# לד

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeyhatlaot/34/

והנה הרב מסווראן רדף את מוהרנ"ת בכל פעם יותר, ובחרף תקצ"ו עשה נסיעה בעצמו לקאמיניץ כדי להשתדל שם אצל חסידיו ולעוררם שישתדלו אצל הגאבינטאר, לתפס את מוהרנ"ת בתפיסה ולעקרו ולגרשו.

אך השם יתברך ברחמיו סבב סבות נפלאות להצלת מוהרנ"ת זצ"ל, ובאותה הנסיעה בדרך, נתערבה בדבר המעשה של המוסר מליטנעוויץ הנודע ועל־ידי־זה נפל עליו אחר־כך אימה ופחד לרדף עוד את מוהרנ"ת.

וגם בבואו לקאמיניץ, סבב השם יתברך סבות נפלאות להצלת מוהרנ"ת, כי בבואו לשם פגע בכבוד הרב הגאון מרא דאתרא דקאמיניץ הר' אהרן משה משם.

וגם היה שם דין ודברים בין שני עשירי ותקיפי העיר ובא הדין לפניו, ומי שיצא חיב בדינו חרה אפו בו, וכל זה היה סבות נפלאות עד שלא היה יכל עוד לעשות שום רע למוהרנ"ת, אדרבא נפל עליו על־ידי־זה אימה ופחד לרדפו יותר.

וחזר לביתו והתחיל להשקיט הריב ולבקש שלום, והזהיר על אנשיו שיחדלו למסר את מוהרנ"ת.

אז השיב מוהרנ"ת אני שלום וגם אנשי שלומנו בודאי לא יזיקו לו כלל, כל חפצי הוא שהם לא ימסרו אותי יותר.

והנה הרב מסווראן לא האריך ימים אחר־כך, כי נפטר בסמוך בחרף תקצ"ז על־ידי מחלתו מהשבר במעיו ומת במיתה מגנה מאד על־ידי שיצאו ממנו מעיו לחוץ.

וגם ברוך דין שממנו התחיל המחלקת, מת גם־כן בתחלת שנת תקצ"א, במיתה מגנה מאד.

וגם משה חינקעס הנ"ל מת מיתה פתאומית בפתע פתאום בבית הגרדניטשי בשנת תקצ"ח בבית דברי מסירתו את מוהרנ"ת ז"ל על שמשתדל לחזר לשבת בעירו בברסלב.

וכמעט כל השונאים שלו היה להם מפלה גדולה, ואז התחרטו השונאים על מעשיהם והם בעצמם התחילו להשתדל שיחזר מוהרנ"ת לברסלב, ובחסדי ה' בא פקדת ישועה מהגבערני בתחלת שנת תקנ"ט שיחזר לברסלב, וחזר לשם בתחלת שנת תקצ"ט, והרבה שונאים שלו פיסו אותו.

ובפורים שנת תקצ"ט שהיה אז מוהרנ"ת בברסלב בא אליו שניאור מברסלב הנ"ל אשר כל המסירות היו על־ידו, ואשתו נחלשה אז מאוד עד למות, וכן היה כי נפטרה אז בעת שהיה בבית התחתון של מוהרנ"ת קדם שעלה לבית העליון שלו.

 וכשעלה לבית העליון של מוהרנ"ת תכף בבואו נפל על רגלי מוהרנ"ת ונשק אותם בכח גדול עד שהרגיש כח הנשיקה ברגליו, וכן עשה כמה וכמה פעמים שנפל על רגליו וישקם הרבה ובכה בכיה רבה ועצומה מאד, ואמר למוהרנ"ת ז"ל חטאתי, כל המסירות היו על־ידי, מה אעשה, תמחלו לי.

ונתן לו ב' רו"כ על פדיון, כי לא ידע עדין ממיתת אשתו בביתו, והבטיח אז שישתדל לתקן מה שקלקל.

והנה לספר בפרטות מהמחלקת הזאת תקצר היריעה. ועין מכתבי מוהרנ"ת דפוס ירושלים במכתבים שנת תקצ"ה ובמכתבים שלא נדפסו מיום א' קדושים, וגם עין בהמכתב שכתב אותו שיצא מהטערמא, ובהמכתב יום א' שכתב אותו אחר שגרשו אותו מביתו לנעמירוב.

