# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/11/

בשנת תקס"ו הנ"ל רקד רבנו זכרונו לברכה אחר התורה "ויהי הם מריקים שקיהם" (לקוטי מוהר"ן סימן י"ז).

בשנה הנ"ל אחר כל הימים טובים בסמוך בתחלת החרף צוה עלי להתחיל לכתב מה שאני מחדש, וכן עשיתי.

אחר פסח שלח אותי לר' יהושע מזורין עליו השלום עם קוויטל כתוב בשמות בכתב ידו הקדושה לתן לו, כי רבי יהושע הנ"ל היה חולה. ואמר רבנו זכרונו לברכה שימות וצריכין לעשות לו טובה בעולם הבא, על כן שלח אותי עם הקוויטל הנ"ל. ונסעתי אליו ומסרתי לו הכתב הנ"ל ופקדת רבנו זכרונו לברכה שיקח בדעתו ומחו השמות האלו שהיו כתובים שם. כי כאשר יקבלם בדעתו ומחו שהם הנשמה, כי הנשמה היא הדעת שבמח כמו שמבאר בספריו הקדושים (לקוטי מוהר"ן ל"ה) יהיה טובה גדולה לפניו. גם אמר לי שאצוה לו שיחשב את רבנו זכרונו לברכה בדעתו בכל יום עד שיסתלק, וכן עשיתי. ואמר לי רבנו זכרונו לברכה שזכה אותי במצוה בשליחות הזאת לרבי יהושע הנ"ל.

גם באותו החרף בשנת תקס"ו הנ"ל זכיתי לכתב לפניו הספר הנשרף הנ"ל וכו'. ואחר כך אחר פסח אמר לי זכיתי אותך במצוה רבה שכתבת הספר הנ"ל. ואמר הספר שלך כבר התחיל לעשות איזה עשיה בעולם. אך הזהיר אותי הרבה להתפלל על התינוק שלו שהוא הילד הקדוש שלמה אפרים זכרונו לברכה. וגם להאיש שמסר בידו הספר הנ"ל צוה והזהיר למען השם שיתפלל על התינוק הנ"ל, כי ידע שיקחו עצמם על התינוק הנ"ל. ובעוונותינו הרבים לא הועילו תפלותינו, ונפטר הילד אחר שבועות באותו הקיץ. ובענין זה יש מעשיות הרבה ומעט דמעט יתבארו במקום אחר (עין חיי מוהר"ן סימן כ"ח, קנ"א). המקום ינחם אותו ואותנו וכל ישראל מצרה ושבר הגדול הזה שהיה בעולם. כאשר אמר בפרוש וינחם אותנו בכפלים, ויביא לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן:

אמר המעתיק ראיתי להעתיק מה שמצאתי באמתחת הכתבים וזה לשונו: סמוך לפטירת הילד הקדוש והנורא של אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה, היינו אצלו על העליה שהיה על ביתו. וספר עמנו מענין גדל צערו ויסוריו הגדולים והעצומים שיש לו מכל צד ומצדי צדדים. וספר קצת בענין זה שיש לו יסורים רבים וגדולים מאד מבפנים ומבחוץ, דהינו שהוא עצמו יש לו יסורים גדולים ועצומים כי יש לו חולאת קשה וכאב גדול ויסורים גדולים בגוף וגם בתוך וכו'. וכן מבחוץ היו לו יסורים עצומים מעצם המחלקת הגדול שהיה עליו כל ימיו חנם על לא דבר, ויחפאו עליו דברים אשר לא כן אשר בדו מלבם אשר לא עלו על לבו ודעתו כלל. וחוץ שאר היסורים מכל הצדדים, שהיו לו בכל עת, כי היה מלא יסורים וכו'. ובתוך דבריו ענה ואמר, מה אתם יודעים מה גדול ועצום השבר הזה שהיה בעולם ענין הסתלקות הילד הנ"ל, כל לבבי נשבר ונתק ממקומו. והתחילו הדמעות הקדושים לירד על לחייו. ותכף ומיד ברחנו מלפניו מעצם הבושה שנפל עלינו על שראינו בכיתו בפנינו, ונדמה לנו כאלו נהפך כל העולם ונחרב. ואחר כך ביום שאחריו יום ששי ערב שבת קדש אמר לנו שאלמלא לא ירדנו תכף היה מספר לנו דבר יפה מאד (וואלט איך אייך גיווען דער ציילט שיינס) ואמר ביום ששי שאחריו תורה נפלאה (הינו מאמר ויאמר בעז סימן ס"ה). גם באותו העת אמר התורה על־פסוק מבכי נהרות חבש (לקוטי מוהר"ן סימן רס"ב) שקדם שהוא מגלה תורה הוא בוכה תמיד וכו' ואחר כך (נראה שחסר סיום השיחה הזאת):

עוד מצאתי כתוב שם וזה לשונו, שנת תקס"ו לפ"ק יום ראשון ה' מנחם אב שמענו מפיו הקדוש כל סדר ביאת הגואל צדק במהרה בימינו, ואמר שכבר היה מוכן שיבוא בעוד איזה שנים וידע באיזה שנה ובאיזה חדש ובאיזה יום יבוא. אך עכשו בודאי לא יבוא באותו הזמן. וכפי המובן מדבריו היה שהעכוב היה מחמת שנפטר אצלו בנו הקטן שלמה אפרים זכר צדיק לברכה. גם מקדם ספר עמי סמוך אחר פטירת הילד הנ"ל ואמר גם כן ענין הנ"ל שכבר היה מוכן שיבוא בערך קצת שנים וכו' וידע באיזה חדש וכו' אך עכשו בודאי לא יבוא אז:

