פסוק ו** הנני עמד לפניך (כתוב בפסוק ורחצו רגליכם).

אמר ליה הקדוש ברוך הוא, כל מקום שאתה מוצא רושם רגלי אדם שם אני לפניך. והכית בצור. מכאן היה רבי יוסי בן זמרא אומר, המטה הזה של סנפירינון הוא, שנאמר והכית בצור, על הצור אינו אומר אלא והכית בצור.

**פסוק ז-ח** ויקרא שם המקום מסה ומריבה, רבי יהושע אומר, משה קראו מסה ומריבה, שנאמר ויקרא שם המקום מסה ומריבה. רבי אלעזר המודעי אומר, הקדוש ברוך הוא קראו מסה ומריבה, שנאמר ויקרא שם המקום מסה ומריבה. מכאן לבית דין הגדול שהוא קרוי מקום.

על ריב בני ישראל. רבי יהושע אומר, אמרו ישראל, אם הוא רבון כל העולמים כשם שהוא רבון עלינו נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו. רבי אליעזר אומר, אמרו, אם מספיק לנו את צרכינו נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, לכך נאמר על ריב בני ישראל.

כתיב "לץ תכה ופתי יערם", "לץ תכה", זה עמלק. "ופתי יערים" זה יתרו, בשעה שבא עמלק להלחם עם ישראל מה כתיב, ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. על ידי שרפו ידיהם מן התורה ומן המצות, שהכתוב אומר ויקרא שם המקום מסה ומריבה, התחיל הקדוש ברוך הוא צוח על ריב בני ישראל ועל נסתם את ה'. אמר רבי לוי, למה היו ישראל דומין, לאחד שהיה לו בן והרכיבהו על כתפו והיה מוליכו בשוק והיה הבן רואה דבר של חפץ ואומר לאביו, קח לי והוא לוקח לו, פעם ראשונה ושניה ושלישית, ראה הבן אדם אחד אמר ליה, ראית את אבא, אמר לו, שוטה, אתה רוכב על כתפי וכל מה שאתה מבקש אני לוקח לך, ואת אומר לזה ראית את אבי, מה עשה אביו, השליכו מעל כתפו, בא כלב ונשכו. כך כשיצאו ישראל ממצרים הקיפם הקדוש ברוך הוא בשבעה ענני כבוד, שנאמר (דברים לב, י) "יסבבנהו יבוננהו". בקשו מן, נתן להם. כיון שנתן להם כל צרכיהם התחילו מהרהרים ואומרים היש ה' בקרבנו. אמר להם הקדוש ברוך הוא, הרהרתם עלי, חייכם שאני מודיע לכם, הרי הכלב בא ונושך אתכם, ואי זה, זה עמלק, שנאמר ויבא עמלק.

פרח כהדין זחלא. דבר אחר, עמלק. "עם לק", שבא ללוק דמן של ישראל ככלב. רבי שמעון בן חלפתא אומר, למה היה עמלק דומה, לזבוב שהוא להוט אחר המכה, כך היה עמלק להוט אחר ישראל. משל למלך שהיה לו כרם והקיפו גדר והושיב בו המלך כלב נושך, אמר המלך, כל מי שיבא ויפרץ הגדר ינשכנו הכלב, ובא בנו של מלך ופרץ הגדר ונשכו הכלב, כל זמן שהיה המלך מבקש להזכיר חטא של בנו שעשה הוא אומר לו, זכור את שנשכך הכלב. כך כל זמן שהקדוש ברוך הוא מבקש להזכיר חטא של ישראל מה שעשו ברפידים, שאמרו היש ה' בקרבנו, הוא אומר להם (דברים כה, יז) "זכור את אשר עשה לך עמלק".

רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר, אמרו ישראל, אם רבון הוא על כל המעשים כדרך שהוא רבון עלינו נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו. ורבי נחמיה אומר, אם מספיק הוא לנו מזונותינו כמלך שהוא שרוי במדינה ואין המדינה חסרה כלום נעבדנו, ואם לאו נמרוד בו. ורבנן אמרין, אם מסיחין אנו בלבבנו והוא יודע מה אנו מסיחין נעבדנו ואם לאו נמרוד בו. רבי ברכיה בשם רבי לוי, בלבם היו מסיחין, והקדוש ברוך הוא נותן להם שאלתם, מה טעם, "וינסו אל בלבבם", מה כתיב תמן (שם, כט) "ויאכלו וישבעו מאד".

ויבא עמלק. רבי יהושע ורבי חסמא אומר, המקרא הזה סתום ומפורש על ידי איוב, (איוב ח, יא) "היגאה גמא בלא בצה" וגו', וכי אפשר לגומא זה להתגדל בלא בצה ובלא מים, וכי אפשר לאחו זה להיות בלא מים, כך אי אפשר לישראל להיות אלא אם כן עוסקין בתורה, ולפי שפרשו מדברי תורה לכך בא השונא עליהן, שאין השונא בא אלא על חטא ועל עברה, לכך נאמר ויבא עמלק.

רבי אלעזר המודעי אומר, ויבא, לפי שהיה עמלק נכנס תחת כנפי הענן וגונב נפשות מישראל והורגן, שנאמר (דברים כה, יח) "אשר קרך בדרך" וגו'. ואחרים אומרים, "ולא ירא אלהים", אלו ישראל שלא היו בידן מצות.

רבי אליעזר אומר, ויבא עמלק, שבא בגלוי פנים לפי שכל הבאות שבא לא בא אלא במטמוניות, שנאמר (שם) "אשר קרך בדרך", אבל ביאה זו לא בא אלא בגלוי פנים. רבי יוסי בן חלפתא אומר, ויבא עמלק, שבא בעצה, מלמד שכנס עמלק את כל אומות העולם ואמר להם, בואו וסייעוני על ישראל, אמרו, אין אנו יכולין לעמוד כנגדן, שהרי פרעה עמד כנגדן וטבעו הוא וחילו בים סוף, שנאמר "ונער פרעה וחילו" והיאך אנו יכולין לעמוד כנגדן. אמר להם, אני אתן לכם עצה מה תעשו, אם ינצחוני ברחו לכם, ואם לאו בואו וסיעוני על ישראל, לכך נאמר ויבא עמלק, שבא בעצה.

רבי יהודה הנשיא אומר, חמשה עממין פסע עמלק ובא ועשה מלחמה עם ישראל, שנאמר ויבא עמלק, וכתיב (במדבר יג, כט) "עמלק יושב בארץ הנגב", שהיה לפנים מכולן. רבי נתן אומר, לא בא עמלק אלא מהררי הר שעיר, ארבע מאות פרסה פסע עמלק ובא ועשה מלחמה עם ישראל.

אחרים אומרים, ויבא עמלק יבוא כפוי טובה ויפרע מישראל שהיו כפויי טובה. כתיב (דבהי"ב כד, כו) "ואלה המתקשרים עליו זבד בן שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית" יבואו אלה כפויי טובה ויפרעו מיואש כפוי טובה, שנאמר "ולא זכר יואש המלך החסד [אשר עשה] יהוידע אביו". מאי עונשו של דבר, (שם, כג) "ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם ויבאו אל יהודה וירושלים וישחיתו את כל שרי העם מעם וכל שללם שלחו [למלך דרמשק"], וכתיב, (שם, כד) "וה' נתן בידם חיל לרב מאד", מפני מה, (שם) "כי עזבו את ה' [אלהי אבותיהם] ואת יואש עשו שפטים", אל תקרי 'שפטים' אלא 'שפוטים'. וכי מה שפוטים עשו, כי אמרו, העמידו עליו בריונות קשים אשר לא ידעו אשה מימיהם וענו אתו במשכב זכור, כענין שנאמר "וענה גאון ישראל", (דבהי"ב שם, כה) "ובלכתם ממנו כי עזבו אותו [במחליים] רבים התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגהו על מטתו וימת".

