# פרק י"ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/shemot/yitro/perek-19/

**פסוק א-ב** זה שאמר הכתוב (משלי כב, כ) "הלא כתבתי לך שלישים", התורה משלשת ואותיות משלשין, והאבות משלשין, והשבט שנתנה על ידו משלש, ומשה שלישי ביניהם ואותיותיו משלשות, ואחים שלשה ונצפן לשלשה חדשים. התורה משלשת, תורה נביאים וכתובים. ואותיותיה משלשות, אב"ג. האבות משלשין, אברהם יצחק ויעקב. והשבט שלישי, ראובן שמעון ולוי. (ואותיותיו משלשין לוי), ומשה שלישי ביניהם, "אנכי עמד בין ה' וביניכם". ואותיותיו משלשין, משה. ואחים שלשה, משה אהרן ומרים. ונצפן לשלשה, (לעיל ב, ב) "ותצפנהו שלשה ירחים". ליום השלישי, "כי ביום השלשי". ובחדש השלישי, שנאמר בחדש השלישי.

למה בחדש השלשי ולא בחדש השני ולא בחדש הרביעי ולא בחדש אחר, אמר רבי הושעיא שנה לי רבי חיא הגדול, שבויה ומשחררת לא ינשאו ולא יארסו עד שלשה חדשים, כך ישראל נקראו גרים שנאמר (להלן כג, ט) "כי גרים הייתם", שבוים, שנאמר (ישעיה יד, ב) "והיו שבים לשביהם", משחררים, שנאמר "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים", אמר הקדוש ברוך הוא אמתין להם שלשה חדשים ואחר כך אתן להם את התורה.

דבר אחר בחדש בא חדש, אמר רב אבין כשנגלה הקדוש ברוך הוא על משה בסנה אמר לו הקדוש ברוך הוא (לעיל ג, יב) "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה", והיה משה מצפה ואומר אימתי הוא בא אותו הקץ, אלא כיון שהגיע אמר הקדוש ברוך הוא בא חדש שהיית מצפה לו. אינו אומר בירח השלישי כמו שאמר (מ"א ו, לז) "בירח זיו" (שם לח) "בירח בול" "בירח האיתנים", אלא בחדש, אמר לו הקדוש ברוך הוא, חדוש דברים אני עושה ומחדש אתכם. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ועמד על פרקו בקש אביו להשיאו [והיה לו ארגנטין ישנה], אמר המלך אין כבודו של בני להשיאו (בחצר) [בארגנטין] ישנה אלא אם אמתין עד שאעשה חדשה אני מאחר שמחתו של בני, מה עשה המלך הביא נפחים ואמנין והיו מצחצחין בכלי נחשת, הביא חרשים והיו מסרגין בכלי עץ. כך כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן סומין חרשין וחגרין, אמר הקדוש ברוך הוא תורה כלה תמימה שלמה היא, שנאמר (תהלים יט, ח) "תורת ה' תמימה". אמר הקדוש ברוך הוא אתן אותה לדור זה יש בהן בעלי מומין, אמתין עד שיעמדו בניהן אני מאחר בשמחה של תורה. מה עשה הקדוש ברוך הוא רפא אותם ונתן להם את התורה. ומנין מי שהיה סומא היה רואה, שנאמר "וכל העם ראים", ומי שהיה חרש נעשה שומע, שנאמר (שם כד, ז) "נעשה ונשמע", ומי שהיה חגר נעשה שלם, שנאמר (להלן יט, יז) "ויתיצבו".

בחדש השלישי למה בחדש השלישי תאומים, שלא יהא פתחון פה לאמות העולם אלו נתן לנו את התורה היינו מקימין אותה, אמר להם הקדוש ברוך הוא ראו באיזה חדש נתתי את התורה במזל תאומים שאם יבא עשו הרשע להתגיר ולעשות תשובה יבא ללמד תורה. רבי יודן ברבי סימון פתח, "רבות בנות עשו חיל", אדם הראשון נצטוה על שש מצוות, נח נצטוה על אבר מן החי, אברהם על המילה, יצחק נתחנך לשמונה, יעקב על גיד הנשה, יהודה על היבמה, (שם) "ואת עלית על כלנה", אבל את בסיני תרי"ג מצות, מאתים ארבעים ושמונה מצות עשה כנגד אברים שבאדם, כל אבר ואבר אומר לאדם עשה בי את המצוה הזאת, ושלוש מאות שישים וחמש מצות לא תעשה כנגד ימות החמה, כל יום ויום אומר לאדם בבקשה ממך אל תעשה בי את העברה הזאת. (שם ל) "שקר החן והבל היפי", שקר היה החן של נח, (בראשית ו, ח) "ונח מצא חן" וגו'. "והבל היפי", הבל היה יפיו של אדם הראשון, תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. ומכלם (שם) "אשה יראת ה' היא תתהלל", זה משה. "תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה" אמר רבי יוסי בן זמרא מפני מה הוא מושל את הנביאים בנשים, אלא מה האשה הזאת אינה מתבישת לתבע צרכי ביתה מבעלה, כך הנביאים אינן מתבישין לתבע צרכיהן של ישראל מלפני הקדוש ברוך הוא. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, היו קורין את הפרשה הזו בכל שנה ושנה ואני מעלה עליכם כאלו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה. שנאמר ביום הזה באו מדבר סיני, אימתי, בחדש השלישי.

רבי יודן פתח, "יצילני מאיבי עז" זה פרעה שנאמר (לעיל טו, ט) "אמר אויב". (תהלים שם) "ומשנאי כי אמצו" אלו המצריים. "יקדמוני ביום אידי" מאן דאמר פרעה מאן דאמר עמלק. ומכלן "ויהי ה' למשען לי". "ויוציאני למרחב" שנתן לי את התורה, "רחבה מני ים". "יחלצני כי חפץ בי", אמר רבי יוחנן פזמא דידיה סלקת למיתן לי אורייתא, אימתי, בחדש השלישי.

רבי יצחק פתח (שה"ש ב ה) "סמכוני באשישות", בשתי אשות אשו של מוריה ואשה של סנה. דבר אחר באשו של אברהם ובאשו של חנניה מישאל ועזריה. דבר אחר אלו הלכות המאששות. "רפדוני בתפוחים" אלו דברי תורה שריחן טוב כתפוחים. "כי חולת אהבה אני" אמר רבי יצחק, בראשונה שהיתה הפרוטה מצויה היה אדם מתאוה לשמע דבר משנה ודבר תלמוד, עכשיו שאין הפרוטה מצויה", וביותר שאנו חולים מן המלכות, אדם מתאוה לשמע דבר מקרא דבר אגדה. דבר אחר, "כי חולת אהבה אני", אמר רבי לוי, משל לבן מלך שעמד מחליו אמר פדגוגו ילך לו לאסכולי, אמר המלך עדין לא באה זיו של בני והוא הולך לו לאסכולי, אלא יתעדן בני שנים ושלשה חדשים במאכל ובמשתה, ואחר כך הוא הולך לאסכולי. כך כיון שיצאו ישראל ממצרים היו ראויין לקבל את התורה והיו בהן בעלי מומין משעבוד טיט ולבנים. אמר הקדוש ברוך הוא עדין לא באן זיון של בני והן מקבלין את התורה, אלא יתעדנו בני שנים ושלשה חדשים בבאר מן ובשלו, ואחר כך מקבלין את התורה, אימתי, בחדש השלישי.

