# פרק י"ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/shemot/yitro/perek-18/

**פסוק א** וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא, רבי יהושע אומר, מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו. רבי אלעזר המודעי אומר, מתן תורה שמע ובא, שבשעה שנתנה תורה זעו כל מלכי אדמה בהיכליהם, שנאמר (תהלים כט, ט) "ובהיכלו כלו אמר כבוד". באותה שעה נתקבצו כל אמות העולם ובאו אצל בלעם ואמרו לו שמא המקום עושה לנו כשם שעשה לדור המבול, שנאמר "ה' למבול ישב". אמר להם שוטים שבעולם כבר נשבע הקדוש ברוך הוא לנח שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיה נד, ט) "כי מי נח זאת לי" וגו'. אמרו לו שמא מבול של מים אינו מביא אבל מביא הוא מבול של אש. אמר להם אינו מביא לא מבול של מים ולא מבול של אש, אלא תורה נותן לעמו, שנאמר "ה' עז לעמו יתן". וכיון ששמעו כלם את הדבר הזה מפיו נסו כלן והלכו איש איש למקומו. רבי אלעזר המודעי אומר, קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף לישראל שמעו מסוף העולם ועד סופו שנאמר (יהושע ה, א) "ויהי כשמע כל מלכי האמרי" וגו'. וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע (שם ב, י יא) "כי שמענו את אשר הוביש ה'" וגו', "ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח" וגו'. אמרו, רחב הזונה בת עשר שנים היתה בשעה שיצאו ישראל ממצרים, וכל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר זנתה. לסוף חמישים שנה נתגירה היא, אמרה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בשלשה דברים אלו חטאתי לפניך בשלשה דברים אלו מחל לי בחבל בחלון ובחומה.

זהו שאמר הכתוב "לריח שמניך טובים", אמר רבי ינאי הראשונים נתת להם ריח מצות, אדם נתת לו ז' מצוות, נח אבר מן החי, ריח מצוות נתת להם, אבל אנו כשבאנו לסיני כאדם שמערה מפי חבית היית מערה לנו. "שמן תורק שמך" אמר רבי ברכיה כשם שהשמן מאיר כך התורה מאירה. (שם) "על כן עלמות אהבוך", העולם הזה והעולם הבא. דבר אחר "עלמות אהבוך" אמות העולם באין ומתגירין מי היה זה יתרו מתן תורה שמע ובא.

מה כתיב למעלה מן הענין מפלתו של עמלק ואחר כך וישמע יתרו, זה שאמר הכתוב (משלי יט, כה) "לץ תכה ופתי יערם". "לץ תכה" זה עמלק "ופתי יערם" זה יתרו.

שבעה שמות נקראו לו (כתוב ברמז קסט).

כהן מדין רבי יהושע אומר, כמר היה, כענין שנאמר "ויהונתן בן גרשם בן מנשה" וגו', רבי אלעזר המודעי אומר, שר היה, כענין שנאמר (ש"ב ח, יח) "ובני דוד כהנים היו".

חתן משה, מתחלה היה מתכבד משה בחמיו, שנאמר "וילך משה וישב" וגו', ועכשו יתרו מתכבד בו, אמרו לו מה טיבך אמר להם אני חתן משה.

את כל אשר עשה (ה'). שקול משה כישראל וישראל כמשה, שקול הרב כתלמיד ושקול התלמיד כרב. כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, מגיד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל הנסים וגבורות שעשה המקום לישראל.

**פסוק ב** ויקח יתרו חתן משה את צפרה וגו'. רבי יהושע אומר, מאחר שפטרה הימנו בגט, נאמר כאן שלוח, נאמר להלן שלוח, מה שלוח האמור להלן גט, אף שלוח האמור כאן גט. רבי אלעזר המודעי אומר, מאחר שנפטרה הימנו במאמר (ברמז קעד).

**פסוק ג** ואת שני בניה וגו' בארץ נכריה. רבי יהושע אומר נכריה היתה לו ודאי. רבי אלעזר המודעי אומר בארץ נכריה אמר משה, הואיל וכל עולם כלם עובדים עבודת אלילים למי אני אעבד למי שאמר והיה העולם. שבשעה שאמר משה ליתרו תן לי את צפורה בתך לאשה אמר לו יתרו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך לאשה, אמר לו משה מה הוא, אמר לו הבן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה מכאן ואילך לשם שמים וקבל עליו, אמר לו השבע וישבע לו, שנאמר (לעיל ד, כא) "ויואל משה" ואין אלה אלא לשון שבעה, שנאמר "ויאל שאול את העם" וכתיב (מ"ב ה, כג) "ויאמר נעמן הואל (ו)קח ככרים כסף", (ברמז ע"ט וברמז קס"ט).

