# הקדמה

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeyhatlaot/154/

אמר הכותב, כבר נודע האיש המצין בהלכה בשערים המצינים בהלכה, הלא המה ספרי לקוטי הלכות הקדושים, ממורנו הרב רבי נתן זצ"ל.

צדקתו וגדלת השגתו בדבריו הקדושים שכתבם על ספר, זכה וזכה את הרבים להשיבם מעוון והרבה הרבה בעלי תשובה נעשו על־ידו, כי דבריו הקדושים שדבר עם אנשיו ביראת ה' נכנסו בלבם כאש בוערת עד שנתעוררו על־ידם לשוב לה' יתברך באמת. וגם עתה מי שעוסק בספריו הקדושים, מתעורר על־ידם לשוב לה' יתברך בתשובה שלמה באמת ולחזק עצמו תמיד בעבודת ה'.

גם עבודתו בתורה ותפלה היתה בלבת אש נוראה מאד מאד, עד אשר כל מי ששמע קול תפלתו ותורתו, נתעורר גם־כן בהתעוררות גדול מאד לה' יתברך, ואין ביכלת לציר כל אותה הרגשה שהביא בדברי תפלתו, גם בלב זולתו.

וידידנו המפלא הרב אפרים ז"ל מקרמנטשוק אמר לו פעם אחת בזו הלשון: "מיט אייער דאוינען מאכט איר אפרוש אויף דעם דאוינען (עם התפלה שלכם אתם עושים פרוש על התפלה). וכן כל מקרא ומקרא מדברי התנ"ך, כשהיה מוציאו מפיו, ממש היה נדמה להשומע כאלו הנביא בעצמו קורא וצועק את אלה הדברים.

גם ידידנו המפלא הר' עקיבא זאב מנעמירוב היה רגיל לספר מעצם התעוררות שראה ממורנו מוהרנ"ת בערב יום כפור האחרון, כי דבר אז בעת סעודת ערב יום כפור מענין הד' יסודות, דומם צומח חי מדבר, ואמר, הלא אנחנו רואים כל מה שהמדרגה נמוכה יותר, נמצא בו טוב יותר.

כי יסוד המדבר הוא האדם, ומקח האדם במכירתו לא יעלה כמקח הסוס, שהוא מיסוד החי הנמוך מהמדבר כנודע, שנמצא סוס שנותנים במחירו כמה אלפים רובל כסף.

ומקח הצומח יעלה עוד יותר, כי נמצאים שושנים ופרחים שמביאים ממדינות רחוקות שאין ערך כלל למחירים לשוים.

וביסוד הדומם נמצאים אבנים טובות ויקרות העולים עוד יותר, ורואים אנו את הטוב והאלהות שנמצא בהם, מפקדת התורה על הכהן גדול שבכל עת כניסתו לבית המקדש יהיה לבוש בחשן ואפוד, שיהיה נתונים בהם כמה אבנים טובות.

ואחר הדברים האלה נכנס מוהרנ"ת ז"ל בדרכו הקדושה מענין לענין, עד שהתחיל לדבר בהתעוררות גדול בשלהבת אש נוראה וצעק בקולו הקדוש בזה הלשון: ואף־על־פי־כן נמצא גבוה מעל גבוה, קדשה נעלמה ונסתרה, קדש הקדשים שהכהן הגדול כשהיה צריך לכנס לשם, היה צריך להפשיט כל הבגדים היקרים, רק "כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו וכו", ואמר את הפסוק הזה בנגון של הקורא ביום כפור.

ור' מאיר יהודה ז"ל מברסלב היה רגיל גם־כן לספר כי גם הוא נכנס אז אל בית מורנו מוהרנ"ת, ובבואו על הפתח, והיה נשמע מרחוק את הדברים האלה יוצאים מפיו הקדוש כלפיד אש, ונשאר עומד על עמדו ומקומו וירא ללכת יותר להתקרב אל השלחן.

והנה על שבת שלפני פטירתו בא אליו שנית ר' עקיבא זאב, ובליל שבת אחר הסעודה דבר עוד הפעם מעבודת הכהן הגדול מיום כפור בהתלהבות גדול ונורא, והזכיר אז כמה תבות מהפיוט שבסדר העבודה, נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד, ועוד כמה תבות, ובשבוע שאחר זה נפטר ויצאה נשמתו באלה התבות "חנון המרבה לסלח", ביום העשירי לחדש טבת.

והמובן מכל זה, כי נמצא בו מצד נשמתו גם כל הסליחה והכפרה של יום העשירי מעשרת ימי תשובה, הוא יום כפור, כי הרבה הרבה בעלי תשובה שבודאי נתכפר להם עוונותיהם נעשו על־ידי דבוריו וספריו הקדושים שהשאיר אחריו כמובא.

ולולא דמסתפינא (יראתי), הייתי אומר שזהו שגם שמו הקדוש גימטריה מכון ממש מספר מנין התבות "חנון המרבה לסלח". וזה אשר גם אדמו"ר הנחל נובע מקור חכמה מוהר"ן ז"ל סמך ידו עליו ואמר עליו שהוא יודע ממנו יותר מכלם, כמבאר במקום אחר.

ועל זה זכה לחבר ספר לקוטי הלכות הקדוש ותפלותיו המעוררים ומחזיקים כל איש מגדול ועד קטן, להטותו לטוב לשוב בתשובה שלמה.

ואגב שאני מספר פה מספריו, אציג פה מה שאמר הר' משה ז"ל ששמע ממוהרנ"ת בעת שדברו לפניו מחלומו של ר' שמואל אייזיק ז"ל.

ואמר תחלה בלשון צחות חלומות, ואחר־כך אמר, אני אספר לכם את חלומי, ראיתי את אדמו"ר שבא אלי עם עוד אחד, וספרתי לפניו בדרך קובלנא כל אשר עבר עלי.

ואמר לי אדמו"ר בזו הלשון: "דיא האסט אבער מיט דיינע ספרים גיט גמאכט" (אבל אתה עם הספרים שלך טוב עשית).

וזה האחד שהיה עמו נענע לו בראשו והסכים על זה, ואמר בזו הלשון "יא יא זייער גיט גמאכט" (כן כן, טוב מאד עשית), ושאלתי את אדמו"ר מי הוא זה? והשיב לי, זה הוא משה רבנו ע"ה.

גם נודע מה שאמר אדמו"ר בתחלת ההתקרבות שנתקרב אליו מוהרנ"ת ז"ל, אמר אז: בא אלי אברך אחד ועל־ידו לא יאבד אפלו שיחת חלין שלי". וכן היה, כי רק הוא עסק לפרסם תורת רבנו הקדוש בעולם ושיחותיו הקדושים, להודיע לבני אדם גדלת תורתו הקדושה, לקרב על־ידי־זה אנשים רבים לה' יתברך, ועל־ידי־זה עמד עליו הס"מ ועשה עליו מחלקת על־ידי הרב מסווראן שנעשה לו רודף ושונא גדול עד לחייו, כאשר נספר לקמן.

ולמען לא יפלא בעיני הקורא מה שרב גדול בישראל נכשל במחלקת, שהרי גם על יוסף היה מחלקת, אבל סוף כל סוף שפת אמת תכון לעד והרוח סערה כלה ונאבד ואינו גדול אלא בשעתו עד כאן.