רבי אבין פתח, (משלי כב, כ) "הלא כתבתי לך שלישים", ומשלשין, אמר רבי אלעזר, שלא יהיו דברי תורה בעיניך כפרוזדגמא ישנה אלא כפרוזדגמא חדשה שהכל רצים לקראתה, שלישים, שלשום כתיב וכן הוא אומר ביום הזה באו מדבר סיני, וכן הוא אומר (דברים כו, טז) "ה' אלהיך מצוך לעשות". רב שמואל בר יצחק "שלישים" גבורים, כמה דאת אמרת "ושלשם על כלו". אמר רבי שמואל בר נחמני, דברי תורה נמשלו כזין, מה זין זה מתקים לבעליו כך אין דברי תורה מתקימין אלא במי שעמל בהן כל צרכן, מה טעם, (תהלים קמט, ו) "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם". רבי יודן אמר "פיפיות" תורה בכתב ותורה בעל פה. ורב נחמן אמר פה פיות, חרב שהיא אוכלת משני צדדיה, נותנת חיים בעולם הזה ובעולם הבא. רבי אומר, "כי היו שרי קדש ושרי האלהים", גוזרין על העליונים והן עושין, ועל התחתונים והן עושין. אמר רבי חייא גבורים הן דברי תורה לפרע ממי שאינו עמל בהן כל צרכן. אמר רבי אבא דברי תורה נמשלו לקונדיטון מה קונדיטון הזה יש בו יין יש בו דבש יש בו פלפלין, אף דברי תורה יש בו יין שנאמר (שה"ש א, ב) "כי טובים דדיך מיין", יש בו דבש, (תהלים יט, יא) "ומתוקים מדבש", יש בו פלפלין, "אמרת ה' צרופה".

(ישעיה מג, יב) "אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר ואתם עדי נאם ה' ואני אל". "אנכי הגדתי" במצרים (לעיל ד, כח) "ויגד משה לאהרן את כל דברי ה'". "והושעתי" בים. "והשמעתי" בסיני (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין". "ואין בכם זר", זה יתרו. "ואתם עדי נאם ה' ואני אל". תני רבי שמעון בן יוחאי, אם אתם עדי אני אל, אין אתם עדי כביכול איני אל.

"לכל זמן" זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן שנאמר (בראשית ב, טו) "וינחהו בגן עדן". וזמן היה לו שיצא, שנאמר "ויגרש את האדם". זמן היה לו לנח ולבניו לכנס אל התבה שנאמר (שם ז, א) "בא אתה וכל ביתך אל התבה". וזמן היה לו שיצא שנאמר (שם ח, טז) "צא מן התבה". זמן היה לו לאברהם שתנתן מילה על ידו שנאמר "ואתה את בריתי תשמר". וזמן היה שתמול לבניו שתי פעמים, אחד במצרים ואחד במדבר. "ועת לכל חפץ תחת השמים", אמר רבי ברכיה, חפץ שהוא למעלה מן שמים נתן למטה, ואי זו זו תורה אימתי בחדש השלישי.

(משלי ח, כ) "בארח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט", התורה אומרת באיזה שביל אני מצויה, בדרכן של עושי צדקה. "בתוך נתיבות משפט", אמר רב הונא משל לסקיפסטי של מטרונא כשהיא עוברת בשוק משמטים סיף וזין מלפניה, וסיף וזין מאחריה, כך היא התורה דינים מלפניה (לעיל טו, כה) "שם שם לו חק ומשפט", (לעיל יח, כא) "ואתה תחזה מכל העם", ודינים מאחריה, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".

**רמז רעג** (שה"ש ב, ג) "כתפוח בעצי היער", מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו שאין לו צל כך ברחו כל אמות העולם מלפני הקדוש ברוך הוא ביום מתן תורה, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר "בצלו חמדתי וישבתי", מה תפוח הזה מוציא נצו קדם לעליו כך הקדימו ישראל עשיה לשמיעה, מה תפוח זה אינו גומר פרותיו אלא בסיון, כך לא נתנו ישראל ריח טוב בעולם אלא בסיון, אימתי בחדש השלישי, משל וכו' וכיון שהגיע הזמן אמרו הרי שעה שתכנס מטרונא לחפה, כך כאן כיון שהגיע זמנה של תורה, אמרו הרי שעה שתנתן תורה לישראל. רבי לוי בשם רבי שמעון בן חלפתא, משל למלך שנשבה בנו, והלך ופדה בנו, אמר היו מונין אפטיא לפדיון בני, כך אמר הקדוש ברוך הוא היו מונין אפטיא ליציאת מצרים, למלך שהיה משיא את בתו, ואמר היו מונין אפטיא לנשואי בתי, כך אמר הקדוש ברוך הוא היו מונין אפטיא למתן תורה.

ביום הזה באו מדבר סיני וכו', אמר רבי יהושע בן לוי, משל לבן מלך שהיה מטיל בשוק ופגע באוהבו של מלך ומלא חיקו אבנים טובות ומרגליות, אמר המלך פתחו לו תסווריות שלי, שלא יהא בני אומר אלולי אוהבו של מלך לא היה לי מה ליתן לו, כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה שלא יהו ישראל אומרים אילולי שבא יתרו ולמדם את הדינין לא היה לו ליתן לנו את התורה אלא הריני נותן להם את התורה שכלה דינים. (להלן כא, א) "ואלה המשפטים". אמר רבי לוי משל למלך שהיה מבקש לשא אשה בת טובים ובת גניסים, אמר איני תובע בה אלא משאני עושה בה כמה טובות ואחר כך אני תובע בה, ראה אותה ערמה והלבישה, (יחזקאל טז, י) "ואלבשך רקמה", בים והעבירה, "ובני ישראל הלכו ביבשה", באו עליה שבאים והצילה, אלו עמלקים, ראה אותה אצל הנחתום ומלא חיקה גלוסקאות, אצל החנוני, והשקה אותה קונדיטון, אצל הפטם ומלא חיקה פטומות, אצל פרקרוס ומלא חיקה פרקריריסים, כך גלוסקאות (לעיל טז, ד) "הנני ממטיר לכם לחם", קונדיטון (במדבר כא, יז) "אז ישיר את השירה הזאת עלי באר", פטומות, (שם יא, לא) "ויגז שלוים", פרקרוס "וינקהו דבש מסלע". משל למלך שהיה משיא את בתו וקבע קרטיסין, בני רומי לא יחתון לסוריא, ובני סוריא לא יחתון לרומי, וכיון שהשיא את בתו התיר קרטיסין. כך עד שלא נתנה תורה (תהלים קטו, טז) "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", משנתנה תורה "ומשה עלה אל האלהים", (להלן פסוק כ) "וירד ה' על הר סיני".

(משלי ג, יז) "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום", בקש הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ממצרים, והיו חלוקים אלו על אלו, והיו אומרים בכל שעה "נתנה ראש ונשובה מצרימה", מה כתיב (לעיל יג, כ) "ויסעו מסכת ויחנו באתם" היו נוסעין במריבה וחונין במריבה, כשבאו לסיני הושוו כלם אגדה אחת, "ויחנו שם ישראל" אין כתיב כאן, אלא ויחן שם ישראל, נעשו הומניא אחת, אמר הקדוש ברוך הוא התורה כלה שלום, ולמי אני נותנה לאמה שהיא אוהבת שלום, הוי "כל נתיבתיה שלום".

**רמז רעד** בחדש השלישי, חדוש דברים אני מחדש בכם, ועושה בכם מעין דגמת העולם הבא. מה לעתיד לבא, (ישעיה ה, ה) "ואזני חרשים תפתחנה", אף הכא (להלן כד, ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". מה לעתיד לבא "אז ידלג כאיל פסח" וגו' אף הכא (להלן פסוק ח) "ויענו כל העם יחדו". ומפני מה נתנה במדבר, ללמדך שאם אין אדם מפקיר עצמו כמדבר אינו זוכה לדברי תורה, ומה המדבר הזה אין לו סוף, כך דברי תורה אין להם סוף, שנאמר "ארכה מארץ מדה" וגו', וכשם שאין לה סוף כך אין למתן שכרה סוף, שנאמר (תהלים לא, כ) "מה רב טובך" וגו'.

