# פרק ז'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/shemot/vaera/perek-7/

**פסוק א** **רמז קפ** ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה. זה שאמר הכתוב, (תהלים כד, ז) "שאו שערים ראשיכם ויבא מלך הכבוד", שחולק כבוד ליראיו. כיצד, מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו, והקדוש ברוך הוא הושיב לשלמה על כסא ה'. מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו, והקדוש ברוך הוא הרכיב לאליהו על סוסו, ומהו סוסו, סופה וסערה, שנאמר "ה' בסופה ובשערה דרכו", מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו, ומשה נשתמש בשרביטו של הקדוש ברוך הוא שנאמר (לעיל ד, כ) "ויקח משה את מטה האלהים בידו", מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו, והקדוש ברוך הוא נתן עטרה שלו למלך המשיח שנאמר (תהלים כא, ד) "תשית לראשו עטרת פז", מלך בשר ודם אין לובשין לבושו, וישראל לבשו לבושו של הקדוש ברוך הוא ונתנו לישראל שנאמר (שם כט, יא) "ה' עז לעמו יתן", מלך בשר ודם אין קורין בשמו כמו קיסר אוגוסטוס בסיליאוש, ואם נקרא באחד מהן ממיתין אותו, אבל הקדוש ברוך הוא אמר למשה הרי עשיתי אותך כמותי לפרעה, אני נקרא אלהים ובו בשם בראתי את העולם שנאמר "בראשית ברא אלהים", ובו בשם ראה נתתיך אלהים לפרעה.

דבר אחר, ראה נתתיך אלהים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, לפי שעשה עצמו אלוה, הודיעו שאינו כלום בעולם, הריני עושה אותך עליו אלהים. ומנין שעשה פרעה את עצמו אלוה, שנאמר (יחזקאל כט, ג) "יען אמר לי יארי ואני עשיתני", אני הוא שבראתי את עצמי. וזה אחד מארבעה בני אדם שעשו עצמן אלוהות והרעו לנפשם, שלשה מאמות העולם ואחד מישראל, ואלו הן, חירם ונבוכדנצר ופרעה ויואש. חירם מנין, שנאמר "אמר לנגיד צר כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך ותאמר אל אני", ולפי שעשה עצמו אלוה הרע לנפשו, שנאמר (שם, יז) "שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך" וגו'. נבוכדנצר מנין, שנאמר (ישעיה יד, יד) "אעלה על במתי עב אדמה לעליון". אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, "אך אל שאול תורד אל ירכתי בור". מה עשה לו הקדוש ברוך הוא, הגלה אותו עד שהוא במלכותו, והאכיל[ו] עשב כבהמה, שנאמר (דניאל ד, כב) "ועשבא כתורין לך יטעמון", והיו בהמה וחיה רואין אותו בדמות בהמה וחיה ונושכים אותו, שנאמר (חבקוק ב, יז) "ושד בהמות יחיתן", שנעשה מחיה לכל בהמה וחיה. יואש מנין, שנאמר (דבהי"ב כד, יז) "ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך", שעשו אותו אלוה, וקבל עליו, שנאמר "אז שמע המלך אליהם". והרע לנפשו, שנאמר (שם, כד) "ואת יואש עשו שפטים". פרעה עשה עצמו אלוה, והרע לנפשו, שנאמר "הנני נותן את פרעה (הפרע) [חפרע"], מהו "חפרע", שקבל פרעון מהקדוש ברוך הוא. דבר אחר, "חפרע", כענין שנאמר (במדבר ה, יח) "ופרע את ראש האשה". לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לפי שעשה עצמו אלוה, ראה נתתיך אלהים לפרעה, למה, (קהלת ה, ז) "כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם", הוי אלוה עליו ועשה אותו שחץ בעולם, והיינו דכתיב "את כל גבה יראה (ו)הוא מלך על כל בני שחץ". וכי השפלים אין הקדוש ברוך הוא רואה, והא כתיב (זכריה ד, י) "עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ", ומהו "את כל גבה יראה", אלא הן הגוותנין שרוחן גסה עליהם ומגביהים עצמן ועושין עצמן אלוהות, מה הקדוש ברוך הוא עושה להם, מראה אותם לבריות ועושה אותם שחץ בעולם. אמר הקדוש ברוך הוא, (ירמיה כג, כד) "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'", אם ילך אדם וייגע בתורה וישב לו, אני מראה מעשיו לבריות, וכן אם יטמין אדם עצמו לעשות עברה אני מראה אותו לבריות, שנאמר "ואני לא אראנו נאם ה'" הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא", ממלא ממנו העליונים והתחתונים ומראה שחץ לבריות.

