# פרק מ'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/shemot/pekudei/perek-40/

**פסוק א-לח** וסכת על הארן, תנו רבנן, חמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות. רבי יאשיה אומר, אף מחמת דפנות. מאי טעמא דרבי יאשיה, דכתיב (מ, ג) וסכת על הארן את הפרכת, פרכת מחיצה היא, דכתיב (לעיל כו, לג) "והבדילה הפרכת לכם", וקא קרייה רחמנא סכך, אלמא בעינן מחיצה בסכך. ורבנן, האי דקאמר רחמנא דליכוף בה פורתא, כי היכי דתיחזי כסכך.

תניא, "ונתת על המערכת לבנה זכה". רב אמר, "על", בסמוך, או אינו אלא על, ממש, כשהוא אומר וסכת על הארן את הפרכת הוי אומר על, בסמוך.

(מ, יט) ויפרש את האהל, (כתוב ברמז שע"א וברמז שע"ב).

(מ, לה) [ו]לא יכל משה לבוא, .

(ובהאריך) [ובהעלות] הענן. (כתוב ברמז תשי"ח) [רכח].

כי ענן ה' על המשכן יומם, רבי אומר, שני עננים היו, שנאמר כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו וגו'. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, ענן אחד היה, שנאמר (תהלים קה, לט) "פרש ענן למסך" ולמה היה משתנה להם, מפני הזבין והמצרעין, כדי שיהו יודעין אימתי הוא ערב אימתי הוא בקר.

הרי הוא אומר (לט, מג) וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה וגו', והיכן צוהו, "ועשו לי מקדש". (מ, כב כג) ויתן את השלחן באהל מועד ויערך עליו ערך לחם וגו' והיכן צוהו, (ויקרא כד, ח) "ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד". (מ, כד כה) וישם את המנרה וגו' והיכן צוהו, "על המנרה הטהרה יערך את הנרות". וישם את מזבח הזהב וגו' ויקטר עליו קטרת סמים היכן צוהו, (לעיל ל, ז) "בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה". ואת מזבח העלה שם פתח משכן אהל מועד וגו'. היכן צוהו, (במדבר כח, ד) "את הכבש אחד תעשה בבקר".

**רמז תיח** דבר אחר, (לט, מג) וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אתם משה. מה היא הברכה שברכן. אמר להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. רבי מאיר אומר, כך ברכן, "ה' אלהי אבותכם יסף עליכם" וגו', אמר להם, כשם שנתעסקתם במלאכת המשכן ושרתה השכינה במעשה ידיכם, כן תזכו ותבנו לפניו בית הבחירה ותשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אומרים, (תהלים צ, יז) "ויהי נעם ה' אלהינו".

בזמן שישראל ברצון לפני המקום מה נאמר בהן, (במדבר כח, ב) "את קרבני לחמי", כבנים המפרנסים לאביהם. בשעת תוכחות מהו אומר, (שם) "לאשי", ריח כל קרבנות שאתה מקריב אינן אלא לאש, וכן הוא אומר "לא על זבחיך אוכיחך וגו' לא אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים כי לי כל חיתו יער אם ארעב לא אמר לך כי לי תבל ומלאה", וכי יש רעבון לפני, ואלו יש רעבון לפני כבש אתה מקריב לי בבקר וכבש בין הערבים וכי יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי, מה שאמרתי לך (שם, יד) "זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך" אלא שתהא מודה ותשלם לעליון נדריך.

וכתיב "ועשו לי מקדש", אמר הקדוש ברוך הוא למשה. מעלה אני שבטך שבט לוי עשוי ארבע מעלות מעין הכבוד של מעלה. הושיבם בענני כבוד, שנאמר (לעיל יג, כב) "לא ימיש עמוד הענן". עשה אותם דגלים כדגלי מרום, שבט יהודה במזרח, יששכר וזבולון עמו. כנגדן במרום טלה שור תאומים, עם החמה במזרח משמשים. חמש חלקים מתוך שמונה במזרח. דגל ראובן בדרום, ושמעון וגד עמו. כנגדן במרום סרטן אריה בתולה, משמשין עם החמה בדרום. חמש חלקים מתוך שמונה, ומחניהם חלק אחד במזרח ושנים במערב, נמצא רב תשמישן בדרום. דגל אפרים במערב, מנשה ובנימין עמו. כנגדן החמה במערב, מאזנים עקרב וקשת. דגל דן בצפון, אשר ונפתלי עמו. כנגדן משמשין עם החמה בצפון גדי דלי דגים מן העגלה ולדרום, בזמן שהעולם מכסה בעבים בימות הגשמים.