ביום הזה באו מדבר סיני, וכי ביום הזה באו, אלא כשאתה למד תורה לא יהו בעיניך ישנים אלא כאלו היום נתנה. "ביום ההוא" אין כתיב כאן, אלא ביום הזה בעולם הזה נתתי לכם את התורה והיו יחידין יגעים בה, אבל לעתיד לבא אני מלמדה לכל ישראל והן לומדין אותה ואינן שוכחין, שנאמר (ירמיה לא, לב) "כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם". ולא עוד אלא שאני מרבה שלום ביניהם, כשם שאמר ישעיה "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך".

**רמז רעד** בחדש השלישי, מגיד שמונין חדשים ליציאת מצרים. אין לי אלא חדשים, שנים מנין, תלמוד לומר (במדבר א, א) "בשנה השנית". אין לי אלא באותו הפרק בפרק אחר מנין, תלמוד לומר (שם לג, לח) "בשנת הארבעים לצאת בני ישראל". כל אלו עד שלא נכנסו ישראל לארץ, משנכנסו ישראל לארץ מנין, תלמוד לומר (מ"א ו, א) "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה" וגו'. כל אלו עד שלא נבנה בית, משנבנה הבית מנין, תלמוד לומר "ויהי מקץ [עשרים] שנה אשר בנה שלמה" וגו'. לא רצו למנות לבנינו ימנו לחרבנו, שנאמר (יחזקאל מ, א) "אחר אשר הכתה העיר". לא רצו למנות לעצמן ימנו לאחרים, שנאמר "בשנת שתים לדריוש". (דניאל ב, א) "ובשנת שתים למלכות נבכדנצר". וכן הוא אומר (שה"ש א, ח) "אם לא תדעי לך היפה בנשים" וגו', ואומר "תחת אשר לא עבדת וגו' ועבדת את איביך". וכבר היה רבי יוחנן בן זכאי עולה למעון יהודה ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מתחת גללי הסוס, אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו ריבה זו מה היא אמרו לו עברית, סוס זה של מי הוא אמרו לו של פרש ערבי הוא, אמר להם לתלמידיו כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע מה הוא (שה"ש שם) "אם לא תדעי לך" וגו', לא רציתם להשתעבד לשמים הרי אתם משתעבדים לפגומי גוים ערביים, לא רציתם לשקל שקליכם לשמים בקע לגלגלת הרי אתם שוקלים חמשה עשר שקלים למלכות אויביכם, לא רציתם לתקן את הדרכים ואת הרחובות העולין לבית הבחירה, הרי אתם מתקנין את הבורגנין העולין לשלחן מלכים, וכן הוא אומר (דברים שם) "תחת אשר לא עבדת" וגו', "תחת אשר לא עבדת" באהבה, "ועבדת את אויביך" בשנאה, "תחת אשר לא עבדת" בשבע, "ועבדת את אויביך ברעב ובצמא ובחסר כל", שנטלה דעת מהן. דבר אחר "ובחסר כל" וגו' חסרים בתלמוד תורה.

ביום הזה באו מדבר סיני, ראש חדש היה, לכך נאמר ביום הזה בחדש השלישי.

**רמז רעה** ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, והלא כבר נאמר ביום הזה באו מדבר סיני, אלא הקיש נסיעתן מרפידים לביאתן מדבר סיני, מה ביאתן למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתן מרפידים בתשובה. דבר אחר הקיש ביאתן מדבר סיני לנסיעה מרפידים, מה נסיעתן מרפידים הכעיסו למקום ולשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו, אף ביאתן מדבר סיני הכעיסו למקום ולשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו.

רבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי אומר, הרי הוא אומר (תהלים פא, ח) "אענך בסתר רעם" משעה שהייתי עונך ומגן עליך ומרעים עליך את כל העולם, מאותה שעה היה אתה קורא בסתר אני אענך בגלוי ומרעים עליך את כל העולם. רבי יהודה אומר, הרי הוא אומר "וירא אלהים את בני ישראל" וגו' גלוי וידוע לפניו שהן עתידין להכעיס שהן עתידין לנאץ. כיוצא בדבר דרש רבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי הרי הוא אומר (ישעיה סג, ט) "בכל צרתם לו צר" וגו' "ויאמר אך עמי המה" וגו', וכי לא היה גלוי לפניו שהן עתידין לשקר, (מה) תלמוד לומר "אך" גלוי היה לפניו שהן עתידין לשקר, ומה תלמוד לומר (שם) "ויהי להם למושיע", אלא לא הושיעם כבני אדם שהן עתידין להכעיס אלא כבני אדם שאין עתידין לבגד בו עולמות. וכן הוא אומר "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו", ואף על פי כן (שם לח) "והוא רחום יכפר עון". ואומר (ישעיה ו, י) "השמן לב העם הזה" וגו' "ושב" הוא לעשות תשובה "ורפא לו".

ויחנו במדבר, שאלו נתנה תורה בארץ ישראל היו אומרים לאמות העולם אין לכם חלק בה, אלא נתנה במדבר, דימוס פרהסיא במקום הפקר, כל הרוצה לקבל יבא ויקבל. יכול נתנה בלילה, תלמוד לומר (להלן פסוק טז) "ויהי ביום השלישי בהית הבקר". יכול נתנה בשתיקה, תלמוד לומר "ויהי קלת וברקים". יכול לא היו שומעין את הקול, תלמוד לומר (תהלים כט, ד יא) "קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שבר ארזים וגו' קול ה' חוצב להבות אש קול ה' יחיל מדבר וגו' קול ה' יחולל אילות ה' למבול ישב", אמר בלעם לכל העומדים עליו "ה' עז לעמו יתן", פתחו ואמרו "ה' יברך את עמו בשלום". רבי יוסי אומר, "לא (מראש) בסתר דברתי במקום ארץ חשך", לא במקום הסתר ולא במקום אפלה. (שם) "לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני", לא נתתיה פנגס. וכן הוא אומר "אני ה' דבר צדק מגיד מישרים", עד שלא נתתי המצות הקדמתי להן מתן שכרן, שנאמר (לעיל טז, ה) "והיה ביום הששי והכינו" וגו' וכתיב (ויקרא כה, כא) "וצויתי את ברכתי לכם", יכול אלו בלבד והלא כבר נאמר (תהלים קה, מד) "ויתן להם ארצות גוים", מפני מה "בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו".

היה רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, הרי הוא אומר (תהלים קמז, יט כ) "מגיד דברו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי", וכי מה עשו הגוים אלה שלא רצה ליתן להם התורה, "ומשפטים בל ידעום" שלא רצו לקבל, שנאמר "אלוה מתימן יבא ונגה כאור תהיה וגו' לפניו ילך דבר וגו' עמד וימדד ארץ" וגו'.

ויחן שם ישראל נגד ההר. כל מקום שהוא אומר ויסעו ויחנו נוסעים במחלקת, אבל כאן הושוו לב אחד, לכך נאמר ויחן שם ישראל נגד ההר. שם, מגיד שאמר להם, זמן הרבה אתם עושין שם, וכן מצינו שהיו שנים עשר חדש פחות עשרה ימים. נגד ההר, למזרחו של הר, כל מקום שאתה מוצא נגד, פנים למזרח.

