# פרק י'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/shemot/bo/perek-10/

**פסוק א** זה שאמר הכתוב "אמרו לאלהים מה נורא מעשיך". רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אמרו לפעלא טבא יישר "מה נורא מעשיך", מה דחילין אינון מנגניא דידך הנהרגין הורגין את הורגיהן והנצלבין צולבין את צולביהן והנשקעים בים שוקעין את שוקעיהן (תהלים שם) "ברב עזך יכחשו לך", ישקרו ויעשו אויביך כחשים, נבוכדנצר אמר "בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו" פרעה אמר, (לעיל ה, ב) "לא ידעתי את ה'", נעשה כחשן אמר "ה' הצדיק", הוא אמר (לעיל ה, ב) "גם את בני ישראל לא אשלח", אמר לו הקדוש ברוך הוא, בא אל פרעה ועל ידך ישלח שנאמר "שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו". (שם מג) ויוצא עמו בששון.

**פסוק ה** וכסה את עין הארץ. אמר ריש לקיש, כל מה שברא הקדוש ברוך הוא באדם ברא בארץ, אדם יש לו ראש והארץ יש לה ראש, שנאמר (משלי ח, כו) "וראש עפרות תבל", אדם יש לו עינים והארץ יש לה עינים, שנאמר (להלן י, טו) "ויכס את עין כל הארץ", אדם יש לו אזנים, ובארץ כתיב "שמעו שמים והאזיני ארץ", אדם יש לו פה, והארץ, (במדבר טז, לב) "ותפתח הארץ את פיה", אדם יש לו ידים, והארץ, "והארץ הנה רחבת ידים", אדם יש לו זרוע, וכתיב (דברים לג, כז) "ומתחת זרעת עולם", אדם יש לו טבור, וכתיב (יחזקאל לח, יב) "ישבי על טבור הארץ", אדם יש לו ירכים והארץ, "וקבצתים מירכתי ארץ", אדם יש לו רגלים, וכתיב (קהלת א, ד) "והארץ לעולם עמדת", האדם אוכל, וכתיב (במדבר יג, לב) "ארץ אוכלת יושביה", האדם שותה, והארץ (דברים יא, יא) "למטר השמים תשתה מים", אדם מתגעש והארץ, "ותגעש הארץ". אדם משתכר, וכתיב (ישעיה כד, כ) "נוע תנוע ארץ כשכור", אדם מקיא, וכתיב "ותקא הארץ את ישביה", וכשם שהאשה יולדת כך הארץ, שנאמר (ישעיה סו, ח) "היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת", אלו ישראל, שבפעם אחת הקדוש ברוך הוא מביאן ומכניסן לירושלים, שנאמר (שם מט, כא) "ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה", אומר לה הקדוש ברוך הוא, חייך, לשעה קלה אני מקבץ גלותך, שכך אמר ישעיה "שאי סביב עיניך וראי וגו'.

**פסוק יט** ויבא ארבה וחסיל וסלעם ואכל יתר הברד, אז שמחו מצרים ויצודו מהם לרב מאד וימלחום, ויהפך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה, גם מהמלוחים לא נשאר ארבה אחד.

**פסוק כא-כג** ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים, זה שאמר הכתוב (תהלים קה, כח) "שלח חשך ויחשיך", חשך ששלח הקדוש ברוך הוא על המצרים היה קשה הרבה. רבי אחא אמר, שלא קבלו מרותו של הקדוש ברוך הוא עליהם. רבי אחא אמר, מהו "לא מרו את דברו", על שהמירו דברו של הקדוש ברוך הוא "שלח חשך ויחשיך". אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, ראויין הן המצריים ללקות בחשך. מיד הסכימו כלם כאחד ולא המירו. מהו "שלח חשך ויחשיך", למה הדבר דומה, למלך שסרח עבדו עליו ואמר לאחד לך והכה אותו חמשים והלך והכה אותו מאה, כך שלח הקדוש ברוך הוא חשך על מצרים ונתוסף החשך, הוי "שלח חשך ויחשיך".

מהיכן היה אותו חשך, רבי יהודה ורבי נחמיה, [רבי יהודה אומר, מחשך של מעלה, ורבי נחמיה] אומר, מחשך של גיהנם. רבי יהודה בר רבי אומר, במה הרשעים מתכסין בשאול, בחשך. חזקיה אומר, הגיגית הזו במה מכסין אותה, בכלי חרס מניה וביה, כשם שהיא של חרס כך מכסין אותה בכלי חרס, כך הרשעים מה כתיב בהן (ישעיה כט, טו) "והיה במחשך מעשיהם", לפיכך הקדוש ברוך הוא מכסה עליהם את התהום שהיא חשך, שנאמר (בראשית א, ב) "וחשך על פני תהום".

וכמה עביו של אותו החשך, [רבותינו אמרו עבה כדינר] קורדינא, [שנאמר] וימש חשך, [שהיה בו ממש].

שבעה ימים של חשך היה על מצרים, שלושה ימים הראשונים מי שהיה יושב ומבקש לעמד עומד ומי שהיה עומד אם היה מבקש לישב יושב, ועוד שלושה ימים אחרים מי שהיה יושב לא היה יכול לעמד ומי שעומד לא היה יכול לישב. ואיזה יום שביעי, זה יום שביעי של ים, שנאמר "ויהי הענן והחשך", היה הענן [מחשיך] למצרים ומאיר לישראל, דכתיב ולכל בני ישראל היה אור במושבתם, והיו ישראל נכנסין לבתיהן של מצריים ורואין כל מה שיש להן, ובשעה שאמר להן הקדוש ברוך הוא (לעיל ג, כב) "ושאלה אשה משכנתה" היו ישראל נכנסין אצלם ואומרים להם, השאילני אתו הכלי שיש לך, והוא אומר, אין לי, ואומר לו, אני יודע שיש לך והרי הוא בתוך התיבה שלך, הרי הוא במקום פלוני, ראיתי אותו בידך, והיה משאילו אותו הכלי. ומהיכן היו ישראל יודעין, אלא באותן ימי החשך. וממכת חשך וממכת דם העשירו ישראל.

ויהי חשך אפלה למצרים, ולישראל היה אור במושבתם, וכשרדפו מצרים מה כתיב "ויהי הענן והחשך", אם ענן למה חשך, אם חשך למה ענן, דו פרצופין היו, אור לישראל וחשך למצרים.

וכן (ישעיה ס, ב) "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה".

**פסוק כה** גם אתה תתן בידנו [כתוב ברמז צ"ב].