# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeyhatlaot/22/

בטעפליק היה צד גדולה מאנשי מוהרנ"ת ז"ל, עד שגם חסידי סווראן הכרחו קצת לשתק.

ועתה נשוב לדבר מעיר ברסלב, שם התגברו כל־כך ההכאות וזריקות האבנים, עד שרבם ככלם נפרדו ממוהרנ"ת כנ"ל.

והן הן גבורות ונוראות הבורא יתברך, אשר בכל זאת נשאר שארית הפלטה בין זאבים ואריות כאלה.

ואף־על־פי־כן לא יכלו להם ולמוהרנ"ת שהיה אז בקרמנטשוק כנ"ל, אף ששלחו לו הבילעט שישוב לביתו כנ"ל, אף־על־פי־כן כתבו לו אוהביו מכתבים והודיעו לו ממכתבי הסווראנר שנשלחו לעירות כנ"ל, וכתבו לו שעצתם הוא שלא יבא לברסלב, כי רואים המה שאם יבא יהרגוהו בלי ספק.

(והן הן המכתבים הנזכרים בספר מכתבי מוהרנ"ת דפוס ירושלים, בהמכתב מיום ג' משפטים תקצ"ה עין שם, ובהמכתב מיום ג' תרומה תקצ"ה עין שם).

כי ידעו אוהביו כאשר יסע מוהרנ"ת לביתו מקרמנטשוק יסע בטח על דרך אומן, ודמו בנפשם שכאשר יקבל המכתבים שלהם, יתעכב שם ולא יבא לברסלב.

ואולם כאשר בא מוהרנ"ת ז"ל לאומן וקרא שם את המכתבים, אף־על־פי־כן נתחזק ונתאמץ בכח רבנו ז"ל ותפלתו לנסע לביתו.

ויאמר שבכל זאת אני מוכן לנסע לביתי, רק אתעכב פה על־כל־פנים איזה זמן לשקד על דלתי רחמי השם יתברך ולהרבות בתפלה בבית ציונו הקדוש.

גם כתב מיד מכתב לטעפליק לאנשי שלומנו שגם הם יבואו לאומן להצטרף עמו בתפלתו, ויען שזה היה בסוף חדש טבת סמוך לערב ראש־חדש שבט, באו אנשי טעפליק על ערב ראש־חדש שבט לאומן, ובתוכם היה שם גם הרב מטעפליק.

ואמר להם מוהרנ"ת, כי מבאר בדברי השלחן־ערוך בחשן־משפט, אם הרודף עד הנפש אותו האיש הוא גבר אלים ואין ביכלת לעמד נגדו, מתר למסר דין לשמים, וכן וילכו עמו כל אנשי שלומנו שבאו שם לבית ציון אדמו"ר שבבית ציונו הקדוש, ויצעק למה אתם מחשים, הלא עמד עלינו וכו'.

ויתפללו כלם בבכיה גדולה ועצומה וצעקו כלם צעקות גדולות ומרות, והיה שם ערב ראש־חדש יותר מיום כפור.

וירבו לבקש שם רחמים מהשם יתברך. וגם אמר להם שיאמרו קפיטל ק"ט בתהלים.

ושועתם עלתה לשמים, ולא היו ימים מועטים עד שהגיע להרב מסווראן מחלת השבר במעיו, והיתה לו המחלה הזאת שלש שנים עד שנפטר מן המחלה הזאת במיתה מגנה כנזכר לקמן.

אבל מחמת שבתחלה לא עלה על דעתו שתתגבר עליו המחלה כל־כך, לא עזב את המחלקת עד שסבב השם יתברך עוד סבות אחרות להשקיט המחלקת כנזכר לקמן.