**פסוק ג** **רמז רעו** ומשה עלה אל האלהים, כל השביעיים חביבים למעלה. הרקיע השביעי חביב. XאY שמים, XבY ושמי שמים, XגY זבול, XדY מעון, XהY מכון, XזY ערבות. (תהלים סח, ה) "סלו לרכב בערבות". בארצות השביעי חביבה, XאY ארץ, XבY אדמה, XגY ארקא, XדY גיא, XהY ציה, XוY נשיה, XזY תבל (תהלים ט, ט) "והוא ישפט תבל בצדק". בדורות השביעי חביב, XאY "אדם, XבY שת, XגY אנוש, XדY קינן, XהY מהללאל, XוY ירד, XזY חנוך", (בראשית ה, כד) "ויתהלך חנוך את האלהים". באבות השביעי חביב, XאY אברהם, XבY יצחק, XגY ויעקב, XדY לוי, XהY קהת, XוY עמרם, XזY משה ומשה עלה אל האלהים. בבנים השביעי חביב, (אליהו) XאY [אליאב], XבY אבינדב, XגY שמעא, XדY נתנאל, XהY רדי, XוY אצם, XזY דוד, (דהי"א ב, טו) "דויד השבעי". במלכים השביעי חביב, XאY שאול, XבY איש בשת, XגY דוד, XדY שלמה, XהY רחבעם, XוY אביה, XזY אסא, "ויקרא אסא אל ה'" וגו', בשמיטים השביעית חביבה, (ויקרא כה, י) "וקדשתם את שנת החמשים שנה". בשנים השביעית חביבה, "והשביעית תשמטנה ונטשתה". בימים השביעי חביב, (בראשית ב, ג) "ויברך אלהים את יום השביעי". בחדשים השביעי חביב, (ויקרא כג, כד) "בחדש השביעי באחד לחדש".

ומשה עלה אל האלהים, זה יום ראשון ושני. ויקרא אליו, מגיד שקריאה קדמה לדבור. כה בלשון הקדש. כה בסדר הזה. כה בענין זה. כה שלא תפחות ולא תוסיף.

כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים ותגיד לבני ישראל אלו האנשים. דבר אחר לבית יעקב, בזכות יעקב, ותגיד לבני ישראל, בזכות ישראל. דבר אחר כה תאמר אמר בלשון רכה ראשי הדברים לנשים, ותגיד לבני ישראל ותדקדק עמהן.

**פסוק ד** אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, לא במסרת אני אומר לכם, לא כתבים אני משגר לכם, ולא עדים אני מעמיד עליכם, אלא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ראו על כמה חיבין לי על עבודת אלילים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים לשעבר, ולא נפרעתי מהן אלא על ידכם. ואשא אתכם על כנפי נשרים, רבי אליעזר אומר, זה יום רעמסס לפי שנתקבצו כלן ובאו לרעמסס לשעה קלה. ואבא אתכם אלי לפני הר סיני. רבי עקיבא אומר, זה מתן תורה, לפי שישראל נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל [וחוזרין לפניהם שנים עשר מיל] ועשרים וארבעה מיל על כל דבור ודבור. ואבא אתכם אלי לבית הבחירה.

דבר אחר ואשא אתכם על כנפי נשרים, מה נשתנה הנשר הזה מכל העופות כלן, שכל העופות כלן נותנין את בניהן בין רגליהן מפני שהן מתיראין מעוף אחר שהוא פורח על גביו, אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם זה בלבד, שמא יזרק בו אדם חץ, אמר מוטב שיכנס בי החץ ולא בבני. משל לאחד שהיה מהלך בדרך והיה בנו מהלך לפניו, באו לסטין לשבותו מלפניו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, בא זאב לטלו מלאחריו נטלו מלאחריו ונתנו מלפניו, לסטין לפניו וזאב לאחריו נטלו ונתנו על כתפיו, שנאמר (דברים א, לא) "ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך" וגו'.

**פסוק ה** ועתה אם שמוע תשמעו, ועתה קבלו עליכם, שכל התחלות קשות. אם שמוע תשמעו, שמע אדם מצוה אחת משמיעין אותו מצוות הרבה, שנאמר (לעיל טו, כו) אם שמוע תשמע. שכח מצוה אחת משכחין אותו מצוות הרבה, שנאמר (דברים ח, יט) "שכח תשכח". ושמרתם את בריתי, רבי אליעזר אומר זה ברית שבת. רבי עקיבא אומר, זה ברית מילה, ועבודת אלילים. והייתם לי סגלה מכל העמים, שתהיו פנויין לי ועוסקין בדברי תורתי, ולא תהיו עוסקין בדברים אחרים. סגלה מה סגלתו של אדם חביבה עליו, כך תהיו חביבין עלי. רבי יהושע בן קרחה אומר, כדי שתקבע אזן, יכול כשם שהאשה מסגלת אחר בעלה, והבן אחר אביו, והעבד אחר אדוניו, והשפחה אחר גברתה, יכול אף אתם מסגלין לי מאחורי, תלמוד לומר כי לי כל הארץ.

**פסוק ו** ואתם תהיו לי, כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אלא אני. וכן הוא אומר "הנה לא ינום ולא יישן" וגו'. ממלכת כהנים, איני ממליך מאמות העולם עליכם. וכן הוא אומר (שה"ש ו, ט) "אחת היא יונתי" וגו', רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, מנין אתה אומר שכל אחד ואחד מישראל עתיד להיות לו בנים כיוצאי מצרים, שנאמר "תחת אבתיך יהיו בניך". אי בנים יכול דווים וכפופים, תלמוד לומר (שם) "תשיתמו לשרים". אי "לשרים" יכול פרגמטוטין, תלמוד לומר ממלכת. אי מלך יכול חוזר ומכבש, תלמוד לומר כהנים, בטלנים כענין שנאמר (ש"ב ח, יח) "ובני דוד כהנים היו". מכאן אמרו ראויין היו ישראל לאכל בקדשים עד שלא עשו את העגל, משעשו העגל נטלו מהם ונתנו לכהנים, שנאמר "שה פזורה ישראל", משולין כשה, מה דרכו של שה לוקה אחד מחבריו וכלן מרגישין, כך הם ישראל אחד מהן (חוטא) [נהרג] וכלן (נענשין) [מצערין] אבל עכו"ם אינו כן אלא אם נהרג אחד מהן כלן שמחים במפלתו. וגוי קדוש, קראו גוי קדוש, שנאמר (דבהי"א יז, כא) "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". קדוש מקדשים, פרושים מעובדי אלילים ומשקוציהם. אלה הדברים, שלא תפחות ושלא תוסיף. אשר תדבר אל בני ישראל, כסדר הזה.

**פסוק ז** ויבא משה ויקרא לזקני העם, מגיד שמשה חלק כבוד לזקנים. וישם לפניהם, האיר את עיניהם. את כל הדברים, ראשון ראשון אחרון אחרון. אשר צוהו ה', אף לנשים אמור.

**פסוק ח-י** ויענו כל העם יחדו ויאמרו, לא ענו בחנפה, ולא קבלו זה מזה, אלא השוו כלן לב אחד ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה (ונשמע), וישב משה את דברי העם וגו' וכי היה צריך משה להשיב, אלא בא הכתוב ללמדך שלא יאמר הואיל ויודע מי ששלחו אינו צריך להשיב. דבר אחר ליתן שכר למשה על כל עליה ועליה ועל כל ירידה וירידה.

ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בענן עבה, ואי זה זה ערפל, שנאמר (להלן כ, יח) "ומשה נגש אל הערפל" וגו'. בעבור ישמע העם וגו', רבי יהודה אומר, מנין אתה אומר שאמר המקום למשה הריני אומר לך דבר ואתה מחזירני ואני מודה לך, שיהו ישראל אומרים גדול משה שהודה לו המקום. וגם בך יאמינו לעולם. רבי אומר, אין אנו צריכין לעשות למשה גדול אלא אם כן עשינו להקדוש ברוך הוא שחזר בו בדבורו, אלא מלמד שאמר המקום למשה הריני קורא לך מראש ההר ואתה עולה, שנאמר "ויקרא ה' למשה". וגם בך יאמינו לעולם, גם בך גם בנביאים העתידים לעמד אחריך.