קורא אותן (לעיל יב, מא) "צבאות ה'". וקרא אותם כוכבים, "והנכם היום ככוכבי השמים". חבב את שמותם, (במדבר כו, כ) "משפחת הפרצי משפחת הזרחי". עשה אותן מעלות מעלות משוררין לפניו ומשרתים לעבודתו, שנאמר (דברים י, ח) "לעמד לפני ה' לשרתו" וגו'.

משה אהרן ובניו חונין במזרח בין דגל יהודה לאהל מועד, משה לדברות ואהרן לקרבנות. שניים להם בני קהת בדרום, ומה היא עבודתן, כל כלי הקדשים אשר באהל מועד, הארון והשלחן והמנורה והמזבחות. שלישים להם בני גרשון במערב, ועבודתן היריעות והקלעים. רביעית להן בני מררי בצפון, ועבודתן הקרשים והעמודים והאדנים. וכדרך חניתן כך נסיעתן, ואהל מועד באמצע, (במדבר ב, יז) "כאשר יחנו כן יסעו".

**רמז תיט** היה רבי נחמיה אומר, אהל מועד שעשה משה במדבר, כנגד מעשה בראשית. יריעות, כנגד שמים וארץ. כיור וכנו, כנגד ששת ימי בראשית. מזבח העולה, כנגד כל הבהמות. מזבח הקטרת, כנגד כל הבשמים. מנורה, כנגד חמה ולבנה. שבעה נרותיה, כנגד שבעה כוכבים המשמשין את העולם, ואלו הן, שצ"ם חנכ"ל.

ראה נסים שעשה להם. "ארך החצר מאה באמה" ומה תלמוד לומר (שם) "חמשים בחמשים", אלא שתי טבליות היו, טבלא הפנימית שבמשכן, מפתח אהל מועד ולפנים, ארך שלשים אמה ורחב עשר אמות, נמצא חמשים אמה מכל צדדין, לפנים חמשים אמה, במזרח חמשים ארך חמשים רחב בתוך חמשים, מזבח העולה חמש על חמש, וכבש כלו כנגדו בדרום ומשוך כשלשים אמות, וכמלא השערה הן היורד ביניהם, ולדברי האומרים שלש אמות קומתו, עשר אמות היה הכבש שלו, וכיור וכנו היה נתון בתוך עשרים אמות שבמזרח, והמזבח והכבש מתקן, ואהרן ובניו עסוקין בעבודה והקדוש ברוך הוא מלמדן סדר עבודה שנאמר "וימצאו בני אהרן" וגו'.

**רמז תכ** ראה נסים שעשה להן הקדוש ברוך הוא, שכל אותן האוכלוסין עומדים בתוך חמשים אמה, שאם תבוא לחשבון צריך יותר מארבעה מיל, וכל אותן אלפים ורבבות עומדין בחצר המשכן, ורואין את האש יורדת מן השמים כעמוד ונכנסת באהל מועד יוצאה ורובצת שם על גבי המזבח ואוכלת את החלבים ועומדת במקומה שנאמר (ויקרא ט, כד) "ותצא אש מלפני ה'" וגו', וכלן ראו את הנס הגדול ומשתטחין על פניהן, והיה לכל אחד ואחד ריוח כדי ארבע אמות, ושרתה עליהן רוח הקדש ואמרו שיר ורננה שנאמר (שם) "וירא כל העם וירנו", ומה שירה ורננה אמרו, "רננו צדיקים בה'", ועל אותו היום נאמר (שה"ש ג, יא) "צאינה וראינה".