**רמז רסג** וילחם עם ישראל ברפידם. אמר רבי חנינא, הדבר הזה שאלתי את רבי אליעזר שהיה יושב במתיבתא רבה, מהו רפידם. אמר ליה, כמשמעו, ועוד אמר רבי חנינא, שאלתי את רבי אליעזר, מה ראו ישראל לפדות פטרי חמורים ולא לפדות פטרי סוסים ולא פטרי גמלים. אמר ליה, גזרת המלך היא, [ועוד] שלא היו בידן של ישראל אלא חמורים בלבד באותה שעה לפי שאין כל אחד מישראל שלא עלו בידו תשעים חמורים טעונים כסף וזהב.

אחרים אומרים, אין רפידם אלא רפיון ידים, לפי שרפו ידיהם מדברי תורה לכך בא השונא עליהם, לפי שאין השונא בא אלא על רפיון ידים מן התורה, שנאמר "ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו", ומה הוא עונשו של דבר, (שם, ב) "ויהי בשנה החמישת [למלך] רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושל(י)ם" וגו' "ויקח את אצרות בית ה'". וזו היא אחד משלושה דברים שחזרו למקומן, XאY גלות יהודה חזרה למקומה, שנאמר (יהושע כד, ב) "בעבר הנהר ישבו אבותיכם, וכתיב (עזרא ה, יב) "וביתה דנה סתרה ועמה הגלי לבבל". XבY כתב שמים חזר למקומו, שנאמר (משלי כג, ה) "התעיף עיניך בו ואיננו". XגY כסף מצרים חזר למקומו.

**פסוק ט** **רמז רסד** ויאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים. מכאן שהיה משה עושה אותו כמותו. ילמדו כל העולם ממשה דרך ארץ שלא אמר ליהושע "בחר לי אנשים" אלא בחר לנו אנשים, מכאן שעשאו כמותו. ומנין שיהא כבוד חברו של אדם חביב עליו כמורא רבו, שנאמר "ויאמר אהרן אל משה בי אדני", והלא אחיו היה וגדול ממנו, ומה תלמוד לומר "בי אדני", עשאו כרבו. ומנין שיהא כבוד רבו של אדם חביב עליו כמורא שמים, שנאמר (שם יא, כח) "ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם", אמר לו, רבנו משה, כשם שהמקום כלאם כך אתה כלאם. וכן אתה מוצא בגיחזי בשעה שאמר לו אלישע "חגר מתניך וקח משענתי בידך" וגו' [שרי] למסתמך על מקלו והלך, אמרו לו, להיכן אתה הולך גיחזי, אמר להם, להחיות את המת. אמרו לו, וכי אתה יכול להחיות את המת והלא הקדוש ברוך הוא ממית ומחיה, שנאמר (ש"א ב, ו) "ה' ממית ומחיה". אמר להם, אף רבי ממית ומחיה.

בחר לנו. רבי יהושע אומר, אנשים, גבורים, רבי אלעזר המודעי אומר, בחר לנו יראי חטא. וצא הלחם בעמלק. אמר רבי יהושע, אמר לו משה, יהושע, צא מתחת הענן והלחם בעמלק, רבי אלעזר המודעי אומר, אמר לו, יהושע, ראשך למה אתה משמרו, לא לכתר, צא מתחת הענן והלחם בעמלק.

מחר אנכי נצב על ראש הגבעה, מחר נהא מעותדים ועומדים, על ראש הגבעה, כמשמעו, דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר, מחר נגזור תענית ונהא מעותדים על מעשה אבות, ראש, אלו מעשה אבות, הגבעה, אלו מעשה אמהות. ומטה האלהים בידי, אמר משה לפני המקום, רבונו של עולם במטה הזה הוצאת את ישראל ממצרים, במטה הזה קרעת את הים, במטה הזה עשית נסים וגבורות, במטה הזה תעשה להם נסים וגבורות בשעה הזאת.

ויאמר משה אל יהושע. ולמה אמר ליהושע, מפני שבא משבטו של יוסף. כתיב (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש", תצא להבה מבית יוסף ותאכל קש של בית עשו, זה יהושע שהרג עמלק.

