# פרק כ'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/shemot/yitro/perek-20/

**פסוק א** וידבר אלהים אין אלהים אלא דין לפרע ונאמן לשלם שכר. את כל הדברים מלמד שאמר המקום עשרת הדברות בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן, שנאמר את כל הדברים ומה תלמוד לומר אנכי ולא יהיה לך אלא מלמד שאמר המקום עשרת הדברות בדבור אחד וחזר ופרטן דבור דבור בפני עצמו. שומע אני אף כל הדברות שבתורה נאמרו בדבור אחד תלמוד לומר האלה, הדברים האלה נאמרו בדבור אחד ושאר הדברות שבתורה נאמרו דבור דבור בפני עצמו.

לאמר, מלמד שהיו אומרים על הן הן ועל לאו לאו דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, על הן הן ועל לאו הן. דבר אחר לאמר, צא ואמר להם לישראל והשיבני מה הן אומרים. ומנין שהיה משה משיב דברים לפני הגבורה שנאמר (לעיל פסוק ח) וישב משה את דברי העם אל ה'. ומה היו דברי העם, אמרו "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", ומנין שהמקום הודה לדבריהם, שנאמר (דברים ה, כה) "ויאמר ה' אלי היטיבו את אשר דברו" .

וידבר אלהים את כל הדברים, אמר רבי יצחק, מתחלת בריתו של עולם (תהלים קיט, קס) "ראש דברך אמת", אין כל בריה חלוקה לומר שתי רשיות נתנו את התורה, שתי רשיות בראו את העולם, (בראשית א, א) "בראשית בראו" אין כתיב כאן, אלא "בראשית ברא", וידברו אין כתיב כאן, אלא וידבר אלהים.

וידבר אלהים את כל הדברים, מה שאי אפשר לפה לומר ואי אפשר לאזן לשמע, ואומר "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי", ואומר (ירמיה כג, כט) "הלוא כה דברי כאש", ואומר (במדבר יב, ד) "צאו שלשתכם אל אהל מועד", מלמד ששלשתן נקראו בדבור אחד.

**פסוק ב** **רמז רפו** אנכי ה' אלהיך, זה שאמר הכתוב (תהלים סח, יח) "רכב אלהים רבתים אלפי שנאן". אמר רבי אבדימי דמן חיפא, שניתי במשנתי, שירד הקדוש ברוך הוא בסיני בעשרים ושתים אלף כתות של מלאכי השרת, אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, כמחנה לויה, שצפה הקדוש ברוך הוא שהן עומדין במומיהן לכך ירדו עשרים ושתים אלף כמחנה לויה. דבר אחר "רכב אלהים" מלמד שירד הקדוש ברוך הוא בעשרים ושתים אלף מרכבות וכל מרכבה ומרכבה שראה יחזקאל, "אלפי שנאן", אמר רבי תנחום בר חנילאי, עד מקום שהסופיטום יכול לחשב. (כי לי כל הארץ מילי מילי ארץ).

אמר רבי אלעזר בן פדת וכלן ירדו שנונים לכלות שונאיהן של ישראל שאלו לא קבלו את התורה היו מכלין אותן. אמר רבי לוי "ה' בם" מי שרואה פני מלך אינו מת, שנאמר (משלי טז, טו) "באור פני מלך חיים". דבר אחר "רכב אלהים" אמר רבי אלעזר בן פדת, מהו "אלפי שנאן", הנאין ומשבחין, ואף על פי כן "ה' בם" מסויים ביניהן, אמרה כנסת ישראל "דודי צח ואדום", מלך בשר ודם יוצא לקומפין כמה נאים כיוצא בו, כמה גבורים כיוצא בו, כמה קווצים כיוצא בו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, בשעה שבא לסיני נטל עמו מלאכי השרת הנאים ומשבחין שהיו ביניהן. אמר רבי יהודה ברבי סימון, מאי דכתיב (דברים לג, ב) "הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש", אות הוא בתוך רבבות קדש, בשעה שבא לסיני. דבר אחר "רכב אלהים" אמר רבי אלעזר בן פדת, במקום שיש אוכלוסין יש דחק, אבל בסיני כשבא הקדוש ברוך הוא ירדו עמו אלף אלפים ורבי רבבות, אף על פי כן היה להם ריוח, שנאמר "אלפי שנאן" כמה דאת אמר (ירמיה מח, יא) "שאנן מואב מנעוריו". רבי אלעזר בן עזריה ורבי אלעזר המודעי אחד מהן אומר ומחזיק היה ההר, אלא אמר לו הקדוש ברוך הוא הארך הרחב וקבל בני אדוניך, ואחד אומר כשישוב הקדוש ברוך הוא לירושלים הוא מחזיר את הגליות לתוכה, שנאמר "אלה מרחוק יבאו" יכולה היא להחזיק אלא אמר לה הקדוש ברוך הוא (שם נד, ב) "הרחיבי מקום אהלך". "ה' בם" אמר ריש לקיש טבלא יש לו על לבו של כל מלאך ומלאך ושמו של הקדוש ברוך הוא משתף בשמו של מלאך, מיכאל גבריאל רפאל. "ה' בם" אדנותו בהם ואל תאמר בהם בלבד, אלא אף בשעה שבא ליתן תורתו בלשון הזה נתנה ופתח בו אנכי ה' אלהיך.

זה שאמר הכתוב (תהלים נ, ז) "שמעה עמי ואדברה". אמר רבי חמא בר יצחק "שמעה עמי" שאדברה שיהא לי פתחון פה לקטרג לשרי אמות העולם, דבר אחר "שמעה עמי" לשעבר עד שלא קבלתם התורה שמכם ישראל כשמותם של אמות העולם, (בראשית י, ז) "סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא", משקבלתם את התורה עמי, "אלהים אלהיך אנכי". רבי יוחנן אמר "אלהיך אנכי" דיין אני, פטרונך אני. וריש לקיש אמר מה הפטרון מועיל אצל הדין "אלהים אלהיך אנכי". אמר רבי יהודה בר שלום בישראל הוא מדבר, לא בשביל שקראתי אתכם אלהים (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם", "אלהיך אנכי".

"לא תהו מלגלגין בתורה שנתתי לכם, אנכי לשון נוטריקון "א"נא "נ"פשי "כ"תבית "י"הבית. רבנן אמרין "י"היבה "כ"תיבה "נ"עימה "א"מירה, אמר רבי ברכיה, "א"נא "נ"הורך "כ"לילך "י"אותך, אימתי, כשתקבל עשרת דברות.

אנכי, רבי אסא אומר עשרים וששה דורות היה אל"ף קורא תגר לפני הקדוש ברוך הוא לומר אני ראשון של אותיות ולא בראת בי את העולם אלא בבי"ת, "בראשית ברא אלהים". אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך שאני פורע לך, תורה נבראת לפני עד שלא נברא העולם אלפים שנה, וכשאבא ליתן תורה לישראל איני פותח אלא בך, שנאמר אנכי ה' אלהיך. אמר רבי נחמיה, מהו אנכי, לשון מצרי הוא, משל למלך בשר ודם שנשבה בנו ועשה ימים הרבה אצל השבאין, לבש אביו נקמה והלך אצלו והביאו ובא להשיח עמו בלשונן של שבאין. כך הקדוש ברוך הוא, עשו ישראל במצרים כל אותן השנים ולמדו שיחתן של מצרים, כשגאלן הקדוש ברוך הוא ובא ליתן להן את התורה אמר הקדוש ברוך הוא הריני משיח עמהן בלשון מצרי, אנכי אנוך.

דבר אחר לפי שנראה להם הקדוש ברוך הוא בים, כגבור עושה מלחמה, ונראה להם בסיני כסופר מלמד תורה, ונראה להן בימי דניאל, כזקן מלא רחמים, אמר להם הקדוש ברוך הוא לא בשביל שאתם רואים אותי דמויות הרבה אלא אני הוא שבים אני הוא שבסיני. אנכי ה' אלהיך, אמר רבי חייא בר אבא לפי כל עסק ועסק, וכל דבר ודבר, היה נראה להם, בים כגבור עושה מלחמה, ונראה להם בסיני כסופר מלמד תורה, ונראה להם בימי שלמה לפי מעשיהן (שה"ש ה, טו) "מראהו כלבנון בחור כארזים" ונראה להם בימי דניאל כזקן מלמד תורה שכן נאה תורה להיות יוצאה מפי זקנים.

דבר אחר אנכי ה' אלהיך, אמר רבי חנינא בר פפא, נראה להם הקדוש ברוך הוא פנים זועפות, פנים מסבירות, פנים בינוניות, פנים שוחקות. פנים זועפות למקרא, כשאדם מלמד בנו תורה צריך ללמדו באימה. פנים בינוניות, למשנה. פנים מסבירות, לתלמוד. פנים שוחקות, לאגדה. אמר להם הקדוש ברוך הוא אף על פי שאתם רואים כל הדמויות הללו אנכי ה' אלהיך, אמר רבי לוי נראה להם הקדוש ברוך הוא כאיקונין זו שמראה פנים לכל צד, אלף בני אדם מביטין בה והיא מבטת בכלן. כך הקדוש ברוך הוא כשהיה מדבר, כל אחד מישראל היה אומר עמי הדבור מדבר. "אנכי ה' אלהיכם" אין כתיב כאן, אלא אנכי ה' אלהיך.

אמר רבי יוסי בר חנינא, לפי כחו של כל אחד ואחד היה הדבור מדבר עמו. ואל תתמה, המן שהיה יורד לישראל כל אחד ואחד היה טועמו לפי כחו, התינוקות לפי כחן, כשם שהתינוק הזה יונק משדי אמו, כך היה טעמן, שנאמר (במדבר יא, ח) "והיה טעמו כטעם לשד השמן", הבחורים לפי כחן, שנאמר "ולחמי אשר נתתי לך (לחם) [סלת] ושמן ודבש האכלתיך", והזקנים לפי כחן, שנאמר (לעיל טז, לא) "וטעמו כצפיחת בדבש", ומה אם המן כל אחד ואחד היה טועם לפי כחו, הדבור על אחת כמה וכמה. אמר דוד (תהלים כט, ד) "קול ה' בכח", "בכחו" אין כתיב כאן, אלא "בכח", בכחו של כל אחד. אמר להם הקדוש ברוך הוא לא בשביל שאתם שומעין קולות הרבה [יש אלוהות הרבה] אלא הוו יודעים שאני הוא אנכי ה' אלהיך.

למה לא [נכתבו] עשרת הדברות מתחלת התורה. משלו משל למה הדבר דומה, למלך שנכנס למדינה אמר להם אמלך עליכם, אמרו לו כלום עשית לנו טובה שתמלך עלינו, מה עשה, בנה להם את החומה, והכניס להם את המים, עשה להם מלחמות, אמר להם אמלך עליכם, אמרו לו הן הן. כך הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים, קרע להם את הים, הוריד להם את המן, הגיז להם את השלו, העלה להם את הבאר, עשה להם מלחמת עמלק, אמר להם אמלך עליכם, אמרו לו הן הן. רבי אומר להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה הושוו כלן לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה, ולא עוד אלא שהיו משתעשעין [נ"א מתמשכנין] זה על זה וכשנגלה הקדוש ברוך הוא לכרות ברית עמהן על הסתרים, שנאמר (דברים כט, כח) "הנסתרת לה' אלהינו" אמרו לו על הגלוין אנו כורתין ברית עמך, ואין אנו כורתין ברית עמך על הנסתרות, שלא יהא אחד חוטא בסתר ויהא הצבור מסתכן בו.

