# פרק כ"ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/shemot/terumah/perek-25/

**פסוק א-ג** וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. זה שאמר הכתוב (משלי ד, ב) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו", "לקח טוב". בנהג שבעולם שני פרגמטוטין שהיו במדינה, זה לוקח מטכסא וזה לוקח אילוסירקא, עמדו זה עם זה, אמר אחד לחברו מבקש אתה להחליף, אמר ליה הן, החליפו זה עם זה, זה נותן מטכסין ולקח אילוסירקא, נמצא ביד זה דבר אחד וביד זה דבר אחד. אבל תורה אינו כן, זה שונה סדר זרעים וזה שונה סדר נזיקין, עמדו שניהם זה עם זה, אמר אחד לחברו השנה לי סדר זרעים ואני אשנה לך סדר נזיקין, נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים, יש מקח גדול מזה, הוי "כי לקח טוב" וגו'.

דבר אחר, מי שלקח סחורה ויוצא לדרך מתירא מן הלסטים, אבל התורה אינו כן, שמא יכולים הלסטים לטל תורתו מתוך לבו, הוי "כי לקח טוב". אמרו רבותינו, מעשה בספינה שהיו בה פרגמטוטין והיה שם חבר אחד, אמרו לו מה פרגמטיא שלך, אמר להם מצנעת היא, אמרו לו למה לא תראה לנו אותה, אמר להם, כשאכנס למדינה אראה אותה לכם, התחילו לחזר על הספינה ולא מצאו, התחילו שוחקים עליו וכו', עמדו המוכסין עליהן ונטלו כל מה שהיה בידן, לא היה להן לא לאכל ולא ללבש, אותו חבר נכנס לבית המדרש, התחיל לישב ודורש להן התחילו לכבד אותו ולפרנס אותו, אותן שהיו עמו בספינה התחילו באין אליו ומבקשים ממנו, אמרו לו בבקשה ממך בשביל שאתה מכיר אותנו למד עלינו זכות. מי גרם לו להנצל, התורה שבלבו, הוי "כי לקח טוב".

דבר אחר "כי לקח טוב". אדם שהוא לוה מבני אדם ולוקח סחורה ויוצא לדרך פעמים שהיא מפסדת, אבל התורה אינה כן, אלא לומד אדם מכאן פרק אחד מכאן פרק אחד, הוא מתפרנס בהן, הוי "כי לקח טוב". אמר להם הקדוש ברוך הוא התורה היתה שלי ולקחתם אותה, קחו אותי עמה. הדא הוא דכתיב, ויקחו לי תרומה.

אמר ריש לקיש, כך שנו רבותינו חמשה לא יתרמו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, החרש, שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו ונכרי שתרם את של ישראל, אין תרומתן תרומה, וכלן מן הפסוק הזה דבר אל בני ישראל יצא חרש שאינו שומע ואינו מדבר, אשר ידבנו לבו יצא שוטה שאין לבו נודבו, מאת כל איש יצא קטן שאינו איש והתורם את שאינו שלו שנאמר מאת כל איש משלהן, ונכרי שתרם את של ישראל אפלו ברשותו שנאמר דבר אל בני ישראל יצא נכרי שאינו מישראל.

דבר אחר, דבר אל בני ישראל ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי תרומה, כל דבר שנאמר בו לי, בעולם הזה ובעולם הבא. דבר אחר ויקחו לי תרומה. כל דבר שנאמר בה לי יש בה ברכה, והתרומה הזו יש בה ברכה. אמר רבי יוחנן כל מלאכת המשכן הביאו ישראל לשני בקרים, שנאמר (להלן לו, ג) "והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר", שנתנה ברכה בתרומת המשכן. ויקחו לי תרומה.

רבי אומר, עשר תרומות הן, XאY תרומה XבY ותרומת מעשר, XגY חלה XדY ובכורים XהY ותרומת הארץ XוY ותרומת תודה, XזY תרומת שקלים XחY ותרומת משכן XטY ותרומת מדין XיY ותרומת שלמים. תרומה ותרומת מעשר, חלה ובכורים ותרומת שלמים ותרומת תודה ותרומת הארץ, לכהנים וללוים ולמקדש וירושלים, תרומת מדין לאלעזר הכהן, תרומת שקלים לאדנים, תרומת המשכן, שממנו היו עושין גופו של משכן ושמן המאור וקטרת הסמים ובגדי כהנים ובגדי כהן גדול.

רבי שמואל בר נחמני אמר, שלש תרומות נאמרו בפרשה זו, תרומת אדנים, תרומת שקלים, תרומת משכן, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה זו תרומת שקלים, וזאת התרומה אשר תקחו זו תרומת המשכן, למשכן מה שירצו יעשו כדי שיהא יד כלם שוה, תרומת אדנים לאדנים. (להלן ל, טו) "העשיר לא ירבה" אמר רבי אבין, אף בפרשה זו שלש תרומות, "מחצית השקל תרומה לה'", "יתן תרומת ה'", "לתת את תרומת ה'".

ויקחו לי תרומה. מי שנאמר בו (תהלים כד, א) "לה' הארץ ומלואה" "אשר לו הים והוא עשהו", ואומר (דברים י, יד) "הן לה' אלהיך השמים", הוא צריך לבשר ודם, אלא שחומד לישראל לשרות שכינתו בהם כאב שמחמד לבניו, לכך נאמר ויקחו לי. והרי דברים קל וחמר ומה לעשות משכן כבוד וכפרה לישראל אמר הקדוש ברוך הוא דבר אל בני ישראל בלשון פיוס כמה דאת אמר (ישעיה מ, ב) "דברו על לב ירושלים", האמות שהן דוחקין לישראל ונוטלים ממונם על כרחן מה תהא עליהן, שכל מי שנוטל ממון כאלו שופך דמים שנאמר "מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא בארצם".

אמר ליה ההוא מינאה לרבי אבין, אלהיכם כהן הוא, דכתיב ויקחו לי תרומה, כי קבר למשה במאי טבל, אילימא במיא, והכתיב (ישעיה מ, יב) "מי מדד בשעלו מים". אמר ליה, בנורא, דכתיב "כי הנה ה' באש יבא". ומי סלקא טבילה בנורא. אמר ליה, עקר טבילותא בנורא, דכתיב (במדבר לא, כג) "וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים".

וזאת התרומה אשר תקחו וגו' זהב וכסף וגו' ותכלת וארגמן. אמר רבי יהודה בר רבי סימון, לא תהיו סבורים שאתם גומלין עלי שלשה עשר דברים כנגד שלשה עשר דברים (שהפרשתי) [שעשיתי] לכם במצרים ואלו הן (יחזקאל טז, י יט) XאY "ואלבשך רקמה XבY ואנעלך תחש XגY ואחבשך בשש XדY ואכסך משי XהY ואעדך עדי XוY ואתנה צמידים על ידיך XזY ורביד על גרונך XחY ואתן נזם על אפך XטY ועגילים על אזניך XיY ועטרת תפארת בראשך וגו' ולחמי אשר נתתי לך XיאY סלת XיבY ושמן XיגY ודבש האכלתיך", הרי שלשה עשר דברים שהפרשת לי כנגד שלשה עשר דברים (שהפרשתי) [שעשיתי] לכם במצרים. לעתיד לבוא אני גומל לכם כנגד שלשה עשר דברים הללו. מה כתיב "וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה וגו' XחY וסכה תהיה לצל יומם וגו'".