**פסוק ד** רב אחא בשם רבי יוסי בר חנינא בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקדוש ברוך הוא שיושב ועוסק בפרשת פרה ואומר אליעזר בני אומר פרה בת שתים ועגלה בת שנתה, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם העליונים והתחתונים ברשותך ואתה יושב ואומר הלכה משמו של בשר ודם. אמר לו הקדוש ברוך הוא משה עתיד צדיק אחד לעמד בעולמי ועתיד לפתח בפרשת פרה תחלה רבי אליעזר אומר פרה בת שתים וכו'. אמר לפניו רבונו של עולם יהי רצון שיצא מחלצי, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שיצא מחלציך, הדא הוא דכתיב ושם האחד אליעזר, ושם אותו המיחד אליעזר.

**פסוק ה-ז** ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו, והלא כבר נאמר ואשתך ושני בניה עמה, שומע אני שהיו בניה ממקום אחר, תלמוד לומר ובניו ואשתו אל משה, בניו של משה היו, ולא בניה ממקום אחר.

אל המדבר אשר הוא חנה שם, הרי הכתוב מתמיה עליו שהיה שרוי בתוך כבודו של עולם ובקש לצאת אל המדבר מקום תהו שאין בו כלום לכך נאמר אל המדבר.

אני חתנך יתרו בא אליך, הקדוש ברוך הוא בוחן לבות וכליות, אמר לו, יתרו אתה באת להקביל פניו של אותו צדיק אל יהו בתי מדרשות בטלין מזרעך לעולם, שנאמר "איתן מושבך ושים בסלע קנך". מכאן אמרו יתן אדם את בתו לתלמיד חכם ואפלו לוקחו בדמים, ישא אדם בת תלמיד חכם ואפלו נותן כל ממונו, נשא אדם בת עם הארץ סוף שיהו בניו עמי הארץ, נשא אדם בת תלמיד חכם סוף שיהו בניו תלמידי חכמים. משלו משל ענבי הגפן בענבי הגפן.

ויאמר אל משה אני חתנך יתרו, רבי יהושע אומר, כתב לו באגרת. רבי אלעזר המודעי אומר, שלח לו ביד שליח, ואמר לו עשה בגיני, ואם אין אתה עושה בגיני עשה בגין בניך, ואם אין אתה עושה בגין בניך עשה בגין אשתך. רבי אליעזר אומר (נאמר למשה) [ויאמר אל משה] אני וגו', הקדוש ברוך הוא אמר אני ה' שאמר והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק, שנאמר "האלהי מקרב אני נאם ה' ולא אלהי מרחק", אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו, ואף אתה כשיבא אדם אצלך להתגיר ואינו בא אלא לשם שמים אף אתה קרבהו ואל תרחקהו. מכאן אתה למד שיהא אדם דוחה בשמאל ומקרב בימין, לא כשם שעשה אלישע לגיחזי שדחפו לעולם. ויצא משה לקראת חתנו, אמרו, יצא משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים זקני ישראל ואחריהם כל ישראל, ויש אומרים אף שכינה יצאה עמהן.

וישתחו וישק לו, איני יודע מי השתחוה למי, או מי נשק למי, כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו לשלום, מי קרוי איש הוי אומר זה משה, שנאמר (במדבר יב, ג) "והאיש משה ענו מאד" הוי לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו, מכאן אמרו שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו. ויבאו האהלה זה בית המדרש.

**פסוק ח** ויספר משה לחתנו, למשכו לקרבו לתורה. את כל אשר עשה ה' שנתן תורה לעמו ישראל. את כל התלאה אשר מצאתם, על הים. בדרך זו מלחמת עמלק. ויצלם ה', הצילם המקום מכל.