אנכי ה' אלהיך, שלא ליתן פתחון פה לאמות העולם לומר שתי רשיות הן, אלא אנכי ה' אלהיך. אני הוא במרה, ואני הוא על הים, ואני בסיני, אני לעתיד לבא. (שם לב, לט) "ראו עתה כי אני אני הוא", "ועד זקנה אני הוא" וגו', (שם מד, ו) "כה אמר ה' מלך ישראל וגאלו וגו' אני ראשון" וגו' (שם מא, ד) "אני ה' ראשון ואת אחרנים אני הוא". אמר רבי נתן מכאן תשובה לאפיקורסין שהיו אומרים שתי רשיות הם, אלא כשעמד הקדוש ברוך הוא ואמר אנכי ה' אלהיך מי עמד ומוחה כנגדו, ואם תאמר במטמוניות היה הדבר הזה, הלא כבר נאמר "לא (מראש) בסתר דברתי", לא נתנה פנגס, וכן הוא אומר (שם) "אני ה' דבר צדק מגיד מישרים".

דבר אחר אנכי ה' אלהיך, כשעמד הקדוש ברוך הוא ואמר אנכי ה' אלהיך, היו ההרים והגבעות מתרגשין, ובא תבור וחרמון מבית אלים, וכרמל מאספניא, שנאמר (ירמיה מו, יח) "חי אני נאם המלך ה' צבאות שמו כי כתבור בהרים" וגו'. זה אומר אני נקראתי, וזה אומר אני נקראתי, וכיון ששמעו מפיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, עמד כל אחד ואחד במקומו, ואמר לא עסק אלא עם מי שהוציא ממצרים.

דבר אחר אנכי ה' אלהיך, כשעמד המקום ואמר אנכי ה' אלהיך, היה ארץ חלה, שנאמר "ה' בצאתך משעיר" וגו' ואומר (שם ה) "הרים נזלו מפני ה'" ואומר "קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' יחיל" וגו' "קול ה' שבר ארזים קול ה' יחולל אילות" עד שנתמלאו בתיהן מזיו השכינה. באותה שעה נתכנסו כל אמות העולם ובאו אצל בלעם ואמרו לו שמא מבול מביא לעולם, אמר להם כבר נשבע המקום שאינו מביא מבול, שנאמר (ישעיה נד, ט) "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי" וגו'. אמרו לו שמא מבול של מים אינו מביא אבל מביא מבול של אש, אמר להם לא מבול של מים ולא מבול של אש הוא מביא, אלא הקדוש ברוך הוא רוצה ליתן תורה לעמו, שנאמר (תהלים כט, יא) "ה' עז לעמו יתן". כיון ששמעו את הדבר הזה, פנו כלן והלכו איש איש למקומו. ולפיכך נתבעו אמות העולם בתורה שלא ליתן פתחון פה לאמות אלו נתבענו כבר קבלנו עלינו, הרי שנתבעו ולא קבלו עליהם. "ויאמר ה' מסיני בא" נגלה על בני עשו הרשע ואמר להם מקבלים אתם עליכם את התורה, אמרו לו מה כתיב בה אמר להם (להלן פסוק יג) "לא תרצח", אמרו לו הוא ירשה שהוריש לנו אבינו (בראשית כז, מ) "ועל חרבך תחיה". נגלה על בני עמון ומואב אמר להם מקבלים את התורה אמרו לו מה כתיב בה אמר להם (להלן פסוק יג) "לא תנאף", אמרו לו והלא כלן בני מנאפים הן, שנאמר "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן". נגלה על בני ישמעאל אמר להם מקבלין אתם עליכם התורה, אמרו לו מה כתיב בה, אמר להם (להלן פסוק יג) "לא תגנב", אמרו לו זו ברכה שנתן לנו אבינו, שנאמר "והוא יהיה פרא אדם" וכתיב (שם מ, טו) "כי גנב גנבתי", וכשבא אצל ישראל (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו", פתחו כלם ואמרו "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". וכן הוא אומר (חבקוק ג, ו) "עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים". רבי (ישמעאל) [שמעון] בן אלעזר אומר, ומה בשבע מצות שנצטוו בני נח לא יכלו לעמד בהן, על אחת כמה וכמה בכל המצות שבתורה. משל למלך שהיו לו שני אפוטרופין אחד ממנה על אוצר של כסף ושל זהב, ואחד ממנה על אוצרות של תבן, נחשד זה שהיה ממנה על אוצר של תבן, והיה מתרעם על שלא מנו אותו על אוצר של כסף ושל זהב, אמרו לו ריקה, אם על אוצר של תבן נחשדת, היאך יאמינו אותך על אוצר של זהב וכסף. והרי דברים קל וחמר ומה בשבע מצות שנצטוו בני נח לא יכלו לעמוד בהן, על אחת כמה וכמה בכל המצות שבתורה.

ומפני מה לא נתנה תורה בארץ ישראל, שלא יהא פתחון פה לאמות העולם לומר, לפי שנתנה תורה בארצו לפיכך לא קבלנו עלינו. דבר אחר שלא להטיל מחלקת בין השבטים, שלא יהא זה אומר בארצי נתנה תורה, וזה אומר בארצי נתנה תורה, לפיכך נתנה תורה במדבר, דימוס בפרהסיא במקום הפקר. בשלשה דברים נמשלה תורה, במדבר, באש, ובמים, לומר לך מה אלו חנם, אף דברי תורה חנם לכל באי עולם.

אשר הוצאתיך מבית עבדים, עבדים למלכים היו. או אינו אלא עבדים לעבדים היו, כשהוא אומר (דברים ז, ח) "ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים", הוי עבדים למלכים היו, ולא עבדים לעבדים. דבר אחר מבית עבדים, מבית עובדי עבודת אלילים.

**פסוק ג** לא יהיה לך אלהים אחרים, למה נאמר, לפי שנאמר אנכי ה' אלהיך, משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה אמרו לו עבדיו גזר עליהם גזרות, אמר להם לכשיקבלו מלכותי אגזר עליהן גזרות, שאם מלכותי אין מקבלין, גזרתי היאך מקיימין. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים, אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם במצרים, אמרו לו הן הן, כשם שקבלתם מלכותי, כך קבלו גזרותי, לא יהיה לך אלהים אחרים. רבי שמעון בר יוחאי אומר, הוא שנאמר להלן (ויקרא יח, ב) "אני ה' אלהיכם כמעשה ארץ מצרים" וגו' אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם בסיני קבלו גזרותי.

דבר אחר לא יהיה לך למה נאמר, לפי שהוא אומר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מנין שלא יקים, תלמוד לומר לא יהיה לך אלהים אחרים, וכי אלהות הן והלא כבר נאמר (ישעיה לז, יט) "ונתן את אלהיהם באש כי לא אלהים המה", ומה תלמוד לומר אלהים אחרים, אלא שאחרים קוראים אותם אלהים. דבר אחר אלהים אחרים שהם מאחרים את הטובה מלבא בעולם. דבר אחר אלהים אחרים שהן עושים את עובדיהם אחרים. דבר אחר שהן אחרים לעובדיהם, וכן הוא אומר ("הן) [אף] יצעק אליו ולא יענה(ו) (ו)מצרתו לא (יושיעו) [יושיענו"].

רבי יוסי אומר, אלהים אחרים למה נאמר, שלא ליתן פתחון פה לאמות העולם לומר אלו נקראו בשמו כבר היה בהן צרך, הרי נקראו בשמו ואין בהן צרך. אימתי נקראו בשמו, בימי אנוש בן שת, שנאמר "אז הוחל לקרא בשם ה'", באותה שעה עלה אוקינוס והציף שלישו של עולם, אמר הקדוש ברוך הוא, אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם עצמכם אלהות, אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא עצמי ה', וכן הוא אומר (עמוס ט, ו) "הקרא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו". רבי אלעזר המודעי אומר, אלהים אחרים, שהם מחדשים להם אלוהות בכל יום. הא כיצד היה לו של זהב ונצרך לו, עושהו של כסף. נצרך לו עושהו של נחשת. וכן ברזל, ושל בדיל, ושל עפרת, שנאמר (דברים לב, יז) "חדשים מקרב באו". רבי יצחק אמר, אלו באנו לפרש כל שם אלילים לא היה מספיק להן כל עורות שבעולם.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, בא וראה לשון שתפסה תורה למלך, כל שתמליכנו עליך אפילו קיסם אחד. רבי אומר, אלהים אחרים, שהן אחרונים למי שהוא אחרון במעשים, ומי אחרון שבמעשים, זה הקורא אותן אלוהות. על פני למה נאמר, שלא ליתן פתחון פה לישראל לומר לא נצטוה על עבודת אלילים אלא מי שיצא ממצרים, לכך נאמר על פני, לומר לך מה אני חי וקים לעולם ולעולמי עולמים, אף אתה לא בנך ולא בן בנך לא תעבד עבודת אלילים עד סוף כל הדורות.

**פסוק ד** לא תעשה לך פסל וכל תמונה, יכול לא יעשה לו גלופה אבל יעשה לו אטומה, תלמוד לומר וכל תמונה. יכול לא יעשה לו אטומה אבל יעשה לו מטע, תלמוד לומר "לא תטע לך אשרה". [יכול] לא יטע לו מטע אבל יעשה של עץ, תלמוד לומר (שם) "כל עץ". [יכול] לא יעשה של עץ אבל יעשה לו של אבן, תלמוד לומר (ויקרא כו, א) "ואבן משכית" וכו'. יכול לא יעשה לו של אבן, אבל יעשה לו של כסף ושל זהב, תלמוד לומר (להלן פסוק כ) "אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם", לא יעשה לא של כסף ולא של זהב. יכול לא יעשה לו של כסף ושל זהב אבל יעשה לו של נחשת ושל ברזל ושל בדיל ושל עפרת, תלמוד לומר "אלהי מסכה לא תעשה לך". יכול [לא] יעשה לו דמות כל פסל [אבל יעשה לו כל סמל], תלמוד לומר (דברים ד, טז) "פן תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל". יכול לא יעשה דמות כל סמל אבל יעשה לו דמות בהמה חיה ועוף, תלמוד לומר "תבנית כל בהמה אשר בארץ תבנית כל צפור". יכול לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו דמות דגים וחגבים שקצים ורמשים, תלמוד לומר (שם יח) "תבנית כל רמש באדמה תבנית כל דגה אשר במים". יכול לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות תלמוד לומר (שם יט) "ופן תשא עיניך השמימה וגו'. יכול לא יעשה דמות כל אלה, אבל יעשה דמות מלאכים כרובים ואופנים, תלמוד לומר אשר בשמים. אי אשר בשמים, יכול דמות חמה ולבנה וכוכבים, תלמוד לומר ממעל, לא דמות מלאכים ולא דמות כוכבים ולא דמות חמה ולבנה. יכול לא יעשה דמות כל אלה, אבל יעשה תהום חשך, תלמוד לומר ואשר במים מתחת לארץ, להביא את הבבואה, דברי רבי עקיבא. ויש אומרים להביא את השברירין. כל כך רדף הכתוב אחר יצר הרע שלא ליתן מקום לאמתלאה של התר.