האהל היה משוך שלשים אמה, ונתון בתוך חמשים אמה הפנימיות ועשרים קרשים בדרום. כל קרש וקרש ארכו עשר אמות ורחבו אמה ומחצה, ושתי ידות לכל אחד מלמטה, משקעות בתוך שני אדני כסף, מלמעלה ראשיהן מצפין זהב, ונתונים בתוך טבעות של זהב, ושלש בריחין היו להן, משלשים בתוך עשר אמות, ואחד מבריח מן הקצה אל הקצה, ארכו שלשים אמות נתון מזרח ומערב, ושני בריחים שמבחוץ מכאן ומכאן חמש עשרה אמה ארכו, ושתי טבעות לכל קרש וקרש, ונתונין לרחבו של קרש, חצי חלק מכאן וחלק באמצע, נמצא בין טבעת לטבעת בכל הקרשים מדה שוה. ושפפרת של קנה זה היתה בין טבעת לטבעת. הבריח נכנס בהן. וקרשים מצפין זהב. [והבריחים] מעצי שטים, נכנסין בשפפרת וטבעות. נמצאו כלן מצפים זהב, שנאמר (לעיל לו, לד) "ואת הקרשים צפה" וגו'. והבריח התיכון מבלע בתוך הקרשים מראש ועד סוף, לא נראה לא מבפנים ולא מבחוץ. וכמעשה הקרשים הדרומים, כך הצפונים. ושמונה קרשים במערב, ששה כנגד חללו של אהל, ושתים כנגד זויותיו.

יריעות התחתונות היו תכלת וארגמן ותולעת שני. ארך כל אחת עשרים ושמונה אמות ורחבה ארבע אמות, חמשה במזרח וחמשה במערב. רחב של סדר וסדר עשרים אמה, מגיעות עד חצי האהל. +4(רמז תכא) חמשים ללאות תכלת בכל אחת ואחת, לחברן בהן. וכן בסדר חמש יריעות האהל. נמצאו שני סדרים ארכן ארבעים אמה ורחבן עשרים בחללו של אהל. ואמה עובי הקרשים שבמזרח, ואמה במערב. נמצאו שלשים ושתים אמה. נשתירו שמונה אמות לכסות את הקרשים שבמערב. ורחבן היה עשרים ושמונה אמות. צא מהן עשר אמות חללו של אהל, ושתים אמות עובי הקרשים שבצפון ושבדרום, הרי שתים עשרה אמה, נשתיירו (תשעה) [שמונה] אמות מכאן (ותשעה) [ושמונה] אמות מכאן לכסות הקרשים שבצפון ושבדרום.

**רמז תכב** מעשה היריעות תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, והחוט כפול ארבע. רבי יוסי אומר, וחוט של זהב היה יתר בהם, שנאמר (לעיל לט, ג) "וירקעו את פחי הזהב".

"מעשה חשב". רב נחמן אמר, (לעיל כו, א) "מעשה חשב", שני פרצופין, שני דמויות, אחד מכאן ואחד מכאן, "ומעשה רקם", דמות אחד, פרצוף אחד.

יריעות אחרות היו למעלה מהן עשויות מנוצה של עזים, עשתי עשרה יריעות, שני סדרים, סדר אחד של חמשה במערב ושל ששה במזרח, ארך שני סדרים ארבע וארבעים אמות כנגד (רחבן) [אורכן] של יריעות של מטה, ורחבן שלשים אמה כנגד (ארכו) [רחבן] של מטה, מחברות בקרסי זהב. ושל מעלה מחברות בקרסי נחשת, לחבר את האהל להיות אחד. והיו נתונות כנגד שלישו של אהל, שכנגדו הפרכת פרוסה למטה. רבי יוסי אומר, כנגד הקרשים היתה כפולה. נמצאו שם שתי אמות יתרות, הן היו עודפות על היריעות של תכלת מן המזרח ועד המערב שנאמר (לעיל כו, יב יג) "יהיה סרוח". מכאן אתה למד דרך ארץ, שיהא אדם חס על היפה.

(שם, יד) "ועשית מכסה לאהל". מכסה אחר מכסה את האהל, משלש מן הצפון מן הדרום מן המערב. רבי נחמיה אומר, כמין מסיפסין היו עשויות. רבי יהודה אומר, מלמטה עורות אילים מאדמים, ולמעלה עורות תחשים.