דבר אחר, וזאת התרומה זהב כנגד מלכות בבל שכתוב בו (דניאל ב, לח) "אנת רישא די דהבא". וכסף. זו מלכות מדי שכתוב בו "ועשרת אלפים ככר כסף וגו'". ונחשת זו מלכות יון שהיתה פחותה מכלם. ועורות אילם מאדמים זו מלכות הרביעית שנאמר "ויצא הראשון אדמוני". אמר הקדוש ברוך הוא, אף על פי שאתם רואים ד' מלכיות הללו מתגאות ובאות עליכם, חייכם שאני מצמיח לכם ישועה מתוך השעבוד. מה כתיב אחריו, שמן למאר, זה מלך המשיח, שנאמר (תהלים קלב, יז) "שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי", ואומר (ישעיה ס, א) "קומי אורי כי בא אורך וגו'".

וזאת התרומה וגו', מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה שלש תרומות, אחד של משכן ואחד של מקדש ראשון ואחד של מקדש שני, שנאמר זהב וכסף ונחשת, זהב כנגד משכן שעשה משה שהיה חביב על הקדוש ברוך הוא כזהב, וכסף זה מקדש ראשון שבנאו שלמה דכתיב בו "אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה", נחשת זה מקדש שני שחסר ה' דברים, ארון, כפרת וכרובים, אש ורוח הקדש. דבר אחר, שלש תרומות, בשלש פעמים בשנה תורמין את הלשכה. אמר רבי יהושע בן לוי שאם רצה אדם לשלש שקלים שלש פעמים בשנה, שנאמר (נחמיה י, לג) "והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל", והלא לא נאמר אלא (לקמן ל, יג) "מחצית השקל", אלא לא אמר אלא שלש תרומות הללו.

**רמז שסד** ויקחו לי, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל התורה היתה שלי, (לעיל יג, ט) "למען תהיה תורת ה' בפיך", והמשפט שלי, שנאמר "כי המשפט לאלהים הוא", נטלתם אותם, קחו אותי עמהם. הדא הוא דכתיב ויקחו לי, ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי.

כל מקום שנאמר לי הרי זה קים לעולם ולעולמי עולמים, בזקנים (במדבר יא, טז) "אספה לי", בכהנים "וכהנו לי", בלוים (במדבר ח, יד) "והיו לי הלוים", בישראל (ויקרא כה, נה) "כי לי בני ישראל", במלכים "כי ראיתי בבניו לי מלך", בארץ (לעיל יט, ה) "כי לי כל הארץ", בבכורות (במדבר ח, יז) "כי לי כל בכור", במקדש (להלן פסוק ח) "ועשו לי מקדש", בתרומה "ויקחו לי תרומה", בירושלים "העיר אשר בחרתי לי", במזבח (לעיל כ, כא) "מזבח אדמה תעשה לי", בשמן המשחה "שמן משחת קדש יהיה זה לי", בקרבנות (במדבר כח, ב) "להקריב לי במועדו".

**פסוק ה** וערת אילם מאדמים מנין למאדים בשבת שהוא חיב, שנאמר ועורות אילם מאדמים.

וערת תחשים. רבי יהודה אומר, חיה גדולה היתה גדלה במדבר ועשו ממנה יריעות. רבי נחמיה אומר, מעשה נסים היתה, ובשעה שנבראת בו בשעה נגנזה.

וערת תחשים תחש שהיה בימי משה טהור היה או טמא היה אמר רב יוסף מאי תבעיא ליה, דתניא, לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד, שנאמר (לעיל יג, ט) "למען תהיה תורת ה' בפיך". מתיב רבי אבא, רבי יהודה אומר, שני מכסאות היו, אחת של עורות אילים מאדמים ואחת של עורות תחשים, רבי נחמיה, אומר מכסה אחד היה, דומה כמין תלא אילן, והא תלא אילן טמא הוא, אלא כמין תלא אילן. ולא תלא אילן, כמין תלא אילן שיש בו גונין הרבה ולא תלא אילן דאלו התם טמא והכא טהור. אמר רב יוסף, אי הכי היינו דמתרגמינן ססגונא, ששש בגונין הרבה.

אומר היה רבי מאיר, תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמו היה ולא הכריעו בו חכמים אי מין חיה הוא אי מין בהמה הוא, וקרן אחת היתה לו במצחו, לפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן ונגנז, מדקאמר קרן אחת היתה במצחו שמע מינה טהור היתה, דאמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר "ותיטב לה' משור פר מקרן מפריס". וליפשט מינה דמין בהמה הוא. כיון דאכא קרש דמין חיה הוא ולית ליה אלא חד קרן, אכא למימר מין חיה הוא.

**פסוק ז** אבני שהם ואבני מלאים, תנא דבי שילא, מאי טעמא דרבי אליעזר דאמר פרה אדמה אינה (נקחית) [ניקחת] מן הגוים, דכתיב (במדבר יט, ב) "דבר אל בני ישראל", בני ישראל ואין הגוים וכו'. וכי תימא הכי נמי והאמר רב יהודה אמר שמואל, שאלו את רבי אליעזר הגדול, עד היכן כבוד אב ואם. אמר להם, תאון וראו מה עשה גוי אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו, פעם אחת בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים רבוא שכר, ורב כהנא מתני בשמונים רבוא שכר, והיה מפתח מנח תחת מראשותיו של אביו ולא צערו. אבני שהם, הפסיק הענין. והא ואבני מלאים כתיב, דהדר ערביה. ועוד קתני סיפא לשנה אחרת נולדה לו פרה אדמה בעדרו וכו'. רבי אליעזר תרתי אית ליה.

**פסוק ח-ט** ועשו לי מקדש לפי שנאמר (להלן לט, מג) "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה ה'", והיכן צוה, ועשו לי מקדש, לכך, (שם) "ויברך אתם משה". יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, דכתיב הכא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

רבי איעסק ליה לבריה . תנן התם יש בקדשי מזבח מה שאין בקדשי בדק הבית, קדשי מזבח אין נותנין מהן לאמנין בשכרן, מכלל דקדשי בדק הבית נותנין לאמנין, מנא הני מלי, אמר רבי אבהו, אמר קרא ועשו לי מקדש. לי, משלי (כתוב ברמז רי"ח).

**רמז שסה** שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו בשעה שאמר לו ועשו לי מקדש. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, כתיב "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" ואתה אומר ועשו לי מקדש. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, משה, לא כשם שאתה סבור, אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ושמונה במערב ואני יורד ומצמצם שכינתי למטה, דכתיב (להלן פסוק כב) "ונועדתי לך שם ודברתי" וגו'. ובשעה שאמר (במדבר כח, ב) "את קרבני לחמי" אמר משה, אם מכניס אני כל החיות שבעולם יש בהן העלאה אחת או כל העצים שבעולם יש בהן הבערה אחת, "ולבנון אין די בער וחיתו אין די עלה". אמר ליה הקדוש ברוך הוא, לא כשם שאתה סבור אלא (במדבר כח, ד) "זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים", ולא שנים בבת אחת אלא (שם שם, ה) "את הכבש אחד תעשה בבקר". ובשעה שאמר (להלן ל, יב) "ונתנו איש כפר נפשו" אמר משה, מי יוכל לתן פדיון נפשו, "אח לא פדה יפדה איש ויקר פדין נפשם". אמר לו הקדוש ברוך הוא, לא כשאתה סבור אלא (להלן ל, יג) "זה יתנו", כזה יתנו.