שנו רבותינו, דמות צורות לבנות היו לרבן גמליאל על הטבלא בכתל, שבהן היה מראה להדיוטות, כזה ראיתם או כזה ראיתם. ומי שרי, והכתיב (להלן פסוק כ) "לא תעשון אתי" לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני. אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשותן כמותן, כדתניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל וכו', והתניא "לא תעשון אתי" כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, לא אסרה תורה אלא דמות ארבע פנים בהדי הדדי, אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה לישתרי, אלמה תנן כל הפרצופין מתרין חוץ משל אדם, אמר קרא, "לא תעשון אתי", לא תעשון אותי. ומלאכים מי שרי והתניא לא תעשון כדמות שמשי, כגון חיות הקדש ומלאכי השרת ואופנים ושרפים. לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון. ושבמדור התחתון מי שרי, והתניא אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ממעל לרבות מלאכי השרת. כי תניא ההיא לעבדן. לעבדן אפילו שלשול קטן נמי, אין הכי נמי ומסיפא דקרא אתי, דתניא, אשר בארץ לרבות הרים וגבעות ימים ונחלים אפיקים וגאיות, מתחת לרבות שלשול קטן. [ועשיה גרידא מי שרי], שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו, והא רב יהודה דאחרים עשו לו ואמר ליה שמואל סמי עיניה דדין, התם חותמה בולט הוה, חיישינן לחשדא, דתניא טבעת שחותמה בולט אסור להניחה, ומי חיישינן לחשדא, והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דהוה בה אנדרטא והוו עיילי בגווה שמואל ולוי ומצלו, רבים שאני, ורבן גמליאל נשיא הוה ורבים שכיחי בהדיה, ואי תימא לפרקים הוה, ואי תימא להתלמד עבד, דכתיב (דברים יח, ט) "לא תלמד לעשות", אבל אתה למד להבין ולהורות.

**פסוק ה-ו** **רמז רפז** לא תשתחוה להם ולא תעבדם, למה נאמר, לפי שהוא אומר (דברים יז, ג) "וילך ויעבד אלהים אחרים" לחיב על העבודה בפני עצמה, ועל השתחויה בפני עצמה, או לא יהא חיב עד שיעבד וישתחוה, תלמוד לומר לא תשתחוה וכו', לחיב על העבודה בפני עצמה, ועל ההשתחוויה בפני עצמה דבר אחר לא תשתחוה למה נאמר, לפי שהוא אומר "זבח לאלהים יחרם" ענש שמענו, אזהרה מנין, תלמוד לומר לא תשתחוה. וכן הוא אומר (להלן לד, יד) "כי לא תשתחוה לאל אחר".

אתמר, העובד אלילים מאהבה ומיראה, אביי אמר חיב, דהא פלחה, רבא אמר פטור, אי קבליה עלה לאלוה אין, ואי לא לא. אמר אביי, מנא אמינא לה, דתניא לא תשתחוה להם, להם אי אתה משתחוה, אבל אתה משתחוה לאדם שכמותך. יכול אפילו נעבד כהמן, תלמוד לומר לא תעבדם. והא המן מיראה הוה, אמר רבא כהמן ולא כהמן, כהמן דאיהו גופיה אלוה, ולא כהמן דאלו התם מיראה הכא לאו מיראה.

אמר רבי אמי, זבח קטר ונסך בהעלם אחד אינו חיב אלא אחת, אמר קרא לא תעבדם, הכתוב עשאן כלן עבודה אחת. אמר אביי, שלש השתחויות בעבודה זרה למה, אחת לכדרכה, ואחת לשלא כדרכה, ואחת לחלק. לכדרכה "מאיכה יעבדו" נפקא, אלא אחת לשלא כדרכה ואחת כדרכה ושלא כדרכה, ואחת לחלק.

אמר רבא, הכל בכלל לא תעבדם, כשפרט לך הכתוב (ויקרא יח, ה) "וחי בהם" ולא שימות בהן, יצא אנס, הדר כתב רחמנא (ויקרא יח, ה) "ולא תחללו את שם קדשי", דאפלו אנס, ולא קשיא, הא בצנעא, והא בפרהסיא.

כי אנכי ה' אלהיך אל קנא, וכי אני אלוה של קנאה, אני שליט בקנאה ואין הקנאה שליטה בי, אני שליט בתנומה ואין התנומה שליטה בי. וכן הוא אומר "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". דבר אחר בקנאה אני נפרע מהן מעובדי עבודת אלילים, אבל חנון ורחום בדברים אחרים.

**רמז רפח** שאלו פילוסופין את הזקנים ברומי, אם אין רצונו של הקדוש ברוך הוא באלהים אחרים למה אינו מבטלם. אמרו להם, אלו לדבר שאינו צרך בו לעולם היו עובדין היה מבטלו, הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולמו מפני השוטים. אמרו להם, אם כן יאבד דבר שאין צרך לעולם בו ויניח דבר שצרך העולם בו. אמרו להם, אם כן מחזיקין אנו ידי עובדיהם של אלו, שיהו אומרים תדעו שהן אלהות שהרי אלו בטלו ואלו לא בטלו. שאל פילוסוף אחד את הזקנים ברומי, אם אין רצונו של הקדוש ברוך הוא באלהים אחרים מפני מה אינו מבטלם וכו', יאבד עולמו מפני השוטים אלא עולם כמנהגו הולך ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין. דבר אחר הרי שגזל סאה של חטים והלך וזרעה בקרקע דין הוא שלא תצמח, אלא עולם כמנהגו הולך ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. וכן הבא על אשת חברו דין הוא שלא תתעבר, אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. והיינו דאמר ריש לקיש אמר הקדוש ברוך הוא לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי בעברה, שאל פילוסוף אחד את רבן גמליאל כתיב כי אנכי ה' אלהיך אל קנא, מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה, אמר ליה משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד, ואותו הבן היה מגדל כלב והעלה לו שם על שם אביו וכשהוא נשבע אומר בחיי כלב אביו, וכששמע המלך על הבן הוא כועס או על הכלב הוא כועס, הוי אומר על הבן הוא כועס. אמר ליה כלב אתה קורא אותה והלא יש בה ממש. אמר ליה מה ראית בה. אמר ליה פעם אחת נפלה דלקה בעירנו ונשרפה כל העיר כלה וביתה לא נשרף. אמר ליה אמשל לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, כשהוא עושה מלחמה עם החיים הוא עושה או עם המתים הוא עושה, הוי אומר עם החיים הוא עושה. אמר ליה כלב אתה קורא אותה, מת אתה קורא אותה, אם כן יאבדנה מן העולם, אמר ליה אלו לדבר שאין צרך העולם בו היו עובדין היה מאבדה, הרי הן עובדים לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות לאפיקים ולגאיות, יאבד עולמו מפני השוטים, אלא עולם כמנהגו נוהג וכו'. וכן הוא אומר "אסף אסף כל מעל פני האדמה אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים", וכי מפני שהרשעים נכשלים בהם יאבדו מן העולם וכו'.

**רמז רפט** שאל אגריפס שר צבא את רבן גמליאל, כתוב בתורה כי אנכי ה' אלהיך אל קנא, כלום מתקנא אלא חכם בחכם גבור בגבור עשיר בעשיר. אמר ליה אמשל לך משל למה הדבר דומה, לאדם שנשא אשה על אשתו, חשובה ממנה אין מתקנא בה, פחותה ממנה מתקנא בה. אמר ליה זונין רבה לרבי עקיבא לבי ולבך ידעי בעבודת אלילים (דליה) [דלית] בה מששא, והא קא חזינן דאזלי ביה תבירי ואתו כי מצמדי, אמר ליה אמשל לך משל למה הדבר דומה, לאדם נאמן שהיה בעולם וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים ובא אדם אחד והפקיד אצלו בעדים, פעם אחת שכח והפקיד אצלו שלא בעדים, אמרה לו אשתו בא ונכפרנו, אמר לה וכי מפני שוטה זה שעשה כן נאבד את אמונתנו. אף כך יסורין, בשעה שמשגרין אותן על בני אדם משביעין אותן שלא ילכו אלא ביום פלוני על ידי פלוני ועל ידי סם פלוני, כיון שהגיע זמנו לצאת הולך לבית פסלו, אומרים יסורין דין הוא שלא נצא, חוזרין ואומרים וכי מפני שוטה זה שעשה שלא כהגן אנו נתיר את שבועתנו. והיינו דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב (דברים כח, נט) "וחלים רעים ונאמנים" "רעים" בשליחותם, "ונאמנים" בשבועתן. אמר ליה רבה בר רבי יצחק לרבי יהודה, והא אכא בית כסילים באתרין, דכי מצטרך עלמא למטרא ולא אתי מטרא שחטו ליה גברא ואתי מטרא, אמר ליה השתא איכו שכיבו לא אמרי לכו הא מלתא, דאמר רב מאי דכתיב (שם ד, יט) "אשר חלק ה' אלהיך אתם לכל העמים", מלמד שהחליקן בדברים כדי לטרדן מן העולם, והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (משלי ג, לד) "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן", בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין לו.

**רמז רצ** תנו רבנן "לא יומתו אבות על בנים" מה תלמוד לומר, אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות, הרי כבר נאמר (שם) "איש בחטאו יומתו", אלא "לא יומתו אבות על בנים", בעדות בנים. ובנים בעון אבות לא, והכתיב פקד עון אבת על בנים, התם כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהן, כדתניא "ואף בעונות אבותם אתם ימקו", כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהן. או אינו אלא כשאין אוחזין, כשהוא אומר "איש בחטאו יומתו" הוי אומר כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. ולא, והכתיב (שם לז) "וכשלו איש באחיו", איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה. התם שהיה בידם למחות ולא מיחו.

**רמז רצא** אמר רבי יוסי בן רבי חנינא, ארבע גזרות גזר משה על ישראל ובאו ארבעה נביאים ובטלום. משה אמר (דברים לג, כח) "וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב", בא עמוס ובטלה, שנאמר "ה' אלהים מי יקום יעקב כי קטן הוא" וכתיב (שם ו) "נחם ה' על זאת". משה אמר (דברים כח, סה) "ובגוים ההם לא תרגיע", בא ירמיה ובטלה, שנאמר (ירמיה לא, א) "הלך להרגיעו ישראל". משה אמר פקד עון אבת על בנים, בא יחזקאל ובטלה שנאמר "הנפש החטאת היא תמות". משה אמר (ויקרא כו, לח) "ואבדתם בגוים" בא ישעיה ובטלה, שנאמר "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" וגו'.

**רמז רצב** פוקד עון אבות על בנים על שלשים וגו', בזמן שהן אינן מסרגין, או בזמן שהן מסרגין, הא כיצד, רשע בן רשע, רבי נתן אומר קוצץ בן קוצץ, כיון ששמע משה את הדבר הזה (להלן לד, ח) "וימהר משה ויקד ארצה וישתחו". אמר חס ושלום אין בישראל רשע בן רשע. או כשם שמדת פרענות לארבע דורות כך מדת הטובה, תלמוד לומר לאלפים. אי לאלפים שומע אני מעוט אלפים שנים תלמוד לומר (דברים ז, ט) "לאלף דור", דורי דורים לאין חקר ואין מספר. לאהבי, זה אברהם וכיוצא בו. ולשמרי מצותי, אלו הנביאים והזקנים. רבי נתן אומר, לאהבי ולשמרי מצותי, אלו שהן יושבין בארץ ישראל ונותנים נפשם על כל המצות, מה לך יוצא להרג, על שמלתי את בני, מה לך יוצא לשרף, על שקריתי בתורה, מה לך יוצא לצלב, על שאכלתי מצה, מה לך לוקח מאה פרגול, על שנטלתי את הלולב. ואומר "אשר הכיתי בית מאהבי", המכות האלה גרמו לי לאהב לאבי שבשמים.

**פסוק ז** **רמז רצג** לא תשא את שם ה' אלהיך, (פסיקתא רבתי עין שם).

כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא.

