# פרק י"א

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/shemot/bo/perek-11/

**פסוק ב** דבר נא באזני העם. אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, בקשה ממך, אמר להם לישראל, בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק (בראשית טו, יג) "ועבדום וענו אתם" קים בהן, "ואחרי כן יצאו ברכש גדול" לא קים בהן. אמרו לו, ולואי שנצא בעצמותינו. משל למה הדבר דומה, לאדם שהיה חבוש בבית האסורין, אמרו לו, למחר מתיר אותך רבך ונותן לך ממון הרבה, אמר להם, בבקשה מכם הוציאוני עכשיו ואין אני מבקש ממון.

**פסוק ד** ויאמר משה כה אמר ה' כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים. מאי כחצת, אלימא דאמר ליה נמי הקדוש ברוך הוא כחצת, ומי איכא ספקא ברקיע, אלא דאמר ליה למחר בחצות כי השתא, ואתא איהו ואמר כחצת. ודוד מנא הוה ידע. דוד סימנא הוה ליה, כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכו'. רבי זירא אמר, לעולם משה מידע הוה ידע, דוד נמי מידע הוה ידע, אלא דוד כנור למה ליה, לאיתעוריה משנתיה. ומשה, הא דאמר כחצת סבר שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא, דאמר מר, למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז. רב אשי אמר, משה רבינו בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר פלגא דליליא הוה קאי, והכי קאמר להו משה, למחר כי השתא אני יוצא בתוך מצרים.

זהו שאמר הכתוב (ישעיה מד, כו) "מקים דבר עבדו" זה משה דכתיב בה (במדבר יב, ז) "לא כן עבדי משה". (ישעיה שם) "ועצת מלאכיו ישלים", [זה משה], דכתיב "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים", אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך אמר להם לישראל, כה אמר ה' כחצת הלילה אני יוצא. אמר הקדוש ברוך הוא, כבר כתבתי ואמרתי (במדבר יב, ז) "עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא", ויהא משה נראה כמכזב, אלא הוא אמר כחצי הלילה אף אני כחצי הלילה.

דוד אמר, "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך", על משפטים שהבאת על מצרים ועל צדקה שעשית עם אבותינו במצרים, שלא היו בידן מצוות שיגאלו בהן ונתת להן שתי מצוות דם פסח ודם מילה.

תני רבי שמעון בן יוחאי, משה שאינו יודע לא עתותיו ולא רגעיו של לילה, לפיכך הוא נכנס ואמר כחצת, אבל הקדוש ברוך הוא שהוא יודע עתותיו ורגעיו של לילה לפיכך נכנס כחוט השערה.

**פסוק ה** ומת כל בכור. בכור לאיש בכור לאשה בכור לזכר בכור לנקבה. הא כיצד, איש אחד בא על עשר נשים והן יולדות עשרה בנים נמצאו כלן בכורי נשים. עשרה אנשים באים על אשה אחת והיא יולדת עשרה בנים נמצאו כלן בכורי אנשים. הגע עצמך שאין שם בכור לא לאיש ולא לאשה, ומה אני מקים (להלן יב, ל) "כי אין בית אשר אין שם מת", אמר רבי אבא בר אחא, אפוטרופוס של בית היה מת, כמא דאת אמר, ["שמרי] הראש כי לא [היה] בכור וישימהו אביהו לראש".

תני בשם רבי נתן, ביום שמת בכורו של אחד מהן היה צר איקונין שלו בתוך ביתו ואותו היום היתה נדקת ונשחקת ונזרת והיה קשה עליהן כאלו באותו היום קברום. אמר רבי יודן, לפי שהיו המצריים קוברין בתוך בתיהן והיו הכלבים נכנסין דרך הכוכין ומשמטין הבכורות ומתעדנין בהן והיה קשה עליהן כאלו באותו היום קברום.

מבכור פרעה. מגיד שפרעה היה בכור, ונכנסו כל הבכורות אצל אבותיהן ואמרו להם, בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הלין עמא אתא עליהון. אלא איתון ונפיק אלין עבראי מביננא. ואי לא, אלין עמא מייתין. אמרין, עשרה בנין לחד מנן, ימות חד מנהון ולא יפקון אלין עבראי. אמרין, אלא סמא דמלתא, ניזיל לן לגבי פרעה דהוא בכור, דילמא דהוא חייס על נפשיה ומפיק אלין עבראי מביננן. אזלון לגבי פרעה, אמרו לו, בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר על הלין עמא אתא עליהון וכדא קום ואפיק אלין עבראי מביננן ואם לאו אלין עמא מייתין. אמר, צאו וקפחו שוקיהן של אלו, אנא אמר אי נפשאי אי נפשיהון דאלין עבראי ואתון אמרי יזלון עבראי, מיד יצאו הבכורות והרגו באבותיהם ששים רבוא. רבי אבין בשם רבי יהודה בן פזי, בתיה בת פרעה בכורה היתה, בזכות מה נצולה, בתפלתו של משה שנאמר (משלי לא, יח) "לא יכבה בליל נרה", ליל כתיב, כמא דאת אמר (להלן יב, מב) "ליל שמרים".