וגם עין בהמכתבים בספר עלים לתרופה משנת תקצ"ו תקצ"ז תקצ"ח תקצ"ט, ושם תראה מעט מזעיר מהרדיפות שרדפו את מוהרנ"ת ברציחה כזאת אשר לא נשמע מעולם, ותוכח לדעת איך השם יתברך אינו עוזב את חסידיו אפלו כשמתגברים השונאים כמו שמתגברים, כי בו נתקים המקרא "ונלחמו אליך ולא יוכלו לך ואתה מרום לעולם ה'" וקושטא קאי.

ומורנו מוהרנ"ת ז"ל עשה את שלו וקרב הרבה אנשים להשם יתברך ועוררם בדרכיו הקדושים עד שנעשו יראים ושלמים, וזכה להשיג הרבה חדושי תורה, וכתבם על ספר, ונדפסו.

וגם עתה אחר הסתלקותו דבריו הקדושים חיים וקימים לעד. ומי שמביט בהם בעין האמת נתעורר מאד להשם יתברך, ועוסק הרבה בתורה ותפלה וכסף מאד להשם יתברך, עד שנעשה ירא ה' באמת, ואמת ה' לעולם, עד כאן.

אמר המעתיק, שמעתי מפי הרב הגאון ר' אברהם שטערנהארץ חזן דקלויז, כאשר ידוע ומובא גם בהמכתבים מענין הרצענים שקורין שוואליניע, שהעמידו מהמלוכה בבית מוהרנ"ת ז"ל על פי הסתת המתנגדים ועבדו בביתו בשבת ויום טוב וכו'.

וכאשר הגיע לזמן בדיקת חמץ והם עבדו בביתו ואכלו שם חמץ, ולמוהרנ"ת לא היה כי אם זה החדר לבד, ועל־כן עשה הברכה על בעור חמץ ובדק באיזה זויות.

וכאשר ברך את הברכה בכונה כראוי ופניו היו כלפיד אש (כי היה רגיל לומר שתכף בעת הברכה על בעור חמץ, מתחיל כבר [אשטיק] פסח.

ומאז היה מאים מאד ודרכו היתה מאז להוכיח הרבה את בנו נחמן [אף־על־פי שבכל השנה לא היה מוכיח אותו כל־כך] ולדחפו בין התבות והשאפעס [והארונות] כדי לעורר "היום נקם בלבי ושנת גאולי באה" המובא בהתורה מ"ב לקוטי תנינא עין שם.

וכן היה במדת הדין ומוכיחו מבדיקת חמץ עד אחר שרפת החמץ, שאז צריכין לבער החמץ מהלב וכו') וגם כונתו היתה אז בהברכה על החמץ הזה (הערלים) לבערו מרשותו.

והרצענים נבהלו אז מפניו ומקולו ובקשו מאתו שגם בכל הבית יבדק ויעשה מה שצריך כרצונו.

ואחר־כך בערב פסח בחצות נפטר מהם לגמרי, והנה דרכו של מוהרנ"ת ז"ל בסדר ליל פסח היה נורא מאד בהתלהבות עצום.

והיה יושב לגמרי על המטה ופניו אל הקיר, והיה אומר ההגדה בקול רם (וכמובא בסימן כ' לקו"מ) ובהשתפכות הנפש ובהתעוררות שאין לשער בנגון שלו (הידוע לאנשי שלומנו) וכן עשה עד "שלחן עורך".

ואז ישב עם כל בני ביתו ונכדיו, וגם ר' שמעלקי בן חורגו היה אצלו, ודברו אז אליו מענין הנסים והגאלה שעשה לו השם יתברך, כי נפטרו מהרצענים שהעמידו המתנגדים וכו'.

והקפיד עליהם ואמר עכשו בזמן עת רצון כזה ושכל אחד ואחד כמה יגיעות וטרחות היה לו לבער החמץ ועל המצוות השיכים לפסח, וכמה מעות בזבזו על זה, אסור לדבר עליהם חס ושלום, הלא הם אחינו (ובודאי יהא להם תקון ואנחנו נצטרך לחפש בשבילם תקונים).

ואחר־כך בגמר הסדר הינו ברכת המזון הלל נשמת, הסב עוד פעם פניו אל הקיר, וערך את הסדר בהתלהבות נפלא ובהתעוררות שאין כמוהו בנגונו הידוע על נשמת, עד גמר הסדר:

תם ונשלם ספר ימי התלאות:

*תם ונשלם*