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן אוכל ולא אוכל, שקר, ואזהרתה (ויקרא יט, יב) מ"ולא תשבעו בשמי לשקר", אכלתי ולא אכלתי, שוא, ואזהרתה מהכא לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, קונמות עובר (במדבר ל, ג) "בלא יחל דברו". מיתיבי שוא ושקר אחד הן, מאי לאו מדשוא לשעבר שקר נמי לשעבר, אלמא אכלתי ולא אכלתי שקר הוא. לא, הא כדאיתא והא כדאיתא. ומאי דבר אחד הן, דבדבור אחד נאמרו, כדתניא "זכור ושמור" בדבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האזן יכולה לשמע. בשלמא התם בדבור אחד נאמרו כדרב אדא בר אהבה דאמר, נשים חיבות בקדוש היום דבר תורה, דאמר קרא "זכור ושמור", כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו נמי בזכירה, אלא הכא למאי הלכתא מבעיא ליה, אלא כשם שלוקה על (שקר) [שוא] כך לוקה על (שוא) [שקר]. פשיטא האי לאו והאי לאו. מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי לא ינקה כלל, קא משמע לן כדשני ליה, ואי תימא כשם שמביא קרבן על שקר כך מביא קרבן על שוא, ורבי עקיבא היא דמחיב לשעבר כלהבא. כי אתא רבין אמר רבי ירמיה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן, אכלתי ולא אכלתי דבר שקר, ואזהרתה מ"ולא תשבעו בשמי לשקר", אוכל ולא אוכל עובר (במדבר ל, ג) "בלא יחל דברו", ואי זה שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע .

אמר רב אידי בר אבין אמר רבי עמרם אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן, רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי, כל לא תעשה שבתורה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו, לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, חוץ מנשבע ומימר ומקלל חברו בשם. נשבע מנלן, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, אמר קרא לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי לא ינקה וגו', בית דין של מעלה אין מנקין אותו, אבל בית דין של מטה מלקין אותו. אמר ליה רב פפא לאביי, דלמא הכי קאמר רחמנא, לא ינקה כלל. אי כתיב לא ינקה כדקאמרת, השתא דכתיב כי לא ינקה ה', ה' הוא דאינו מנקה אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו. אשכחן שבועת שוא, שבועת שקר מנלן, רבי יוחנן דידיה אמר, לשוא לשוא שתי פעמים, אם אינו ענין לשבועת שוא תנהו ענין לשבועת שקר, כגון אכלתי ולא אכלתי. ומאי שנא, אמר רבא, בפרוש רבתה תורה שבועת שקר דומה לשוא, מה שוא לשעבר, אף שקר נמי לשעבר.

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, שבועת שוא חיבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור. ואיזהו שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע (לאדם), על עמוד של אבן שהוא של זהב, על האיש שהוא אשה, ועל האשה שהיא איש, נשבע על דבר שאי אפשר לו, אם לא ראיתי גמל פורח באויר, אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד, אמר לעדים בואו והעידוני, שבועה שלא נעיד(ו)ך, נשבע לבטל את המצות, שלא לעשות סכה ושלא לטול לולב ושלא להניח תפלין.

**רמז רצד** תנו רבנן שבועת הדינין אף היא בלשונה נאמרה, אומרים לו הוי יודע שכל העולם כלו נזדעזע בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה בסיני לא תשא את שם וגו', וכל עברות שבתורה נאמר בהן "ונקה", וכאן נאמר כי לא ינקה, כל עברות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו, שנאמר (קהלת ה, ה) "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך", ואין בשרך אלא קרובים, שנאמר (ישעיה נג, ז) "ומבשרך לא תתעלם", וכל עברות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו ומכל העולם, שנאמר (הושע ד, ב ג) "אלה וכחש ורצח וגו' על (זאת) [כן] תאבל הארץ" וגו', כל עברות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלשה דורות, וכאן נפרעין ממנו לאלתר, שנאמר "הוצאתיה נאם ה'" וגו' הוצאה לאלתר "ובאה אל בית הגנב", זה הגונב דעת הבריות שאין לו ממון אצל חברו וטוענו ומשביעו. "ואל בית הנשבע בשמי לשקר" כמשמעו, "ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו", הא למדת, דברים שאין אש ומים מכלין אותו שבועת שוא מכלה אותו. אם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד, ואם אמר הריני נשבע אותן העומדין שם אומרים (במדבר טז, כו) "סורו נא מעל אהלי" וגו', וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך, אלא על דעתנו ועל דעת בית דין, וכן מצינו במשה רבנו כשהשביע את ישראל אמר להם דעו לא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום, שנאמר "ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה" וגו', אין לי אלא לאותן העומדין לפני הר סיני, דורות הבאים וגרים העתידים להתגיר מנין, תלמוד לומר (שם) "ואת אשר איננו פה". אין לי אלא מצות שקבלו עליהן מהר סיני, מצות העתידין להתחדש כגון מקרא מגלה חנכה ופורים מנין, תלמוד לומר (אסתר ט, כז) "קימו וקבל היהודים" קימו מה שקבלו עליהם כבר.

אמר מר שבועת הדינין אף היא בלשונה נאמרה, דתנן אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה, ודוי מעשר, קריאת שמע, ותפלה, וברכות המזון, ושבועת העדות, ושבועת הפקדון, וקאמר נמי שבועת הדינין אף היא בלשונה נאמרה. אמר מר כל העולם כלו נזדעזע על לא תשא כדקתני טעמא, כל העברות שבתורה נאמר בהן "ונקה" וכאן נאמר לא ינקה. והא כל העברות שבתורה נמי כתיב בהן (שם) "לא ינקה". ההוא מבעיא ליה לכדתניא, רבי אלעזר אומר, אי אפשר לומר "ונקה" שכבר נאמר "לא ינקה", ואי אפשר לומר "לא ינקה" שכבר נאמר "ונקה", הא כיצד, מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינן שבין. וכל עברות שבתורה ממנו אין ממשפחתו לא, והכתיב (ויקרא כ, ה) "ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו", ותניא אמר רבי שמעון אם הוא חטא משפחתו מה חטאה, אלא אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כלן מוכסין, ואין לך משפחה שיש בה לסטים שאין כלן לסטין, מפני שמחפין עליו, התם בדינא אחרינא כדתניא רבי אליעזר אומר, "ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו", יכול כל המשפחה כלה בהכרת, תלמוד לומר "אותו", אתו בהכרת, ולא כל המשפחה כלה בהכרת. ובשאר עברות מכל העולם כלו לא, והכתיב (שם כו, לז) "וכשלו איש באחיו" איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבין זה בזה. התם שיש בידם למחות ולא מחו, הכא אף על פי שאין בידם למחות. מאי אכא בין רשעים דמשפחתו לרשעים דעלמא, בין צדיקים דמשפחתו לצדיקים דעלמא, בשאר עברות הוא בדינה, ורשעים דמשפחתו בדין חמור, ורשעים דעלמא בדין הקל. וצדיקים דהכא ודהכא פטירי. גבי שבועת שוא הוא ורשעים דמשפחתו בדינה, ורשעים דעלמא בדין חמור, וצדיקים דהכא ודהכא בדין הקל. ואם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים "סורו נא" וגו'. בשלמא דהוא דמשתבע קאי "בסורו" אלא ההוא דקא משבע ליה אמאי. מיבעיא ליה לכדתניא רבי שמעון בן טרפון אומר (להלן כב, י) "שבעת ה' תהיה בין שניהם" מלמד שהשבועה חלה על שניהם, וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו ועל דעת בית דין. למה לי למימר הכי, לאפוקי מקניא דרבא.

**רמז רצה** לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, אף שבועת שוא היתה בכלל שנאמר "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים" וגו' והרי הכתוב מוציאה מכללה, ומחמיר עליה ופוטרה מן הקרבן, אני אומר כשם שהיא פטורה מן הקרבן כך תהא פטורה מן המכות, תלמוד לומר לא תשא את שם ה', מכלל קרבן יצאת מכלל מכות לא יצאת.

לא תשא את שם ה', למה נאמר, לפי שהוא אומר (שם יט, יב) "ולא תשבעו בשמי לשקר", אין לי אלא שלא ישבע, שלא יקבל עליו לשבע מנין, תלמוד לומר לא תשא את שם ה' אלהיך עד שלא תקבל להשבע הרי אני לך לאלוה, משקבלת לשבע הרי אני לך לדין, אי אפשר לומר (להלן לד, ז) "ונקה" וגו' שכבר נאמר "לא ינקה" וכו' כדלעיל.

רבי אומר, כל שהוא מלא תשא ולמעלה, תשובה מכפרת, מלא תשא ולמטה ולא תשא עמהן התשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ואיזו היא מלא תשא ולמעלה, עשה ולא תעשה. מלא תשא ולמטן, דברים שחיבין עליהן מיתת בית דין, מיתה בידי שמים, כרת בידי שמים, ומלקות ארבעים, חטאות, ואשמות, ולא תשא עמהן.

זכור (דברים ה, יב) "ושמור" שניהם בדבור אחד נאמרו, (להלן לא, יד) "מחלליה מות יומת", (במדבר כח, ט) "וביום השבת שני כבשים", שניהם בדבור אחד נאמרו. "ערות אשת אחיך" (דברים כה, ה) "יבמה יבא עליה" שניהם בדבור אחד. "לא תלבש שעטנז" (שם, יב) "גדלים תעשה לך" שניהם בדבור אחד. (במדבר לו, ח) "וכל בת ירשת נחלה ממטות בני ישראל" "ולא תסב נחלה ממטה למטה", נאמר בדבור אחד, מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנאמר (תהלים סב, יב) "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי". (ירמיה כג, כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה'" וגו'.

"זכור" "ושמור" זכור מלפניו ושמור מאחריו, מכאן אמרו מוסיפין מחול על הקדש. משל לזאב שהוא טורף מלפניו ומאחריו. אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גוריון אומר, תהא זוכרו מאחד בשבת, שאם נתמנה לך חפץ יפה תהא מתקנו לשם שבת. רבי יוחנן אומר, לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין, אלא תהא מונה לשם שבת. לקדשו, בברכה, מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו. אין לי אלא קדשה ליום, קדשה ללילה מנין, תלמוד לומר (להלן לא, יד) "ושמרתם את השבת" וגו'. אין לי אלא שבת, ימים טובים מנין, תלמוד לומר "אלה מועדי ה'" וגו'.

תנו רבנן, זכור את יום השבת לקדשו, זכרהו על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה, ביום מנין, תלמוד לומר זכור את יום.

אמר רב אחא בר יעקב, צריך שיזכיר יציאת מצרים בקדוש היום, כתיב הכא (דברים טז, ג) "למען תזכר" וכתיב התם זכור את יום השבת.

**פסוק ט** **רמז רצו** ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך, וכי אפשר לאדם לעשות כל מלאכתו בששה ימים, אלא שבת כאלו מלאכתך עשויה. דבר אחר שבת ממחשבת עבודה, ואומר "אם תשיב משבת רגלך וגו' אז תתענג" וגו'.

**פסוק י** ויום השביעי שבת לה' אלהיך, למה נאמר, לפי שהוא אומר (להלן לא, טו) "כל העשה מלאכה ביום השבת מות יומת", ענש שמענו אזהרה לא שמענו וכו' תלמוד לומר ויום השביעי שבת לה' אלהיך, שאין תלמוד לומר שבת אלא להביא את הלילה בכלל אזהרה.