**פסוק ט** ויחד יתרו על כל הטובה וגו', רבי יהושע אומר בטובת המן הכתוב מדבר, אמר לו המן הזה שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם פת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל המטעמים שבעולם, שנאמר טובה, הטובה, כל הטובה, על כל הטובה. רבי אלעזר המודעי אומר בטובת הבאר הכתוב מדבר, אמר לו הבאר הזה שנתן לנו המקום אנו טועמים בו טעם יין חדש, טעם יין ישן, טעם חלב, טעם דבש, טעם כל הממתקין שבעולם, שנאמר טובה, הטובה, כל הטובה, על כל הטובה. רבי אליעזר אומר, בטובת ארץ ישראל הכתוב מדבר, אמר לו עתיד המקום לתן לנו שש מדות טובות, ארץ ישראל, העולם הבא, והעולם חדש, ומלכות בית דוד, כהנה, ולויה, לכך נאמר טובה, הטובה, כל הטובה, על כל הטובה, מיד פתח ויאמר ברוך ה'.

ויחד יתרו, שיחד שם הקדוש ברוך הוא, דבר אחר שנעשה יהודי.

דבר אחר ויחד יתרו, אמר רב שהעביר חרב חדה על בשרו. שמואל אמר שנעשה בשרו חדודין חדודין. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי לארמאה (קמיה) [באפיה].

**פסוק י** ויאמר יתרו ברוך ה', בשם רבי פפוס אמרו גנאי הוא למשה ולששים רבוא שלא אמרו ברוך עד שפתח יתרו ואמר ברוך ה'.

הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה לאבותינו נס במקום הזה. מנא הני מלי, אמר רב אחא, דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו'. על נסא דרבים כלי עלמא צריכי לברוכי. על נסא דיחיד הוא ניהו צריך לברוכי כלי עלמא לא צריכי לברוכי.

מהו שיברך על נסי אביו ורבו. אם היה מסים כגון יואב בן צרויה וחבריו ואדם שנתקדש בו שם שמים כגון דניאל חנניה מישאל ועזריה מברך. נסי שבטים מהו שיברך, מאן דאמר כל שבט ושבט אקרי קהל צריך לברך.

ברוך ה' אשר הציל אתכם [ו]מיד פרעה, לא מיד פרעה אלא מיד התנין הגדול. מתחת יד מצרים, מתחת שעבוד של מצרים.

**פסוק יא** **רמז רסט** עתה ידעתי כי גדול ה', אמר, מתחלה לא היה עבד יכול לברח ממצרים, ועכשיו הוציא המקום ששים רבוא בני אדם ממצרים, לכך נאמר כי גדול ה'.

ארבעה בני אדם אמרו ארבעה דברים אלו אמרן אדם אחר היו שוחקין עליו ומי הן משה, ויתרו, ושלמה, ונבוכדנצר. משה אמר (דברים לב, ד) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט" אלו אדם אחר אמרו היו משחקין עליו, ומי הודיעו לזה אלא לפי שכתוב "יודיע דרכיו למשה" לכך אמר "כי כל דרכיו משפט". שלמה אמר (קהלת ג, יא) "את הכל עשה יפה בעתו", אלו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו לומר, מי הודיע לזה מה יפה ומה אינו יפה, אלא שלמה שלא חסר כלום משלחנו הוא היה יודע מה יפה ומה אינו יפה. אמר רבי יוסי בר חנינא אפלו מרור בתמוז ומלפפונין בניסן לא חסר שלחנו של שלמה. נבוכדנצר אמר (דניאל ד, לב) "וכל דירי ארעא (כלא) [כלה] חשיבין", אלו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו, מה שלט אדם זה, אפלו על יתוש לא שלט, אלא לנבוכדנצר לו נאה לומר שנאמר בו (ירמיה כז, ו) "וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו". יתרו אמר עתה ידעתי כי גדול ה', לפי שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה לכך נאמר כי גדול ה'.

יתרו נתן ממש בעבודה זרה שנאמר כי גדול ה' מכל האלהים. נעמן הודה במקצת, שנאמר "כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל". רחב שירה בחללו של עולם, אמרה (יהושע ב, יא) "כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים" אמר לה הקדוש ברוך הוא לרחב, את "אמרת על הארץ מתחת" ניחא, אלא "בשמים ממעל" את אמרת מה דלא חזו עיניך, חייך שבנך רואה מה שלא ראו הנביאים, שנאמר "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים" וגו' אבל משה אמר (דברים ד, לט) "כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", אפלו בחללו של עולם. אמר רבי אושעיא (משלי לא, לא) "תנו לה מפרי ידיה", אמר הקדוש ברוך הוא אתה העדת עלי "ואין עוד" אף אני מעיד עליך "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה".