עד בכור השפחה. רב הונא בשם רבי אחא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, אפילו שפחות הנמכרות לרחים היו אומרות רצוננו בשעבודנו וישראל בשעבודן. אמר רבי יהודה בן פזי, מסרת אגדה היא, בשעה שירדה שרה למצרים כדנוה לרחים (אסרוה לרחים). וכל בכור בהמה. רב הונא אמר, אם אדם חטא בהמה מה חטאה. אלא לפי שהיו המצרים משתחוים לטלאים, שלא יהו המצרים אומרים קשה יראתנו שהביאה עלינו את הפרענות, קשה יראתנו שעמדה על עצמה. (קשה יראתנו) שלא שלט בה פרענות.

רבי זכריה חתניה דרבי לוי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה. ממי אתה למד, מאיוב "הבקר היו חורשות" "כשדים שמו שלשה ראשים". . ואחר כך "ויקח לו חרש להתגרד בו". אף במחלון וכליון, בתחלה מתו סוסיהן וגמלהן ואחר כך מת הוא, "וימת אלימלך", ואחר כך מתו שנאמר (שם ה) "וימותו גם שניהם", . ואף נגעים הבאין על האדם בתחלה הוא מתחיל בביתו, אם חזר בו טעון חליצה, (ויקרא יד, מ) "וחלצו את האבנים", אם לא חזר בו טעון נתיצה (שם מה) "ונתץ את הבית", ואחר כך הוא מתחיל בבגדיו, אם חזר בו טעונין קריעה (שם יג, נו) "וקרע אתו מן הבגד", ואם לא חזר בו טעון שרפה (שם נב) "ושרף את הבגד", ואחר כך הוא מתחיל בגופו, אם חזר חוזר ואם לאו, (שם מו) "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". אף במצרים כן, בתחלה פגעה מדת הדין בממונם, "ויך גפנם ותאנתם ויסגר לברד בעירם" ואחר כך (שם לה) "ויך כל בכור (במצרים) [בארצם"].

**פסוק ז** **רמז קפז** ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו. הרואה כלב בחלום ישכים ויאמר, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו קדם שיקדמנו פסוק אחר "והכלבים עזי נפש".

(להלן כב, ל) כתיב, "לכלב תשלכון אתו", ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו, אמר המקום תנו לו שכרו. והלא דברים קל וחומר, ומה אם חיה לא קפח הקדוש ברוך הוא שכרה, קל וחמר שכר בני אדם. וכן הוא אומר (ירמיה יז, יא) "קורא דגר ולא ילד" וגו'. ואומר "כסא כבוד מרום מראשון".

רבי ישעיה תלמידו של רבי חנינא בן דוסא היה מתענה שמונים [וחמש] תעניות. אמר, כלבים שכתוב בהם (ישעיה נו, יא) "והכלבים עזי נפש" יזכו לומר שירה זו, (תהלים צה, ו) "באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עשנו". נענה אותו מלאך מן השמים ואמר, ישעיה, עד מתי אתה מתענה על אותו דבר, גזרה היא מלפני הקדוש ברוך הוא, [מיום] שגלה סודו לחבקוק הנביא לא גלה דבר זה לשום בריה שבעולם, אלא בשביל שאתה תלמידו של חכם גדול לכך זקקו לי מן השמים ושלחוני אליך ואמר, כלבים כתיב בהן ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתב בהן ספרי תורה, תפלין ומזזות. ולענין שאלה ששאלת חזור לאחוריך כמו שכתוב (משלי כא, כג) "שמר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".

לפי שנאמר "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים", יכול חפזון לישראל, תלמוד לומר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו, אמר מעתה למצרים היה חפזון, ולישראל לא היה חפזון.

וירדו כל עבדיך. אמר רבי ינאי, לעולם תהא אימת מלכות עליך, שנאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי, ואלו לדידה לא קאמר ליה. רבי יוחנן אמר, מהכא, שנאמר (מ"א יח, מו) "ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב". .