רב אחא בר יאשיה אומר, אתה ובנך ובתך אלו הקטנים. או אינו אלא גדולים, אמרת והלא כבר מזהרין הן, הא מה תלמוד לומר אתה ובנך ובתך, אלו קטנים. עבדך ואמתך, אלו בני ברית, או אינו אלא עבד ערל, כשהוא אומר (להלן כג, יב) "וינפש בן אמתך והגר", הרי עבד ערל אמור, הא מה תלמוד לומר עבדך ואמתך, אלו בני ברית. וגרך זה גר צדק. או אינו אלא גר תושב, כשהוא אומר "והגר", הרי גר תושב אמור, הא מה תלמוד לומר וגרך, זה גר צדק.

**פסוק יא** כי ששת ימים וגו', מגיד שהיה שקול כנגד כל מעשה בראשית. וינח ביום השביעי, וכי יש לפניו יגיעה והלא כבר נאמר (ישעיה מ, כח כט) "הלוא ידעת אם לא שמעת וגו' נתן ליעף כח" וגו', (תהלים לג, ו) "בדבר ה' שמים נעשו", מה תלמוד לומר וינח ביום השביעי. אלא כביכול הכתיב על עצמו שברא את עולמו לששה ימים ונח ביום השביעי, והרי דברים קל וחמר אם מי שאין לפניו יגיעה הכתיב על עצמו שברא עולמו לששה ימים ונח ביום השביעי, אדם שכתוב בו (איוב ה, ז) "אדם לעמל יולד" על אחת כמה וכמה.

על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו, "ברכו" במן, ו"קדשו" בברכה, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר "ברכו" במן. ו"קדשו" במאורות. רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר בשם רבי שמעון, "ברכו" במן ו"קדשו" במאור פניו של אדם, על כן ברך ה' וגו'.

**פסוק יב** **רמז רצז** כבד את אביך ואת אמך, תנו רבנן נאמר כבד את אביך, ונאמר "כבד את ה' מהונך", השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום. נאמר (ויקרא יט, ג) "איש אמו ואביו תיראו", ונאמר "את ה' אלהיך תירא", השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום. נאמר (להלן כא, יז) "ומקלל אביו ואמו מות יומת", ונאמר (ויקרא כד, טו) "איש כי יקלל אלהיו", השוה הכתוב ברכת אב ואם, לברכת המקום, אבל בהכאה אי אפשר, וכן בדין, מפני ששלשתן שתפין בו. תנו רבנן שלשה שתפין יש באדם, הקדוש ברוך הוא, ואביו, ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואמו אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליהן כאלו דרתי ביניהם וכבדוני, ובזמן שאדם מצער אביו ואמו אמר הקדוש ברוך הוא יפה עשיתי שלא דרתי ביניהן, שאלו דרתי ביניהן צערוני.

תניא, רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים הכתוב כבוד אב לכבוד אם וכו'. שאל בן אלמנה לרבי אליעזר, אבא אומר השקני מים, ואמו אומרת השקני מים, איזה מהן קודם, אמר לו הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאת ואמך חיבין בכבוד אביך. בא לפני רבי יהושע אמר ליה כך אמר לי רבי, נתגרשה מהו, אמר ליה מבין ריסי עיניך נכר שאתה בן אלמנה, הטל להם מים בספל וקעקע להן כתרנגולין.

שאלו את רבי אליעזר, עד היכן כבוד אב ואם, אמר להם צאו וראו מה עשה גוי אחד לאביו באשקלון, ודמה בן נתינה שמו, פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד בששים רבוא שכר, ורב כהנא מתני בשמונים רבוא שכר, והיה מפתח מנח תחת מראשותיו של אביו ולא צערו, לשנה האחרת נתן לו הקדוש ברוך הוא שכרו, ונולדה לו פרה אדמה בעדרו, ונכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם יודע אני בכם שאם מבקש אני מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, ועתה איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא. אמר רבי חנינא מי שאינו מצוה ועושה כך, מי שהוא מצוה ועושה על אחת כמה וכמה. כי אתא רב דימי אמר, פעם אחת היה לבוש סריקון של זהב, ויושב בין גדולי רומי, ובאה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו, וזרקה לו בפניו, ולא הכלימה.

תני אבימי בריה דרבי אבהו, יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם, ויש מטחינו ברחים ומביאו לחיי העולם הבא. אמר רבי אבהו כגון אבימי ברי קים מצות כבוד. חמשה בני סמכי הוו ליה לאבימי וכי הוה אתי אבוה קרי אבבא רהיט ואזיל ופתח ליה ואמר אין אין עד דמטי התם, יומא חד אמר לו אשקיין מיא, עד דאייתי ליה נמנם, גחין קאי עליה עד דאיתער, איסתייעא מלתא ודרש אבימי "מזמור לאסף". רבי טרפון הוה ליה אמא זקנה דכל אימת דהוה בעית ליסק לפוריא גחין וסליק לה, וכי הוה נחתה נחתה עלויה, אתא וקא משתבח בבי מדרשא, אמרו ליה עדין לא הגעת לחצי כבוד, כלום זרקה ארנקך לים ולא הכלמתה. רב יוסף כד הוה שמע קל כרעא דאמה, אמר איקום מקמי שכינה דאתיא, אמר רבי יוחנן אשרי מי שלא חמאן.

תנו רבנן מכבדו בחייו, מכבדו במותו. בחייו כיצד (הנשלח), [הנשמע] בדבר אביו למקום, לא יאמר שלחוני בשביל עצמי, מהרוני בשביל עצמי, פטרוני בשביל עצמי, אלא כלהו בשביל אבא. במותו כיצד, היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא, אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו, הני מילי תוך שנים עשר חדש, מכאן ואילך זכרונו לחיי העולם הבא.

תנו רבנן איזהו מורא, ואיזהו כבוד, מורא, לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו, כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא, היה אביו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך. אלעזר בן מתיא אומר אבא אומר השקני מים ומצוה לעשות, מניח אני כבוד אבא ועושה אני את המצוה, שאני ואבא חיבין בדבר מצוה. אסי בן יהודה אומר, אם אפשר לעשותה על ידי אחרים תעשה על ידי אחרים, והלכה כאסי בן יהודה.

רבי שמעון בן יוחאי אומר, גדול הוא כבוד אב ואם שהעדיפו המקום יותר מכבודו, נאמר (משלי ג, ט) "כבד את ה' מהונך", מפריש לקט שכחה ופאה, מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר עני וחלה, ועושה סכה לולב שופר ציצית, מאכיל רעבים משקה צמאים, אם יש לך אתה חיב בכלן, ואם אין לך אי אתה חיב באחת מהן, אבל כשבא אצל כבוד אב ואם בין יש לך בין אין לך כבד את אביך ואת אמך, אפילו אתה מסבב על הפתחים. רבי ינאי ורבי יונתן הוו יתבי, אתא חד בר נש נשק רגליה דרבי יונתן, אמר לו רבי ינאי מה טיבו שלים לך מן יומוי, אמר ליה חד זמן קביל לי בריה דיזוניניה ואמרית ליה בצור כנישתא עלוי ובזיתיה, אמר ליה ולמה לא כפיתיה, אמר ליה וכופין אמר ליה אין, כופין את הבן לזון את האב.

**רמז רחצ** כבד את אביך ואת אמך, שומע אני בדברים, תלמוד לומר (משלי ג, ט) "כבד את ה' מהונך", במאכל ומשתה ובכסות נקיה. דבר אחר כבד את אביך ואת אמך למה נאמר, לפי שנאמר "איש איש אשר יקלל את אביו" וגו', אין לי אלא איש, אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין, תלמוד לומר כבד את אביך ואת אמך מכל מקום, מה כבוד לא חלק בו בין איש לאשה טומטום ואנדרוגינוס, אף מורא לא תחלק בו בין איש בין אשה בין טומטום ואנדרוגינוס, דברי רבי ישמעאל. רבי יהודה בן בתירא אומר, נאמר (שם יט, ג) "איש אמו ואביו תיראו" ונאמר "את שבתתי תשמרו" וגו', מה שבת לא חלק בו בין איש לאשה טומטום ואנדרוגינוס, אף מורא לא תחלק בו בין איש לאשה טומטום ואנדרוגינוס.

כבד את אביך יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה, תלמוד לומר (שם) "איש אמו ואביו תיראו", ששניהם שקולין זה כזה. למען יאריכון ימיך, אם כבדתו יארכון ימיך, ואם לאו יקצרון ימיך, שדברי תורה נוטריקון שכן דברי תורה נדרשין מכלל הן לאו ומכלל לאו הן. על האדמה אשר ה' אלהיך נתן לך מכאן אמרו כל מצוה שמתן שכרה בצדה, אין בית דין של מטה מזהרין עליה.

רמי ליה רבא לרב נחמן, תנן, אלו דברים שאדם אוכל פרותיהן בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא, כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, ובקור חולים, והבאת שלום בין אדם לחברו, ותלמוד תורה כנגד כלם. בכבוד אב ואם כתיב, למען יארכון ימיך, בגמילות חסדים כתיב (משלי כא, כא) "רדף צדקה וחסד" וגו', בהבאת שלום כתיב, "בקש שלום ורדפהו", אתיא רדיפה רדיפה, בתלמוד תורה כתיב, (דברים ל, כ) "כי (היא) [הוא] חייך וארך ימיך". וליתני נמי שלוח הקן, דכתיב (שם כב, ז) "למען ייטב לך והארכת ימים". שלוח הקן טוב לשמים ואינו טוב לבריות, וכתיב (ישעיה ג, י) "אמרו צדיק כי טוב" טוב לשמים וטוב לבריות.

כתיב "ארח חיים פן תפלס", אמר רבי אבא בר כהנא, שלא תהא יושב ומשקל מצותיה של תורה, ורואה איזה מצוה שכרה מרבה ועושה אותה. למה, (שם) "נעו מעגלתיה לא תדע", מטלטלין אנון שבילי דאורייתא. תני רבי חייא, משל למלך שהיה לו פרדס, והכניס בו פועלין לא גלה להן שכר נטיעותיו של פרדס, שאלו גלה להן, היו רואין איזו נטיעה שכרה מרבה ונוטעין אותה, ונמצא מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קימת. כך אלו גלה שכר המצות נמצאת תורה מקצתה בטלה ומקצתה קימת. אמר רב אחא בשם רבי אבא בר כהנא, טלטל הקדוש ברוך הוא שכר עושי מצות בעולם הזה, כדי שיהיו ישראל עושין אותו משלם. תני רבי שמעון בן יוחאי, שתי מצות בתורה גלה הקדוש ברוך הוא שכרן ואלו הן, קלה שבקלות, וחמורה שבחמורות. קלה שבקלות "שלח תשלח את האם" וגו', ומה דבר שהוא פריעת חוב כך דבר שהוא חסרון כיס וחסרון נפשות על אחת כמה וכמה. וכשם שמתן שכרן שוה כך פרענותן שוה, שנאמר (משלי ל, יז) "עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם", עין שהלעיגה על כבוד אב ואם וביזה "לא תקח האם על הבנים" (שם) "יקרוה ערבי נחל ויאכלוה בני נשר", דין נקיק ודין אכיל, אמר הקדוש ברוך הוא יבא עורב שהוא אכזרי על בניו וינקר אותה ואל יהנה ממנה, ויבא נשר שהוא רחמני על בניו ויהנה מהם. ומנין לעורב שהוא אכזרי על בניו, שנאמר "מי יכין לערב צידו", ואומר (תהלים קמז, ט) "לבני עורב אשר יקראו", כשהעורב מוליד ילדיו לבנים ואומר הזכר לנקבה עוף אחר בא עליך ומניחין אותן, מה הקדוש ברוך הוא עושה, מוציא מצואה שלהן יתושין ופורחין עליהן ואוכלין ומשם משחירין. ומנין שהנשר רחמני הוא, שנאמר (דברים לב, יא) "כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף". ומנין שהוא נהנה מהם שנאמר (שם) "יפרש כנפיו יקחהו". וכשם שעונשו מרבה כך שכרו מרבה, שנאמר למען יארכון ימיך.