ויגד משה את דברי העם וגו', וכי מה אמר המקום למשה לאמר לישראל או מה אמרו ישראל לאמר למקום. רבי יוסי הגלילי אומר, מתוך שנאמר (להלן כד, ג) "ויבא משה ויספר לעם", אמר להם אם אתם מקבלים עונשין בשמחה הרי אתם מקבלים שכר, ואם לאו הרי אתם מקבלים פרענות, וקבלו עליהם עונשין בשמחה. רבי אומר, וכי מה אמר המקום למשה לאמר לישראל, או מה אמרו ישראל לאמר למקום, אלא אמרו רצוננו לשמע מפי מלכנו, ולא דומה שומע מפי פרגוד לשומע מפי המלך. אמר המקום תן להם מה שבקשו בעבור ישמע העם בדברי עמך. דבר אחר אמרו רצוננו לראות מלכנו, לא דומה שומע לרואה, אמר להם המקום תן להם מה שבקשו, "כי ביום השלשי ירד ה'" וגו'.

(לעיל פסוק ו) "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", אמר רב אשי, אמר לי הונא בר נתן, הוה קאימנא קמיה דיזגדר מלכא, והוה מדלי לי המיינאי ותיתייה ניהליה, אמר ליה ממלכת כהנים וגוי קדוש כתיב בכו. כי אתאי לקמיה דאמימר אמר ליה איקיים בך (ישעיה מט, כג) "והיו מלכים אמניך".

כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ראוי היה לומר "נשמע ונעשה" אלא אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא רבון כל העולמים עד שלא שמענום קימנום. "אנכי" קים יעקב, שנאמר (בראשית לה, ב) "ויאמר יעקב אל ביתו וגו' הסירו את אלהי הנכר". (להלן כ, ז) "לא תשא" קים אברהם, שנאמר (בראשית יד, כב) "הרימתי ידי אל ה'". "זכור" קים יוסף, שנאמר (בראשית מג, טז) "וטבח טבח והכן". "כבד" קים יצחק, כשנעקד על גבי המזבח. (להלן כ, יג) "לא תרצח" קים יהודה, (בראשית לז, כו) "מה בצע כי נהרג את אחינו". "לא תנאף" קים יוסף, באשת פוטיפרע. (שם) "לא תגנב" קימו השבטים, (בראשית מד, ח) "ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב". (שם) "לא תענה", קים אברהם, שהעיד לכל באי עולם שאתה רבון כל המעשים. אף הוא קים "לא תחמד", שנאמר (בראשית יד, כג) "אם מחוט ועד שרוך נעל".

**רמז רעז** דרש רבי סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו שישים רבוא של מלאכי השרת, ולכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה, ואחד כנגד נשמע, וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים רבוא של מלאכי חבלה ופרקום, שנאמר "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב". בחורב טענו ובחורב פרקו. בחורב טענו כדאמרן. בחורב פרקו דכתיב "ויתנצלו בני ישראל" וגו'. אמר רבי יוחנן וכלן זכה משה ונטלן, דסמיך ליה (שם ז) "ומשה יקח את האהל". אמר ריש לקיש עתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר לישראל, שנאמר (ישעיה נא, יא) "ופדויי ה' ישובון וגו' ושמחת עולם על ראשם". אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצאה בת קול ואמרה להם בני מי גלה לכם רז זה, שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב "ברכו ה' מלאכיו" וגו' ברישא עושי והדר לשמע.

אמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב כתפוח בעצי היער למה נמשלו ישראל לתפוח, מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. ההוא מינאה דחזייה לרבא דקא מעין בשמעתא ויהב אצבעיה דידיה תותי כרעיה וקא מייץ ליה וקא נבעי אצבעתן דמא, אמר ליה, עמא פזיזא דאקדים פמה לאודניה, אכתי בפחזותייכו קיימיתו, ברישא הוה לכו למשמע, אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו. אמר לו אנן דסגינן בשלמותא כתיב בן (משלי יא, ג) "תמת ישרים תנחם", הנך אינשי דסגן בערמומיתא כתיב (שם) "וסלף בגדים ישדם".

**רמז רעח** תנו רבנן בששה בחדש נתנו עשרת הדברות לישראל, רבי יוסי אומר, בשבעה בו. אמר רבא דכולי עלמא בראש חדש אתו למדבר סיני, כתיב הכא (לעיל פסוק א) "ביום הזה באו מדבר סיני", וכתיב התם "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה", מה להלן ראש חדש, אף כאן ראש חדש. ודכולי עלמא בשבת נתנה תורה, כתיב הכא (להלן כ, ח) "זכור את יום השבת" וכתיב התם "זכור את היום הזה אשר יצאתם [מ]מצרים", מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום. כי פליגי בקביעא דירחא, רבי יוסי סבר בחד בשבא איקבע ירחא, בחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא, בתרי בשבא אמר להו (לעיל פסוק ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, בתלתא אמר להו מצות הגבלה, בארבעה עבוד פרישה, ומשה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד, [בהשכמה עלה] דכתיב (להלן לד, ד) "וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני", ובהשכמה ירד דכתיב "לך רד ועלית", מקיש ירידה לעליה מה עליה בהשכמה, אף ירידה בהשכמה. ורבנן סברי בתרי בשבא איקבע ירחא, בתרי בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא, בתלתא אמר להו (לעיל פסוק ו) "ואתם תהיו לי", בארבעה אמר לו מצות הגבלה, בחמשה עבוד פרישה. מיתיבי וקדשתם היום ומחר קשיא לרבי יוסי, אמר לך רבי יוסי, יום אחד הוסיף מדעתו דתניא שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו, הוסיף יום אחד מדעתו מאי דרש, היום ומחר היום כמחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא נפקא ליה שמע מינה תרי יומי לבר מהאידנא, ומנין שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו, דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא. פרש מן האשה, מאי דרש, אמר ומה ישראל שלא דברה עמהן שכינה אלא שעה אחת קבע להם זמן (להלן פסוק טו) "היו נכנים לשלשת ימים" אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי על אחת כמה וכמה, ומנלן שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו, דכתיב (דברים ה, כז) "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" וכתיב בתריה "ואתה פה עמד עמדי", שבר את הלוחות, מאי דרש, אמר ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג אמרה תורה (לעיל יב, מג) "כל בן נכר לא יאכל בו" התורה כלה כאן וישראל עשו העגל על אחת כמה וכמה, ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו, דכתיב "אשר שברת", יישר כחך ששברת. תא שמע (להלן פסוק יא) "והיו נכנים ליום השלישי", קשיא לרבי יוסי. הא אמרינן יום אחד הוסיף משה מדעתו, תא שמע שלישי שלישי בחדש ושלישי בשבת, קשיא לרבנן, אמרי לך רבנן הא מני רבי יוסי היא. שלישי שלישי למאי, לכדתניא, וישב משה את דברי העם אל ה', וכתיב ויגד משה את דברי העם אל ה', מה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, ומה אמר להם משה לישראל ומה אמרו ישראל למשה, ומה השיב משה לפני הגבורה, זו מצות הגבלה, דברי רבי יוסי, רבי יהודה אומר, בתחלה פרש ענשה דכתיב וישב משה, דברים שמשבבין דעתו של אדם, ולבסוף פרש מתן שכרה, דכתיב ויגד משה, דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה. ואכא דאמרי בתחלה פרש מתן שכרה, דכתיב וישב משה, דברים שמשיבין דעתו של אדם, ולבסוף פרש ענשה, דכתיב ויגד דברים שקשין לאדם כגידין.