רבי פנחס בשם רבי שמואל בר נחמן , מסורת אגדה היא, ביד בניה של רחל עשו נופל, דכתיב (ירמיה מט, כ) "אם לא יסחבום צעירי הצאן", ולמה קוראם כך, שהן קטנים של שבטים. וכתיב (בראשית ל, כה) "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף", וכתיב (במדבר כד, יט) "וירד מיעקב והאביד שריד מעיר". זה כתיב בו קטן, "הנה קטן נתתיך בגוים", וזה כתיב בו נער, (בראשית לז, ב) "והוא נער את בני בלהה". זה גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהן, וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהן. זה חס על כבוד קונו, וזה בזה על כבוד קונו. זה כתיב בו "ולא ירא אלהים" וזה כתיב בו (בראשית מב, יח) "את האלהים אני ירא". יבא זה ויפל ביד זה.

הנה אנכי נצב. מכאן שהצדיקים משכימין לצרכי צבור. אנכי נצב, בתפלה, [כמה דהוא אמר] (להלן לד, ה) "ויתיצב עמו שם". על ראש. אני מזכיר זכות אבות, שנאמר "כי מראש צרים אראנו". הגבעה. אני מזכיר זכות אמהות שנאמר (שם) "ומגבעות אשורנו". ומטה האלהים בידי. שיש בו שבעים שמות. אמר יהושע, כמה גדולים יש כאן בדור הזה, אהרן וחור ושבעים זקנים, ולא צוה משה אלא לי, לא על חנם צוני אלא שראה שנופל בידי מיד ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק.

ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה. מכאן לשלשה שצריכין לירד לפני התבה, שליח צבור ושנים מסיעין.

ויעש יהושע כאשר וגו', מה שנתפקד ולא עבר על גזרת משה. ומשה אהרן וחור עלו. לענין שאמרנו, להזכיר מעשה אבות ומעשה אמהות.

**פסוק יא** והיה כאשר ירים משה. וכי ידיו של משה מגברות את ישראל או ידיו שוברות את עמלק, אלא כל זמן שהיה משה מגביה את ידיו כלפי מעלה היו ישראל מסתכלין בו ומאמינים במי שפקד את משה לעשות כן, והמקום עושה להם נסים וגבורות.

+4(רמז רסה) כיוצא בו (במדבר כא, ח) "ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף", וכי הנחש ממית ומחיה, אלא היו ישראל מסתכלים בו ומאמינים במי שפקד את משה לעשות כן, והמקום שולח להן רפואות. כיוצא בו (לעיל יב, יג) "והיה הדם לכם לאות", וכי מה הדם מהנה למלאך או מה מהנה להן לישראל, אלא כל זמן שהיו ישראל נותנים מן הדם על פתחיהן המקום נגלה וחס עליהן, שנאמר "ופסח ה' על הפתח". רבי אליעזר אומר, מה תלמוד לומר וגבר ישראל או מה תלמוד לומר וגבר עמלק, אלא כל זמן שהיה מגביה ידיו כלפי מעלה הקדוש ברוך הוא זוכר את ישראל שעתידין ישראל להגביר בדברי תורה שהן עתידין להנתן על ידיו וכשהוא ממיך את ידיו עתידין ישראל להמיך בדברי תורה.

**פסוק יב** וידי משה כבדים. אמר רבי, בשעה שהצבור בצער יחיד הפורש מן הצבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים, פלוני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור, וכל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור, שכן מצינו במשה רבנו שצער עצמו עם הצבור, שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן, וכי לא היה לו למשה כר או כסת לישב עליהן, אלא כך אמר משה, הואיל וישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עמהן בצער. שמא יאמר אדם מי מעיד בי, אבני ביתו של אדם מעידין בו, שנאמר (חבקוק ב, יא) "כי אבן מקיר תזעק". רב שילא אומר, שני מלאכים המלוין לאדם מעידים בו, שנאמר "כי מלאכיו יצוה לך" וגו'. רבי חייא אמר נשמתו של אדם מעידה בו, שנאמר (מיכה ז, ה) "משכבת חיקך שמר פתחי פיך". וחכמים אומרים אבריו של אדם מעידין בו", שנאמר (ישעיה יג, י) "אתם עדי נאם ה'".