כי בדבר אשר זדו עליהם, מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר שנתגדל שמו בעולם שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בו נפרע מהם המקום, שנאמר כי בדבר וגו' (כתוב בפסוק הבה נתחכמה לו).

**פסוק יב** **רמז ער** ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים, הכתוב מתמיה עליו, אדם שהיה עובד וזובח ומקטר ומנסך לעבודה זרה שלו, ועכשיו הוא מביא עולה וזבחים לאלהים.

ויבא אהרן וכל זקני ישראל, ומשה להיכן הלך והלא מתחלה יצא לקראתו שנאמר (לעיל פסוק ז) ויצא משה לקראת חותנו ועכשיו להיכן הלך. מלמד שהיה עומד ומשמש עליהן.

ויבא אהרן וכל זקני ישראל, מה תלמוד לומר לפני האלהים אלא מלמד שכל המקבל פני חברו כמקביל פני שכינה.

אמר רב אבין, הנהנה מסעדה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו שכינה, שנאמר ויבא אהרן וגו', וכי לפני האלהים אכלו והלא לפני משה אכלו, אלא לומר לך כל וכו'.

**פסוק יג** ויהי ממחרת וישב משה וגו', ממחרת יום הכפורים. וישב משה לשפט וגו', וכי מן הבקר עד הערב היה דן את ישראל, והלא אין הדיינין דנין אלא עד זמן סעודה ומה תלמוד לומר מן הבקר עד הערב אלא מלמד שכל מי שמוציא את הדין לאמתו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. כתיב כאן מן הבקר עד הערב ולהלן הוא אומר (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד".

אמר רב הונא מחלקת בשעת משא ומתן, אבל בשעת גמר דין דברי הכל דינין בישיבה, ובעלי דינין בעמידה, דכתיב וישב משה לשפט את העם וגו', ועוד דהא עדים כגמר דין דמי וכתיב בהו "ועמדו שני האנשים". אמר עולא מחלקת בבעלי דינין, אבל בעדים דברי הכל בעמידה, שנאמר (שם) "ועמדו שני האנשים".

רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כלי יומא, הוה קא חליש לבייהו, תנא להו רב חייא בר רב מדיפתי, ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה היה יושב ודן כל היום כלו, תורתו אימתי נעשית, אלא לומר לך כל דין שדן וכו' כדלעיל, ועד מתי יושבין בדין עד זמן סעדה. אמר רב אחא, מאי קרא, "אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי" "בגבורה" של תורה, ולא "בשתיה" של יין.

**פסוק יד-טז** וירא חתן משה וגו', ראהו כמלך שהוא יושב על כסאו והכל עומדין, כך אתה עושה להן לישראל, מדוע אתה יושב לבדך. ויאמר משה לחתנו אמרו הדבר הזה שאל יהודה איש כפר עכו את רבן גמליאל מה ראה משה לומר כי יבא אלי העם לדרש אלהים. אמר לו אם לאו מה יאמר, כשהוא אומר לדרש אלהים יפה אמר. כי יהיה להם דבר בא אלי, בין טמאה לטהרה. ושפטתי בין איש זה הדין שאין בו פשרה. ובין רעהו זה הדין שיש בו פשרה, מגיד ששניהן נפטרין כרעים זה מזה.

והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו, חקים, אלו מדרשות, והתורות, אלו ההוריות, דברי רבי יהושע. רבי אליעזר אומר, חקים אלו עריות שנאמר (ויקרא יח, ל) "לבלתי עשות מחקות התועבת", והתורות אלו ההוריות.

**פסוק יח** נבל תבל גם אתה, רבי יהודה אומר ילאו אותך וינשרו אותך. רבי אלעזר אומר ינבלו אותך כתאנה זו שעליה נובלות, שנאמר (ישעיה לד, ד) "וכנבלת מתאנה". גם אתה זה משה, גם זה אהרן, העם אשר עמך אלו שבעים סנהדרין, דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר, גם אתה זה משה, (ו)גם זה אהרן נדב ואביהוא, העם אשר עמך, אלו שבעים זקנים.

כי כבד ממך הדבר, אמר לו הסתכל בקורה זו, כשהיא לחה שנים ושלשה נכנסין תחתיה ואינן יכולין לעמד בה, [כשהיא יבשה] ארבעה וחמשה נכנסין תחתיה יכולין לעמד בה, הדא הוא דכתיב כי כבד ממך הדבר.