כיצד היתה מדתן. צפון ודרום ארכו שלשים אמה, עשר על עשר שבמערב היה בית קדש הקדשים הוא מקומו של ארון, פרכת היתה בסוף עשר אמות חולקת את הבית עשר אמות לפנים ועשרים לחוץ, והיתה פרוסה תחת (הקרשים) [הקרסים] שביריעות, וחוץ ממנה עשרים על עשר. מזבח הזהב היה נתון בסוף עשר אמות, חולק את הבית עשר אמות למזרח ועשר למערב חמשה לצפון וחמשה לדרום. המנורה והשלחן היו לפנים מן המזבח, המנורה בדרום והשלחן בצפון, חמש אמות בין המנורה לשלחן, שתי אמות ומחצה מן הקרשים שבדרום למנורה, וכן מן הקרשים שבצפון לשלחן, וחמש אמות ממקומו לפרכת, וחמש אמות ממקומו למזבח. ופתחו של היכל היה במזרח, ולא היו שם קרשים אלא עמודים, עבי כל אחד ואחד היה אמה על אמה, מצפין (כסף) [זהב] ואדניהם (כסף) [נחושת], ומסך היה פרוס עליהם כנגד הפרכת של פנים. ומקום הקרשים (שעמודים) [שעומדים] שבדרום ושבצפון ושבמערב היה רחב אמה, ולא היה ממדת האהל.

**רמז תכג** (רב נחמן) [רבי נחמיה] אמר, כל הקרשים מבפנים ומבחוץ היו מצפין זהב, והבריח התיכון המבלע בתוך חללן של קרשים מבלע בתוך שפפרת של זהב שארך כל אחת ואחת אמה ומחצה נתונה בתוך חללו של קרש, והבריח התיכון מבלע בהן מן הקצה אל הקצה.

**רמז תכד** "ויקחו לי תרומה". אחד עשר דברים נדבת המשכן, סימן לדבר (דברים א, ב) "אחד עשר יום מחרב". כשבא משה להוכיח על מעשה העגל אמר לו הקדוש ברוך הוא, (שם, א) "ודי זהב" כפרו באחד עשר דבר שהתנדבו למלאכת המשכן, לפיכך היו סובבין את הר שעיר שמונה ושלשים שנה, (שם ב, א) "ונסב את הר שעיר ימים רבים". נתנדבו זהב [תשע ועשרים] ככרים שבע מאות ושלשים שקלים, ממנו עשו את הארון ואת הכפרת ואת הכרובים ואת המנורה וכל כליה, שלחן וכליו, וצפו את המזבח ועשו את כל כליו זהב, קצצו ממנו לעשות לפרכת, וצפו את הקרשים ובריחיהן, ועשו טבעות והקרסים של יריעות התחתונות.

**רמז תכה** "וכסף פקודי העדה מאת ככר". חשבונות, מאה בני אדם מחצית השקל הרי חמשים סלעים, ששים פעמים מאה הרי ששת אלפים, נמצאת אומר ששת אלפים לככר, ששים רבוא במאה ככר, נעשה בהן אדני המשכן (שם, כז) "מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן", חשבון, ארבעים בצפון וארבעים בדרום [ששה] עשר למערב ארבעה במזרח, שבצפון ושבדרום ושבמערב היו רצופות שנים לכל קרש, ושבמזרח לא היו רצופות אלא (שבעה) [ארבעה] עמודי שטים סדורים בתוך עשר אמות כפתחו של היכל נתונים על ארבעה אדני כסף ופרכת פרוסה עליהן, הרי מן חשבון מאת הככר נשאר אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל מהן (ראה שם, כח) עשה ווי העמודים (שם) "וצפה ראשיהם וחשק אתם". "ונחשת התנופה שבעים ככר", מהן עשה קרסי יריעות העזים, וצפה עמודי החצר, ועשה אדני עמודי החצר, יתדות המשכן והחצר, ומזבח הנחשת אשר לו וכל כליו, וכיור וכנו.

