# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeyhatlaot/24/

וגם בברסלב ראו בימים האלה השגחות נפלאות, ושמעתי מידידנו מהרב מיכל מיאס שהיה באותו הזמן של המחלקת בברסלב.

וספר לי שהיה בברסלב מתנגד אחד שהרבה מאד לקלל ולחרף את מוהרנ"ת.

וישאל אותו אחד מאנשי מוהרנ"ת: איך לא תירא לחרף ולגדף איש דבוק בתורה ותפלה כמוהו ומה רוח יהא לך בחרופיך? ועוד דברים כאלה.

אבל המתנגד הזה הקשה ערפו והחזיק בחרופיו, ואחר קצת ימים נחלה המתנגד הנ"ל וימת.

ואחר־כך תכף נחלה ומת אחד מילדיו הקטנים, ואחר־כך נחלה וימת גם הילד השני, ואחר־כך מת הילד השלישי, ואחר־כך נחלה הילד הרביעי והוא האחרון, כי לא היה לו ילדים יותר מאלו הד' וזוגתו האלמנה נכספה מאד בכל לבה לרוץ לבית מוהרנ"ת לפיסו.

כי ראתה ממש בעיניה שלא היתה המכה הזאת, רק בגלל החרופים של בעלה, אבל לא ידעה אם יועיל לה הפיוס כפי הרדיפות שרדף וחרף אותו בעלה עד לחייו.

ואף־על־פי־כן מרב מכאובי לבה על מיתת בניה ועל חלשת הילד הזה האחרון, לקחה על־ידה את הילד והביאה אותו לבית מוהרנ"ת כמו שהיה בחלשתו.

ואמרה למוהרנ"ת בזה הלשון: אני בעצמי איני חיבת בחרפות של בעלי והוא כבר נפטר וגם שלשה בנים, ולא נשאר לי רק הילד הזה, עין אחת בראשי, ועתה נחלש גם הוא.

ומיד התחיל מוהרנ"ת להבטיחה שיתרפא, והשיבה לו שבדבר מסכן כזה אין עוד ברצוני הבטחות רק ישכב הילד הזה בביתכם ומת גם הוא כאחיו, אם ימות, ימות בביתכם.

ותכף ברחה מבית מוהרנ"ת, ולא רצתה לילך עוד להילד עד שבאו ואמרו לה שהילד התחיל לשוב לבריאותו, ואז באה לבית מוהרנ"ת לקחת את הילד וכן היה שנתרפא בשלמות.