וידי משה כבדים. מכאן שלא ישהה אדם במצות, אילולי שאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים לא היה מצטער, כך אמרו, יקרו ידיו של משה באותה שעה כאדם שתלויין בידיו שני כדים מים. ואהרן וחור תמכו בידיו, שהיה מעלן ומורידן. ויהי ידיו אמונה. מגיד שהיו בתענית, דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר, יקר חטא על ידיו של משה באותה שעה ולא היה יכול לעמוד בו, מה עשה, הפנה אל מעשה אבות, שנאמר ויקחו אבן, אלו מעשה אבות. וישב עליה, אלו מעשה אמהות, ואהרן וחור וגו', מה תלמוד לומר אחד אחד, אלא שהיה אהרן מזכיר מעשה לוי, וחור מעשה יהודה.

מכאן אמרו, אין פוחתין משלושה בני אדם העוברין לפני התבה.

ויהי ידיו אמונה. בידו אחת, שלא קבל בה מישראל כלום, ובידו אחרת אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, על ידי הוצאת ישראל ממצרים, ועל ידי קרעת להם את הים, ועל ידי עשית להם נסים וגבורות, וכן על ידי תעשה להם נסים וגבורות בשעה הזאת. עד בא השמש. לפי שלמדנו על מלכיות כולן שאין עושין מלחמה אלא עד שש שעות, אבל מלכות חייבת זו עושה מלחמה מבקר עד ערב.

ואהרן וחור תמכו בידיו. מכאן אתה למד ששליח צבור אסור להתפלל אם אין שנים עומדים אחד מימינו ואחד משמאלו. אמרו, ישראל יצאו חוץ לאהליהם ויראו את משה כורע על ברכיו, והם כורעין על ברכיהם. ונופל על פניו ארצה, והן נופלין על פניהן ארצה. כשם ששליח צבור מתפלל כך העם עונים.

ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. וכי עד אותו יום לא בא השמש. אלא מכאן שעמדה לו השמש, זהו שאמר הכתוב "יום ליום יביע אמר", זה יומו של משה שבשר יומו של יהושע, אמר, יהי רצון שתעמוד לך חמה כשם שעמדה לי, לכך נאמר (להלן פסוק יד) ושים באזני יהושע.

**פסוק יג** ויחלש יהושע. רבי יהושע אומר, ירד וחתך ראשי גבורים שעמו העומדים בשורות המלחמה, רבי אלעזר המודעי אומר, בו לשון נוטריקון, ויחל ויזע וישבר, עמלק, כמשמעו. ואת, אלו אשתו ובניו, עמו, אלו חילות שעמו. וכשהוא אומר ואת, אלו חילים שעם בניו. לפי חרב. רבי אומר, לא נוולם אלא דנום ברחמים, רבי אלעזר אומר, לפי חרב, למה נאמר, למדנו שהמלחמה הזאת לא היתה אלא על פי הגבורה. אחרים אומרים נתקיים עליהם המקרא הזה, (יחזקאל לה, ו) "לכן חי אני נאם ה' (צבאות) [אלהים] כי לדם אעשך ודם ירדפך".

ויחלש יהושע. רבותינו אומרים, הפיל עליהן גורלות, כמה דאת אמר מטילין חלשים על המנות. ארבע שמות נקראו לגורל חלש, פור, גורל, חבל, ובכולן לקו בני עשו. בחלש לקה עמלק, שנאמר ויחלש יהושע. בגורל ובפור לקה המן, שנאמר (אסתר ג, ז) "הפיל פור הוא הגורל". בחבל עתיד ללקות מלכות רביעית, שנאמר "חבלי יולדה יבאו לו".

