# פרק ל"ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/shemot/pekudei/perek-38/

**פסוק ט-יד** הגנה והקרפף, שהן שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים, המקפת גדר גבה עשרה טפחים, מטלטלין בתוכה בשבת. מנא הני מלי. אמר רב יהודה, אמר קרא (לעיל כז, יח) "ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים", אמרה תורה, טל חמשים וסבב חמשים. פשטיה דקרא במאי כתיב. אמר אביי, העמד המשכן על שפת (עשרים) [חמשים], כדי שיהא חמשים אמה לפניו ועשרים אמה לכל רוח ורוח.

אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה. מנא הני מלי אמר רב יהודה אמר קרא (שם) "ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים", אמרה תורה, בחבל של חמשים אמה מדד. האי מבעי ליה לטל חמשים ולסבב חמשים. אם כן לימא קרא "חמשים (ו)חמשים", מאי ["חמשים] בחמשים", שמע מינה תרתי.

**פסוק כא-כח** אלה פקודי המשכן משכן העדות. זה שאמר הכתוב "איש אמונות רב ברכות", אתה מוצא, כל מי שהוא נאמן הקדוש ברוך הוא מביא ברכות על ידו, ומי שאינו נאמן (שם) "ואץ להעשיר לא ינקה". דבר אחר, "איש אמונות", זה משה, על כל הדברים שנעשה גזבר עליהם היו מתברכים על ידו, למה, שהוא נאמן. "ואץ להעשיר" זה קרח, שהיה לוי ובקש עוד לטל כהנה גדולה. דבר אחר, "איש אמונות רב ברכות", זה משה, שנעשה גזבר לעצמו, ואף על פי שהיה גזבר לעצמו היה קורא לאחרים (ומחבב) [ומחשב] על ידיהם, שנאמר ביד איתמר.

שנו רבותינו, מי שהיה נכנס לתרם הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא בפונדיא, שאם יעשיר יאמרו משל לשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא יוצא ידי שמים, שנאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל". ומשה היה גזבר לעצמו וכו', אמר רבי יוחנן, לשנים בקרים הביאו כל המשכן והותירו. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם, עשינו כל המלאכות של המשכן והותרנו, שנאמר (לעיל לו, ז) "והמלאכה היתה דים", מה נעשה בנותר. אמר ליה, לך ועשה בהם משכן לדברות. הלך ועשה כן. כיון שבא לתן חשבון אמר להם, כך וכך יצא למשכן, וביותר עשיתי משכן העדות, שנאמר אלה פקודי המשכן משכן העדת.

מהו משכן משכן שני פעמים. אמר רבי שמעון. שני פעמים נתמשכן על ידיהם. אמר רבי ישמעאל זה סימן לכל באי עולם שאין סליחה אלא לישראל בלבד, שנאמר משכן העדת, עדות היא לכל באי עולם שהקדוש ברוך הוא נתרצה לישראל. משל למה הדבר דומה, למלך שנשא אשה והיה מחבבה ביותר, כעס עליה והניחה, והיו שכנותיה אומרות לה, אינו חוזר לך, לאחר ימים נתרצה לה המלך ונכנס לפלטין (שלו) [שלה] ואכל ושתה, ולא היו שכנותיה מאמינות שנתרצה לה המלך, והיה ריח בשמים עליה, מיד ידעו שנתרצה לה המלך. כך הקדוש ברוך הוא חבב את ישראל, והביאם לפני הר סיני, ונתן להם את התורה, וקרא אותם מלכים, לסוף ארבעים יום עשו את העגל, באותה שעה אמרו הגוים, אין הקדוש ברוך הוא מתרצה להם עוד, כשעמד משה ונתפלל עליהם אמר לו הקדוש ברוך הוא, (במדבר יד, כ) "סלחתי כדברך", ולא עוד אלא שאני משרה שכינתי עליהם וביניהם והכל יודעים שסלחתי להם, שנאמר "ועשו לי מקדש".