**רמז תכו** כתיב (במדבר א, נג) "והלוים יחנו סביב". כיצד היתה חניתן, כפסיקיא אחת של ארבעת אלפים אמה היו חונין ומקיפין את המשכן מכל רוח, משה ואהרן ובניו במזרח, הם ובניהם וכל אשר להם על פני כל מזרח אהל מועד. הבאר היתה בפתח החצר סמוכה לאהלו של משה, והיא היתה מודיעה לכל המחנות היאך יחנו, כיצד, כיון שעמדו קלעי החצר היו שנים עשר [נשיאים] עומדים על הבאר ואומרים שירה, שנאמר (שם כא, יז יח) "באר חפרוה שרים", והיו מימי הבאר יוצאין ונעשין נהרים נהרים, נהר אחד יוצא ומקיף את מחנה שכינה, ומאותו נהר יוצאין ארבע נהרות בארבע זויות החצר, כל אחד ואחד הולך לבסוף משמש שתי רוחות דרום ומזרח ויוצא אל מחנה ישראל, עבר מחנה הלוים היו מתערבין הנהרים זה לזה ומקיפין את כל מחנה הלוים ומהלכין בין משפחה למשפחה ונראין טבליות טבליות מקיפין את מחנה השכינה. ונהר גדול מקיף את כל מחנה ישראל מבחוץ ונעשין נהרים נהרים בין כל שבט ושבט, והיו הנהרות מודיעין בין כל אחת ואחת גבולן ואין אחד צריך לחברו. ולא תאמר שמא בסילות המים, אלא מגדלין להן כל מיני מעדנים מעין העולם הבא שנאמר (שה"ש ד, יג יד) "שלחיך פרדס רמונים נרד וכרכם". ועכשיו מחנות מחנות מזרח ומערב צפון ודרום, כל מחנה ומחנה ארבעת אלפים אמה, משה אהרן ובניו במזרח, בני קהת בדרום, בני גרשון במערב, בני מררי בצפון, כל אחד ואחד מהם על פני מאה באמה בתוך ארבעת אלפים אמה, ועוד ארבעה אלפים מכל רוח ורוח, כך היה מקומן, נמצא מקומן של לוים מאחד בשמונה במקומן של שבטים.

ובהמתן היכן היתה, שנים עשר מיל על שנים עשר מיל היתה חניתן, חשב מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל, ובשאר זויות של כל רוח היתה בהמתן רועה נגד חניתן, והנהרות מקיפין מבפנים ומבחוץ ומצינין אותו טבליות טבליות מראש ועד סוף שיהא להם רשות להלך [למשכן] בשבת וממחנה למחנה, והענן פרוס עליהן מבדיל בינם לבין בהמתן שנאמר "וענן ה' עליהם יומם", ומזיו התכלת היו הנהרות נראין כתכלת מצירין כעין השחר והלבנה והחמה, ואמות העולם רואין אותן לכמה מילין ומשבחין להקדוש ברוך הוא (שה"ש ו, י) "מי זאת הנשקפה" וכו', פחדם ואימתם נופל על הכל שנאמר "תפל עליהם אימתה ופחד" וגו'.

**רמז תכז** כיצד היו הלוים משמרין במשכן. בני קהת משמרין בדרום שנאמר (במדבר ג, כט) "משפחת בני קהת יחנו" וגו', והם היו ממונין על הארון שנאמר (שם, לא) "ומשמרתם הארן והשלחן" וגו', חוצה להן שלשה שבטים ראובן שמעון וגד. בני גרשון משמרים במערב שנאמר "משפחת הגרשני אחרי המשכן יחנו ימה", והם היו ממונין על האהל שנאמר (שם ד, כה) "ונשאו את יריעת המשכן", וחוצה להן שלשה שבטים אפרים ומנשה ובנימין. בני מררי היו משמרין בצפון שנאמר (שם ג, לה) "ונשיא בית אב למשפחת מררי", והן היו ממונין על הקרשים ועל הבריחים שנאמר (שם, לו) "ופקדת משמרת בני מררי" וגו', וחוצה להן שלשה שבטים דן אשר ונפתלי. למזרח משה ואהרן ובניו שנאמר "והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו", וחוצה להן שלשה שבטים יהודה יששכר וזבולון.

מחנה ישראל היתה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל. מן המזרח למערב שנים עשר מיל. ודגלו של יהודה ארבעת מילין. מחנה לויה ומחנה שכינה ארבעת מילין. דגלו של ראובן ארבעת מילין. מן הצפון לדרום שנים עשר מיל. דגלו של אפרים ארבעת מילין. מחנה לויה ומחנה שכינה ארבעת מילין. דגלו של דן ארבעת מילין. נמצאו ארבע זויות של ארבעת מילין שמשמשין בכל צדדין שנאמר (שם ב, ב) "איש על דגלו באתת "איש על ידו לדגליהם".