תניא רבי יעקב אומר, אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחית המתים תלויה בה, שנאמר "למען יארכון ימיך" בעולם שכלו ארוך ו"למען ייטב לך" בעולם שכלו טוב. בשלוח הקן כתיב, (שם כב, ז) "למען ייטב לך והארכת ימים", הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ונטל את הבנים ובירידתו נפל ומת, היכן הטבתו של זה, והיכן אריכות ימיו של זה, אלא "למען ייטב לך" לעולם שכלו טוב, "למען יארכון ימיך" בעולם שכלו ארוך. ודלמא לא הוי הכי, רבי יעקב מעשה חזא. והאמר רבא שלוחי מצוה אינן נזוקין, התם סלם רעוע הוה דהיה קביע הזקא ולא סמכינן אניסא, דכתיב "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני".

**פסוק יג-יד** לא תרצח, למה נאמר, לפי שהוא אומר (בראשית ט, ו) "שפך דם האדם" וגו' ענש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר לא תרצח. לא תנאף, למה נאמר, לפי שהוא אומר (ויקרא כ, י) "מות יומת הנאף והנאפת", ענש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר לא תנאף.

תנא דבי רבי ישמעאל, לא תנאף, לא תהיה בך נאוף בין ביד בין ברגל. אמר רבי אלעזר, מאי דכתיב "ידיכם דמים מלאו", אלו המנאפים ביד.

לא תגנב, אזהרה לגונב נפשות מנין, רבי יאשיה אומר, מלא תגנב. רבי יונתן אומר (ויקרא כה, מב) "מלא ימכרו ממכרת עבד". ולא פליגי, מר קא חשיב לאו דגנבה ומר קא חשיב לאו דמכירה. תניא, לא תגנב בגונב נפשות הכתוב מדבר, או אינו אלא בגונב ממון, אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר, בנפשות, אף כאן בנפשות.

לא תגנב למה נאמר, לפי שהוא אומר (להלן כא, טז) "וגנב איש ומכרו" ענש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר לא תגנב, הרי זה אזהרה לגונב נפש. צא ולמד משלש עשרה מדות וכו', ועוד אמר רבי, שלש מצות נאמרו בענין זה, שתים מפרשות, ואחת סתומה, נלמד סתומה ממפרשות, מה מפרשות מצות שחיבין עליהן מיתת בית דין, אף סתומה מצות שחיבין עליה מיתת בית דין. לא תענה למה נאמר, לפי שהוא אומר (דברים יט, יט) "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו", ענש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר לא תענה.

**רמז רצט** שנו רבותינו, מעידים אנו את איש פלוני שהוא חיב מלקות ארבעים, ונמצאו זוממין, לוקין שמונים, משום לא תענה, ומשום "ועשיתם לו כאשר זמם", דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים, אין לוקין אלא ארבעים. ורבנן, האי לא תענה ברעך מאי דרש ליה, אזהרה לעדים זוממין. ורבי מאיר אזהרה לעדים זוממין מנא ליה, נפקא ליה (שם, כ) מ"והנשארים ישמעו ויראו". ורבנן, ההוא מבעיא ליה להכרזה. ורבי מאיר, הכרזה מ"ישמעו ויראו" נפקא.

כיצד נתנו עשרת הדברות, חמשה על לוח אחד וחמשה על לוח אחד. כתיב אנכי ה' אלהיך, וכנגדו לא תרצח. מגיד הכתוב שכל מי שהוא שופך דמים מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות. משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה, והעמיד לו איקונות ועשו לו צלמים, וטבעו מטבעות, לאחר זמן כיפו איקונות, שברו צלמותיו, ופסלו מטבעותיו, ומעטו בדמותו של מלך, כך כל מי שהוא שופך דמים מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות, שנאמר (בראשית ט, ו) "שפך דם האדם" וגו' וכתיב (שם) "כי בצלם אלהים עשה את האדם". כתיב לא יהיה לך, וכנגדו לא תנאף, מגיד הכתוב שכל מי שהוא עובד עבודת אלילים מעלה עליו הכתוב כאלו מנאף מאחרי המקום, שנאמר (יחזקאל טז, לב) "האשה המנאפת" וגו', (הושע ג, א) "ויאמר ה' אלי עוד לך אהב אשה" וגו'. כתיב (פסוק ז) "לא תשא", וכנגדו כתיב לא תגנב, מגיד הכתוב שכל מי שהוא גונב סופו לבא לידי שבועת שוא, שנאמר "הגנב רצח ונאף והשבע לשקר", ואומר (הושע ד, ב) "אלה וכחש ורצח". כתיב זכור את יום השבת, וכנגדו לא תענה, מגיד הכתוב שכל מי שהוא מחלל שבת, מעיד לפני הקדוש ברוך הוא שלא ברא עולמו לששה ימים, ולא נח ביום השביעי, וכל מי שהוא משמר את השבת, מעיד לפני המקום שברא עולמו לששה ימים, ונח בשביעי, שנאמר (ישעיה מג, יב) "אתם עדי נאם ה' ואני אל". כתיב (פסוק יב) כבד את אביך, וכנגדו כתיב לא תחמד, מגיד הכתוב שכל מי שהוא חומד סוף שיהיה מוליד בן מקלל לאביו, ומכבד שאינו אביו, לכך נתנו עשרת הדברות חמשה על לוח זה, וחמשה על לוח זה. [וחכמים אומרים עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה] שנאמר "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם" וגו', ואומר (שה"ש ד, ה) "שני שדיך כשני עפרים", ואומר (שם ה, יד) "ידיו גלילי זהב" וגו'.

כתוב אחד אומר לא תחמד, וכתוב אחד אומר (דברים ה, יח) "לא תתאוה", כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, הרי זה אזהרה לעוקב אחר המנאף. לא תחמד בית רעך, כלל, עבדו ואמתו שורו וחמרו, פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. כשהוא אומר וכל אשר לרעך, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפרש דבר שהוא קונה ומקנה אף כל דבר שהוא קונה ומקנה. אי מה הפרט מפרש בנכסים המטלטלין שאין להן אחריות אף אין לי אלא נכסים המטלטלים שאין להן אחריות. כשהוא אומר במשנה תורה "שדהו", מה הפרט מפרש בדבר שהוא קונה ומקנה אף כל דבר שהוא קונה ומקנה. אי מה הפרט מפורש דבר שאי אפשר לבא לרשותך אלא לרצון הבעלים, אף אין לי אלא דבר שאי אפשר לבא לרשותך אלא לרצון הבעלים, יצא שאתה חומד בתו לבנך או בנו לבתך, או אפלו חומד בדבור, תלמוד לומר (שם ז, כה) "לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך", מה להלן עד שיעשה מעשה, אף כאן עד שיעשה מעשה.

**פסוק טו** וכל העם ראים את הקולת, רבי יהודה אומר אדם מדבר עם חברו הוא שומע רגש קולו אבל אינו רואה מאורו, וישראל שמעו קול של הקדוש ברוך הוא וראו את הקול יוצא מפי הגבורה בברקים ורעמים, שנאמר וכל העם ראים את הקולת. רבי פנחס אומר כל אותו הדור ששמעו קולו של הקדוש ברוך הוא זכו להיות כמלאכי השרת, ולא שלט בהן כל מין כנים, ובמותם לא שלטה בהם רמה, אשריהם בעולם הזה ולעולם הבא, עליהם הכתוב אומר "אשרי העם שככה לו".

**רמז ש** וכל העם ראים את הקולת, רואים את הנראה ושומעין את הנשמע, ראו דבר של אש יוצא מפי הגבורה ונחצב על הלוחות, שנאמר (תהלים כט, ז) "קול ה' חצב להבות אש".

וכל העם ראים את הקולת, קול, קולי קולות, ולפיד, לפידי לפידים. וכמה קולות היו וכמה לפידים היו, אלא משמיעין את האדם לפי כחו, שנאמר (שם, ב) "קול ה' בכח קול ה' בהדר" וגו'. רבי אומר להודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, היו שומעין את הדבור ומפרשין אותו, שנאמר "יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו", שמכיון שהיה הדבור יוצא היו מפרשין אותו.

ולהודיע שבחן של ישראל כשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, שלא היו בהן סומין, שנאמר וכל העם ראים. מלמד שלא היו בהם אלמים, שנאמר (לעיל יט, ח) "ויענו כל העם". מלמד שלא היו בהן חרשים, שנאמר (להלן כד, ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". מלמד שלא היו בהם חגרין, שנאמר (לעל יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". מלמד שלא היו בהם טפשין, שנאמר "אתה הראת" וגו'.

רבי נתן אומר, מנין אתה אומר שהראה המקום לאברהם אבינו גיהנם, ומתן תורה, וקריעת ים סוף, שנאמר (בראשית טו, יז) "והנה תנור עשן", זה גיהנם, שנאמר "הנה [ה]יום בא בער כתנור", (בראשית שם) "ולפיד אש", זה מתן תורה, שנאמר וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידים, "אשר עבר בין הגזרים", זה קריעת ים סוף, שנאמר (תהלים קלו, יג) "לגזר ים סוף לגזרים".

וירא העם וינעו, אין נוע בכל מקום אלא זיע, שנאמר "נוע תנוע ארץ כשכור". ויעמדו מרחק, חוץ לשנים עשר מיל, מגיד שהיו ישראל נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל, וחוזרין לפניהן שנים עשר מיל, הרי עשרים וארבעה מיל על כל דבור ודבור, נמצאו מהלכין באותו יום מאתים וארבעים מיל. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת רדו וסיעו את אחיכם, שנאמר (תהלים סח, יג) "מלכי צבאות ידדון ידדון", ידודון בהליכה, ידודון בחזרה, ולא מלאכי השרת בלבד אלא אף הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שה"ש ב, ו) "שמאלו תחת לראשי". רבי יהודה ברבי אלעאי אומר, לפי שהיו ישראל משלהבין מחמת האש של מעלה, אמר הקדוש ברוך הוא לענני כבוד הזילו טל של חיים על בני, שנאמר (שופטים ה, ד) "ה' בצאתך משעיר" וגו' ואומר "גשם נדבות תניף" וגו', אימתי נעשה כל הכבוד הזה, בשעה שהיתה נאה שבאמות העולם ומכבדת את התורה, שנאמר (שם, יג) "ונות בית תחלק שלל" ואין שלל אלא תורה, שנאמר "שש אנכי על אמרתך" וגו'.

**פסוק טז-יח** **רמז שא** ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה. מגיד שלא היה להן כח לקבל אלא עשרת הדברות, שנאמר (דברים ה, כב) "אם יספים אנחנו" וגו'. (שם יח, טז) "לא אסף לשמע את קול" וגו', אלא "קרב אתה ושמע". מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהן נביאים, שנאמר (שם יח, יח) "נביא אקים להם", נביא אני עתיד להעמיד מהן, אלא שקדמו הן בזכותן, שנאמר (שם, יז) "ויאמר ה' אלי היטיבו" וגו', אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם. וכן הוא אומר (במדבר יד, כ) "ויאמר ה' סלחתי כדברך". וכן הוא אומר, "כן בנות צלפחד דברת", (שם לו, ה) "כן מטה בני יוסף דברים". "מי יתן והיה לבבם זה להם", אלו אפשר להעביר מלאך המות הייתי מעבירו, אלא שכבר נגזרה גזרה. רבי יוסי אומר, על תנאי כך עמדו ישראל לפני הר סיני, שלא ישלט בהן מלאך המות, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם" וגו' חבלתם מעשיכם, (שם) "אכן כאדם תמותון".

ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו, שמע הקדוש ברוך הוא קולן של ישראל וערב עליו, שלח למיכאל ולגבריאל ואחזו בשתי ידיו של משה שלא ברצונו, והגישוהו אל הערפל, שנאמר ומשה נגש אל הערפל, גש אין כתיב כאן אלא נגש.

ויאמר משה אל העם אל תיראו, הרי משה מזרזן, להודיע חכמתו של משה היאך היה עומד ומפיס כל אותן האלפים וכל אותן הרבבות, עליו מפרש בקבלה "החכמה תעז לחכם" וגו'. כי לבעבור נסות אתכם, בשביל לגדל אתכם בין האמות כנס הזה של ספינה.

ובעבור תהיה יראתו על פניכם, סימן טוב הוא באדם שהוא בישן. לבלתי תחטאו, מגיד שבושה מביאה לידי יראת חטא, שנאמר (ירמיה ו, טו) "הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו".

תניא ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, זו בושה, מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא. מכאן אמרו סמן יפה באדם שהוא בישן. אחרים אומרים כל אדם המתביש לא במהרה הוא חוטא, ומי שאין לו בשת פנים, בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.

ויעמד העם מרחק ומשה נגש, מבית הבחירה נדבר עמו, כמה דאת אמר (בראשית כב, ד) "וירא את המקום מרחק", מלמד שנכנס למקום שאין רשות למלאכי השרת ליכנס, שנאמר ומשה נגש אל הערפל. וכן שלמה אמר, (מ"א ח, יב) "ה' אמר לשכן בערפל", וכן הוא אומר, "ויהי שם עם ה'".

ויעמד העם מרחק, אלו שנים עשר מיל, מגיד שהיה מחנה ישראל שנים עשר מיל וכן הוא אומר (במדבר לג, מט) "ויחנו על הירדן מבית הישמת עד אבל השטים", והוא שנים עשר מיל.

**רמז שב** ומשה נגש אל הערפל, מי גרם לו, ענותנותו, שנאמר "והאיש משה" וגו'. מגיד הכתוב שכל מי שהוא עניו, סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ, שנאמר (ישעיה נז, טו) "כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכן ואת דכא ושפל רוח", ואומר (שם סא, א) "רוח אלהים עלי יען משח אתי לבשר ענוים", ואומר "ואת כל אלה ידי עשתה וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח" (תהלים נא, יט) "זבחי אלהים רוח נשברה". וכל מי שהוא גבה לב גורם לטמא את הארץ, ולסלק את השכינה, שנאמר (שם קא, ה) "גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל". וכל גבה לב קרוי תועבה, שנאמר (משלי טז, ה) "תועבת ה' כל גבה לב". ועובד אלילים קרוי תועבה, שנאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך", כשם שאלילים מטמא הארץ ומסלקת את השכינה כך כל מי שהוא גבה לב, גורם לטמא הארץ, ולסלק את השכינה. ומשה נגש אל הערפל, לפנים משלש מחיצות, חשך, ענן, וערפל, חשך מבחוץ, ענן מבפנים, וערפל מלפני ולפנים, שנאמר ומשה נגש אל הערפל וגו'.

**פסוק יט** ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל, בלשון שאני אומר לך כה תדבר אל בני ישראל, בלשון הקדש. כל מקום שנאמר כה, ככה, עניה, ואמירה, הרי זה בלשון הקדש. אתם ראיתם, הפרש בין האדם רואה בין שאחרים משיחין לו, כשאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק, אבל כאן אתם ראיתם. רבי נתן אומר, אתם ראיתם למה נאמר, לפי שהוא אומר (תהלים קלח, ד) "יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך", יכול כשם ששמעו כך ראו, תלמוד לומר אתם ראיתם, ולא ראו אמות העולם.

כי מן השמים דברתי עמכם, (כתוב בפסוק "וירד ה' על הר סיני").

**פסוק כ** לא תעשון אתי, רבי ישמעאל אומר לא תעשון דמות שמשי [המשמשין] לפני במרום, ולא דמות מלאכי, ולא דמות כרובים, ולא דמות אופנים. רבי נתן אומר, לא תעשון אתי, שלא תאמר הרי אני עושה כמין דמות ואשתחוה לו, תלמוד לומר לא תעשון אתי, וכן הוא אומר, (דברים ד, טו) "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה". רבי עקיבא אומר, לא תעשון אתי, שלא תנהגו בי כדרך שאחרים נוהגין באלהיהן, שכשהטובה באה עליהן הן מכבדין את אלהיהן, שנאמר (חבקוק א, טז) "על כן יזבח לחרמו", וכשפרענות באה עליהן הן מקללין את אלהיהן, שנאמר "והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו", אבל אתם אם הבאתי עליכם את הטובה תנו הודאה, ואם אביא עליכם יסורין, תנו הודאה. וכן דוד אמר (תהלים קטז, יג) "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (שם, ג ד) "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא". וכן איוב אמר (איוב א, כא) "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך" על מדת הטוב ועל מדת הפרענות. וכן אשתו של איוב אמרה "עדך מחזיק בתמתך" ומה הוא אומר לה (שם, י) "כדבר אחת הנבלות תדברי". אנשי דור המבול [ו]אנשי סדום שהיו (שגורין) [כעורין] בטובה, כשבאה עליהן הפורענות קבלו אותה על (כרחו) [כרחם], ואנו שהיינו נאים בטובה, אל נהיה נאים בפרענות. ועוד יהא אדם שמח ביסורין יותר מן הטובה, שאפלו אדם בטובה כל ימיו אינו נמחל לו מן העברות שבידו, ומי מוחל לו, הוי אומר יסורין. רבי אליעזר בן יעקב אומר, הרי הוא אומר "מוסר ה' בני אל תמאס", מפני מה, (שם, יב) "כי את אשר יאהב ה' יוכיח" וגו', אמרת צא וראה מי גרם לבן לרצות את האב, הוי אומר זה יסורין.

**רמז שג** רבי מאיר אומר, (דברים ח, ה) "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר" יהא לבך יודע מעשים שעשית, ויסורין שהבאתי עליך, שלא לפי מעשיך הבאתי עליך את היסורין. רבי יונתן אומר, חביבין יסורין שכשם שהברית כרותה לארץ, כך ברית כרותה ליסורין, שנאמר "ה' אלהיך מיסרך" ואומר (שם, ז) "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה".

רבי שמעון בן יוחאי אומר, חביבין יסורין, ששלש מתנות טובות נתנו להם לישראל ואמות העולם מתאוין להן, ולא נתנו להן אלא ביסורין, ואלו הן תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא. תורה מנין, שנאמר (משלי א, ב) "לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה", ואומר (תהלים צד, יב) "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו". ארץ ישראל מנין, תלמוד לומר "ה' אלהיך מיסרך" ואומר (שם, ז) "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה". העולם הבא מנין, תלמוד לומר "כי נר מצוה ותורה אור" וגו', אמרת צא וראה איזו דרך מביאה לאדם לחיי העולם הבא הוי אומר זה יסורין. רבי נחמיה אומר חביבין יסורין, שכשם שהקרבנות מרצין, כך יסורין מרצין. בקרבנות מהו אומר (ויקרא א, ד) "ונרצה לו לכפר עליו". ביסורין מהו אומר, (שם כו, מג) "והם ירצו את עונם". ולא עוד אלא כי היסורין מרצין יותר מן קרבנות, מפני שהקרבנות בממון והיסורין בגוף. וכן הוא אומר "עור בעד עור וכל אשר לאיש וגו'.

וכבר היה רבי אליעזר חולה, ונכנסו ארבעה זקנים לבקרו. רבי טרפון, ורבי יהושע, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר, רבי חביב אתה לישראל מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה, ואתה הארת לנו בעולם הזה ולעולם הבא. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר, חביב אתה לישראל מאב ואם, שאב ואם מביאין את האדם לעולם הזה אבל אתה (הבאת) בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי עקיבא ואמר, חביבין יסורין, אמר רבי אליעזר לתלמידין, סמכוני. ישב לו רבי אליעזר, אמר לו אמר עקיבא, אמר, הרי הוא אומר (מ"ב כא, א) "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים [וחמש] שנה מלך" וגו' ואומר (משלי כה, א) "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה", וכי עלתה על דעתו של חזקיה מלך יהודה ללמד לכל ישראל תורה ולמנשה בנו לא למד תורה, אלא אמר מעתה שכל תלמוד שלמדו וכל עמל שעמל בו לא הועיל לו כלום, ומה הועיל לו, הוי אומר יסורין, שנאמר "וידבר ה' אל מנשה ואל עמו וגו' וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו וגו' ויתפלל אליו" וגו', הא למדת שחביבין יסורין.

אלהי כסף ואלהי זהב, למה נאמר, לפי שנאמר (להלן כה, יח) "ועשית שנים כרבים זהב", אמר הריני עושה ארבעה, תלמוד לומר אלהי זהב אם הוספת על שנים הרי הן כאלהי זהב. אלהי כסף למה נאמר, והלא כבר נאמר אלהי זהב, ומה תלמוד לומר אלהי כסף, והלא מה שהתרנו בו אסרנו בו, ומה שאסרנו בו דין הוא שנאסרנו בו, ומה תלמוד לומר אלהי כסף, לפי שמצינו כל כלי בית עולמים שאם אין להן של זהב הן עושין אותן של כסף, שומע אני אף שנים כרובים כן, תלמוד לומר אלהי כסף, הא אם שניתם משל זהב הרי הן כאלהי כסף. לא תעשו לכם, שלא תאמר הואיל ונתנה תורה רשות לעשות בבית עולמים, הרי אנו עושים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, תלמוד לומר לא תעשו לכם. דבר אחר לא תעשו לכם, שלא תאמר הרי אני עושה לנוי או כדרך שאחרים עושין במדינות, תלמוד לומר לא תעשו לכם.

אמר ריש לקיש, כל המעמיד דיין שאינו הגון, כאלו נטע אשרה, שנאמר "שפטים ושטרים" וסמיך ליה "לא תטע לך אשרה", ובמקום שיש תלמיד חכם כאלו בנאו אצל מזבח, "ה' אלהיך", ואומר לא תעשון אתי וגו' אלהי כסף ואלהי זהב, הוא דלא לעביד הא דעץ שרי, אלא אלוה הבא בשביל כסף ובשביל זהב.

**פסוק כא** (כתוב ברמז שע"ג וברמז תנ"ה).

מזבח אדמה תעשה לי, מזבח מיחד תעשה לי, שלא תבנהו בתחלה לשם דבר אחר. רבי ישמעאל אומר, מזבח מחבר באדמה תעשה לי, שלא תבנהו על גבי כפים ולא על גבי עמודים. רבי נתן אומר, מזבח חלול באדמה תעשה לי, שנאמר (להלן כז, ח) "נבוב לחת תעשה אתו". אסי בן עקיבא אומר, מזבח נחשת מלא אדמה, שנאמר "כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל" וגו', וכי קטן היה, והלא כבר נאמר (שם ג, ד) "אלף עלות יעלה שלמה", ומה תלמוד לומר "קטן", אלא מלמד ביום שנבנה זה נגנז זה.