**פסוק יד-טו** ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר. זקנים הראשונים אומרים, כך מדה מהלכת על פני כל הדורות, שוט שישראל לוקין בו סופו ללקות. ילמד כל אדם דרך ארץ מעמלק שבא להזיק ישראל ואבדו הקדוש ברוך הוא מחיי העולם הזה והעולם הבא, שנאמר כי מחה אמחה, וכן פרעה שבא להזיק את ישראל טבעו המקום בים סוף, שנאמר (תהלים קלו, טו) "ונער פרעה וחילו". וכן כל אומה ומלכות שבא להזיק את ישראל בו בדין דנן. לעולם אמרו, במדה שאדם מודד בה מודדין לו, שנאמר "כי בדבר אשר זדו עליהם".

שלחה להם אסתר לחכמים, כתבוני בספר, שלחו לה (משלי כב, כ) "הלא כתבתי לך שלישים" ולא רבעים, עד שמצאו מקרא בתורה כתב זאת זכרון בספר, זאת, מה שכתוב כאן, ובמשנה תורה, זכרון, מה שכתוב בנביאים, בספר, מה שכתוב במגילה, דברי רבי אלעזר המודעי. רבי אומר, כתב זאת מה שכתוב כאן, זכרון, מה שכתוב במשנה תורה, בספר, מה שכתוב בנביאים.

קראה על פה לא יצא, אתיא זכירה זכירה, כתיב הכא, (אסתר ח, כח) "והימים האלה נזכרים", וכתיב התם כתב זאת זכרון בספר, מה להלן בספר אף כאן בספר. וממאי דקריאה היא, דלמא עיוני בעלמא. לא סלקא דעתך, דתניא "זכור", יכול בלב, כשהוא אומר (שם, יט) "לא תשכח" הרי שכחת לב אמור, ומה אני מקיים "זכור", בפה.

**רמז רסו** ושים באזני יהושע, מגיד שבאותו היום נמשח יהושע דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר, זה אחד מארבע צדיקים שניתן להם רמז שנים חשו ושנים לא חשו. משה ניתן לו רמז ולא חש. יעקב ניתן לו רמז ולא חש. דוד ומרדכי ניתן להם רמז וחשו. משה מנין, ושים באזני יהושע, אמר לו יהושע מנחיל את ישראל הארץ, ובסוף היה עומד ומתחנן, שנאמר (דברים ג, כג) "ואתחנן אל ה'". יעקב ניתן לו רמז ולא חש, שנאמר (בראשית כח, טו) "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך", ובסוף היה ירא ומתפחד", שנאמר "ויירא יעקב מאד", אדם שהבטיחו המקום היה מתפחד, אלא שאמר שמא יגרם החטא. דוד ניתן לו רמז וחש, שנאמר (שם יז, לו) "גם את הארי גם הדוב הכה עבדך", אמר דוד וכי מה אני ספון שהכיתי חיות רעות הללו, אלא אמר שמא דבר עתיד לארע את ישראל והן עתידין להנצל על ידי. מרדכי ניתן לו רמז וחש, שנאמר (אסתר ב, יא) "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך", אלא אמר מרדכי וכי אפשר לחסידה זו שתנשא לרשע ערל הזה, אלא שמא עתיד לארע את ישראל דבר והן עתידין להנצל על ידה.

כי מחה אמחה, מחה, בעולם הזה, אמחה, לעולם הבא. זכר, זה המן. עמלק, כמשמעו. דבר אחר מחה, לו ולכל תולדותיו (ולכל דורותיו). אמחה, לו ולכל משפחתו דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר, זכר, אגג. עמלק, כמשמעו. מחה, לו ולכל (דורותיו) [תולדותיו]. אמחה, לו ולכל הדור ההוא. מתחת השמים, שלא יהא נין ונכד לעמלק תחת השמים. רבי יהושע אומר כשבא עמלק להזיק את ישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים, אמר משה רבונו של עולם, הרי רשע זה בא לאבד את בניך מתחת כנפיך, ספר תורה (שנתת) [שתתן] להם מי יקרא בו. רבי אליעזר אומר, כשבא עמלק להזיק להם לישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים, אמר משה לפני המקום רבונו של עולם, בניך שאתה עתיד לפזרן לארבע רוחות השמים, שנאמר "כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם", רשע זה בא לאבד אותם מתחת כנפיך, ספר תורה (שנתת) [שתתן] לבניך מי יקרא בו. רבי אליעזר אומר אימתי יאבד שמם של אלו, בשעה שתעקר עבודת אלילים ועובדיה, ויהיה המקום יחיד בעולם, ותהא מלכותו לעולם ולעולמי עולמים. באותה שעה (שם יד, ג) "ויצא ה' ונלחם" וגו', (שם, ט) "והיה ה' למלך", ואומר (איכה ג, טו) "תרדף באף ותשמידם" וגו'. רבי נתן אומר, לא בא המן אלא זכר לדורות, שנאמר "וימי הפורים האלה" וגו'.

