# פרק ל"ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/shemot/ki-tisa/perek-33/

**פסוק ו-יא** ויתנצלו בני ישראל את עדים (כתוב ברמז עז).

תני רבי שמעון בן יוחאי. זין היה להן לישראל בסיני, והיה שם המפרש כתוב עליו, וכשחטאו נטל מהם. רבי איבו אמר. מאליו היה נקלף. ורבנן אמרי. מלאך היה יורד ומקלפו.

ומשה יקח את האהל. כתיב, (במדבר טז, ד) "וישמע משה ויפל על פניו". מה שמועה שמע. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן. שמע שחשדוהו מאשת איש, שנאמר "ויקנאו למשה במחנה", מלמד שכל אחד ואחד קנא לאשתו ממשה, שנאמר ומשה יקח את האהל.

והיה כל מבקש ה'. מלמד שכל מי שרואה פני זקן, כאלו מקבל פני שכינה. ומשה יקח את האהל. אמר. מנדה לרב מנדה לתלמיד. אמר לו הקדוש ברוך הוא. תרתין אפין מרתחין, חזר בך והכנס למחנה, שנאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, איני יודע מקרא זה מהו, כשהוא אומר ושב אל המחנה, מלמד שהתיר לו נדרו והכניס את האהל למחנה.

והביטו אחרי משה. רבי אמי ורבי יצחק, חד אמר, לגנאי, וחד אמר, לשבח. אמר רבי אבדימי דמן חיפה. חכם עובר, עומד מלפניו (מלא עיניו) [ארבע אמות], וכיון שעבר, יושב. אב בית דין עובר, עומד מלפניו מלא עיניו, וכיון שעבר ארבע אמות, יושב, נשיא עובר, עומד מלפניו מלא עיניו, ואינו יושב עד שישב במקומו, שנאמר והביטו אחרי משה וגו'.

חד אמר, לגנאי, חמו שקיה, חמו כרעיה, אכול הוא מיהודאי ושתי מיהודאי. וחד אמר, לשבח מיחמי צדיקא מיזכי.

**רמז שצד** ומשה יקח את האהל. ריש לקיש אמר. כשראה משה שאבדו מתנה טובה, אף הוא כעס עליהם, שנאמר ומשה יקח את האהל. כמה היה רחוק, מיל, שנאמר (יהושע ג, ד) "אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה". משל למלך שהיה לו לגיון אחד. מרדו במלך. מה עשה שר צבא שלו, נטל סגנון של מלך וברח. כך משה נטל את המשכן, והלך לו. והיה כל מבקש ה'. כל מבקש משה, אין כתיב כאן, אלא מבקש ה', אפלו המלאכים והשרפים והגדודים היו מבקשים אותו לטל ממנו רשות לצאת. אומרים אלו לאלו, הוא במשכנו של משה. חמה ולבנה מבקשים לטל רשות לצאת לעולם, הולכין למשכן, והיה כל מבקש ה'.

והיה כצאת משה (האהלה) [האהל]. היו עומדים על הצדדין, ומכבדין אותו, ואומרים, אשרי יולדתו של משה, מה היא רואה בו. והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן. היו יודעין שהשכינה נגלית על משה. וקם כל העם. אמר לו הקדוש ברוך הוא. משה, שוב אל המחנה. אמר לו, איני חוזר. אמר לו הקדוש ברוך הוא. הוי יודע שיהושע במשכן. משל למה הדבר דומה, למטרוניתא שקצפה על המלך ויצאה לה חוץ מפלטין, והיתה מגדלת יתומה אחת בפלטין. שלח המלך אחר המטרוניתא, אמר לה, שובי לפלטין, ולא בקשה לחזר. אמר לה. אני אומר ליך שתשובי, ואין את מבקשת, הוי יודעת שהיתומה נתונה בפלטין. כך, ודבר ה' אל משה פנים אל פנים.

**פסוק יב-יג** אמר לו. שוב אל המחנה. ולא היה מבקש לחזר. חייך, יהושע באהל מועד. אמר לו. רבונו של עולם, לא בשבילך כעסתי עליהם, ראה אתה אמר אלי, ראה, שאין אתה יכול להניח אותם. אמר לו הקדוש ברוך הוא. כבר אמרתי לך "ושלחתי לפניך מלאך". אמר לו משה. למלאך אתה מוסרני, אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה.

הודעני נא את דרכך. משל לרופא שהיה לו תלמיד, ולמדו כל מיני רפואות חוץ ממכת מלניא. אמר לו. רבי, כל רפואות גלית לי חוץ ממכת מלניא. כך, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא. רבונו של עולם, הודעני נא את דרכך, והודיעו, שנאמר "יודיע דרכיו למשה".