תא שמע ששי ששי בחדש ששי בשבת כו'. ששי למאי, רבא אמר לחנייתן, רב אחא בר יעקב אמר, למסען. וקמיפלגי בשבת דמרה דכתיב בדברות אחרונות (דברים ה, יב) "שמור את יום השבת כאשר צוך" במרה, דכתיב ביה "שם שם לו חק ומשפט". מר סבר בראש חודש חנו וששי לחנייתן הוא ששי בחדש הוא ששי בשבת, דאתחומין (נמי) [לא] אפקוד, ומר סבר אף למסען, דיום שבאו לסיני נסעו מרפידים, (דאשבת אפקוד אתחומין לא אפקוד) [דאתחומין נמי אפקוד].

ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן, כי אתא רב אחא בר רב אדא אמר במערבא פסקי לה להאי קרא לתלתא פסוקי.

**רמז רעט** ויאמר ה' אל משה לך אל העם וגו' [היום], (לא) זה יום רביעי. ומחר זה יום חמישי.

**פסוק יא** והיו נכנים ליום השלישי, זה יום ששי שבו נתנה תורה, ומה עשה משה בחמישי השכים בבקר ובנה מזבח תחת ההר שנאמר (להלן כד, ד) "וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר", והעמיד שתים עשרה מצבות לשנים עשר שבטי ישראל, דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים, שתים עשרה לכל שבט בנה מזבח והעלה עליו עולות ושלמים, נטל מדם העולה בשני כוסות חלק למקום וחלק לצבור, מדם השלמים בשני כוסות חלק למקום וחלק לצבור, שנאמר (להלן כד, ו) "ויקח משה חצי הדם וישם באגנות", זה חלק למקום "וחצי הדם זרק על המזבח" זה חלק לצבור. "ויקח ספר הברית" וגו' אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם, רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר, מתחלת בראשית ועד כאן. רבי אומר, מצות שנצטוה אדם הראשון, ומצות שנצטוו בני נח, ומצות שנצטוו במצרים, ובמרה ושאר כל המצות כלן. רבי ישמעאל אומר, בתחלת הענין מהו אומר (ויקרא כה, א ג) "ושבתה הארץ שבת לה' וגו' שש שנים תזרע" וגו' שמיטין יובלות ברכות וקללות, בסוף הענין מהו אומר "אלה החקים והמשפטים והתורת" וגו', אמרו מקבלים אנו עלינו, כיון שראה שקבלו עליהן נטל הדם וזרק על העם, אמר להם הרי אתם קשורים ענובים ותפוסים, מהר באו וקבלו עליכם את כל המצות. רבי יוסי ברבי יהודה אומר, בו ביום נעשו כל המעשים. וכבסו שמלתם, ומנין שטענו טבילה, הרי אני דן ומה אם במקום שאינן טעונין כבוס בגדים טעונין טבילה, כאן שהוא טעון כבוס בגדים אינו דין (הוא) שיטענו טבילה, אין כבוס בגדים בתורה שאינן טעונין טבילה.

לך אל העם וקדשתם היום ומחר, וכי מה היתה קדשתן במדבר, ערלים לא היו בתוכן, מן היה יורד להם מן השמים, מים היו שותין מן הבאר, ענני כבוד היו מקיפין עליהן, אלא על טמאת תשמיש המטה [שלא ישמשו], מה עשה הוסיף יום אחד משלו, אמר לו הקדוש ברוך הוא משה כמה נפשות מישראל היו באות באותו לילה, אלא מה שעשית יהא עשוי שנאמר והיו נכנים.

הלכה אדם מישראל שקדש אשה מי צריך ליתן שכר כתב קדושין, כך שנו חכמים, אין כותבין שטר ארוסין ונשואין אלא מדעת שניהן והחתן נותן שכר. וממי למדו, מן הקדוש ברוך הוא בשעה שקדש לישראל בסיני שכך כתב לך אל העם וקדשתם ומי כתב גמיקום, זה משה, שנאמר (דברים לא, ט) "ויכתב משה את התורה הזאת", ומה שכר נתן לו הקדוש ברוך הוא, קירון הפנים, דכתיב (להלן לד, כט) "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו".

+4(רמז רפ) אמר רבי שמעון בן לקיש התורה שנתנה למשה עורה של אש לבנה, וכתובה באש שחורה, וחתומה באש, ומלופפת באש, ועם שכותב קנח הקולמוס בשערו ומשם נטל משה זיו הפנים. רבי שמואל בר נחמן אומר, מן הלוחות נטל משה זיו הפנים. כיון שראה שעשו ישראל אותו מעשה נטלן ושברן. אמר לו הקדוש ברוך הוא כשסדרת הלוחות לישראל נתתי לך שכרך זיו הפנים, ועכשיו שברת את הלוחות. אמר רבי יצחק שנו רבותינו נשברה החבית נשברה לסרסור, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה היית סרסור ביני ובין בני אתה שברת אתה מחליף, מנין, שנאמר "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך".

והיו נכנים ליום השלישי, מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה, שנאמר והיו נכנים ליום השלישי.

והיו נכנים ליום השלישי, זה יום ששי, שבו נתנה תורה, שנאמר כי ביום השלשי ירד ה', וזו אחת מעשר ירידות שבתורה. לעיני כל העם, מלמד שאם היו חסרין עד אחד אינן כדאי לקבל. רבי יוסי אומר אפילו יש שני אלפים ושני רבבות הן כדאי לקבל, שנאמר (במדבר י, לו) "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל".

**פסוק יב-יג** והגבלת את העם, שומע אני למזרחו תלמוד לומר סביב. לאמר, שהתרו זה בזה, השמרו לכם, בלא תעשה. יכול לא יעלה אבל יגע, תלמוד לומר ונגע בקצהו. יכול לא יעלה ולא יגע אבל יכנס בגלונקא הא תלמוד לומר ונגע בקצהו. כל הנגע בהר מות יומת, הרי זה ענש.

**פסוק יג** לא תגע בו יד, ולא בשילה ולא באהל מועד ולא בבית עולמים.

מנין שבדחיה, תלמוד לומר ירה. ומנין שבסקילה, תלמוד לומר סקול. ומנין שבסקילה ודחיה, תלמוד לומר סקול יסקל או ירה. ומנין שאם מת בדחיה יצא, תלמוד לומר או ירה. ומנין שאף לדורות כך, תלמוד לומר סקול יסקל או ירה יירה.

**רמז רפא** אחד שור ואחד כל בהמה להפרשת הר סיני, שנאמר אם בהמה אם איש לא יחיה, וחיה בכלל בהמה, אם לרבות את העופות. וכן לנפילת הבור ולתשלומי כפל, ולהשבת אבדה, ולפריקה, ולחסימה, ולכלאים, וכן חיה ועוף כיוצא בהן. אם כן למה נאמר שור או חמור, אלא שדבר הכתוב בהווה. לנפילת הבור, (להלן כא, לד) "כסף ישיב לבעליו", כל דאית ליה בעלים. לתשלומי כפל, (להלן כב, ח) "על כל דבר פשע", כל דבר פשיעה. להשבת אבדה "לכל אבדת אחיך". לפריקה, יליף חמור חמור משבת. לחסימה, יליף שור שור משבת. לכלאים דהרבעה, יליף בהמתך בהמתך משבת. וגבי שבת מנלן, דתניא רבי יוסי אומר משום רבי [ישמעאל] (דברים ה, יד) "וכל בהמתך" רבויא הוא. וכל היכא דכתב "כל" רבויא הוא והא גבי מעשר כתיב "כל" וקא דרשינן ליה כלל ופרט, דתניא (שם כו) "ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך" כלל וכו'. אמר, "בכל", כללא, "כל", רבויא, ואי תימא "כל" נמי כללא הוא, מיהו האי כל דהכא רבויא הוא, מדהוה ליה למכתב "ובהמתך" כדכתב בדברות הראשונות, וכתב "כל בהמתך" שמע מינה רבויא הוא. והשתא דאמרת כל רבויא הוא, בהמתך דדברות ראשונות ושורך וחמרך דדברות אחרונות למה לי. אמרת, שור לאגמורי שור שור לחסימה, חמור לאגמורי חמור חמור לפריקה. בהמתך לאגמורי בהמתך בהמתך לכלאים. אי הכי אפלו אדם נמי ליתסר, אלמה תנן אדם מתר בכלן לחרש ולמשך. אמר קרא (דברים ה, יד) "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך" להנחה הקשתים ולא לדבר אחר.