משל למלך שהיתה לו בת קטנה. עד שלא הגדילה ובאתה לידי סימנין היה רואה אותה בשוק מדבר עמה, במבואות מדבר עמה, כיון שהגדילה ובאתה לידי סימנין אמר, אין כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא אלא עשו לי אפוליון שאהיה מדבר עמה. כך בתחלה "כי נער ישראל ואהבהו", במצרים ראו אותו, (לעיל יב, יב) "ועברתי בארץ מצרים", בים ראו אותו, (לעיל יד, לא) "וירא ישראל את היד הגדלה", בסיני ראו אותו, "פנים בפנים דבר ה' עמכם", כיון שקבלו את התורה בסיני ונעשו לו אמה שלמה אמר, אין כבודם של בני אדם שאהא מדבר עמהם בפרהסיא אלא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

זהו שאמר הכתוב (תהלים ג, ג) "רבים אמרים לנפשי", אלו אמות העולם, דכתיב (ישעיה יז, יב) "הוי המון עמים רבים", (שם) "אמרים לנפשי", אמה ששמעה ["אנכי] ה' אלהיך" לסוף ארבעים יום עשו את העגל יש לו ישועה, (שם שם, ד) "אין לו ישועה באלהים סלה". אמרו ישראל, "ואתה ה'", הסכמת עמהם ואמרת (לעיל כב, יט) "זבח לאלהים יחרם", (תהלים שם) "מגן בעדי", שהגנת עלי בזכות אבותי אברהם יצחק ויעקב, "כבודי", ששכנת שכינתך בתוכנו, שנאמר ועשו לי מקדש וגו', (שם) "ומרים ראשי", תחת שהיינו חיבין לך הרמת ראש נתת לנו תלוי ראש על ידי משה ואמרת (להלן ל, יב) "כי תשא את ראש".

**רמז שסו** אמר רב יהודה אמר שמואל, שלמים ששחטן קדם פתיחת דלתות ההיכל פסולין, דכתיב "ושחטו פתח אהל מועד", בזמן שפתוח ולא בזמן שנעול. האי במשכן כתיב. אשכחן מקדש דאקרי משכן דכתיב ונתתי משכני בתוככם, ומשכן דאקרי מקדש דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

טמאה בעזרה מנא לן. אמר רבי אליעזר, כתוב אחד אומר (במדבר יט, יג) "את משכן ה' טמא" וכתוב אחד אומר "את מקדש ה' טמא", אם אינו ענין לטמאה שבחוץ תנהו ענין לטמאה שבפנים. וקראי מי מייתרי, הא מצרך צריכי, דתניא, רבי אליעזר אומר, אם נאמר מקדש למה נאמר משכן ואם נאמר משכן למה נאמר מקדש, אלו נאמר משכן ולא נאמר מקדש הייתי אומר על משכן יהא חיב שהרי משוח בשמן המשחה ועל מקדש לא יהא חיב, ואם נאמר מקדש ולא נאמר משכן הייתי אומר על מקדש יהא חיב שהרי קדשתו קדשת עולם ועל משכן לא יהא חיב, לכך נאמר מקדש ולכך נאמר משכן. רבי אליעזר הכי קשיא ליה, מכדי משכן אקרי מקדש ומקדש אקרי משכן, תרי קראי למה לי, אם אינו ענין לטמאה שבחוץ תנהו ענין לטמאה שבפנים, בשלמא מקדש דאקרי משכן דכתיב (ויקרא כו, א) "ונתתי משכני בתוככם", אלא משכן דאקרי מקדש מנא לן, דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן.

ככל אשר אני מראה אותך. תנן התם, אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

אחד הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת עזרה בטמאה חיב, שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בנביא ואורים ותמים ובסנהדרין של שבעים ואחד. מנהני מילי, אמר רב שימי בר חיא, אמר קרא, ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו, לדורות. מתיב רבא, כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן, מכאן ואילך עבדתן מחנכתן, אמאי, נימא וכן תעשו, לדורות. שאני התם דכתיב "וימשחם ויקדש אתם", "אתם" במשיחה ולא לדורות במשיחה. אימא "אתם" במשיחה, ודורות או במשיחה או בעבדה. אמר רב פפא וכו'. אלא "אתם" למה לי. אי לא כתב אתם הוא אמינא לדורות או במשיחה או בעבדה דהא כתיב וכן תעשו, כתב רחמנא "אתם", אתם במשיחה ולא לדורות במשיחה. (רב פפא אמר, אשר ישרתו בם בקדש, הכתוב תלאן בשרות).

**פסוק יא-כא** **רמז שסז** ועשו ארון עצי שטים. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר, כתוב אחד אומר (דברים י, א) "ועשית לך ארון עץ" וכתוב אחד אומר ועשו ארון עצי שטים, הא כיצד, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום וכו'. רבי יונתן אומר, בין "קח לך" בין (להלן כז, כ) "ויקחו אליך", משל צבור, אם כן מה תלמוד לומר "קח לך", כביכול משלך אני רוצה יותר משלהם.

רבי יוחנן רמי, כתיב (דברים יא, א) "ועשית לך ארון עץ" וכתיב ועשו ארון עצי שטים, מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצוין לעשות לו מלאכתו.

כיצד עשה בצלאל את הארון, עשאו שלש תבות, שתים של זהב ואחת של עץ, נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וחפה שפתו העליונה בזהב, שנאמר וצפית אתו זהב טהור, שאין תלמוד לומר מבית ומחוץ תצפנו, ומה תלמוד לומר תצפנו, מלמד שצפה שפתו העליונה בזהב. כפרת של זהב היתה נתונה עליו מלמעלה, שנאמר ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה.

ארבע טבעות של זהב היו קבועות בארון, שנים בצפון ושנים בדרום, שבהן היו נותנין את הבדים ולא היו יורדין משם לעולם, שנאמר בטבעת הארן יהיו הבדים וגו'. אף על פי שעשה שלמה תבנית כל הכלים, תבנית הארון לא עשה, שנאמר (מ"א ח, ג) "ויבאו כל זקני ישראל וישאו הכהנים את הארן".

הארון היה נתון בתוך הבית. ויחלק את הבית עשר אמות מכאן ועשר אמות מכאן. ושני כרובים של זהב היו עומדין על רגליהן בארץ, מכתל לכרוב חמש אמות ומכרוב לארון חמש אמות.

ומנין אתה אומר שבשעה שהכניסו הכהנים את הארון האריכו הבדים והגיעו לפרכת ונגעו בפתח לפיכך לא ננעלו דלתי בית קדש הקדשים לעולם, שנאמר "ויארכו הבדים ויראו" וגו', אי אפשר לומר "ויראו" שכבר נאמר "ולא יראו" ואי אפשר לומר "לא יראו" שכבר נאמר "ויראו", הא כיצד, בולטין היו (בכפרת) [בפרכת] ונראין בהיכל כשני דדי אשה. ומנין שהאריכו מבפנים, שנאמר (שם) "ולא יראו החוצה", הא למדת שהאריכו מבפנים. ומנין שהאריכו מבחוץ, שנאמר "ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר". ומנין אתה אומר כשם שנמתחו ראשי הבדים כך נמתחו ראשי אברים וכסו את הארון וחפו את הבית מלמעלה, שנאמר (שם, ז) "ויסכו הכרבים על הארן ועל בדיו מלמעלה".

