# לא

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeyhatlaot/31/

והנה, כשראו הרודפים הרשעים האלה שאין יכולים עוד להכות ולהשליך אבנים, התחילו עוד הפעם למסר את מוהרנ"ת בפני השרים במסירות נוראות, כדי לקח אותו לבית־הסהר.

וביום ב' פרשת מטות מסעי שנת תקצ"ה, קראו את מוהרנ"ת להגרדינטשי, וישאלהו על הדברים שמסרו אותו הינו שהוא עוסק עדין להדפיס בביתו וכיוצא, ומוהרנ"ת הוכיח לו ששקר הדברים, אך המוסרים נתנו להאדון הנ"ל ממון הרבה, ועל־כן לא רצה לקבל דברים, ויקרא אנשים מהמוסרים וישבעו שבועות שקר בנקיטת חפץ בפני מוהרנ"ת שדברי מסירתם אמת.

וכל מה שהכחיש אותם לא הועיל, עד שאחר שבוע הנ"ל, לקח את מוהרנ"ת לבית־הסהר (הוא הטרמא) והושיבו בין גזלנים ורוצחי נפשות.

וביום הראשון היה כמעט מסכן על־ידי הענויים שענו אותו, עד שחמל עליו השם יתברך ויתן חנו בעיני שר בית־הסהר, והושיבוהו בחדר מיחד, גם הסכים להביא כל הספרים שהיו נצרכים לו בכל יום, הינו תנ"ך וגמרא ואחד מד' חלקי שלחן ערוך הגדולים וזהר הקדוש, וכתבי האר"י ז"ל וכיוצא עוד ספרים בנגלה ונסתר.

וגם הביאו לו לשם כלי כתיבה, גם שם דבק עצמו להשם יתברך, עד שזכה גם שם להשיג חדושין דאוריתא וכתב שם הלכות יין נסך, הלכה ד' שבספר לקוטי הלכות יורה דעה. וכתבה שם בבית־הסהר, והיה אסור שם בבית־הסהר ערך ח' ימים.

ואחר־כך היה נס גדול ונפלא שנתהפך הדבר והמוסרים והאדון נהפך להם דעתם, עד שיכלו אנשי שלומנו להוציאו על ערבות, אך המשפט נמשך עד שבחדש אלול הסמוך, גרשו אותו מביתו ומעירו לנעמירוב, והכרח לישב בנעמירוב עד אחר יום כפור שנת תקצ"ט.