**רמז תטו** אלה פקודי המשכן. כל מה שהיה משה עושה היה עושה על ידי אחרים, שנאמר עבדת הלוים ביד איתמר, לא עשה אלא משנגמרה מלאכת המשכן. אמר להם, בואו ואעשה לפניכם חשבון. נכנסו כל ישראל, עד שהוא יושב ומחשב שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה ווים לעמודים. התחיל יושב ותמה, אמר, עכשיו ישראל מוצאים ידיהם לומר נטלו משה. האיר הקדוש ברוך הוא עיניו וראה אותם עשוין ווים לעמודים. אמר להם ואת האלף ושבע המאות וגו'. באותה שעה נתפיסו ישראל על מלאכת המשכן, שנאמר אלה פקודי המשכן. ולמה עשה עמהם חשבון, והקדוש ברוך הוא מאמינו שנאמר (במדבר יב, ז) "לא כן עבדי משה" וגו', אלא ששמע משה ישראל מדברים אחריו שנאמר (לעיל לג, ט) "והיה כבא משה האהלה", ומה היו אומרים, רבי יצחק אומר, לשבח היו אומרים, אשרי יולדתו של זה, כל ימיו הקדוש ברוך הוא מדבר עמו, כל ימיו הוא משלם להקדוש ברוך הוא, (שם, ח) "והביטו אחרי משה", רבי חמא אמר, לגנאי היו אומרים, ראה צוארו, ראה שוקיו, ראה כרעיו, אוכל משל יהודים, שותה משל יהודים, וכל מה שיש לו משל יהודים, וחברו משיבו, ריקה, אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר, כיון ששמע משה כך אמר להם, חייכם, משהמשכן נגמר אני נותן לכם חשבון, שנאמר אלה פקודי המשכן.

מהו העדת. זו התורה, שהיו יגעים בה. אמר להם הקדוש ברוך הוא. בזכות התורה ובזכות הקרבנות אני מציל אתכם מגיהנם. וכן הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם בברית בין הבתרים, שנאמר "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר" וגו'.

ואתו אהליאב בן אחיסמך. אמר רבי יוחנן. מנין שלא ישנה אדם מאמנות אבותיו, שנאמר "וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצר בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צורי חרש נחשת", ואמר מר, אמיה מדן וכתיב ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן.

ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה'. אשר צוה משה אין כתיב כאן, אלא אשר צוה ה', אפלו דברים שלא שמע מרבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה בסיני. רבי יוחנן בשם רבי בנייהו (יהושע יא, טו) "כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע [וכן עשה יהושע] לא (הפיל) [הסיר] דבר מכל אשר צוה ה' את משה", "כל אשר צוה משה" אין כתיב כאן, אלא "אשר צוה ה' את משה", אפלו דברים שלא שמע מרבו וכו'. רבי הונא אמר "תורת אמת היתה בפיהו", אלו דברים ששמע מרבו. (שם) "ועולה לא נמצא בשפתיו", אלו דברים שלא שמע מרבו. ורבנן אמרין (משלי ג, כו) "כי ה' יהיה בכסלך", אלו דברים שאתה כסיל בהם. "ושמר רגלך מלכד" רבי דוסא אמר מן ההוריה, רבי לוי אמר מן המזיקין. אמר רבי אבא מכאן, אם נתת מכיסך צדקה, הקדוש ברוך הוא משמרך מן המזיקין ומן הזימים ומן הגלגלת ומן הארנונות. מעשה ברבי ישבב שעמד וחלק כל נכסיו לעניים, ושלח לו רבן גמליאל, והלא אמרו באושא חמש נכסיו לעניים. ורבן גמליאל, לאו קדם לאושא הוה. רבי יוסי בר בון בשם רבי לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה, ועמדו השניים והסכימו על דעת ראשונים, ללמדך שכל דבר שנותנין בית דין נפשם עליו סוף שהוא מתקים, כמו שנאמר למשה בסיני. ואתיא כי הא דרבי מנא, (דברים לב, מז) "כי לא דבר רק הוא", ואם רק הוא, (שם) "מכם" הוא רק, למה, שאין אתם יגעים בו, (שם) "כי הוא חייכם", בשעה שאתם יגעים בו.

**רמז תטז** בקע לגלגלת מחצית השקל. שאל קונטריקוס ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי, בגבוי הכסף אתה מוצא מאתים ואחד ככר ואחת עשרה מנה, דכתיב בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העבר וגו', ובנתינת הכסף אתה מוצא מאת ככר, דכתיב ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו', משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או אינו בקי בחשבונות היה, נתן מחצה ונטל [מחצה] ומחצה שלם לא החזיר. אמר לו משה רבנו גזבר נאמן היה, ומנה של קדש כפול היה. ועוד שאלו, בפרטן של לוים עשרים ושנים אלף ושלש מאות, ובכללן אתה מוצא עשרים ושנים אלף, אותן שלש מאות להיכן הלכו. אמר ליה, אותן שלש מאות בכורות היו, ואין בכור מפקיע בכור, דיו לבכור שיפקיע קדשת עצמו. ועוד שאלו. כתוב אחד אומר "ישרצו המים" (כתוב למעלה ברמז ס"ד) [יב].