# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeyhatlaot/20/

בטולטשין הרבו להכות בענויים את ר' יצחק בן ר' אברהם דב, עד שנתפתה להם, רק מיד אחר שעבר קצת הרעש כנזכר לקמן, חזר ונסע למוהרנ"ת.

וכן ר' יעקב חתן ר' משה חיים, גם־כן לא עמד בנסיון, וכן ר' דוד שנקרא בשם מ' נודע להמתנגדים שהוא פחדן מלצאת בלילה, קשרו אותו למצבה על בית החיים, ואמרו לו שאם לא יקלל את מוהרנ"ת יניחוהו שם בלילה, (את אחד קשרו בחבל אחד עם ערלות והובילו אותם ברחוב).

כי זה עשו לסימן מי שקלל אותו בחרופין, הוא אות שכבר נתפתה להם ולא יסע אל מוהרנ"ת.

וכפי הנראה שגם הוא לא עמד בנסיון, רק איש אחד היה שם ושמו ר' מרדכי שהכו אותו בענויים קשים ברחוב העיר, וכאשר בא באמצע השוק מקום עמוד האבן הגבוה הנמצא שם והמתנגדים הכו אותו שם, צעק בנגון המגלה ובקול גדול, "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה".

והנה המתנגדים חפצו לענות ולהכות הר' יצחק בן מוהרנ"ת ז"ל שישב בטולטשין, אך היה שם גביר אחד ששמו ר' יוסף הוזנער, שנצל בזכותו, כי אמר להמתנגדים אשר ר' יצחק אינו חסיד כלל, ומה שנוסע למוהרנ"ת הוא מהכרח מכח הכבוד אב, ועל־ידי זה נצל מהם.

אך אחר שעבר כל החרף והקיץ והגיע ימי ראש־השנה לנסע לאומן, נסתתמו טענותיו של הגביר הנ"ל, אבל מחמת שאז כבר עבר פחד ההכאות כנזכר לקמן, נצל על־ידי־זה.

ואף שירא מאוד שלא יזיקו לו המתנגדים לפרנסתו מהפאסט [מהדאר] אבל מחמת שבגלל כשרותו ואמונתו נתקבל מאד בלב אנשי העיר, לא הזיק לו הדבר כלל.