**פסוק יט** עתה שמע בקלי איעצך אם תשמעני ייטב לך. ויהי אלהים עמך צא המלך בגבורה. היה אתה לעם, היה להם ככלי מלא (דבורים) [דברות], והבאת את הדברים שאתה שומע תרצה ותבין להם.

והזהרתה אתהם את החקים, אלו מדרשות. והתורת, אלו ההוריות.

והודעת להם את הדרך (אשר) ילכו בה, זה תלמוד תורה, ואת המעשה אשר יעשון, זה מעשה הטוב, דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר, והודעת הודע להם את חייהם, את הדרך, זה בקור חולים, אשר ילכו, זה קבורת מתים, בה, זה גמילות חסדים, ואת המעשה, זה שורת הדין, אשר יעשון, זה לפנים משורת הדין.

אמר מר (אשר) ילכו זה בקור חולים. היינו גמילות חסדים. לא נצרכה דאפלו בבן גילו, דאמר מר בן גילו נוטל אחד מששים בחלי ואפלו הכי אבעיא ליה למיזל לגביה, בה, זו קבורה, היינו גמילות חסדים, לא נצרכה דאפלו זקן ואינה לפי כבודו. אשר יעשון, זו לפנים משורת הדין, דאמר רבי יוחנן מפני מה חרבה ירושלים שדנו בה דין תורה ולא עבוד לפנים משורת הדין.

**פסוק כא-כג** ואתה תחזה מכל העם, תחזה להם בנבואה, אנשי חיל, אלו עשירים ובעלי ממון, יראי אלהים, אלו שהן יראים מן המקום בדין, אנשי אמת, אלו בעלי הבטחה, שנאי בצע, אלו ששונאים לקבל ממון בדין, דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר, ואתה תחזה מכל העם, אתה תחזה להם באספקלריא במחזות זו שמחזין בה מלכים, אנשי חיל, אלו בעלי הבטחה. יראי אלהים, אלו שעושין פשרה בדין, אנשי אמת, כגון רבי חנינא בן דוסא וחבריו, שנאי בצע, אלו שהן שונאין ממון עצמן ואם ממונם שונאין קל וחמר ממון חבריהם.

למה נקרא שמו יתרו, על שם שיתר פרשה אחת בתורה, שנאמר ואתה תחזה מכל העם, והרי אף בימי משה היו מסיני שנאמר אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים, למה נתעלם מעיני משה, לתלות זכות בזכאי, כדי שיתלה הדבר ביתרו.

**רמז רעא** תניא אין מבטלין תלמוד תורה עד שתצא נשמתו, וכשמת שמעון בנו של רבי עקיבא נתקבצו קהל גדול לקברו, אמר להם רבי עקיבא, הוציאו לי ספסל בין הקברות, וישב עליו ודרש ואמר, אחינו ישראל שמעוני, לא שאני חכם יש כאן חכמים ממני, לא שאני עשיר יש כאן עשירים ממני, אנשי דרום מכירין את רבי עקיבא אנשי גליל מאין מכירין. האנשים את עקיבא הנשים והטף מאין מכירין, אמר להם יודע אני ששכרכם מרבה שלא נצטערתם ובאתם אלא לשם מצוה, מנחם אני שאלו היו לי שבעה בנים וקברתים יודע אני שבני בן העולם הבא שזכה את הרבים, משה זכה וזכה את הרבים וכו' שנאמר (דברים לג, כא) "צדקת ה' עשה", ירבעם חטא וכו', ראויין היו ישראל לקבל את התורה אלולי עמדו משה ואהרן, שנאמר "יצפן לישרים תושיה", ראויין היו ישראל להגאל ממצרים אלולי משה ואהרן, שנאמר (בראשית טו, יד) "ואחרי כן יצאו ברכש גדול", ראויה פרשת שופטים לאמר על ידי משה אלולי עמד יתרו, ראויה פרשת נחלות לאמר על ידי משה אלולי זכו בנות צלפחד, ראוי היה פסח קטן ליאמר אלו לא עמדו טמאים, ראוי היה בית המקדש להבנות שנאמר "מקדש אדני כוננו ידיך" אלולי עמדו דוד ושלמה, ראויין היו ישראל לגאל בימי המן, שנאמר (ויקרא כו, מד) "ואף גם זאת" וגו', אלולי עמדו מרדכי ואסתר, ראויין היו ישראל להשתעבד שנאמר (בראשית טו, יג) "ועבדום וענו אתם" אלולי פרעה ומצרים, ראויין היו ישראל לעבד עבודת אלילים, שנאמר "וקם העם הזה וזנה" לולי ירבעם, ראויה היתה פרשת מקלל לולי בן ישראלית, ופרשת שבת לולי מקושש, ראוין היו ישראל לפול בחרב שנאמר (עמוס ט, י) "בחרב (יפלו) [ימות] כל חטאי עמי" לולי בלעם, ראויה היתה ירושלים לחרב ובית המקדש לשרף שנאמר (מיכה ג, יב) "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" לולי נבוכדנצר וחבריו, וכשהרג טרגינוס את פפוס ולולינוס אחיו בלודקיא אמר להם אם אתם מעמו של חנניה מישאל ועזריה יבא אלהיהם ויציל אתכם מידי, אמרו לו, חנניה מישאל ועזריה כשרים היו ונבוכדנצר מלך הגון היה וראוי שיעשה נס על ידו, אבל אתה רשע ואין ראוי שיעשה נס על ידך, ואנו מחיבים מיתה לשמים ואם אין אתה הורגנו הרבה אריות הרבה נחשים הרבה עקרבים שיבאו ויפגעו בנו, אבל כשנמות תדע שאנו מבני בניהם של חנניה מישאל ועזריה, אמרו לא מתו עד שראו מחטטין עיניו.

