# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeyhatlaot/8/

אחר־כך כשהגיע זמן המנחה, היתה סבה על־ידי איש אחד שנקרא בשם שלמה ראובן זלאטיס, שהוא היה רחוק לגמרי ממוהרנ"ת, רק אף־על־פי־כן היה דרכו להתפלל בבית־המדרש מאנשי מוהרנ"ת שנקרא בשם בית־המדרש החדש, כי הוא היה ממקרבי הרב רבי שמואל אייזיק, שהיה גם־כן מתלמידי אדמו"ר.

ואף־על־פי־כן היה לו מחלקת קצת עם מוהרנ"ת, והמחלקת הזאת נסתבב על־ידי שלמה ראובן זלאטיס הנ"ל. ומוהרנ"ת אמר עליו שלא ימחל לו אפלו בעלמא דאתי.

ונתקים בו עברה גוררת עברה, כי נסתבב על־ידו גם המחלקת הזאת מהרב מסווראן, והסבה היתה כי זה האיש שלמה ראובן זלאטיס היה רגיל לדבר דברי צחות, ווערטליך [בדיחות], ובעת שהתפלל תפלת המנחה, כשהגיע להמלות "תנו רבנן פטום הקטרת" הוטבו בעיניו לדברי צחות כפי המארע הנ"ל, מנשיכת הערל את הפטם מהאתרוג.

ויעמיד עצמו אצל חלון הבית־מדרש שהבאים מהשוק להתפלל בבית־המדרש הישן, עוברים אצל חלון הבית־מדרש החדש הנ"ל, וידפק להם שלמה הנ"ל בחלון ויקרא לפניהם בקול " תנו רבנן פטום " כדי להתגרות עמהם.

ואנשי מוהרנ"ת לא היו אז בבית־המדרש שימחו בידו, והוא עשה זאת מדעת עצמו, ויחר להם מאד, כי לא די שהיה להם יסורים מהמארע הנ"ל, עוד זה האיש שלמה מתגרה עמהם.

ובאמת היו צריכין אנשי הרב מסווראן להבין שאנשי מוהרנ"ת אין חיבין כלל בזה ההתגרות, כי האיש שלמה הנ"ל לא היה מאגדתם כלל, אבל מחמת שגם בלא זה בקשו עלילות לפרש וכו' והיו שונאים למוהרנ"ת, נתקים בהם כמו שאמר השם יתברך, חייהם שאני נותן להם מקום לטעות וכו'.

ויעמיד עצמו ברוך דין בבית־המדרש הישן, והמציא סברא מלבו ואמר לכל אנשי הבית־מדרש אשר בפקדת מוהרנ"ת נשלח הערל לנשך הפטם מהאתרוג, גם נסע תכף בכונה להרב מסווראן והחליט לו את הדבר הזה לאמת גמור.

וכבר אמרו חז"ל ברית כרותה ללשון הרע, עד שגם דוד וכו'. וימלא הרב מסווראן חמה וקצף גדול על מוהרנ"ת ועל אנשיו, ממש לעקר אותו מן העולם, ואת כל אנשיו בחנם על לא דבר.

ומוהרנ"ת בשמעו את כל השקר והעלילה שהעליל עליו ברוך דין להבעיר מחלקת כאשר נספר לקמן, קלל אותו שיהיה נעקר זכרו מן העולם, וכן היה.

אף־על־פי שהיה לברוך דין הנ"ל באותו העת בנים ובני בנים, סוף כל סוף אחר פטירת מוהרנ"ת כמה שנים נעקרו מן העולם, ולא נשאר ממנו זכר ושם כלל וכלל.

וגם ברוך דין בעצמו נתקצרו ימיו ולא חי אחר כך רק עוד שלשה שנים, עד תחלת שנת תקצ"ח ומת במיתה משנה מאד, כאשר נספר לקמן.

(עוד חסר, שבחל המועד שעשה ברוך רעש גדול בעיר, ומשה היה אצל הרב הנ"ל, וכשמע ר' נתן מזה, הלך עם ר' נחמן מטולטשין לעלקע) (נשלם בסוף).