# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeyhatlaot/15/

אבל באמת כל אשר היה ביכלת ר' שמואל ווינברג ועוד משתדלים לפיס את שרי העיר, היה על־ידי שהמתנגדים נתישבו בדעתם לבלי להשתדל עוד בעצת המסירה, רק הסכימו עצה אחרת בפשיטות להרג את מוהרנ"ת.

ויבז בעיניהם לשלח יד במוהרנ"ת בעצמו, רק את כל הנקרא בשם ברסלבר, מצוה גם־כן להרגו ולשפך את דמו בחנם על לא דבר.

ומחמת רב דבתם של ההולכי רכיל והפושעים האלה לפני הרב מסווראן, הסכים להם גם־כן על זה וגם הגדיל לעשות להוציא את הפקדה הזאת על כל העירות מברסלב עד אומן וטיראווצע.

ויקראו סופרי הרב הנ"ל ויכתב ככל אשר צוה הרב הנ"ל לראשי חסידיו הנמצאים בכל הערים האלה על אודות חסידי ברסלב בזה הלשון: להדפם לרדפם להמם וכו'.

ואם שנתירא מאימת מלכות נסכם בלב הרב מסווראן להכין על זה שחד, אפלו עד מאה אלף רו"כ ויותר.

ויאמר לחסידיו שהיו עשירים וגדולים והיה להם מסחר קאנטאר, על כמה וכמה רבבות אלפים רו"כ.

וישאל אותם בדברי צחות, וויפל וועט איר מיר גיבן אויף ברסלבר מאטיעזש? [כמה מוכנים אתם לתן לי על הברסלבר], והשיבו לו עד חצי הקאנטאר, כי היו מקשרים מאד בכזב חסידותם עם הרב הנ"ל, עד שהרב הנ"ל בעצמו חתם עצמו על כמה וכמה שטרות בהלואותיהם שהכרחו ללוות למסחרם.

אבל השם יתברך שלח להם מיד כפעלם, כי מאז והלאה ירד מסחרם עד שלא היה להם לשלם חובותיהם, והבעלי חובות תבעו להרב מסווראן בעצמו, והיה לו בזיון גדול ועצום.

וקדם מותו אמר, ההאן זעץ (פשיטת הרגל) יש לו חלק במותו, כי גם הרב מסווראן לא האריך ימים אחר זה כנזכר לקמן, כי היושב בשמים נקם נקמת מוהרנ"ת ז"ל מהרב ומחסידיו כנזכר לקמן.