# קיב

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/112/

ביום רביעי פרשת בחקתי הנזכר לעיל אחר כך בעוד איזה שעות שהיו כמו ארבע שעות אחר חצות היום, נתעורר רוח סערה גדולה, ובכל פעם הולך וחזק. והיה רעש גדול על הספינה, כי היה עבודה רבה ויגיעה גדולה להמלחים שבכל פעם הצרכו לעשות עבודה אחרת, כי היה הרוח הולך וסוער, ולא היה פונה לדרכנו. והיה סובב והולך הרוח לכל צד כדרך הסערות הגדולות. ועל כן הכרחו בכל פעם לפרש הוילאות לצד אחר ופעם הצרכו לסלק כמה וילאות ושאר ענינים כאלה. אבל מגדל הרוח סערה החזקה, כל חכמתם תתבלע והספינה נוטה ומתנדנדת לכל הצדדים מאד, והלכה באלכסון מאד פעם נטתה בצד זה מאד עד סמוך לים ממש ופעם לצד זה. ואז היה לנו פחד גדול כי היה אז חששת סכנה כנזכר לעיל.

ורי"א עליו נפל הפחד יותר, וישב למטה בחדרנו הקטן והצר כי אמר שאינו יכול לסבל הפחד כשרואה בעיניו שאון הגלים ברעש כזה ונענוע הספינה אל הצדדין וכו'. אבל אני הייתי למעלה איזה שעה, ואחר כך ירדתי למטה גם כן להתפלל להשם יתברך שיעזרנו ברחמיו. כי בכל הדרך שהלכנו על הים השחור לסטנבול לא היה לנו בשום עת רוח כזה וסכנה כזאת לא מנה ולא מקצתו, גם על הים הזה זה ששה ימים שאנו הולכים עליו לא היה עלינו סכנה כזאת רק ביום שני הנזכר לעיל היה קצת רוח גדולה, אבל לא נתמהמה כל כך כי־אם שעה מעטת, והרוח היה הולך וחזק מאד. וגם עוד כמה ספינות הלכו אצלנו, וראינו כלם איך הרוח נושא אותם ומסבב אותם, עולים שמים ויורדים תהומות, וכן היה בספינה שלנו. ונמשך הרוח סערה החזק הזה הרבה הרבה. ולעת ערב הכרחו להוריד האנקיר ולסלק הוילאות, והעמידו הספינה בעת תפלת המנחה. ונתנו שבח והודאה להשם יתברך שהעמידו הספינה. שעכשו אין הסכנה גדולה כל כך, והים הולך וסוער כסיר נפוח ברוח סערה. ורעש גדול גם כל הלילה ומגדל השלכת הספינה וטלטולה ונענועה הקשה עולה ויורדת וכו' על ידי זה התחלנו לחלש, עד אשר בעת תפלת ערבית נחלשתי מאד, ואני נתתי הקאות שתי פעמים בתחלת הלילה.

גם בעת שעמדה הספינה אף על פי כן לא היה לנו מנוחה, כי היתה מתנענעת בטלטול הקשה מאד. וכן היה כל הלילה ולא אכלנו בערב כי־אם מעט והיה לי הקאות כנזכר לעיל. גם לעת ערב הלך רבי יהודא אליעזר ורצה לשאב מים מן הים לצרכנו והלך מאטראס אחד והשליך עליו חבל על ראשו בדרך שחוק, ועל ידי זה הפיל הכובע שלו לתוך הים ונאבד עד היום.