דבר אחר. אמר לו הקדוש ברוך הוא, לא בשביל שקראתי לך אלהים תהא רוחך גסה עליך, אין אתה אלוה אלא על פרעה. וכן הוא אומר (לעיל ו, ב) "וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'", אין אתה אלוה אלא על פרעה, שנאמר נתתיך אלהים לפרעה.

**פסוק ט-יב** **רמז קפא** כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת. זה שאמר הכתוב "כל רוחו יוציא כסיל", זה פרעה, כיון שהלכו משה ואהרן אצלו, אמר להם, תנו לכם מופת, מיד וישלך אהרן את מטהו, באותה שעה שחק פרעה עליהם, אמר להם, למה אתם סבורים שבאתם לשחק עלי, איני מתירא מן הדברים האלו, כל מצרים מלאה כשפים, תבן אתם מוליכים לעפרים, כתם לרקם. ויקרא פרעה אין כתיב כאן אלא ויקרא גם פרעה, אמר רבי לוי, שקרא לאשתו ואמר לה, ראי היאך באו היהודים לשחק בי, מנין, שנאמר (בראשית ג, ו) "ותתן גם לאישה", מה כתיב, ויבלע מטה אהרן את מטתם. הוי "כל רוחו יוציא כסיל" זה פרעה, (משלי כט, יא) "וחכם באחור ישבחנה" זה משה.

דבר אחר, כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת. אמר לו, למחר אני מוציאם ממצרים, ואני נותן להם את התורה, שנאמר בה "כי יקום בקרבך נביא וגו' ונתן אליך אות או מופת". דבר אחר, בתחלה הוא מדבר בקושי, אין לשון ידבר אלא לשון קשה, כמו דאת אמרת (בראשית מב, ל) "דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות". אמר לו, אהרן יהא עושה את הדברים האלה ואתה עומד כנשיא, שהוא גוזר על הזקנים והם עושים, ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה. ויבא משה ואהרן אל פרעה. אהרן היה ראוי להכנס תחלה שהוא גדול ממנו שלש שנים, אלא משה היה גדול יותר מאהרן בעיני מצרים, שנאמר (להלן יא, ג) "גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים". קח את מטך והשלך לפני פרעה. אמר הקדוש ברוך הוא, רשע זה מתגאה וקרא עצמו תנין, דכתיב (יחזקאל כט, ג) "התנים הגדול", לך ואמר לו ראה מטה זה. הוא עץ יבש, ונעשה תנין, ויש בו רוח ונשמה, והוא בולע כל המטות, וסופו לחזר עץ יבש. אף אתה, בראתי אותך מטפה סרוחה ונתתי לך מלוכה ונתגאה אתה ואמרת "לי יארי ואני עשיתני", הריני מחזירך לתהו ובהו. אתה בלעת כל מטות שבטי ישראל, הריני מוציא בלעך מפיך, שכחת מה קרה לזקנך (בראשית יב, יז) "וינגע ה' את פרעה", אף אני מביא עליך עשר נגעים בשביל ישראל. כשבאו משה ואהרן, עמדו לפני פרעה, והיו רואין שהם דומים למלאכי השרת, ורום קומתן כארזי לבנון, וגלגלי עיניהם דומים לגלגלי חמה, וזקנות שלהם כאשכלות תמרה, וזיו פניהם כזיו החמה, ומטה האלהים בידם שחקוק עליו שם המפרש, ודבור פיהם כאש שלהבת, מיד נפל פחדם עליהם.