כיון שהיו נוסעין ישראל היה עמוד הענן מקפל ונמשך על גבי בני יהודה כמין קורה. תקעו והריעו ותקעו, ונסע דגל של יהודה, שנאמר (שם י, יד) ["ויסע] דגל מחנה בני יהודה מיד נכנסו אהרן ובניו ופרקו את הפרכת וכסו בה את ארון העדות, (שם ד, ה) "ובא אהרן ובניו בנסע המחנה תקעו והריעו ותקעו, ונסע דגלו של ראובן, שנאמר "ונסע דגל מחנה (בני) ראובן". מיד נכנסו בני גרשון ובני מררי, ופרקו את המשכן, וטענוהו בעגלה, והעמידו אותו עד בוא בני קהת שנאמר (שם, כא) "ונסעו הקהתים תקעו והריעו ותקעו, ונסע דגל אפרים, שנאמר (שם, כב) "ונסע דגל מחנה [בני] אפרים". מיד נכנסו בני קהת, ופרקו את הקדש, וטענו אותו בכתף, שנאמר "וכלה אהרן ובניו". תקעו והריעו ותקעו, ונסע דגלו של דן, שנאמר (שם י, כה) "ונסע דגל מחנה בני דן". ונמצאו שני דגלים מלפניהם ושני דגלים מאחריהם. ומחנה לויה ומחנה שכינה באמצע שנאמר "ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנת". וכשם שהיו חונין כך היו נוסעין, שנאמר (שם) "כאשר יחנו כן יסעו".

על פי שלשה נוסעין ישראל, על פי הקדש ועל פי משה ועל פי חצוצרות. על פי הקדש, מנין, שנאמר (שם ט, יח) "על פי ה' יסעו בני ישראל". על פי משה, משה היה אומר להם מבערב, בהשכמה אתם נוסעים, מיד היו ישראל מוציאין את בהמתם ומתקנים את כליהם לצאת. על פי חצוצרות, תקעו והריעו ותקעו שלש תקיעות על כל דגל ודגל. רבי יהודה אומר, שלש תקיעות על כל מטה ומטה.

כיון שהיו ישראל חונין היה עמוד הענן מתמר ועולה, ונמשך על גבי בני יהודה כמין סכה, ונקפל, נוקפן ומחפה את האהל מבפנים וממלא את המשכן מבחוץ שנאמר "ויכס הענן את אהל מועד". וזה אחד מענני כבוד ששמשו את ישראל במדבר ארבעים שנה, אחד בימינם ואחד בשמאלם אחד מלפניהם ואחד מאחריהם ואחד למעלה מהם וענן שכינה ביניהם. ועמוד ענן נוסע לפניהם, משפיל לפניהם את הגבוה, ומגביה להם את השפל, והורג נחשים ועקרבים, ושורף קוצים וברקנים, ומדריכם בדרך ישרה. וענן שכינה שורה באהל.

רבי שמעון בן יוחאי אומר, כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרך אחד מהם לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא, האדים, היו יודעין ששקעה החמה, הלבין, היו יודעין שזרחה החמה, מסתכל בחבית ויודע מה שבתוכה, בטפיח ויודע מה שבתוכה, מפני ענן שכינה שביניהם שנאמר "לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם". ואף לעתיד לבוא כן, שנאמר (ישעיה ס, א) "קומי אורי כי בא אורך" וגו' ואומר (שם, יט) "לא יהיה לך עוד (אור) השמש לאור יומם", ואומר "לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור (יומם) [עולם"].

מהיכן היתה שכינה מדברת עם משה. רבי נתן אומר, מעם מזבח הקטרת, שנאמר (לעיל ל, ו) "ונתתה אתו לפני הפרכת וגו'. שמעון בן עזאי אומר, מאצל מזבח הקטרת, שנאמר "ושחקת ממנה הדק וגו'. תלמידיו של רבי ישמעאל אומרים, מאצל מזבח העולה, שנאמר (לעיל כט, מב) "עלת תמיד לדרתיכם".

הדרן עלך ילקוט שמעוני ספר שמות