# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeyhatlaot/12/

וידידנו הר' אברהם דב, נכד אדמו"ר שהיה חתנו של משה הנ"ל, לא היה יכל לראות זאת, איך בעלי תאוות האלה נכנסים ויוצאים בבית משה הנ"ל, ולשמע הלשון הרע שמדברים על מוהרנ"ת ז"ל, על־כן עזב את אשתו בבית חותנו והלך לבית אמו הצדקת מרת אדל, ולא ארכו הימים עד שנתן גט פטורין לבת משה הנ"ל וגם בזה יש מעשה שלמה.

ואיך שרמז אדמו"ר למשה וכו' (שמזה גם־כן נתעורר למשה הנ"ל מופת מרבנו ז"ל, שפעם הושיט לרבנו ז"ל צנצנת תה, ועם ההושטה נשפך מעט, ואמר לו רבנו ז"ל: "די וועסט שוין נישט זיין מיין מחתן" [אתה כבר לא תהיה המחתן שלי], אמנם כשנשתדך עם בת רבנו ז"ל, התפאר שהוא עכשו דוקא מחתן, וכשנעשה אחר־כך הפרוד, ראה בעיניו והודה ולא בוש על קיום נבואת רבנו ז"ל). ואין כאן מקומה.

והנה בת משה הנ"ל נשאה לאיש אחר תם וישר שמו אבא, אך גם הוא לא היה יכול לראות איך הבעלי תאוות מרבים לדבר עם אשתו, ופעם אחת ראה ממנה דבר מכער ויגרש גם הוא אותה.

וסוף הדבר היה, אשר לכל נודע שאינה הולכת בדרך הישר, ויש לה התחברות עם איש בליעל אחד, עד שנשא אותה לאשה. וסופה היה שמתה מיתה פתאומית בעיר קאמיניץ באמצע הרחוב, וזה היה אחר כמה שנים מפטירת מוהרנ"ת.