והיו ארבע מאות פתחים לפלטרים של פרעה, ועל כל פתח ופתח אריות ודבים וחיות רעות, ולא היתה בריה יכולה לכנס שם עד שהיו מאכילין אותם בשר שלא יהו מזיקין אותו, וכשבאו משה ואהרן נתקבצו כלם וסובבים ומלחכין רגליהם והתחילו ללותם עד שבאו לפני פרעה. וכל מלכי מזרח ומערב כשראו אותם נפל פחדם עליהם, וזיע ורתת וחלחלה אחז לפרעה ולכל היושבים לפניו, והסירו כתריהם מעל ראשיהם והשתחוו להם. באותה שעה הצרך פרעה לנקביו ונכנס לבית הכסא, ונזדמנו לו שנים עשר עכברים והיו נושכים אותו בכל צד מושבו, וצעק צעקה גדולה ומרה עד ששמעו קול צעקתו גדולי המלכות. ואחר כך חזר וישב על כסאו ונתחזק לבו, אמר למשה ואהרן, מי אתם ומאין באתם ומי שגרכם אצלי, אמרו לו, "אלהי העברים שלחני אליך [לאמר] שלח את עמי ויעבדני", מיד אמר (לעיל ה, ב) "לא ידעתי את ה'", מעולם לא שלח לי אגרת שלום ולא הביא לי דורון.

**רמז קפב** ויעשו גם הם וגו' בלהטיהם. אמר אביי, הלכות כשפים כהלכות שבת, יש מהם בסקילה, ויש מהם פטור אבל אסור, ויש מהם מתר לכתחלה, העושה מעשה, בסקילה, האוחז את העינים, פטור אבל אסור, (רבי יוחנן אומר) מתר לכתחלה כדרב חנינא ורב הושעיא, כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה ומברי להו עגלא תלתא ואכלי ליה. אמר רבי חייא בר אבא, "בלטיהם" אלו מעשה שדים, 'בלהטיהם' אלו מעשה כשפים, וכן הוא אומר (בראשית ג, כד) "ואת להט החרב". אמר רבי יוחנן, למה נקרא שמם כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה. אמר אביי, דקפיד אמנא, שד, דלא קפיד אמנא, כשפים.

אמרי ליה יוחני וממרא למשה, תבן אתה מכניס לעפרים. אמר להו, אמרי אינשי, למתא דירקא ירקא שקיל.

ויבלע מטה אהרן את מטתם. אמר רבי אלעזר, נס בתוך נס.

**פסוק יד** כתיב כבד לב פרעה. אמרו, למה הדבר דומה, לארי וחיות ושועל שהיו הולכין בספינה, וחמור גובה מכס מן הספינה, אמר להם החמור, תנו לי מכס, אמר לו שועל לחמור, כמה עזין פניך, אתה יודע שמלך שבחיות עמנו ואתה תשאל מכס, אמר לו החמור, מן המלך אני נוטל ולגנזיו אני מכניס, אמר לו הארי, קרבו לי הספינה, ויצא וטרפו לחמור ונתנו לשועל, אמר לו, סדר לי אבריו של שוטה זה, הלך השועל וסדרן, ראה לבו נטלו ואכלו, כשבא הארי מצא אבריו נתוחין, אמר לו, לבו של שוטה זה היכן הוא, אמר לו, אדוני המלך, לא היה לו לב, שאם היה לו לב לא היה נוטל מכס מן המלך. אף כך פרעה הרשע, אם היה לו לב לא היה אומר למלך מלכי המלכים תן לי דורון ושכח מה שעשו לו העכברים, ועדין היה אומר (לעיל ה, ב) "מי ה' אשר אשמע בקלו לא ידעתי את ה'".

**פסוק טו-כה** הנה יצא המימה. פרעה שהיה בימי משה, אמגושי היה, שנאמר הנה יצא המימה.

עשר מכות דצ"ך עד"ש באח"ב. אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, בדבר שנתגאה בו ואמר (יחזקאל כט, ג) "לי יארי", בו אתחיל פורענותא, דכתיב "וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאר".

אחר דם, צפרדעים, אמר הקדוש ברוך הוא, יבוא דבר שגדולו ומחיתו במים, ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אמה שעתידה לקבל תורה שהיא משולה למים, שנאמר (ישעיה נה, א) "הוי כל צמא לכו למים".

אחר זאת, כנים, אמר הקדוש ברוך הוא, יבוא דבר שנברא מעפר, ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אמה משולה לעפר, שנאמר "ושמתי את זרעך כעפר הארץ".

אחר זאת, ערב, אמר הקדוש ברוך הוא, יבואו אריות נחשים ודבים, ויפרעו ממצרים שבקשו לאבד אמה המשולה לחיות, (שם מט, ט) "גור אריה יהודה", (דברים לג, כב) "דן גור אריה", "יהי דן נחש עלי דרך", (שם, כז) "בנימן זאב" וגו'.

אחר זאת, דבר, אמר הקדוש ברוך הוא, יבוא דבר שממית, ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אמה המוסרת עצמה למיתה על יחוד שמו, שנאמר (תהלים מד, כג) "כי עליך הרגנו כל היום".

אחר זאת, שחין, (להלן ט, ח) "מלא חפניכם פיח כבשן", אמר הקדוש ברוך הוא, יבוא העולה מן הכבשן, ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אמה שמסרה עצמה למיתה, אברהם באור כשדים, חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש.

אחר זאת, ברד, אמר הקדוש ברוך הוא, יבוא ברד שהוא לבן כשלג, ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אמה שאני עתיד להלבין עונתיהם, שנאמר "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".

אחר זאת, ארבה, אמר הקדוש ברוך הוא, יבוא ארבה שנקרא חילי הגדול, ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אמה שנקראו חילות, שנאמר (לעיל ז, ד) "והוצאתי את צבאתי".

אחר זאת, חשך, אמר הקדוש ברוך הוא, יבוא חשך שהוא מבדל מן האור, ויפרע ממצרים שבקש לאבד אמה המבדלת מן האמות.

אחר זאת, מכת בכורות, אמר הקדוש ברוך הוא, אני עובר בתוך מצרים בחצי הלילה, ואפרע ממצרים שבקשו לאבד בני אברהם אוהבי, שחלק לילה לאבד אויבי שנאמר "ויחלק עליהם לילה". ובזכות עשרה נסיונות שנתנסה ונמצא שלם, הכם עשר מכות.

בטכסיס בשר ודם הביא הקדוש ברוך הוא עליהם את המכות. מלך בשר ודם כשהמדינה מורדת עליו מהו עושה, משלח לגיונות, והן מקיפין עליה. בתחלה הוא סוכר אמת המים שלהם, אם חוזרין מוטב, ואם לאו [הוא מביא עליהם קלאנים, חזרו, מוטב, ואם לאו] הוא מורה בהן חצים, אם חוזרין מוטב, ואם לאו זורק בהן נפט, אם חוזרין מוטב, ואם לאו משליך עליהן אבני בליסטרא, אם חוזרין מוטב, ואם לאו מגרה בהן לגיונות ואוכלוסים הרבה, אם חוזרים מוטב, ואם לאו אוסר אותן בבית האסורין, אם חוזרין מוטב, ואם לאו הורג הגדולים שבהם. כך הקדוש ברוך הוא בא על מצרים בטכסיס של מלכים, בתחלה סכר אמת המים שלהן, שנאמר (תהלים עח, מד) "ויהפך לדם יאריהם", לא חזרו, הביא עליהם קולנים, אלו הצפרדעים, לא חזרו, הביא עליהם החצים, אלו הכנים, שהיו נכנסים בגופם של מצריים כחץ הזה, לא חזרו, השליך עליהם אבני בליסטרא, זה הברד, אחר כך גרה בהן אוכלוסין הרבה, זה ארבה, ואחר כך נתנם בבית האסורים, זה החשך, לא חזרו, הרג כל הגדולים שבהם, שנאמר (להלן יב, כט) "וה' הכה כל בכור".

לפי מה שחשבו המצריים את ישראל, הביא הקדוש ברוך הוא עליהם. הם חשבו שיהו שואבים מימיהם, לכך "ויהפך לדם יאריהם". הם חשבו שיהו טוענין פרגמטוטין, שלטו עליהם צפרדעים, והיו משרפים אותם. הם חשבו שיהו עושים בארץ, הרחישה הארץ כנים. הם חשבו טוענים את בניהם כפדגוג הזה, שלח בהם אריות וזאבים ודבים, היה לו למצרי עשרה בנים, ואמר לישראל שיוליכם לשוק, והיה הארי בא ונוטל אחד והזאב אחד והדב אחד והנמר אחד, והיה נכנס אצל המצרי לבדו, ומצרי אומר לו, היכן הם בני, אומר לו ישראל, שב ואני אעשה לך חשבון, נטל הארי אחד, וכך וכך, עד שנתן לו חשבון. הם חושבים (לגזל) [שיהו רועים] את מקניהם, ושלח בהם את הדבר, שנאמר (להלן ט, ו) "וימת כל מקנה מצרים". הם חשבו שיהו בלנין, הביא עליהם את השחין. הם חשבו לסקל אותם באבנים, הביא עליהם את הברד. הם חשבו שיהו כורמיהם, הביא עליהם הארבה ואכל אילנותיהם. הם חשבו לאסר אותם בבית האסורים, הביא עליהם חשך, שנאמר (להלן י, כג) "לא ראו איש את אחיו". הם חשבו להרג אותם, והקדוש ברוך הוא הרג את בכוריהם. הם חשבו להשקיע אותם במים, אף הקדוש ברוך הוא שקעם במים, שנאמר (תהלים קלו, טו) "ונער פרעה וחילו".

וכל מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים, הוא עתיד להביא אותם [על אדום], שנאמר "כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר". אמר רבי אלעזר, כל מקום שכתב צור, מלא, בצור המדינה הכתוב מדבר, וכל מקום שכתב צר, חסר, במלכות אדום הכתוב מדבר, שהיא מצרה לישראל, במצרים הביא עליהם מכת דם, אף לעתיד כן, שנאמר (יואל ג, ג) "ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש". במצרים הביא עליהם צפרדעים שהיה קולן קשה, אף לעתיד כן, שנאמר "קול שאון מעיר". במצרים הביא עליהן כנים, אף לעתיד כן, (שם לד, ט) "ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית", ואין עפר אלא כנים, כמה דאת אמר (להלן ח, יב) "והך את עפר הארץ". במצרים הביא עליהם ערב, אף לעתיד כן, "וירשוה קאת וקפד". במצרים הביא עליהם דבר, אף לעתיד כן שנאמר (יחזקאל לח, כב) "ונשפטתי אתו בדבר" וגו'. במצרים הביא עליהם שחין, אף לעתיד כן שנאמר (זכריה יד, יב) "וזאת תהיה המגפה וגו' המק בשרו". במצרים הביא עליהם ברד, אף לעתיד כן שנאמר (יחזקאל שם) "וגשם שוטף ואבני אלגביש". במצרים הביא עליהם ארבה, אף לעתיד כן שנאמר "בן אדם וגו' אמר לצפור כל כנף". במצרים הביא עליהם חשך, אף לעתיד כן שנאמר (ישעיה לד, יא) "ונטה עליה קו תהו". במצרים נגף בכורים, אף לעתיד כן שנאמר "שמה נסיכי צפון". רבי מאיר אומר, (ישעיה לד, ז) "וירדו ראמים עמם", וירדו (רמים) [רומים] עמם. מה במצרים, משפרע מאלהיהם, אחר כך מהם, אף לעתיד, משפרע משר שלהם, אחר כך הוא פורע מהן שנאמר (ישעיה כד, כא) "והיה ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום", ואחר כך, "על מלכי האדמה (באדמה) [על האדמה"].

למה הביא עליהם מכת דם תחלה. אלא שהיו פרעה והמצריים עובדים ליאור, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך והכה את אלהיהם לפניהם, [ואחר כך עצמו. משל הדיוט אומר, מחו אלהיא ויבהתון כומריא] ראה מה כתיב, על נהרתם, בכל מקום שהיו המים, נעשים דם. מהו על כל מקוה מימיהם, אפלו מה שהיה בקיתון נעשה דם. ואפלו מה שהיה מצרי רוקק מתוך פיו נעשה דם, שנאמר והיה דם בכל ארץ מצרים.

אמר רבי לוי, ממכת דם העשירו ישראל. כיצד, היה המצרי וישראל יושבים בתוך בית אחד, והיתה הגיגית מלאה מים, והיה המצרי הולך למלאות הקיתון מתוכה ונעשה דם, וישראל הולך ושותה מים מתוך הגיגית, והיה המצרי אומר, תן לי מידך מעט מים, והיה נותן לו, נמצא ביד מצרי דם, והיה אומר לו, בוא אני ואתה ונשתה מן הקערה, והיה ישראל שותה מים והמצרי דם, וכשהיה המצרי לוקח מישראל מים [במקח], היה שותה מים. לפיכך ממכת דם העשירו ישראל.

וכמה היתה המכה עושה בהם. רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר, עשרים וארבעה ימים היה מתרה בהם עד שלא באה המכה, ושבעה ימים היתה המכה משמשת בהם. וחד אמר, בשבעה ימים (היתה) [היה] מתרה בהם ועשרים וארבעה ימים היתה משמשת בהם.

וכשם שפרע ממצרים כך עתיד להביא על אמה [זו], שנאמר (ישעיה לד, ט י) "ונהפכו נחליה לזפת לילה ויומם לא (יכבה) [תכבה]. ולמה, שבטלו ישראל (את) [מן] התורה שהיו יגעין בה יומם ולילה. האש שאני מביא בהן אינו כבה לעולם, אלא (שם) "לעולם יעלה עשנה", לפי ששרפו את ביתו והיה העשן עולה ממנו. וכן הוא אומר (ישעיה סו, ו) "קול שאון מעיר קול מהיכל", ואומר, זכור מה עשיתם בהיכל, "קול ה' משלם גמול לאיביו". והוא פודה את ישראל, שנאמר (שם לה, ד) "גמול אלהים הוא יבא ויושעכם" וגו'.

"ויאמר ה' אל משה השכם בבקר". זה שאמר הכתוב (תהלים ט, כא) "שיתה ה' מורה להם", לפי שהן עושין עצמן מריות, הודע להם שאתה אדון על כלם, (שם) "ידעו גוים", שהם "אנוש", הודיעם שהם בשר ודם. אמר הקדוש ברוך הוא למשה, בשביל שעשה עצמו אלוה, הודיעו שהוא בשר ודם. אחז בו משה. אמר לו, הנח לי שאעשה צרכי, אחר כך אני מדבר עמך. אמר משה, יש אלוה שעושה צרכו. לפיכך אמר ליה הקדוש ברוך הוא, "השכם בבקר".