**רמז דש** בכל מקום שנאמר לי אינו זז לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. בכהנים כתיב, (להלן כח, מא) "וכהנו לי". בלוים כתיב, (במדבר ח, יד) "והיו לי הלוים". בישראל כתיב, "כי לי בני ישראל עבדים". בתרומה כתיב, (להלן כה, ב) "ויקחו לי תרומה". בבכורות כתיב, "כי לי כל בכור". בסנהדרין כתיב, (שם יא, טז) "אספה לי". בארץ ישראל כתיב, (ויקרא כה, כג) "כי לי הארץ". בירושלים כתיב, (מ"א יא, לו) "העיר אשר בחרתי לי". במלכות בית דוד כתיב, (ש"א טז, א) "כי ראיתי בבניו לי מלך". במקדש, (להלן כה, ח) "ועשו לי מקדש". במזבח, מזבח אדמה תעשה לי. בקרבנות, "תשמרו להקריב לי במועדו". בשמן המשחה כתיב, (להלן ל, לא) "שמן משחת קדש יהיה זה לי". הא בכל מקום שנאמר לי, אינו זז לא בעולם הזה ולא לעולם הבא.

וזבחת עליו, עליו, כנגדו. או עליו כמשמעו, והדין נותן, ומה אם צפון המזבח שאינו כשר לכפרה כשר לשחיטה, ראש המזבח שהוא כשר לכפרה, דין הוא שיכשר לשחיטה. והרי מזבח הפנימי יוכיח, שהוא כשר לכפרה, ואינו כשר לשחיטה, הוא יוכיח על מזבח החיצון אף על פי שהוכשר לכפרה, לא יכשר לשחיטה. לא אם אמרת במזבח הפנימי שהוא לא מתיר ולא מכשיר ואינו גומר את הכפרה לפיכך אינו כשר לשחיטה, תאמר במזבח החיצון שהוא מתיר ומכשיר וגומר את הכפרה, לפיכך יכשר לשחיטה, תלמוד לומר "ועשית עלתיך הבשר והדם" וגו', הבשר והדם בראש המזבח, ואין שחיטה בראש המזבח. רבי יוסי אומר, אף לשחט בראש המזבח, והכתוב מסיע, שנאמר מזבח אדמה תעשה לי וגו'. כתוב אחד אומר את עלתיך ואת שלמיך, וכתוב אחד אומר (דברים שם) "ועשית עלתיך הבשר והדם", הא כיצד יתקימו שני כתובים הללו, אמר רבי יוסי בר רבי יהודה, מחצי מזבח ולצפון כצפון, מחצי המזבח ולדרום כדרום. ואין לי אלא צפון המזבח שהוא כשר לשחיטה, שאר כל צפון העזרה מנין, תלמוד לומר (ויקרא יד, יג) "ושחט את הכבש במקום" וגו' שאין תלמוד לומר "במקום הקדש", אלא להכשיר בו כל רוח צפונית.

שנו רבותינו, קדשי הקדשים ששחטן בראש המזבח, רבי יוסי אומר, כאלו נשחטו בצפון. רבי יוסי בר רבי יהודה אומר, מחצי המזבח ולצפון כצפון, מחצי המזבח ולדרום כדרום. אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן אומר היה רבי יוסי כולה מזבח בצפון קאי, ומאי כאילו, מהו דתימא בעינא שחיטה על ירך המזבח וליכא, קא משמע לן. אמר ליה רבי זירא לרבי אסי, אלא מעתה לרבי יוסי ברבי יהודה נמי חציו בצפון וחציו בדרום, וכי תימא הכי נמי, והא את הוא דאמרת משמיה דרבי יוחנן מודה רבי יוסי ברבי יהודה שאם שחטו כנגדו בקרקע פסולין. אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן שניהם מקרא אחד דרשו, וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך, רבי יוסי סבר, או כליה לעולה, או כליה לשלמים. ורבי יוסי בר יהודה סבר, חלקהו חציו לעולה וחציו לשלמים. דאי סלקא דעתך כליה לעולה כשר, השתא לעולה כשר לשלמים מבעיא. ואידך, אצטריך, סלקא דעתך אמינא הני מילי עולה דדחיק ליה מקום אבל שלמים דלא דחיק ליה מקום, אימא לא יתכשר, קא משמע לן.

אמר רב, מזבח שנפגם, כל הקדשים שנשחטו שם פסולין, ומקרא הוא בידינו ושכחנוהו. כי סליק רב כהנא אשכחיה לרבי שמעון ברבי דיתיב ואמר משמה דרבי ישמעאל ברבי יוסי מנין למזבח שנפגם, שכל הקדשים שנשחטו שם שהן פסולין, שנאמר וזבחת עליו את עלתיך וגו', וכי עליו אתה זובח, אלא בזמן שהוא שלם, ולא בזמן שהוא חסר. אמר היינו קרא דאשמטיה לרב. ורבי יוחנן אומר אחד זה ואחד זה שהיו שם פסולים. במאי קמיפלגי, מר סבר בעלי חיים נדחין, ומר סבר בעלי חיים אינן נדחין.

**רמז שה** וזבחת עליו את עלתיך וגו', אין לי אלא עולה ושלמים, שאר כל הקדשים מנין, תלמוד לומר "כי כחטאת האשם הוא לכהן" שאין תלמוד לומר "קדש קדשים" אלא להכשיר את כל הקדשים. אין לי אלא חטאת עולה ושלמים, שאר כל קרבנות צבור מנין, תלמוד לומר את צאנך ואת בקרך. משמע מביא את הקדשים [ואת החלין], (בכל המקום אשר אזכיר) אמרת במה הענין מדבר.

[בכל המקום אשר אזכיר את שמי], שאיני נגלה עליך אלא בבית הבחירה. מכאן אמרו שם המפרש אסור להאמר בגבולין. רבי אליעזר בן יעקב אומר, אם תבא לביתי אבא לביתך, מקום שלבי הולך, שם רגלי מוליכות אותי, מקום שלבי אוהב, רגלי מוליכות אותי.

מכאן אמרו עשרה בני אדם שנכנסין לבית הכנסת שכינה עמהן, שנאמר (תהלים פב, א) "אלהים נצב בעדת אל". ומנין אפלו שלשה, שנאמר (שם) "בקרב אלהים ישפט", ומנין אפילו שנים, שנאמר "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו". ומנין אפלו אחד, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'.

רבי יאשיה אומר הרי הוא אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. בכל המקום סלקא דעתך, אלא מקרא זה מסרס, "בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי", והיכן, בבית הבחירה.

**פסוק כב** **רמז שו** ואם מזבח אבנים, אמר רב חסדא אמר רב מזבח של שילה של אבנים היה. תניא נמי הכי, רבי אומר מה תלמוד לומר אבנים, (דברים כז, ה) "אבנים", "אבנים", שלשה פעמים, אחד של שילה, ואחד של נוב וגבעון, ואחד של בית עולמים. מתיב רב אחדבוי בר אמי, אש שירדה בימי משה לא נסתלקה מעל גבי מזבח הנחשת עד שבא שלמה, ואש שירדה בימי שלמה, לא נסתלקה עד שבא מנשה וסלקה, ואם איתא, מעיקרא ההוא דאסתלק לה. הוא דאמר כי האי תנא רבי יוסי אומר, מזבח של נחשת חלול ומלא אבנים היה. רב נחמן בר יצחק אמר, מאי לא נסתלקה, לא בטלה לגמרי. והיכי הוי. רבנן אמרי דין שביבי הוא משדרא. רב פפא אמר, אשפיזא הוה נקטא זמנין הכא זמנין התם.

רבי ישמעאל אומר, כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ משלשה. XאY (ויקרא ב, יד) "ואם תקריב מנחת בכורים", חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר (שם) "תקריב את מנחת בכוריך", חובה ולא רשות. XבY כיוצא בו "אם כסף תלוה את עמי", חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר (דברים טו, ח) "העבט תעביטנו", חובה ולא רשות. XגY ואם מזבח אבנים, חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר (דברים כז, ו) "אבנים שלמות תבנה", חובה ולא רשות. מזבח אדמה תעשה לי רשות ולא חובה, ומה תלמוד לומר ואם מזבח אבנים וגו', אלא אם רצה לעשות של אבנים יעשה, של לבנים יעשה. והרי דברים קל וחמר ומה אם מזבח החמור אם רצה לשנות ישנה, קל וחמר לשאר כל הכלים.

לא תבנה אתהן גזית, אין גזית אלא גזוזות, שהונף עליהם ברזל. שומע אני יהא המזבח כלו פסול, תלמוד לומר לא תבנה אתהן גזית, הן פסולות ושאר כל המזבח כשר. לא תבנה אתהן גזית, בו אי אתה בונה גזית, אבל אתה בונה בהיכל ובקדשי קדשים. שהיה בדין, ומה אם מזבח הקל אסור לבנות בו גזית, היכל וקדשי קדשים שהן חמורין, דין הוא שתהא אסור לבנות בו גזית, תלמוד לומר לא תבנה אתהן גזית, בו אי אתה בונה גזית, אבל אתה בונה גזית בהיכל וקדשי הקדשים. ומה אני מקים (מ"א ו, ז) "ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית", בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע.

כי חרבך הנפת עליה ותחללה, מכאן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר, המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם, והברזל מקצר ימיו של אדם, אינו דין שיניף המקצר על המאריך. רבן יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר "אבנים שלמות תבנה", אבנים המטילים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, והרי דברים קל וחמר, ומה אם אבני מזבח שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שהן מטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים, אמר הקדוש ברוך הוא לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, בין איש לאיש, בין עיר לעיר, בין אמה לאמה, בין משפחה למשפחה, בין ממשלה לממשלה, על אחת כמה וכמה שלא תבאהו פרענות.

**פסוק כג** ולא תעלה במעלת, מכאן אמרו עשה כבש למזבח. אין לי אלא עליה, ירידה מנין, תלמוד לומר לא תגלה ערותך עליו, הא לא עליה ולא ירידה גרמה אלא כסוי גרם. רבי ישמעאל אומר אינו צריך, הרי הוא אומר (להלן כח, מב) "ועשה להם מכנסי בד" וגו', ומה תלמוד לומר אשר לא תגלה ערותך עליו, שלא יפסיעו בו פסיעה גסה עליו, אלא גודל בצד עקב, ועקב בצד גודל. אשר לא תגלה ערותך עליו, עליו אי אתה פוסע פסיעה יתרה, אבל אתה פוסע פסיעה יתרה בהיכל ובבית קדשי הקדשים, שהיה בדין, ומה אם מזבח הקל אתה אוסר לפסוע פסיעה יתרה, בהיכל ובבית קדשי הקדשים שהן חמורין, דין הוא שיהא אסור לפסע בהן פסיעה יתרה, תלמוד לומר אשר לא תגלה ערותך עליו, בו אי אתה פוסע פסיעה יתרה, אבל אתה פוסע פסיעה יתרה בהיכל ובית קדשי הקדשים. והרי דברים קל וחמר ומה אם אבנים שאין בהן דעת לא לרעה ולא לטובה, אמר המקום לא תנהג בהן בבזיון, חברך שהוא בדמיון של מי שאמר והיה העולם, דין הוא שלא תנהוג בו בזיון.

אשר לא תגלה ערותך עליו ואלה המשפטים, נמצינו למדין שסנהדרין מסדרין דירתן בצד מזבח, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, "וינס יואב אל (היכל) [אהל] ה' ויחזק בקרנות המזבח".