**רמז רסז** ויבן משה מזבח ויקרא שמו וגו'. רבי אלעזר המודעי אומר, אמר משה, הנס הזה שעשה המקום בגינו עשאו, וכן אתה מוצא שכל זמן שישראל בנס כביכול הנס לפניו, שנאמר ה' נסי, צרה לישראל, כאילו צרה לפניו, שנאמר (ישעיה סג, ט) "בכל צרתם לו צר", שמחה לישראל שמחה לפניו, שנאמר "כי שמחתי בישועתך".

כתוב אחד אומר, (דברים כה, יט) "תמחה את זכר עמלק", וכתוב אחד אומר, מחה אמחה את זכר עמלק, עד שלא פשט ידו בכסא, "תמחה את זכר עמלק", ומשפשט ידו בכסא, כי מחה אמחה את זכר עמלק. וכי בשר ודם יש בו כח לפשט ידו בכסאו של הקדוש ברוך הוא, אלא על ידי שהוא עתיד להחריב את ירושלים, דכתיב (ירמיה ג, יז) "בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה'", לפיכך מחה אמחה את זכר עמלק.

**פסוק טז** ויאמר כי יד על כס יה. רבי יהושע אומר, לכשישב הקדוש ברוך הוא על כסא מלכותו ותהא הממשלה שלו באותה שעה מלחמה לה' בעמלק. רבי אליעזר אומר, נשבע המקום בכסא כבוד שלו אם מניח אני נין ונכד לעמלק (מפריס) תחת כל השמים, שלא יהו אומרים, גמל זה של עמלק, רחל זו של עמלק. רבי אליעזר אומר, נשבע המקום בכסאו שאם יבא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלו אותו ישראל, ומביתו של עמלק לא יקבלו אותו, שנאמר (ש"ב א, יג) "ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי". נזכר דוד באותה שעה שנאמר למשה רבנו אם יבא אחד מכל אומות העולם שיקבלו, ומביתו של עמלק לא יקבלו אותו, (שם, טז) "ויאמר אליו דמך על ראשך כי פיך ענה בך", לכך נאמר מדר דר, אמר רבי יצחק, דואג האדומי היה, "דמיך" כתיב, אמר לו, הרבה דמים שפכת בנוב עיר הכהנים.

דבר אחר, מדר, חיי העולם הזה, ומדר, חיי העולם הבא. רבי אלעזר המודעי אומר, מדורו של משה ומדורו של שמואל. רבי אליעזר אומר, מדורו של משיח שהם שלשה דורות, שנאמר "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים".

**רמז רסח** תניא רבי יהודה אומר, שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה, ואיני יודע איזו תחלה, כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחלה, ואין כס אלא מלך, שנאמר (דבהי"א כט, כג) "וישב שלמה על כסא ה'", ועדין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחלה אם לבנות להם בית הבחירה תחלה. כשהוא אומר "והניח לכם מכל איביכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם", הא למדת להכרית זרעו של עמלק תחלה, וכן בדוד הוא אומר (ש"ב ז, א ב) "ויהי כי ישב המלך (דוד) בביתו וה' הניח לו מסביב וגו' ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה".