אם בהמה אם איש, אין לי אלא בהמה, חיה מנין, תלמוד לומר אם בהמה, אם איש. איש אין לי אלא איש, אשה מנין, תלמוד לומר אם איש, לא יחיה. רבי עקיבא אומר, נאמר כאן לא יחיה ונאמר להלן "מכשפה לא תחיה" מה כאן בסקילה אף להלן בסקילה. במשך היבל כשימשיך היובל את קולו הכל רשאין לעלות בהר. רבי יוסי אומר, לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו. מכאן אמרו כל זמן שהשכינה שורה בהר כל הנגע בהר מות יומת, נסתלקה שכינה הכל רשאין לעלות בהר.

**פסוק יד** וירד משה מן ההר אל העם, מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא היה יורד בתוך ביתו, אלא מן ההר אל העם. אין לי אלא דברות הר סיני, דברות אהל מועד מנין, תלמוד לומר (להלן לד, לד) "ויצא ודבר אל בני ישראל", ומנין לכל העליות שהיה עולה בבקר היה עולה, שנאמר (להלן לד, ב) "והיה נכון לבקר" וגו' "ויפסל שני לחת אבנים" וגו' שאין תלמוד לומר "כאשר צוה ה' אתו", אלא זה בנין אב כל זמן שהיה עולה, בבקר היה.

**רמז רפב** ויקדש את העם, זמנם, וכבסו בגדיהם והטהרו והחליפו שמלותיהם.

**פסוק טו** ויאמר אל העם היו נכנים לשלשת ימים אבל לא שמענו שאמר המקום למשה לפרש מן האשה, אלא היו נכנים (לעיל פסוק יא) "והיו נכנים" גזרה שוה מה היו נכנים האמור כאן לפרש מן האשה, אף "נכנים" האמור להלן לפרש מן האשה. דבר אחר, ממקומו הוא מכרע, "לך אל העם וקדשתם היום ומחר", אם לענין טבילה יטבל בחמישי ויהיה טהור בהערב שמש, ומה תלמוד לומר "לך אל העם וקדשתם היום ומחר" אלא שאמר המקום למשה לפרש מן האשה, שנאמר אל תגשו אל אשה. מכאן אמרו הפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה, ראיה לדבר מסיני, דברי רבי אלעזר בן עזריה. רבי ישמעאל אומר, פעמים שהן ארבע עונות, פעמים חמש, פעמים שש, רבי עקיבא אומר לעולם חמשה.

**פסוק טז** ויהי ביום השלישי וגו', מלמד שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו, לקים על ידיו מה שנאמר (שה"ש א, יב) "עד שהמלך במסבו" וגו', ויהי קלת, קול קלת מיני קולות משונין זה מזה. וברקים ברק ברקים [מיני ברקים] משונים זה מזה, וענן כבד על ההר, זה ערפל, שנאמר "ומשה נגש אל הערפל". וקל שפר חזק מאד, מנהג הדיוט כל שהוא הולך קולו עמם אבל כאן כל שהוא הולך קולו מגביה. ולמה כך, מתחלה לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמע. ויחרד כל העם, מלמד שנזדעזעו.

אמר רבי חלבו, כל הנהנה מסעדת חתן (וכלה) ואינו משמחו כאלו עובר בחמשה קולות שנאמר (ירמיה לג, יא) "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות" וגו', ואם משמחו מה שכרו, אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שנאמר ויהי ביום השלישי בהית הבקר גו', וכתיב ויהי קול השפר.

**פסוק יז** **רמז רפג** ויוצא משה את העם, אמר רבי יוסי, רבי יהודה היה דורש (דברים לג, ב) "ה' מסיני בא", אל תקרי כן אלא 'ה' לסיני בא ליתן תורה לישראל', או אינו אומר כן אלא "ה' מסיני בא" לקבל את ישראל כחתן לקראת הכלה. ויתיצבו (נכפפו) [נצפפו] מלמד שהיו מתיראים מפני הזיקין ומפני הזועות מפני הרעמים ומפני הברקים. תחת ההר מלמד שנתלש ההר ממקומו וקרבו ועמדו תחת הר סיני, שנאמר (שם ד, יא) "ותקרבון ותעמדון תחת ההר", עליהן נאמר בקבלה "יונתי בחגוי הסלע" וגו' "הראיני את מראיך" אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל, "השמיעני את קולך" אלו עשרת הדברות, "כי קולך ערב ומראיך נאוה" לאחר עשרת הדברות. (ויקרא ט, ה) "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'". רבי אלעזר אומר, הדבר הזה על ים סוף אמור, "הראיני את מראיך", "התיצבו וראו את ישועת ה'", "השמיעני את קולך", (שם י) "ויצעקו בני ישראל אל ה'", "כי קולך ערב", (לעיל ב, כג) "ותעל שועתם", "ומראיך נאוה", "ויעש האתת לעיני העם ויאמן העם". דבר אחר כי "קולך ערב", "אשירה לה'", "ומראיך נאוה", על הים, (תהלים ח, ג) "מפי עוללים וינקים יסדת עז".

ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רבי אבדימי בר חמא בר מחסיא, מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם הר כגיגית, אמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב, מכאן מודעא רבה לאורייתא, אמר רבא, אף על פי כן הדר קבלוה בימי אחשורוש דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבל היהודים", קימו מה שקבלו כבר. אמר רבי שמעון בן לקיש, מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה"א יתרה למה לי, מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית וכו' כדכתוב לעיל.

**פסוק יח** **רמז רפד** והר סיני כלו, מאי הר סיני, שירדה בו שנאה לאמות העולם. וחמשה שמות יש לו. XאY מדבר צין, שנצטוו ישראל עליו. XבY מדבר קדש, שנתקדשו ישראל עליו. XגY מדבר קדמות, שנתנה קדומה עליו. XדY מדבר פארן, שפרו ורבו ישראל עליו. XהY מדבר סיני, שירדה שנאה לאמות העולם עליו. ומה שמו, הר חורב שמו. ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו, הר סיני שמו, ולמה נקרא שמו חורב, הר שירדה בו חרבה לאמות העולם.

והר סיני עשן כלו, יכול במקום אחד, תלמוד לומר כלו. מפני מה, אשר ירד עליו ה' באש, מגיד שהתורה אש, ומאש נתנה, ובאש נמשלה, מה דרכו של אש אם קרב אדם אצלה נכוה, אם רחק ממנה צונן, כך אין לאדם אלא להתחמם כנגד אורה.

