# פרק ל"ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/shemot/vayakhel/perek-36/

**פסוק ד** **רמז תיג** ראו קרא ה' בשם וגו'. איש איש ממלאכתו אשר המה עשים. כתיב בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, וכתיב (דבהי"א ב, יט) "ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור", וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוה, בר תליסר שני כתיב איש איש ממלאכתו, ותניא, שנה ראשונה עשה משה משכן, שניה הקים משכן ושלח מרגלים, וכתיב (יהושע יד, ו ז) "בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד ה' אתי", כמה הויא להו, ארבעים, דל ארבסר דהוה בצלאל, פשו להו עשרין ושית, דל תרתי דתלתא עבורי, פשו להו עשרים וארבע, אשתכח דכל חד וחד בר תמני אוליד.

**פסוק ו-ז** תני לוי, איש איש ממלאכתו, ממלאכתו הוא עושה ואינו עושה ממלאכת חברו. ויצו משה ויעבירו קול במחנה. משה היכא הוה יתיב, במחנה לויה, ומחנה לויה רשות הרבים הואי, שהכל היו מצוין אצל משה רבנו, ואמר להו, לא תפיקו מרשות היחיד לרשות הרבים. וממאי דבשבת קאי, דלמא בחל קאי ומשום דשלימא ליה מלאכה כדכתיב והמלאכה היתה דים. גמר העברה העברה מיום הכפורים, כתיב הכא ויעבירו קול במחנה, וכתיב התם (ויקרא כה, ט) "והעברת שופר תרועה", מה להלן ביום אסור אף כאן ביום אסור. אשכחן הוצאה, הכנסה מנלן. סברא היא, מכדי מרשות לרשות הוא, מה לי אפוקי מה לי עיולי, מיהו הוצאה אב, הכנסה תולדה, ונפקא מינה דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי, אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי מיחייב תרתי, אב ותולדה דידיה לא מחייב אלא חדא. ולרבי אליעזר, דמחיב אתולדה במקום אב, הך דהוה במשכן חשיבא קרי ליה אב, אי נמי הך דכתיבא קרי ליה אב, וכל ארבע אמות ברשות הרבים גמרא גמירי לה.