# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeyhatlaot/6/

ויהי היום בסוף ימי הקיץ תקצ"ד יום ראשון דסליחות, נתועד הנגיד משה הנ"ל עם מוהרנ"ת, ויספר לו שראה בחלומו שנפטר.

והרבה מוהרנ"ת לדבר על לבו שלא יצטער מזה כלל, כי דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין כנודע, אבל מחמת הסכמת מוהרנ"ת אשר כל מי שיש לו ממון ועשר יכין צואה גם בעודו בבחרותו, ובפרט שהאיש משה הנ"ל כבר בא בימים קצת, אמר לו מוהרנ"ת לטובתו לחייו הנצחיים, שהטוב והישר הוא שיהיה בידו תמיד צואה מוכנת.

ויאמר לו משה, באיזה אפן לכתב הצואה, וכפי שהיה לו בן ובת, והבת הזאת היתה חשובה בעיניו מאד, אמר לו שיחשב גם אותה ליורש כמו הבן, וגם את נפשו בעצמו יחשב ליורש, וכפי שעשרו עלה אז ערך שלשים אלפים רו"כ, ויגיע גם לחלק נפשו עשרת אלפים רו"כ, יבנה מזה בברסלב בית־כנסת חדשה, גם חניות שההכנסה מהם יהיה על הוצאת הבית־מדרש.

ומחמת שהיה אז קלקול בבית־המדרש שבאמן, אמר לו מוהרנ"ת בסיום דבריו, גם לי על הבית־מדרש שבאמן תתן קצת מעות, מיר אויף די קלויז וועסטי אוואדע אויך גיבען אביסעל געלט [לי בשביל הקלויז בודאי גם תתן קצת כסף].

והנה אף שהאיש משה היה רגיל להכנס למוהרנ"ת גם־כן כנ"ל, אך בסבת ההסתות הנ"ל של הרב מטאמאשפיל, השיב לו משה מיד בדרך עזות, אני יודע שאצלכם העקר הבית־מדרש שבאמן וכל תשובתו הזאת היתה רק על־ידי ההסתות מזוגתו ובתו כנ"ל להרחיקו ממוהרנ"ת, וכל זאת היה ביום א' דסליחות הנ"ל.

ואחר־כך כשחזר משה לביתו וספר גם לזוגתו את חלומו הנ"ל ואת דברי מוהרנ"ת שצוה בעצתו לכתב צואה ושיתן גם אליו קצת מעות לצרך הבית־מדרש שבאמן, אז השיבה לו זוגתו בלשון תמיהה, וכי עד הנה לא ידעת שהוא מצפה על מיתתך וצואתך כדי שיקבל מעות על־ידי זה.

ומאז והלאה התחילה להוסיף ולדבר על לב בעלה משה הנ"ל, הסתות ופתויים, באפן שיתהפך להיות לשונא ורודף את מוהרנ"ת.

אחר־כך נסע מוהרנ"ת לאומן על ראש־השנה ולא ידע מה שנעשה על־ידי־זה בבית משה, ואחר יום או יומים נסעו גם שאר אנשי שלומנו לאומן להתקבץ שם בימי ראש־השנה, כדרכנו תמיד. ובבואם לאומן, ספרו והודיעו למוהרנ"ת, אשר בבית משה נתעורר מחדש שנאה גדולה בגלל דבריו שדבר עמו, ואף־על־פי־כן עדין היה משה מלא חרטות על התרחקותו ממוהרנ"ת.

וביום א' של סכות, כשהתפלל מוהרנ"ת בביתו עם מנין מאנשיו, נכנס האיש משה גם־כן לבית מוהרנ"ת, ובא לשם בעת שעמד מוהרנ"ת באמצע תפלתו ולא רצה להפסיקו, וחזר מיד לביתו.

ואחר התפלה כשנודע למוהרנ"ת מזה הקפיד על אנשיו מדוע לא בקשו את משה שימתין עד אחר התפלה.

וביום השני חזר ובא באמצע התפלה של מוהרנ"ת, ואז אמרו לו אנשי מוהרנ"ת בשמו, שהוא מבקש אותו להמתין עד אחר התפלה, וכן עשה משה והמתין עד אחר התפלה.

ואז נכנס עם מוהרנ"ת לתוך סכתו, וצוה מוהרנ"ת להוציא כל איש מעליו, אבל אבי ז"ל, הרב נחמן מטולטשין עלה למקום שהיה סמוך לסכך כדי לשמע את דבריהם.

וישמע ששאל אותו מוהרנ"ת: למה יחרה אפך כל־כך על דברי בענין הצואה? הלא אתה יודע שדרכי תמיד להזכיר לכל אדם את סופו ותכליתו, שיכין צידה לדרכו.

ויקים "התקן עצמך בפרוזדור" וכו', ואף־על־פי־כן אם בכל זאת שגיתי ולא הייתי צריך לומר לך כך, האם תטעה בשביל זה לומר שאני שונא לך חס ושלום, זכר נא ואל תשכח על־ידי מי יש לך בנים, אם לא על־ידי שהבאתי אותך לכל זה, ואיך תאמר דבר כזה.

כהנה וכהנה דבר עמו דברים המתישבין על הלב עד שהשיב לו משה הנ"ל, אם כן הלא אני מפיס אתכם, והשיב לו מוהרנ"ת אני מוחל לך.

אחר־כך אמר משה למוהרנ"ת, מאחר שנתוך השלום בינינו, אשלח לכם פראנץ ווין (יין צרפתי) שיש אצלי, והשיב לו מוהרנ"ת, טוב הדבר, כי אני מקלקל במעי (כי בכל אלו השנים כבר היה למוהרנ"ת חלי מעים שנפטר מזה אחר־כך).

ובאמצע הסעודה של יום ב' דסכות הנ"ל, הביא לו בנו של משה הנ"ל צלוחית יין כנ"ל, ואף שכבר היה מהנוסעים לחרף, (חסר) ואין כדאי להאריך בזה.