דם מפני מה בא עליהם, שהיו רואים את ישראל שהיו טובלין מטמאותיהם, ואת בנות ישראל שהיו טובלות מנדתן, ואחזו עליהם את המים כדי שלא יטבלו. לפיכך הפך הקדוש ברוך הוא את כל מימיהם לדם. ומה תלמוד לומר בעצים ובאבנים, אלא מלמד שאפלו עבודה זרה שלהן היו פולטין ומוציאין דם, שנאמר (ירמיה ב, כז) "אומרים לעץ אבי אתה".

צפרדעים מפני מה באו עליהם. אמרו לישראל, צאו והביאו לנו שקצים ורמשים ונשחק בהן כמו שאנו רוצין, לפיכך הביא עליהם צפרדעים, עד שנשמע קולן בתוך כרסן של מצרים, שהיו עושין קוקי, ולא עוד, כשהיו נכנסין לבית הכסא היו מנשכין אותן בנקבן, אין בושה גדולה מזו, שנאמר (להלן פסוק כט) ובכה ובעמך ובכל עבדיך וגו'. הרבה מיני צפרדעים הביא עליהן הקדוש ברוך הוא, שנאמר (להלן ח, ב) ותעל הצפרדע, צפור שיש בו דעה, בשעה שהיו העופות צמאים והיו מתיראין לשתות מים, היה קורא אותם ואומר להם בואו ושתו ואל תיראו.

כנים מפני מה הביא עליהם. ששמו את ישראל מכבדי בתים, מכבדי דרכים, מכבדי חוצות ורחובות, האיש מכבד בית האשה והאשה מכבדת בית האיש. לפיכך הפך הקדוש ברוך הוא עפרם לכנים עד שלא מצאו ישראל עפר שיכבדו. ארבעה עשר מיני כנים הביא עליהם, הקטנה שבהן כביצה של תרנגלת, והגדולה שבהן כביצה של אוז.

ערב מפני מה הביא עליהם. שאומרים להם לישראל, צאו והביאו לנו דבים ואריות ונעשה קניגיוס, ונשחקה בהן כמו שאנו רוצים, ואל יבואו זה אצל זה ויפרו וירבו, לפיכך הביא עליהם כל חיה רעה.

דבר מפני מה בא עליהן. ששמו את ישראל רועי סוסים וגמלים, חמורים בקר וצאן, לפיכך הביא עליהם דבר, והרג כל מה שרעו ישראל, עד שלא מצאו ישראל בהמה שירעו.

שחין מפני מה הביא עליהם. ששמו את ישראל שמשים להחם את הצוננים ולצנן להם את החמין, לפיכך הביא עליהם שחין לח, כדי שלא ירחצו, בין בחמין ובין בצונן.

ברד מפני מה. מפני ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים, לפיכך הביא עליהם ברד, ושבר כל מה שנטעו ישראל.

ארבה מפני מה. ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים ופול ועדשים וכל מיני קטניות, לפיכך הביא עליהם ארבה, ואכל כל מה שזרעו ישראל.

חשך מפני מה בא עליהם. ברוך המקום ברוך הוא, שאין לפניו משוא פנים, כדי לקבר פושעיהם של ישראל.