והיכן היה נגנז, רבי שמעון בן לקיש אומר, במקומו בבית קדש הקדשים, שנאמר (שם, ח) "ויהיו שם עד היום הזה". וחכמים אומרים, בלשכת דיר העצים. רבי אליעזר אומר, בבל ירד, שנאמר (מלכים ב' כ, יז) "לא יותר דבר אמר ה'", אין דבר אלא דברות שבו. רבי אומר, יאשיהו גנזו, שנאמר (דבהי"ב לה, ג) "ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל", אמר להם, לא ירד עמהן לבבל שתעלו אותו בכתף.

הדלתות לא ננעלו מפני הבדים היוצאים בפתח, והפרכת היתה פרוסה בפני הפתח. בית קדש הקדשים שעשה שלמה היו לו כתל פתח ודלתות, שנאמר ויעש דלתות להיכל ולדביר.

אבל בנין האחרון לא היה לו כתל, אלא שני פסין היו לו, וארכו של כל אחד ואחד אמה ומחצה, ושני פרוכות של זהב היו פרוסות עליהן מלמעלה, והיה נקרא מקום אמה טרקסין.

ועשו ארון עצי שטים, ארון שעשה משה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו באמה של ששה טפחים, והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועבין שלשה מנחות בארכו של ארון, כמה לוחות אוגרות בארון, שנים עשר טפחים, נשתירו שם שלשה טפחים, צא מהן טפח, מחצה לכתל זה ומחצה לכתל זה, נשתירו שם שני טפחים ששם ספר תורה מנח, שנאמר (מ"א ח, ט) "אין בארון רק שני לחות האבנים אשר הניח שם משה בחרב", מאי "אין בארון רק", אין מעוט אחר מעוט אלא לרבות ספר תורה בלבד, פרנסת ארון לארכו, צא ופרנס ארון לרחבו, כמה לוחות אוגרות בארון, ששה טפחים, נשתירו שם שלשה טפחים, צא מהם טפח, מחצה לכתל זה ומחצה לכתל זה, נשתירו שם שני טפחים, כדי שלא יהא ספר תורה יוצא ונכנס בדחק, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, באמה בת חמשה טפחים, והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה, עבין שלשה, מנחות בארכו של ארון, כמה לוחות אוגרות בארון, שנים עשר טפחים, נשתיר שם חצי טפח, אצבע לכתל זה ואצבע לכתל, פרנסת ארון לארכו, צא ופרנס ארון לרחבו, כמה לוחות אוגרות בארון, ששה טפחים, נשתיר שם טפח ומחצה, צא מהן חצי טפח, אצבע לכתל זה ואצבע לכתל זה, נשתיר שם טפח אחד ששם עמודים עומדין, שנאמר "אפריון עשה לו" וכתיב (שם, י) "עמודיו עשה כסף", וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל מנח בצדו, שנאמר "ואת כלי הזהב אשר השבתם לו תשימו בארגז מצדו", ועליו ספר תורה עומד, שנאמר (דברים לא, כו) "לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית ה'". ורבי יהודה, מקמי דליתי(ה) ארגז, ספר תורה היכא יתיב. דפא נפק בארון [ומנח] ביה. ורבי מאיר, האי "מצד" מאי עביד ליה. מבעיא ליה דמתנח ליה מצד ולא מתנח ליה ביני לוחות. ורבי מאיר, שברי לוחות מנא ליה. נפקא ליה מדתני רב יוסף, "אשר שברת ושמתם בארון", מלמד שהלוחות ושברי לוחות מנחות בארון. ואידך, ההוא מבעיא ליה לכדרבי שמעון בן לקיש, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, יישר כחך ששברת.

תני רבי יהודה בר ברבי אילעאי, שני ארונות היו עם ישראל במדבר, אחד שהיתה תורה נתונה בתוכו ואחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו, זה שהיתה תורה נתונה בתוכו היה באהל מועד, שנאמר (במדבר יד, מד) "וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה", זה שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן ורבנן אמרין, ארון אחד היה, פעם אחת יצא בימי עלי ונשבה. וקרא מסיע להון לרבנן, (ש"א ד, ח) "אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים", דחמון מאי דלא חמון מימיהון. וקרא מסיע לרבי יהודה ברבי אלעאי, ויאמר (שם יד, יח) "שאול לאחיה הגישה ארון האלהים" והלא ארון בקרית יערים הוה. אלא מאי עבדי ליה רבנן, "הגישה אלי" ציץ. וקרא מסיע ליה לרבי יהודה בר אלעאי, "הארון וישראל ויהודה (יושבין) [ישבים] בסכות", והלא ארון בציון היה. אלא מאי עבדי ליה רבנן, סכך, שהוא בקרוי, שעדין לא נבנה בית הבחירה.

**רמז שסח** ועשו ארון עצי שטים מפני מה של עץ, לפי שהתורה נקרא עץ חיים.

אעין דשטין היו במגדל צבעית. אתון, שאלון לרבי חנניא, מהו למעבד בהון עיבידא. אמר להם, מכיון שנהגו אבותיכם אסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש.

כיצד היו הלוחות כתובין. חנניא בן אחי רבי יהושע אומר, חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, שנאמר (דברים ד, יג) "ויכתבם על שני לחות אבנים". ורבנן אמרי, עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה, שנאמר "ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים" וגו', עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. ורבי שמעון בן יוחאי אומר, עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. ורבי סימאי אומר, ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה הם כתובין נוטריקין. חנניא בן אחי רבי יהושע אומר, בין דבור לדבור דקדוקיה ואותיותיה (שה"ש ה, יד) "ממלאים בתרשיש" כימא רבא. רבי שמעון בן לקיש כי מטי להאי קרא הוה אמר יפה למדני חנניא בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול כמה גלים קטנים, כך בין דבור לדבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה מאי טעמא דרבי מאיר, ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה. דעתיה דרבי מאיר אין מקדם ומאחר בתורה, אלא ואל הארן תתן את העדת אשר אתן אליך, ואחר כך ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה. רבי פנחס בשם רבי שמעון בן יוחאי, תורה שנתן לו הקדוש ברוך הוא למשה אש לבנה חרותה באש שחורה, היא מאש, חצובה מאש, נתונה מאש, שנאמר (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו".

ועשו ארון עצי שטים. אמר להם, תקנתם אכסניא לעצמי ועכשיו תקנו אכסניא לתורה שתהא שרויה אצלי, שהיא שעשועי, שהייתי משתעשע בה אלפים שנה קדם העולם, שנאמר "ואהיה אצלו אמן" וכו', אמתים וחצי .

בטבעת הארן יהיו הבדים יכול יהו זזין ממקומן, תלמוד לומר (להלן כז, ז) "והובא את בדיו בטבעות". והובא, יכול יהו יוצאין ונכנסין, תלמוד לומר לא יסרו ממנו. הא כיצד, מתפרקין ואין נשמטים. אמר רבי אלעזר, המסיר בדי ארון לוקה, שנאמר לא יסרו ממנו.