עוד מצאתי כתוב וזה לשונו, ביום ראשון הסמוך נסע מפה על האוקריינע והיינו מלוין אותו עד שיצא מלאדיזין. ושם כשיצא מלאדיזין ישבנו על העגלה שלו ואז בדרך הנסיעה גלה לנו סוד הנכתב כאן דברים אשר לא נשמעו מעולם וכו' (הינו כל סדר ביאת הגואל־צדק הנ"ל ונכתב שם הענין ברמיזא בעלמא ובדרך נוטריקון וראשי־תבות ומזהיר מאד שלא להעתיק זה הקונטרס הנקרא מגלת סתרים ומכל־שכן שלא להדפיסו, אף על פי שנכתב ברמיזה גם זה חלילה לגלות וכו') וסים.

והרבה נשכח מיד ולא נכתב כלל. כי ספור ענין זה שהה בערך שני שעות וצוה, שלא לדבר מזה ולכתב ברמז ותכף נשכח הרב כי לא נכתב מיד. אחר כך כתוב שם מה ששמעו עוד הפעם בענין זה ביום ששי ערב שבת קדש ח' מנחם־אב שנת תקס"ט פה ברסלב וכו' וסים שם, אחר שספר פעם הראשון ענין הנ"ל. אחר כך בא עלינו שמחה גדולה מאד והוא זכרונו לברכה נסע לדרכו. אחר כך כשבא לביתו דברנו עמו שהיה לנו שמחה גדולה אז, ואמר שגם הוא נעשה שמח מאד אחר הספור הנ"ל. ואמרתי לו אמת שטוב ויפה הדבר מאד, אך מתי יהיה זאת. ענה ואמר אבל הספור בעצמו מזה הוא דבר גדול מאד כשבא ענין זה לתוך שיחה בזה העולם מה שהיה גנוז בחדרי חדרים, זה בעצמו הוא דבר גדול מאד. אשרינו שזכינו לשמע דברים גנוזים כאלה אשר לא נשמעו מעולם (עד כאן העתקתי מכתיבת יד הנ"ל) (ואחר הסתלקותו הקדושה של הרב רבי נתן זכרונו לברכה בימים לא כבירים, נגנבו ונאבדו הכתבים הקדושים של מגלת סתרים הנ"ל ועדין לא נודע מקומם איו וחבל על דאבדין וכו'):

שנת תקס"ו הנ"ל אחר שנפטר התינוק הנ"ל נסע לדרך למדודיבקע וסביבותיה, ושם התחיל לספר מעשה ראשונה שבספורי מעשיות וכשבא מהדרך הייתי אצלו וחזר וספר לפנינו אותה המעשה, ואמר, בדרך ספרתי מעשה וכו' כנדפס שם בספר ספורי מעשיות.

נשמט בדפוס והשלם מכתב יד רבי אלטר טעפליקר זצ"ל:

באותו הקיץ הייתי בברדיטשוב עם חברי רבי נפתלי על פי פקדתו שצוה עלינו לנסע להרב הגאון החסיד אב בית דין דקהלת קדש ברדיטשוב, ובבואנו לשם על שבת קדש בא לשם המתנגד הגדול של רבינו ז"ל שהוא הזקן הידוע משפאלא, והיה עולה על דעת רבי נפתלי להיות נסוג אחור מלהיות על שבת אצל הרב הקדוש הנ"ל, כדי שלא יתועד יחד עם השונא המתנגד הנ"ל שהיה גם כן אצל הרב באותו השבת. ואני לא כן אנכי עמדי, ואמרתי לו, אדרבא עתה צריכין אנחנו דוקא להיות על שבת אצל הרב הנ"ל כדי לעמד כנגדו אם ירצה לפעור פיו כדרכו הרע, אבל היינו בטוחים שלא יעיז פניו בפני הרב הקדוש מברדיטשוב ובודאי לא ידבר סרה בפניו, כי הרב מברדיטשוב לא היה לו שום חלק בההתנגדות על רבינו ז"ל, אדרבא היה אוהב נאמן לרבינו ז"ל ולנו, וקרב אותנו באהבה רבה בהתקרבות נפלא, בפרט אותי קרב ביותר, כי תודה לאל הייתי חשוב ויקר בעיניו מאד כמפרסם.

וכן הוה שהיינו בשבת אצל הרב הנ"ל וגם השונא הנ"ל היה שם בשבת בשחרית, ונאלם ולא פתח פיו כנגדנו כלל. ואנחנו ישבנו כנגדו על שלחן הצדיק הרב הנ"ל והוא ראה אותנו וידע שאנחנו מאנשי רבינו ז"ל, כי ידע אותנו היטב, אבל נפל עליו אימה ופחד ונדמה כאבן ונסכר אז פיו הדובר שקר תמיד.

ברוך ה' שהבדילנו מן התועים ושם חלקי עם יושבי בית המדרש הגדול של רבינו ז"ל אשר דרוש דרש בכל עת וגלה דברים שכסם עתיק יומין, ולא שם חלקי עם מושב לצים הדברות על צדיק עתק בגאוה ובוז, ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם, במה נקדם ה' כעל כל אשר גמלנו, ימלא פי תהלתו על כל החסד הזה לדורי דורות ולנצח נצחים: עד כאן נשמט.