ושמת עלהם שרי אלפים, שש מאות, שרי מאות, ששת אלפים, שרי חמשים, שנים עשר אלף, שרי עשרת, ששים אלף, נמצאו כל דיני ישראל שבע ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות.

דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, דאמר קרא ושפטו את העם בכל עת, וכתיב (דברים כא, טז) "והיה ביום הנחילו את בניו", הא כיצד, יום לתחלת דין לילה לגמר דין. מתניתין דלא כרבי אלעזר דתניא היה רבי אלעזר אומר וכו'. ורבי אלעזר האי ושפטו מאי דריש ביה, לאתויי יום המענן. ורבי מאיר האי "ביום הנחילו" מאי עביד ליה, מבעיא ליה ביום מפילין נחלות ואין מפילין נחלות בלילה וכו'.

ושפטו את העם בכל עת, רבי יהושע אומר, בני אדם שהן בטלין ממלאכתם יהיו דנים את העם בכל עת, והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך, דברים גדולים יביאו אליך, דברים קטנים ישפטו הם, אתה אומר כן, או אינו אלא דברים של בני אדם גדולים יביאו אליך, ודברים של בני אדם קטנים ישפטו הם, כשהוא אומר "את הדבר הקשה יביאון אליך" הא אינו מדבר בבני אדם, אלא בדבריהם הכתוב מדבר.

אין דנין את השבט אלא בבית דין של שבעים ואחד. האי שבט דחטא במאי, אילימא שחלל את השבת, אימור דפליג רחמנא בין יחידים למרבים לענין עבודת אלילים, בשאר מצות מי פליג. אלא בשבט שהדח. למימרא דבדינא דרבים דיינינן ליה, כמאן, לא כרבי יאשיה ולא כרבי יונתן, דתניא עד כמה עושין עיר הנדחת, מעשרה ועד מאה דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר ממאה ועד רבו של שבט, ואפלו רבי יונתן לא קאמר אלא רבו אבל כלו לא. אמר רב מתנה, הכא בנשיא שבט שחטא עסקינן, מי לא אמר רב אדא בר אהבה כל הדבר הגדל יביאו אליך, דבריו של גדול, האי נמי גדול הוא. עולא אמר רבי אלעזר בבאין על עסקי נחלות, וכתחלתה של ארץ ישראל, מה תחלתה שבעים ואחד אף כאן שבעים ואחד. אי מה תחלתה קלפי אורים ותמים וכל ישראל, אף כאן קלפי אורים ותמים וכל ישראל, אלא מחוורתא כדרב מתנה. רבינא אמר, לעולם בשבט שהדח, ודקשיא לך בי דינא דרבים (דיינין) [דיינינן] ליה, אין, אף על גב דקטלינן ביחיד בי דינא דרבים (דיינין) [דיינינן] ליה, מי לא אמר רבי חייא בר יוסי אמר רב הושעיא (דברים יז, ה) "והוצאת את האיש ההוא" וגו' איש ואשה אתה מוציא לשעריך, ואין אתה מוציא כל העיר לשעריך, הכא נמי איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כלו אל שעריך. ואין דנין כהן גדול אלא בשבעים ואחד מנא הני מילי, אמר רב אדא בר אהבה, דאמר קרא כל הדבר הגדל יביאו אליך, דבריו של גדול, מיתיבי דבר גדל דבר קשה, או אינו אלא דבריו של גדול, כשהוא אומר "את הדבר הקשה יביאון אל משה", הרי דבר קשה אמור. הוא דאמר כי האי תנא, דתניא דבר גדל דבריו של גדול. או אינו אלא דבר קשה, כשהוא אומר "דבר הקשה" הרי דבר קשה אמור, מה אני מקים דבר גדל דבריו של גדול. והאי תנא תרי קראי למה לי, חד לצואה וחד לעשיה. ואידך, אם כן לכתב או גדל גדל או קשה קשה, מאי גדל ומאי קשה שמע מינה תרתי. בעי רבי אלעזר שורו של כהן גדול בכמה, למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה, או דילמא למיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה. אמר אביי מדקא מבעיא ליה שורו מכלל דממונו (פשטינן) [פשיטא] ליה, פשיטא, מהו דתימא הואיל וכתיב כל הדבר הגדל כל דבריו של גדול, קא משמע לן.