אמר רבי יהודה, שלש ארונות עשה בצלאל, אמצעי של עץ, תשעה, פנימי של זהב, שמונה, חיצון של זהב, עשרה ומשהו. והא תניא אחד עשר ומשהו. הא כמאן דאמר יש בעביו טפח הא כמאן דאמר אין בעביו טפח. מאי משהו, זר. אמר רבי יוחנן, שלשה זרין הן, של מזבח, של ארון ושל שלחן, של שלחן זכה דוד ונטלו, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של ארון מנח, כל הרוצה לקח יבא ויקח, שמא תאמר פחות שבהן היה, תלמוד לומר (משלי ח, טו) "בי מלכים ימלכו". רבי יוחנן רמי, כתיב זר וקרינן זיר זכה נעשה לו זר, לא זכה נעשה זרה הימנו. מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא, כל תלמיד חכם שאינו תוכו כברו אינו תלמיד חכם.

ועשית כפרת זהב טהור ר"י בן פזי בשם רבי, הן נקרא ולא נבעת, כל נדיב לב, לא רעה, (להלן לב, ג) "ויתפרקון כל העם", לא טובה, "אז ישיר משה", לא רעה, (דברים א, כב) "ותקרבון אלי כלכם", לא טובה, "ויוצא משה את העם לקראת", לא רעה, (במדבר יד, א) "ותשא כל העדה ויתנו את קולם", לא טובה. אמר רבי חיא, לא בזה ["אכן] השכימו השחיתו", וכל השחתה בהשכמה היו עושין אותה. אמר רבי אחא בר אבא, אין אתה יכול לעמד על אופיא של אמה זו, נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין. תני רבי יוסי בר חנינא, ועשית כפרת זהב טהור, יבוא זהבו של כפרת ויכפר על זהבו של עגל.

והיו הכרבים פרשי כנפים. אמר רבי אחא בר יעקב, אין כרוב פחות מטפח. מאי כרוב. אמר רבי אבהו, כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא. אמר ליה רב פפא לאביי, אי הכי, דכתיב (יחזקאל י, יד) "פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם" היינו פני הכרוב היינו פני אדם. אמר ליה, אפי רברבי אפי זוטרי. תניא, מה מצינו בבית עולמים, כרובים בשליש הבית היו עומדין, דכתיב "והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו", וכתיב (שם, כו) "קומת הכרוב האחד עשר באמה" אף במשכן נמי כרובים בשליש המשכן הן עומדין, משכן כמה הוי, עשר, דכתיב (להלן כו, טז) "עשר אמות ארך הקרש", כמה הוו להו, שיתין פושכין, דל עשרה דארון וכפרת פשו להו (עשרין) [עשרה] וכתיב והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה מעשרה. ודלמא כנפייהו בהדיע ראשייהו הוו קיימי. למעלה כתיב. ואימא דמידלי טובא. מי כתיב למעלה למעלה. ומינה ילפינן סכה שאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה. הניחא לרבי מאיר דאמר כל האמות בבינוניות, אבל לרבי יהודה שאמר אמות כלים באמת בת חמשה וכו' אית ליה שעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני.

**פסוק כב** ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, ארון תשעה וכפרת טפח הרי כאן עשרה. רבי יוסי אומר, מעולם לא ירדה שכינה למטה. בשלמא ארון תשעה, דכתיב ועשו ארון עצי שטים וגו', אלא כפרת טפח מנלן. דתניא, אמר רבי חנינא כל הכלים שעשה משה בכלן נתנה תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן, כפרת מדת ארכה ומדת רחבה נתנה, מדת קומתה לא נתנה, צא ולמד מפחות שבכלים, דכתיב (להלן פסוק כה) "ועשית לו מסגרת טפח", מה להלן טפח אף כאן טפח, דנין כלי שנתנה בו תורה מדה מכלי שנתנה בו תורה מדה ואל יוכיח ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מדה. רב הונא אמר, "אל פני הכפרת", וכתיב (בראשית כז, ל) "מאת פני יצחק אביו", ואין פנים פחות מטפח.

**רמז שסט** ולמה נאמר, לפי שהוא אומר "וידבר ה' אליו מאהל מועד" כמשמעו, תלמוד לומר ונועדתי לך שם ודברתי אתך, אי אפשר לומר "מאהל מועד" שכבר נאמר מעל הכפרת ואי אפשר לומר מעל הכפרת שכבר נאמר "מאהל מועד", כיצד יתקימו שני כתובים, זו מדה בתורה שני כתובים זה כנגד זה והרי הן סותרין זה על ידי זה יתקימו במקומן עד שיבוא כתוב אחר מכריע ביניהם, מה תלמוד לומר (במדבר ז, פט) "ובבא משה אל אהל מועד", מגיד שהיה משה נכנס ועומד באהל וקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר בפנים.

רבי יהודה בן בתירא אומר, הרי שלושה עשר מעוטין מעט אהרן מכל דברות שבתורה ואלו הן, XאY (שם) "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו", XבY "וישמע את הקול מדבר אליו" וגו', XגY "וידבר אליו", XדY ונועדתי לך שם XהY ודברתי אתך מעל הכפרת, XוY (להלן כט, מב) "אשר [אועד לכם] שמה XזY לדבר אליך שם", XחY (ויקרא ז, לח) "ביום צותו את בני ישראל", XטY "אשר יצוה", XיY את כל אשר אצוה אותך, XיאY ואחת במצרים XיבY ואחת בסיני" (במדבר ג, א) XיגY ואחת באהל מועד, הרי שלש עשרה מעוטין שמעט אהרן מכלן.

ההוא דהוה קאמר ואזיל, כד רחמתין עזיזא אפותיא דספסירא שכיבנא השתא דלא עזיזא, פוריא בת שיתין גרמידי לא סגי לן. אמר רב כהנא, קראי כתיבי, מעיקרא כתיב ונועדתי לך וגו' ולבסוף כתיב (ישעיה סו, א) "כה אמר ה' השמים כסאי" וגו'.

**פסוק כג-ל** ועשית שלחן השלחן ארכו עשרה ורחבו חמשה, ולחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה ונותנו ארכו כנגד רחבו של שלחן, כופל טפחים ומחצה מכאן וטפחים ומחצה מכאן, נמצא ארכו ממלא רחבו של שלחן, דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר, שלחן ארכו שנים עשר ורחבו ששה, לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה, נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן, כופל טפחים מכאן וטפחים מכאן וטפחים ריוח באמצע כדי שתהא הרוח מנשבת בהן. אבא שאול אומר, שם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. אמרו לו, והלא נאמר "ונתת על המערכה לבנה זכה". אמר להם, והלא נאמר (במדבר ב, כ) "ועליו מטה מנשה". ארבע סניפין של זהב היו שם מפצלין מראשיהן כדי שיהו סומכין בהן שנים מסדר הזה ושנים מסדר הזה, עשרים ושמונה קנים כחצי קנה חלול, ארבעה עשר לסדר הזה וארבעה עשר לסדר הזה, לא סדור הקנים ולא נטילתן דוחה את השבת אלא נכנס מערב שבת ושומטן ונותנן לארכו של שלחן. כל הכלים שהיו במקדש ארכן לארכו של בית.

שתי שלחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית, אחד של שיש ואחד של זהב, על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתן, על של זהב ביציאתן, שמעלין בקדש ולא מורידין, ואחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד ארבעה כהנים נכנסין, שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכין, ארבעה מקדימין לפניהן, שנים לטל שני סדרין ושנים לטל שני בזיכין, המכניסין עומדין בצפון ופניהן לדרום והמוציאין עומדין בדרום ופניהם לצפון, אלו מושכין ואלו מניחין טפחו של זה בצד וטפחו של זה, שנאמר (להלן פסוק ל) לפני תמיד. רבי יוסי אומר, אפלו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמיד. הלכו ונתנום על שלחן של זהב שהיה באולם. הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים.

לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה וקרנותיו שבע אצבעות. בן זומא אומר, ונתת על השלחן לחם (ה)פנים לפני תמיד, לחם שיהיה לו פנים.

אתמר, לחם הפנים כיצד עושין אותו, רבי חנינא אמר, כמין תבה פרוצה, רבי יוחנן אמר, כמין ספינה רוקדת. בשלמא למאן דאמר כמין תבה פרוצה היינו דהוו יתבי בזיכין, אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היכי הוו יתבי בזיכין. מקום עביד להו. בשלמא למאן דאמר כתבה פרוצה היינו דהוו ואחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד ארבעה כהנים נכנסין, שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכין, ארבעה מקדימין לפניהן, שנים לטל שני סדרין ושנים לטל שני בזיכין, המכניסין עומדין בצפון ופניהן לדרום והמוציאין עומדין בדרום ופניהם לצפון, אלו מושכין ואלו מניחין טפחו של זה בצד וטפחו של זה, שנאמר (להלן פסוק ל) לפני תמיד. רבי יוסי אומר, אפלו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמיד. הלכו ונתנום על שלחן של זהב שהיה באולם. הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים.

לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה וקרנותיו שבע אצבעות. בן זומא אומר, (שם) ונתת על השלחן לחם (ה)פנים לפני תמיד, לחם שיהיה לו פנים.

אתמר, לחם הפנים כיצד עושין אותו, רבי חנינא אמר, כמין תבה פרוצה, רבי יוחנן אמר, כמין ספינה רוקדת. בשלמא למאן דאמר כמין תבה פרוצה היינו דהוו יתבי בזיכין, אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היכי הוו יתבי בזיכין. מקום עביד להו. בשלמא למאן דאמר כתבה פרוצה היינו דהוו יתבי קנים, אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת קנים היכי הוו יתבי. מורשא עביד להו. בשלמא למאן דאמר כמין תבה פרוצה היינו דסמוך ליה סניפין ללחם, אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היכי סמכי להו סניפין ללחם. דעגלין להו מיעגלי. בשלמא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היינו דבעינן סניפין, אלא למאן דאמר כמין תבה פרוצה סניפין למה לי. אגב יוקרא דלחם תלה. בשלמא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת סניפין על גבי שלחן מנחין, אלא למאן דאמר כמין תבה, סניפין היכי מנח להו, אארעא מנח להו. אין, דאמר רבי אבא בר ממל, לדברי האומר כמין ספינה רוקדת, סניפין על השלחן מנחין, לדברי האומר כמין תבה פרוצה, סניפין על גבי קרקע מנחין. כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה, הלחם מעמיד הסניפין והסניפין מעמידין את הלחם. כמאן דאמר כמין ספינה רוקדת. תניא כמאן דאמר כמין ספינה רוקדת. ארבעה סניפין של זהב היו שם, מפצלין מראשיהן כמין דוקרין היו, שסומכין בהן את הלחם שהוא כמין ספינה רוקדת.

אמר רבי יוחנן, לדברי האומר טפחים ומחצה כופל, נמצא שלחן מקדש חמשה עשר טפחים למעלה, ולדברי האומר טפחים כופל, נמצא שלחן מקדש שנים עשר טפחים למעלה. והאיכא קנים. קנים שקועי משקע להו. מאי טעמא, משום איעפושי לחם, סוף סוף מיעפש לחם. דמגבה להו פורתא. והאיכא ההוא פורתא. כיון דלא הוי טפח לא חשיב ליה. והאיכא בזיכין. בזיכין בגויה דלחם הוו יתבי, ובהדי לחם הוו קימי. והא אכא קרנות. קרנות לגויה דלחם כייף להו, ולחם עליהם מנח ליה. והאיכא מסגרתו. מסגרתו למטה היתה. ולמאן דאמר מסגרתו למעלה היתה פרקודי הוה מיפרקדא, ולחם בגויה דשלחן הוה יהיב, כדתניא, רבי יוסי אומר, לא היו שם סניפין, אלא מסגרתו דשלחן מעמדת את הלחם. (אמר) [אמרו] ליה, מסגרתו למטה היתה.

אמר רבי יוחנן, לדברי האומר מסגרתו למטה היתה, טבלא המתהפכת טמאה, לדברי האומר למעלה היתה, טבלא המתהפכת תיבעי לך. מכלל דשלחן בר קבולי טמאה הוא, כלי עץ העשוי לנחת הוא, וכלי עץ העשוי לנחת לא מקבל טמאה, מאי טעמא, דומיא דשק בעינן, מה שק מטלטל מלא וריקן אף כל מטלטל מלא וריקן. שלחן נמי מטלטל מלא וריקן הוא, דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב (ויקרא כד, ו) "על השלחן הטהר", מכלל שהוא טמא, אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים ומראין להן לחם הפנים ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום, כדברי רבי יהושע בן לוי, דאמר נס גדול נעשה בלחם הפנים, סלוקו כסדורו, שנאמר "לשום לחם חם ביום הלקחו".

ותפוק ליה משום צפויו, מי לא תנן, השלחן והדולבקי שנפחתו או שחפן בשיש ושיר בהן כדי הנחת כוסות טמאין, רבי יהודה אומר, כדי הנחת חתיכות, שיר אין, לא שיר לא, וכי תימא כאן בצפוי עומד כאן בצפוי שאינו עומד, והא בעא מניה ריש לקיש מרבי יוחנן, בצפוי עומד או בצפוי שאינו עומד, כשחפה לבזבזיו או כשלא חפה לבזבזיו, אמר ליה, לא שנא, וכי תימא עצי שטין חשיבי ולא בטלי, הניחא לריש לקיש דאמר לא שנו אלא בכלי אכסלגס הבאין ממדינת הים אבל בכלי מסימס וחשיבי ולא בטלי, שפיר, אלא לרבי יוחנן, דאמר אף כלי מסימס נמי בטלי, מאי אכא למימר. שאני שלחן דרחמנא קריה עץ, שנאמר (יחזקאל מא, כב) "המזבח עץ שלש אמות גבה וארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירתיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'", פתח במזבח וסים בשלחן, רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו, בזמן שבית המקדש קים מזבח מכפר על האדם ועכשיו שלחנו של אדם מכפר.

ארבעה סניפין של זהב וכו'. מנא הני מילי. אמר רב קטינא, אמר קרא, ועשית קערתיו, אלו דפוסין, כפתיו, אלו בזיכין, קשותיו, אלו סניפין, ומנקיתיו, אלו קנים, אשר יסך, שמחברים בהן את הלחם. ארבע חלות צריכות שלושה שלושה קנים, העליונה אינה צריכה אלא שנים לפי שאין עליה משאוי, התחתונה אינה צריכה כל עקר לפי שמנחת על טהרו של שלחן.

תנו רבנן. עשרה שלחנות עשה שלמה, שנאמר "ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאול", ואם תאמר, חמשה מימין הפתח וחמשה משמאל הפתח, אם כן מצינו שלחן בדרום, והתורה אמרה (להלן כו, לה) "והשלחן תתן על צלע צפון", אלא של משה באמצע, חמשה מימינו וחמשה משמאלו.

עשרה שלחנות עשה שלמה ולא היו מסדרין אלא על של משה, שנאמר (מ"א ז, מח) "ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב". רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, על כלן היו מסדרין, שנאמר "ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים". רבי יוסי אומר, לא היו מסדרין אלא על של משה, אלא מה אני מקים "ואת השלחנות", אלו שלשה שלחנות שהן במקדש, שנים שהיו באולם לפנים לפתח הבית, אחד של כסף ואחד של זהב, על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקדש ואין מורידין, ואחד של זהב, בפנים, שעליו לחם הפנים תמיד.

תניא, רבי יוסי אומר, אפלו סלק את הישנה שחרית וסדר את החדשה ערבית אין בכך כלום, אלא מה אני מקים לפני תמיד, שלא ילין את השלחן בלא לחם.

ועשית מנרת זהב טהור. תניא, כלי שרת שעשאה של עץ רבי פוסל ורבי יוסי בר רבי יהודה מכשיר. רבי דריש כלל ופרט, ועשית מנרת, כלל, זהב טהור, פרט, מקשה תיעשה המנורה, חזר וכלל, כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפרש של מתכת אף כל של מתכת. רבי יוסי בר רבי יהודה דריש רבויי ומעוטי, ועשית מנרת, ריבה, זהב טהור, מעט, מקשה תיעשה המנורה, חזר ורבה, רבה ומעט ורבה, רבה הכל, מאי רבי רבי כל מילי, מאי מעט מעט חרס, דתניא, אין לו זהב מביא של כסף של נחשת של ברזל של בדיל ושל עפרת, רבי יוסי בר רבי יהודה מכשיר אף בשל עץ, ותניא, לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה כנגד אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה, אבל עושה של חמשה של ששה ושל שמונה, ושל שבעה לא יעשה ואפלו של שאר מיני מתכת, רבי יוסי ברבי יהודה אומר, אף בשל עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי, אמרו לו, משם ראיה, שפודין של ברזל היו וחפאום בבעץ, העשירו עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב.

שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה. שבעה נרותיה מעכבות זו את זו. מאי טעמא, הויה כתיב בהו. תנו רבנן, מנורה היתה באה מן העשת ומן הזהב, עשאה מן הגרוטאות פסולה, משאר מיני מתכות כשרה. מאי שנא מן הגרוטאות פסולה, מקשה והויה, משאר מיני מתכות נמי זהב והויה. אמר קרא, תיעשה, לרבות שאר מיני מתכות. ואימא לרבות גרוטאות. לא סלקא דעתך, דאמקשה כתיבא הויה. תיעשה נמי אמקשה כתיב. מקשה מקשה לעכב. זהב זהב נמי לעכב. האי מאי, אי אמרת בשלמא מן הגרוטאות פסולה משאר מיני מתכות כשרה, היינו דזהב זהב מקשה מקשה לדרשא, אלא אי אמרת מן הגרוטאות כשרה משאר מיני מתכות פסולה, זהב זהב מקשה מקשה מאי דרשת ביה. דתניא (פסוק לט) ככר זהב טהור יעשה אתה, באה זהב באה ככר, אינה באה זהב אינה באה ככר, באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים, אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים. ואימא נמי באה זהב באה קנים אינה באה זהב אינה באה קנים. ההיא (פסוק) [פמוט] מיקרי. (במדבר ח, ד) "וזה מעשה המנרה מקשה זהב". באה זהב באה מקשה אינה באה זהב אינה באה מקשה. "מקשה" דסיפא למאי אתא. למעוטי חצוצרות, דתניא, חצוצרות היתה באה מן העשת ומן הכסף, עשאה מן הגרוטאות כשרה משאר מיני מתכות פסולה. מאי שנא משאר מיני מתכות פסולה, "כסף והויה", מן הגרוטאות נמי, "מקשה והויה". מעט רחמנא גבי מנורה מקשה היא, היא ולא חצוצרות.

אמר שמואל משמיה דסבא, גבהה של מנורה שמונה עשר טפחים, הרגלים והפרח שלשה טפחים, וטפחים חלק, וטפח שבו גביע כפתור ופרח, וטפחים חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכים ועולין כנגד גבהה של מנורה, וטפח חלק, וטפח כפתור, ושני קנים יוצאים ממנו אילך ואילך ונמשכין וכו', וטפח חלק, וטפח כפתור, ושני קנים יוצאין ממנו וכו', וטפחים חלק, נשתירו שם שלשה טפחים שבהן גביעים וכפתורים ופרחים, גביעים למה הן דומין, כמין כוסות אלכסנדריוס, כפתורים למה הן דומין, כמין תפוחי הכרתים, פרחים למה הן דומין, כמין פרחי העמודים, נמצאו גביעים שנים ועשרים, כפתורים אחד עשר, פרחים תשעה, גביעים מעכבין זה את זה, פרחים מעכבין זה את זה, כפתורים מעכבין זה את זה, גביעים כפתורים ופרחים מעכבין זה את זה. (בשלשה) גביעים שנים ועשרים, דכתיב ובמנרה ארבעה גבעים, תמני סרי דקנים וארבעה דידה, הא שנים ועשרים, כפתורים נמי אחד עשר, כפתוריה תרי, וששה דקנים, וכפתור וכפתור וכפתור, הא אחד עשר, אלא פרחים תשעה מנא לן, פרחיה תרי הוו וששה דקנים תמני הוו. אמר רב שלמן, (שם) עד ירכה עד פרחה מקשה היא.

אמר רב, גבהה של מנורה תשעה טפחים. איתיביה רב שימי בר חיא לרב, (ענן, סלם) [אבן] היתה לפני מנורה ובה שלוש מעלות שעליה כהן עומד ומטיב את הנרות. אמר ליה, שימי את, כי קא אמינא משפת קנים ולמעלה. אמר רבי יונתן, מאי דכתיב (ויקרא כד, ד) "על המנרה הטהרה", שירדו מעשיה ממקום טהרה. אלא מעתה, (שם, ו) "על השלחן הטהור", שירדו מעשיו ממקום טהור, אלא "טהור" מכלל שהוא טמא, הכא נמי "טהורה" מכלל שהיא טמאה. בשלמא טהור מכלל שהוא טמא כדריש לקיש וכו', אלא הכא טהורה מכלל שהיא טמאה, פשיטא, כלי מתכות נינהו וכלי מתכות מקבל טמאה, אלא שירדו מעשיה ממקום טהרה. תניא, רבי יוסי בר רבי יהודה אומר, ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותן, שנאמר וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. אלא מעתה (להלן כו, ל) "והקמת את המשכן כמשפטו אשר [הראית"] הכי נמי. הכא כמשפטו, התם כתבניתם. רבי חיא בר אבא אמר רבי יוחנן, גבריאל חגור כמין פסיקיא היה, והראה לו למשה מעשה המנורה, שנאמר (במדבר ח, ד) "וזה מעשה המנרה". תנא דבי רבי ישמעאל, שלשה דברים היו קשין למשה עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבעו, ואלו הן, מנורה וראש חדש ושרצים, מנורה, דכתיב (שם) "וזה מעשה המנורה", ראש חדש, דכתיב "החדש הזה לכם", שרצים, דכתיב (ויקרא יא, כט) "וזה לכם הטמא", ויש אומרים, אף הלכות שחיטה, שנאמר "וזה אשר תעשה על המזבח".

אמר רב יהודה אמר רב (אסי), עשר מנורות עשה שלמה, וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב, והכניסוהו אלף פעמים לכור, והעמידוהו על ככר. ומי מחסר כולי האי, והתניא, רבי יוסי בר רבי יהודה אומר, מעשה והיתה מנורת בית המקדש יתרה על של מדבר בדינר זהב גורדיקני, והכניסוהו שמונים פעמים לכור עד שחסר הדינר. כיון דקאי קאי.