ויעל עשנו כעשן הכבשן, יכול כעשן זה בלבד, תלמוד לומר כבשן, אי כבשן יכול ככבשן, תלמוד לומר "וההר בער באש" וגו', ומה תלמוד לומר כבשן לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמע. כיוצא בו (עמוס ג, ח) "אריה שאג מי לא יירא" וגו' מי נתן כח וגבורה בארי, לא הוא, אלא הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך את האזן. כיוצא בו "והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים", וכי מי נתן כח במים, לא הוא, אלא הרי הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך את האזן. ויחרד כל ההר מאד, והלא בכלל כל ההרים היה, שנאמר (שופטים ה, ה) "הרים נזלו מפני ה'" ואומר (תהלים סח, יז) "למה תרצדון הרים גבננים", אמר להם כלכם גבנונים אתם, כמה דאת אמר "או גבן או דק. ומפני מה שרתה שכינה בחלקו של בנימין, שכל השבטים היו במכירתו של יוסף, ובנימין לא היה שתף עמהן וכל השבטים נולדו בחוצה לארץ, ובנימין נולד בארץ ישראל. ואף על פי כן ההר חמד אלהים.

**פסוק יט** ויהי קול השפר, הרי זה סמן בכתובים בכל מקום שנאמר "שופר" הרי סמן יפה לישראל, שנאמר (תהלים מז, ו) "עלה אלהים בתרועה" וגו'. (ישעיה כז, יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול".

הולך וחזק מאד, מנהג הדיוט כל שהוא הולך קולו עמם אבל כאן כל שהוא הולך קולו מגביה, ולמה כך, מתחלה לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמע. משה ידבר, רבי אליעזר אומר, מנין אתה אומר שאין הקדוש ברוך הוא מדבר עד שמשה אומר לו דבר, שכבר קבלו עליהן בניך, לכך נאמר משה ידבר. אמר לו רבי עקיבא, בודאי כן הוא הדבר, ומה תלמוד לומר משה ידבר, אלא מלמד שנתן כח וגבורה במשה והיה הקדוש ברוך הוא מסיעו. בקול ובנעימה שהיה משה שומע, בו היה משמיע את ישראל, לכך נאמר משה ידבר.

אמר רבי שמעון בן פזי, מנין למתרגם שאינו רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול, שאין תלמוד לומר בקול ומה תלמוד לומר בקול אלא בקולו של משה. תניא נמי הכי אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא, ינמיך הקורא קולו ויקרא.

**פסוק כ** וירד ה' על הר סיני, ירידה הששית שירד לסיני בששה בסיון, ונגלה עליו, וממקומו נתלש הר סיני ונפתחו השמים ונכנס ראש ההר בתוך השמים, והערפל מכסה את ההר, והקדוש ברוך הוא יושב על כסאו ורגליו עומדות על הערפל, שנאמר (תהלים יח, י) "ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו".

אמר רב יוסף, לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הניח הקדוש ברוך הוא כל ההרים והגבעות, והשרה שכינתו על הר סיני, והניח כל אילנות טובות, והשרה שכינתו בסנה. כתיב "את דכא ושפל רוח" וגו', רב הונא ורב חסדא חד אמר, אני את דכא ושפל רוח, וחד אמר אתי דכא ושפל רוח, ומסתברא כמאן דאמר אני את דכא ושפל רוח, שהרי הקדוש ברוך הוא הניח הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני וירד למטה, ולא גבה הר סיני למעלה.

כתוב אחד ואמר (להלן כ, יט) "כי מן השמים דברתי עמכם", וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר, כיצד יתקימו שני כתובין הללו, בא הכתוב השלישי והכריע "מן שמים השמיעך את קלו" וגו', דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, כתיב וירד ה' על הר סיני, מלמד שהרכין וכו'. רבי אומר, וירד ה' על הר סיני, יכול כמשמעו, אמרת, ומה אם אחד (אמר) ממשמשי שמשין (וכ') [הרי הוא בא במקומו ושלא במקומו קל וחמר הקדוש ברוך הוא].

הרי הוא אומר וירד ה' על הר סיני, שומע אני על כלו, תלמוד לומר על ראש ההר, יכול ממש שירד הכבוד והציעו על הר סיני, תלמוד לומר (להלן כ, יט) "כי מן השמים דברתי עמכם" מלמד שהרכין המקום השמים התחתונים ושמי שמים העליונים על ראש ההר וירד, הכבוד והציען על גבי הר סיני, כאדם שמציע את הכר על גבי המטה, וכאדם שמדבר מעל גבי הכר, שנאמר (ישעיה סד, א) "כקדוח אש המסים" וגו', רבי יוסי אומר, הרי הוא אומר (תהלים קטו, טז) "השמים שמים לה'"

מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר (שם) "השמים שמים לה'" וגו'. והכתיב וירד ה' על הר סיני, למעלה מעשרה, והכתיב "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים", למעלה מעשרה. והכתיב (לעיל פסוק ג) "ומשה עלה אל האלהים", למטה מעשרה. והכתיב "מאחז פני (כסא) [כסה"] וגו' ואמר רבי תנחום, מלמד שפירש הקדוש ברוך הוא מזיו שכינתו ועננו עליו, דאשתרבב ליה לכסא עד עשרה ונקיט בה.

**פסוק כא** ויאמר ה' אל משה רד העד בעם, הסהד בעם פן יהרסו, שמא ידחקו לראות. ונפל ממנו רב, מלמד שנתנה רשות לשלוחין לחבל, דבר אחר אפילו רב אחד מהן שיפל הרי הוא ככלן, מלמד שאף אחד מעכב על ידי כלם, יחידי שיפל מהן הרי הוא כנגד כל מעשה בראשית, שנאמר (זכריה ט, א) "כי לה' עין אדם" וגו'.

**פסוק כב** וגם הכהנים הנגשים, יכול הכהנים בכלל העם, תלמוד לומר (לעיל פסוק י) "לך אל העם" אין הכהנים בכלל העם, שנאמר "ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר", ואומר (דברים יח, ג) "וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם", אין הכהנים בכלל העם, ואיזה הן הכהנים, נדב ואביהוא, וכשהוא אומר וגם, אף הזקנים עמהם.

**רמז רפה** תניא וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו, רבי יהושע בן קרחה אומר, זו פרישת בכורות, רבי אומר, זו פרישת נדב ואביהוא, בשלמא לרבי היינו דכתיב (ויקרא י, ג) "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש", אלא לרבי יהושע דאמר זו פרישת בכורות, פרישת נדב ואביהוא היכא רמיזא, "ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי", אל תקרי בכבדי אלא (בכבודי) [במכבדי], דבר זה רמזו הקדוש ברוך הוא למשה ולא ידע עד שמתו בניו של אהרן.

**פסוק כג-כד** ויאמר ה' אליו לך רד ועלית וגו', יפה אמרת, זה שהיה רבי יהודה אומר מנין אתה אומר שאמר המקום למשה הריני אומר לך דבר ואתה מחזירני ואני מודה לך, שיהו ישראל אומרים גדול משה שהודה לו המקום, רבי אומר אין אנו יכולין לעשות למשה גדול אלא אם כן עשינו להקדוש ברוך הוא שחזר בדבריו, אבל מזרזין את האדם בשעת למוד, ומזרזין אותו בשעת מעשה. ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם, יכול הכל יעלו תלמוד לומר והעם אל יהרסו לעלת אל ה', יכול יעלו אף הכהנים עמך, תלמוד לומר ועלית אתה אמר מעתה, מה אתה עושה מחיצה לעצמך, אף הן מחיצה לעצמן, והעם כל עקר אל יעלו. אל יהרסו לעלת וגו', שמא יתריעו.

**פסוק כה** ויאמר אלהם אמר להם מיד ולא עכב. דבר אחר ויאמר אלהם אמר להם הוו מקבלין מלכות שמים בשמחה. דבר אחר אמר להם היו אומרים על הן הן ועל לאו לאו.