בכוריהם מפני מה מתו. משום שאמר "בילדכן את העברית", ואף זו גזרה טובה, אם אמר אם בת היא המתן אתה נתמעטו שונאיהן של ישראל, לפי שדרכו של איש לשא לו עשר נשים לפרות ולרבות מהן ואין דרכה של אשה להנשא אפילו לשני בני אדם כאחת. ומפני מה טבעו בים סוף, משום שנאמר ויצו פרעה לכל עמו וגו' כל הבן הילוד וגו'. ומה היו עושים בניהם של מצרים הרשעים, היו מחזירין בכל עירותיהם של ישראל, וכיון שהיו שומעין את קולה של אשה שהיא צועקת מתוך לידתה, הולכין ואומרין לאבותיהם, ובאין ונוטלין בניהם ומשליכים לנהר, שנאמר (שה"ש ב, טו) "אחזו לנו שועלים" וגו, אלו מצריים הרשעים, "שעלים קטנים", אלו בניהן, (שם) "מחבלים כרמים", זו כנסת ישראל שהיא משולה לגפנים, (ישעיה ה, ז) "כי כרם ה' צבאות בית ישראל". מכאן היה רבי אליעזר הגדול אומר, כרמו של הקדוש ברוך הוא אל תציץ בו, ואם הצצת אל תרד לתוכו, ואם ירדת לתוכו אל תהנה ממנו, ואם נהנית ממנו אל תאכל מפירותיו, ואם הצצת וירדת ונהנית ואכלת, סופו של אותו האיש להטרד מן העולם.

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, רדו מלפני וראו בני חביבי אברהם יצחק ויעקב שמשליכים אותם בנהר, וירדו מלפניו כשהיו מבהלין, ועמדו במים עד ארכובותיהן, והיו מקבלים בניהן של ישראל, ומניחים אותם על גבי הסלעים, והקדוש ברוך הוא מביא להם דדין מן הסלעים ומניקם, לקים מה שנאמר "וינקהו דבש מסלע".

ועוד גזר פרעה, כל שאינו עושה מתכנת לבנים, יהו מכין אותו תחת חסרון לבנים. ומאי שנא מצרים מכל המדינות כלם, שנכנסו ישראל לתוכה. אלא אמרו, באותה שעה היו מצרים שולטין מסוף העולם ועד סופו, אמר, אין לך אמה מלכלכת בעברות ובדברים מכערים ובדברים שאינן ראויין ושטופה בכשפים ובזמה וחשודה על כל מעשים רעים אלא מצרים בלבד, לפיכך באה להם תקלה לישראל על ידיהם. והקדוש ברוך הוא בקש לעשות קורת רוח לשמו הגדול מהם. ואף לעתיד לבא עתידין אמות העולם לכשל בישראל, שנאמר (זכריה יב, יג) "והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה" וגו'.

**פסוק כו-כט** דרש תודוס איש רומי, מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו את עצמן לכבשן האש, נשאו קל וחמר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעין שאין מצוין על קדשת השם כתיב בהם ובאו בביתך ובחדר משכבך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך, אימתי משארת מצויה בתנור, בשעה שהתנור חם, אנו על אחת כמה וכמה.

ומה פרע להם הקדוש ברוך הוא, שכל הצפרדעים מתו, ואותן שירדו לתנור לא מתו מפני שמסרו עצמן לשרפה.

**רמז קפג** (להלן ח, טו) ויאמרו החרטמם אל פרעה, אצבע אלהים היא. אמר רבי אלעזר, מכאן שאין השד יכול לבראת בריה פחותה מכעדשה. אמר רב פפא, האלהים, אפלו כגמל נמי לא מצי ברי, אלא האי מכניף ליה והאי לא מכניף ליה.

רבי ישמעאל אומר, חמש אצבעות של יד ימינו של הקדוש ברוך הוא כלם לסוד גאלה, אצבע קטנה, בה הראה הקדוש ברוך הוא מה לעשות בתבה, שנאמר "וזה אשר תעשה אתה", אצבע, שניה לקטנה, בה הכה את המצרים, אצבע אלהים היא, כמה לקו באצבע וגו'. שלישית, שהיא שלישית לקטנה, כתב בה הלוחות, שנאמר (להלן לא, יח) "כתבים באצבע אלהים". רביעית, שהיא שניה לבהן, בה הראה למשה מה יתנו לפדיון נפשם, שנאמר "זה יתנו". בהן וכל היד, בה עתיד להשמיד את צריו ולהכרית את שהן אויביו שנאמר (מיכה ה, ח) "תרם ידך על צריך וכל איביך יכרתו".