תניא כהן גדול שעבר על עשה ועל לא תעשה הרי הוא כהדיוט לכל דבריו. פשיטא, סלקא דעתך אמינא הואיל ותנן אין דנין כהן גדול אלא בבית דין של שבעים ואחד, ואמר רב אדא בר אהבה כל הדבר הגדל יביאו אליך דבריו של גדול, אימא כל דבריו של גדול, קא משמע לן. ואימא הכי נמי. מי כתיב דברי גדול, הדבר הגדל כתיב, דבר גדול ממש.

והקל מעליך ונשאו אתך, אין בודקין מן סנהדרין ולמעלה, מאי טעמא, אמר רב נחמן, ונשאו אתך, בדומין לך.

**פסוק כג** אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים, צא והמלך בגבורה, וצוך אלהים ויכלת עמד אם מודה לך את יכול לעמד, ואם לאו אין את יכול לעמד. וגם כל העם הזה אהרן נדב ואביהוא.

ההוא דהוה קמוביד ואזיל מבי דינא, שקיל גלימא, זמר ואזיל באורחא, אמר ליה שמואל לרבי יהודה, שיננא, קרא כתיב וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום.

**פסוק כד** וישמע משה, רבי אלעזר המודעי אומר, וישמע לקול חתנו ודאי, ויעש כל אשר אמר לו אלהים.

**פסוק כז** וישלח משה את חתנו, רבי יהושע אומר שלחו מכבודו של עולם, רבי אלעזר המודעי אומר, נתן לו מתנות רבות, שמתוך תשובה אתה למד שנתן לו (במדבר י, לא) "ויאמר אל נא תעזב אתנו". אמר לו, אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה, והמקום הודה לדבריך, "אל נא תעזב אתנו", אמר לו כלום הנר מהנה אלא במקום החשך, וכי מה הנר מהנה בין חמה ללבנה, את חמה ואהרן לבנה, מה יעשה הנר בין חמה ללבנה, אלא הריני הולך לארצי ומגיר כל בני מדינתי ואביאם לתלמוד ואקרבם תחת כנפי השכינה. יכול שהלך ולא עשה הרי הוא אומר (שופטים א, טז) "ובני קיני חתן משה וגו' וילך וישב את העם", אין עם אלא חכמה, שנאמר "אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה".

וישלח משה את חתנו, ואחר כך בחדש השלישי, אמר שלמה (משלי יד, י) "לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר". אמר הקדוש ברוך הוא בני היו משעבדין בטיט ולבנים ויתרו היה יושב בתוך ביתו בבטח והשקט ובא לראות בשמחת התורה עם בני לפיכך וישלח משה את חתנו ואחר כך בחדש השלישי. למה כך, דרש משה קל וחמר ומה אם מצוה אחת כשבא הקדוש ברוך הוא לתן מצות פסח אמרה תורה (לעיל יב, מג) "כל בן נכר לא יאכל בו", תרי"ג מצות שרוצה לתן לישראל יהא יתרו כאן ויראה אותם, לפיכך וישלח משה, אחר כך בחדש השלישי.