תנו רבנן. עשר מנורות עשה שלמה, שנאמר (דבהי"ב ד, ז) "ויעש את מנרות הזהב עשר כמשפטם ויתן בהיכל חמש מימין וחמש משמאול", ואם תאמר חמש מימין הפתח וחמש משמאל הפתח, אם כן מצינו מנורה בצפון, והתורה אמרה "ואת המנרה נכח השלחן", אלא של משה באמצע וחמש מימינה וחמש משמאלה.

עשר מנורות עשה שלמה ולא היו מדליקין אלא על של משה, שנאמר (דבהי"ב יג, יא) "ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב בערב", רבי אלעזר בן (שמעון) [שמוע] אומר, על כלן היו מדליקין, שנאמר (שם ד, כ) "ואת המנרות ונרתיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור".

תניא. מנורה ונרותיה באות מן הככר, ואין מלקחיה ומחתותיה באות מן הככר, רבי נחמיה אומר, מנורה באה מן הככר, ואין נרותיה ומלקחיה ומחתותיה באות מן הככר. במאי קא מיפלגי, בהאי קרא, דתניא (פסוק לט) ככר זהב טהור יעשה אתה. למדנו למנורה שבאה מן הככר, מנין לרבות נרותיה, תלמוד לומר את כל הכלים האלה. יכול שאני מרבה מלקחיה ומחתותיה, תלמוד לומר אתה, דברי רבי נחמיה. קשיא דרבי נחמיה אדרבי נחמיה. תרי תנאי אליבא דרבי נחמיה. רבי יהושע בן קרחה אומר, מנורה באה מן הככר ואין נרותיה ומלקחיה ומחתותיה באות מן הככר, אלא מה אני מקים את כל הכלים, שיהיו כלם של זהב. זהב בהדיא כתיב בהן, ועשית את נרתיה שבעה וכתיב (פסוק לח) ומלקחיה ומחתתיה זהב טהור. לא נצרכה אלא לפי נרות, סלקא דעתך אמינא הואיל ופי נרות אשחורי אשחרי, התורה חסה על ממונן של ישראל וליעבד כל דהו, קמשמע לן.

אמר רב הונא בריה דרב יהודה אמר רב ששת, נר של מקדש של פרקים היה. קא סבר, כי כתיב ככר (פסוק לא) ומקשה אמנורה ונרתיה כתיב, וכיון דבעיא הטבה, אי לאו דפרקים הואי לא הוות מטייבא. מיתיבי, כיצד הוא עושה, מסלקן ומניחן באהל ומ[ק]נחן בספוג ונותן בהן שמן ומדליקן. הוא דאמר כי האי תנא, דתניא, חכמים אומרים, לא היו מזיזין אותה ממקומה. מכלל דאי בעי מצי מזיז לה. אלא אימא לא היתה זזה ממקומה. ומאן חכמים רבי אלעזר בן רבי צדוק, דאמר, כמין טס של זהב ישב לה על גבה, כשהוא מיטיבה דוחקו כלפי פיה, כשהוא נותן בה שמן דוחקו כלפי ראשה.

מנורה שעשה משה במדבר היתה באה משל זהב ומקשה, שנאמר ועשית מנרת זהב טהור. שומע אני יעשה אברים וידביקם בה, תלמוד לומר ממנה יהיו, לרבות נרותיה, (וכתיב) תיעשה. אחר שריבה התורה ומעט, מרבה אני נרותיה שנעשין עמה ומוציא אני כפתוריה ופרחיה שאין נעשים עמה, מנין לרבות מלקחיה ומחתותיה, תלמוד לומר תיעשה. יכול שאני מרבה את הצבתים ואת המלקטאות, תלמוד לומר (אותו) [אתה]. הא מה ראית. מרבה אני מלקחיה ומחתותיה שמשמשין עמה, ומוציא אני את הצבתים ואת המלקטאות שאין משמשין עמה.

כיצד עשה בצלאל את המנורה, עשאה כמין קורה ועשאה מרבע למטה.

חמשה כתובים אין להם הכרע וכן משקדים אין לו הכרע (כתוב לעיל ברמז לז).

מקשה. אין מקשה אלא מין קשה, מעשה אומן מעשה קרנס. (במדבר ח, ד) "עד ירכה עד פרחה". אין לי אלא ירכה ופרחה, גביעיה וכפתריה מנין, תלמוד לומר ועשית מנרת וגו'. או יעשה אברים אברים, תלמוד לומר ממנה יהיו. (במדבר ח, ד) "מקשה היא" למה נאמר, והלא כבר נאמר מקשה זהב, ומה תלמוד לומר "מקשה היא". לפי שמצינו בכלי בית עולמים שאין להם מקשה, עושין מין גרוטי, שומע אני אף במנורה כן, תלמוד לומר (שם) "מקשה היא", שנה עליה הכתוב לפסל. מכאן אמרו, אין של זהב, עושין של כסף וכו', מה שאין כן בחצוצרות, אין של כסף לא יעשו של זהב אבל אין להם מין קשה עושין מין גרוטי, נמצא כשר במנורה פסול בחצוצרות, כשר בחצוצרות פסול במנורה. "כמראה אשר הראה ה' את משה". להודיע שבחו של משה, שכשם שאמר לו המקום כן עשה, רבי נתן אומר, אינו צריך, שהרי כבר נאמר וראה ועשה, מגיד הכתוב שהראה המקום למשה כלים עשוים ומנורה עשויה, ונעשית, שנאמר כמראה אשר הראה ה' את משה.

זה שאמר הכתוב (שה"ש ג, יא) "צאינה וראינה בנות ציון", בנים המצינים לו במילה ובתגלחת ובציצית. (שם) "במלך שלמה", מלך שהשלום שלו. "בעטרה שעטרה לו אמו". אמר רבי יצחק חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, אלא זה אהל מועד שהוא מעטר בתכלת וארגמן ותולעת שני. רבי שמעון דסכנין בשם רבי לוי אמר, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה עשה לי משכן היה לו להביא ארבע קונדיסין ולמתח את המשכן עליהן, אלא מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה למעלה אש אדמה אש ירקה אש שחרה אש לבנה ואמר לו עשה לי משכן, אמר לו משה להקדוש ברוך הוא, רבון העולמים, וכי מאין יש לי אש אדמה אש ירקה אש שחרה אש לבנה, אמר לו, בתבניתם אשר אתה מראה בהר. רבי ברכיה אמר בשם רבי, משל למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש לבן מרגליטין, אמר לו, עשה לי כזה, אמר לו, אדוני המלך, מנין לי לבוש אלו מרגליטין, אמר לו, אתה בסימניך ואני בכבודי. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, אתה עושה מה שלמעלה למטה, אני מניח סנקליטין שלי שלמעלן ויורד ומצמצם שכינתי ביניהן למטה, מה למעלה (ישעיה ו, ב) "שרפים עומדים" אף למטה (להלן כו, טו) "עצי שטים עמדים", מה למעלה כוכבים אף למטה קרסים. אמר רבי חיא בר אבא, מלמד שהיו קרסין של זהב נראין במשכן ככוכבים הקבועים ברקיע. (שה"ש ג, יא) "ביום חתנתו", זה אהל מועד, "וביום שמחת לבו", זה בנין בית עולמים.