**פסוק יד-יט** **רמז שצה** הראני נא את כבדך. הראני מדה שאתה מנהיג בה העולם. אמר לו. אין את יכול לעמד על מדותי.

פני ילכו והנחתי לך. אמר רבי יוחנן משם רבי יוסי. מאי דכתיב פני ילכו והנחתי לך. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה. המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך. מכאן שאין מרצין לאדם בשעת כעסו. אם אין פניך הלכים (כתוב לעיל ברמז ש"מ). ונפלינו אני ועמך. אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי. שלשה דברים בקש משה מלפני הקדוש ברוך הוא, ונתן לו. בקש שתשרה שכינה על ישראל, ונתן לו, שנאמר הלוא בלכתך עמנו. בקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ומזלות, ונתן לו, שנאמר ונפלינו אני ועמך. בקש להודיעו דרכיו של הקדוש ברוך הוא, ונתן לו, שנאמר הודעני נא את דרכך. אמר לפניו. רבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו יש רשע ורע לו. אמר לו. רשע וטוב לו, רשע בן צדיק, צדיק ורע לו, צדיק בן רשע. והכתיב "פקד עון אבות על בנים", וכתיב (דברים כד, טז) "לא יומתו אבות על בנים". לא קשיא, הא באוחזין מעשה אבותיהן בידיהן, הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהן בידיהן. אלא הכי קאמר. צדיק וטוב לו, זה צדיק גמור, צדיק ורע לו, צדיק שאינו גמור וכו'. ופליגא דרבי מאיר, דאמר רבי מאיר, שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר וחנתי את אשר אחן, אף על פי שאינו הגון, ורחמתי וגו', אפלו אינו הגון.

**פסוק כ-כג** ויאמר הנה מקום אתי. אמר רבי יוסי בן חלפתא. הנה אני במקום הזה אין כתיב כאן, אלא הנה מקום אתי וגו', מקומי טפל לי ואיני טפל למקומי.

ויאמר אני אעביר כל טובי. כל טובי. זה מדת הטוב ומדת פרענות. וחנתי את אשר אחן. באותה שעה הראה לו הקדוש ברוך הוא כל האוצרות של מתן שכר, שמתקנות לצדיקים. אמר לפניו. רבונו של עולם, האוצר הזה של מי הוא. אמר לו. של עושי צדקה. וזה של מי. של מכלכלי יתומים. וכן כל אוצר ואוצר, עד שראה אוצר אחד. אמר לו. זה של מי הוא. אמר לו. מי שיש לו, אני נותן לו משכרו, ומי שאין לו, אני עושה עמו חנם, שנאמר וחנתי את אשר אחן. אשר נחן אין כתיב כאן, אלא אחן.

ויאמר לא תוכל לראות את פני. בקש משה לעמד על מתן שכרן של מצות, ועל שלותן של רשעים. אמר לו הקדוש ברוך הוא. לא תוכל וגו'. ואין הלשון הזה אלא לשון שלותן של רשעים, שנאמר (דברים ז, י) "ומשלם לשנאיו אל פניו". אמר לו הקדוש ברוך הוא והסרתי את כפי. בעולם הזה אני מראה לך מתן שכרם של יראים, ולעולם הבא אני מראה לצדיקים הטוב שהוא צפון להם, אמר דוד (תהלים לא, כ) "מה רב טובך" וגו'.

**רמז שצו** ויאמר לא תוכל לראת את פני. אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה. כשרציתי, לא רצית, ועכשיו אתה רוצה, אין אני רוצה. ופליגא דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן. בשכר שלש זכה לשלש. בשכר "ויסתר משה פניו" זכה לקלסתר פנים. בשכר (שם) "כי ירא" זכה "וייראו מגשת אליו". בשכר (לעיל ג, ו) "מהביט", (במדבר יב, ח) "ותמנת ה' יביט". והסרתי את כפי וראית את אחרי. מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא קשר של תפלין.

כי לא יראני האדם וחי. אמר רבי יוחנן. אלמלא נשתיר במערה, שעמד בה משה ואליהו, כמלא נקב מחט סדקית, לא היו יכולין לעמד במערה מפני האורה.

שאל אנדרינוס קיסר לרבי יהושע. אמר לו. יש אדון לעולם. אמר ליה. וכי עולם של הפקר הוא. אמר לו. ומי ברא שמים וארץ. אמר לו. הקדוש ברוך הוא, שנאמר "בראשית ברא וגו'. אמר לו, ולמה אינו נגלה שתי פעמים בשנה, כדי שיראו הבריות ותהא אימתו עליהן. אמר לו. לפי שאין העולם יכול לעמד בזיוו, שנאמר כי לא יראני האדם וחי. אמר לו. אם אינך מראה, איני מאמינך. לחצי היום העמידו כנגד השמש. אמר לו. הסתכל בשמש ואתה רואהו. אמר לו. ומי יכול להסתכל בשמש. אמר לו. ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, ומה השמש, שהוא אחד מאלף אלפים ורבוא רבון ממשמשין שמשמשין לפניו, אין כל בריה יכולה להסתכל בו, הקדוש ברוך הוא, שזיוו מלא עולם, על אחת כמה וכמה, ואימתי הוא מגלה כבודו, כשיאבדו אלילים מן העולם, שנאמר (ישעיה ב, יח) "והאלילים כליל יחלף", ואחר כך (שם, יא) "ונשגב ה' לבדו", ואומר (שם מ, ה) "ונגלה כבוד ה'" וגו'.

אין הנפש יוצאה מן הגוף עד שתראה פני השכינה, שנאמר כי לא יראני האדם וחי.

הנה מקום אתי .