מדר דר. אמר הקדוש ברוך הוא, מדר דר אנא בתריה לדרי דרין, מדורו של משה לדורו של שמואל, לדורו של מרדכי ואסתר. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא, כל זמן שזרעו של עמלק קים בעולם כביכול כאלו כנף מכסה את הפנים, אבד זרע של עמלק מן העולם ניטלה הכנף, שנאמר "ולא יכנף עוד (את) מוריך". רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא, כל זמן שזרעו של עמלק קים בעולם, לא השם שלם ולא הכס שלם, שנאמר כי יד על כס יה מלחמה לה', אבד זרעו מן העולם הכס שלם, מה טעם, (תהלים ט, ז) "האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה", מה כתיב בתריה, (שם, ח) "וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו".

ויבא עמלק. כתיב (תהלים קמ, ט) "אל תתן ה' מאויי רשע". בוא וראה מה בין כחן של יוצאי מצרים לזרעו של עשו, יוצאי מצרים נתקבצו וישבו, מצוה אחת היתה בידם, שהיו מלין במצרים את בניהם, אמרו להם מצריים, מפני מה אתם מלין אותם, יהיו כבני מצרים ותקל עבודה קשה מכם. משיבין ישראל להם, שמא שכחו אברהם יצחק ויעקב את אלהיהם שבשמים שישכחו בניהם אחריהם. אמרו להן מצרים, מפני מה אתם מלין אותם ולאחר שעה אנו משליכים אותם ליאור. משיבין ישראל ואומרין להם, נמול אותם ואחר כך עשו מה שאתם רוצים. אבל זרעו של עשו אינו כן אלא כל זמן שהיה יצחק קים קימו עליהם את המילה, וכיון שמת בטלו את המילה. משלו, למה הדבר דומה, למלך שנתן כתרו לאוהבו, אמר לו, יהא זה מונח בראשך ובראש בניך לעולם, הניחו אוהבו בראשו עד שעה שנכנס לבית עולמו. אחר כך אמר המלך, אלך ואראה בן אוהבי מה אם יהיה מונח כתב אביו בראשו, והלך [ו]מצאו שהוא מושלך באשפה, הלך לאחוריו בקצף גדול, שנאמר "ה' בצאתך משעיר וגו' הרים נזלו מפני ה'". למה נדמו עשו הרשע ואליפז ועמלק בנו וירבעם בן נבט והמן האגגי ונבוכדנצר, לאחד שמצא כסות בדרך, תפסה בידו והכניסה לתוך העיר והיה מכריז ואומר אבדה זו של מי, נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו, אמרו, ראיתם את איש פלוני כמה צדיק הוא כמה חסיד הוא, מיד עמדו ועשאוהו ראש וקצין עליהם בשנה בשתים בשלש עד שהחריב כל העיר כולה, לכך נדמו הרשעים. בשכר שתי דמעות שהוריד עשו לפני אביו נתנו לו את הר שעיר שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם. בשכר ירבעם שהשיב דבר לפני המלך נתנו לו עשרת שבטים. בשכר מרודך שנהג כבוד לאבינו שבשמים יצא ממנו נבוכדנצר. בשכר אגג שהיה בוכה ומתחנן בשעה שהיה חבוש בבית האסורים, אמר אוי לי שמא אבד זרעי מן העולם, יצא ממנו המן. אליפז התימני אמר לעמלק בנו, בשעה שאמר לו, אבא מי יורש העולם הזה והעולם הבא, אמר לו, (שיאמר) בני ישראל יורשים העולם הזה והעולם הבא, (אלא) צא וחפר להם בארות והתקן להם הדרכים, אם תעשה כן ויהיה חלקך עם הפחותים שבהם ותבא לעולם הבא. והוא לא עשה כן אלא יצא להחריב את העולם כולו. שנאמר ויבא עמלק וילחם. אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, אני יצרתיך לאחר שבעים לשונות, ועכשיו תהא לי ראש לפורענות לכל יורדי גיהנם, שנאמר (במדבר כד, כ) "ראשית גוים עמלק" וגו', ואומר (לעיל פסוק יד) כי מחה אמחה וגו'.