גם בכל הלילה היה הרוח הולך וסוער מאד, ואנחנו שכבנו לישן בחלישות גדול. ונוסף לזה היה לנו עוד סכנה באותו הלילה כי בחדרנו הצר והארך קצת היה שם עוד אחד מאנשי הספינה, ואז היה לו כאב השנים, והביא לחדרנו אש ועשן עליו צוקער (סוכר) לרפואה. וקדם השנה בא על דעתי חששה זאת מי יודע מה יהיה מהאש שהכניס, כי מחמת שהארבה שבחדר פתוחה אל החוץ לאויר השמים והרוח מנשב בפרט רוח סערה כזאת על כן בודאי צריכין לשמר עצמו מן האש שם מאד. ובאמת הקפיד הקפיטאן בכל עת שהכנסנו נר לחדר שלא ידלק בעת השנה, ובפרט בליל שבת שהדלקנו שמן ואחר הסעדה של ליל שבת נשאר עוד שמן בצנצנת, והיה אסור לנו לישן עד שרמזנו למטראס אחד שיכבה הנר. גם אחר כך לא הכנסנו שום נר לחדרנו ואכלנו בלילה בחוץ על הספינה לאור הכוכבים, ועכשו הלך הנזכר לעיל והכניס אש בחדרנו בלילה. והיה עלי פחד גם קדם השנה, אבל לא יכלתי לומר לו, מחמת שאינו מבין בלשונותינו גם ידעתי כי לא יצית לי. ושכבתי לישן ויהי בתוך הלילה הקיצותי, והנה אש גדולה בוערת על השלחן והלהב עולה למעלה. כי היו מנחים ספרי פסולים שלהם שם על השלחן ושאר נירות וכלם נשרפו. וגם קצת מגוף השלחן אבל בעת שהקיצותי כבר נודע לאחד זאת, ועמדו ועסקו לכבות, ואמרו לזה שגרם זאת אל תפחד וגם אני נתתי להם ממימי הנטילה שלנו וכבו. ואחר כך ירדו עוד מאטראסין והביאו דלי מים ותהלה לאל שקעה האש. וגדל סכנה זאת אין לשער כי החדר צר מאד ולא היה בו שום פתח כי־אם ארבה קטנה שבעלית הספינה, ואם חס ושלום היה מתפשט האש עוד לצד הארבה שהיתה סמוכה לשם מאד, לא היה לנו שום מקום לברח מן האש חס ושלום. ורי"א ישן ולא ידע בכל זה.

בבקר ביום חמישי ספרתי כל זה והודעתי לו כל סכנת האש שהיה לנו בלילה זאת, ואמרנו מה זאת שנוסף לסכנת המים שאנו עוברים בה עכשו, ונוסף לזה היה עלינו סכנת האש ברוך השם אשר הצילנו מאש וממים. וספרתי לו את דברי הצחות שאמר רבנו זכרונו לברכה אחר שאמר התורה תשעה תקונין (לקוטי מוהר"ן כ') המדבר מארץ ישראל שמדבר שם מאש וממים, כי מבאר שם שצריכין שיהיו כל דבריו כגחלי אש ועל ידי זה יכולים לקבל תורה מהנשמה וכו' ואז פתח צור ויזובו מים וכו' עין שם ואמר אחר כך (איך האב היינט גיזאגט פאר פייער און פאר וואסער) [אמרתי היום כנגד אש וכנגד מים]. ועל ידי זה שספרתי לו זאת נכנסתי אחר כך בשיחה נאה מרבנו זכרונו לברכה, ומתורתו הנוראה והחיינו עצמנו קצת בזה.

אבל הים הולך וסוער מאד מאד, וחלישותינו גדול מאד, והיה קשה עלי מאד להתפלל. ואחר כך רציתי להתפלל, וקדם שהנחתי טלית ותפלין הכרחתי לתן הקאות. ואחר כך התפללתי בחלישות גדול, ובעוד שהייתי מעטף בטלית ותפלין, קדם שגמרתי אמירת והוא רחום של שני וחמישי, נחלשתי מאד. והכרחתי לסלק במהירות גדול הטלית ותפלין וחזרתי ונתתי הקאות. והייתי אז חלוש מאד, והים הולך וסוער בלי הפסק. אחר כך הוציאו האנקיר והתחילו לילך בתקף הרוח סערה אבל לא הלכו כי־אם איזה שעות. אחר כך כמו שעה אחת אחר חצות היום חזרו והורידו האנקיר, ועכבו הספינה ועדין לא פסק הרוח סערה והספינה מתנדנדת במקומה מאד מאד, אך בחסדי ה' פסקו חלישותינו קצת, אבל עדין לא חזר כחנו עלינו. השם יתברך ירחם ויקם סערה לדממה ויחזיר אותנו לאיתננו מהרה, אמן, כן יהי רצון:

ועמדה הספינה כך כל יום חמישי והים הולך וסוער. לעת ערב שהוא ליל יום ששי נשקט קצת הרוח סערה. וכן בבקר ביום ששי גם כן לא היה הרוח סוער כל כך. אבל אחר חצות היום בערב שבת קדש הנזכר לעיל חזר ונתעורר רוח סערה גדולה. ובליל שבת היה קשה עלינו מאד מאד להעמיד הנר שלא יכבה. והכרחנו בערב בעת ההדלקה להעמידו על הקרקע בקרן זוית וכל הלילה של ליל שבת היה הרוח הולך וסוער אבל הספינה עדין עמדה על מקומה. וזה היה חסד גדול מהשם יתברך שנתעכבה זה הזמן, שעל ידי זה היה הרוחה קצת וכח לסבל. ואף על פי כן היינו חלשים קצת מכבר, וגם גדל נדנוד הספינה במקומה החלישה אותנו קצת: