# קטו

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/115/

בבואי על העליה שדר שם הרב. הלך מאתי זה שהוליך אותי ונשארתי שם לבדי. והדלת היתה סגורה ונזדמן שם ישראלי אחד שהיה צריך להרב והתחיל לדפק על הדלת. ופתחה אשה אחת, ולא הניחה אותי לכנס ואמרה שהרב ישן. ורמזה לי בידיה ענין שנה, ואמרתי אף על פי כן אכנס ואמתין עד שיקוץ ולא הניחה אותי לכנס. ואמרתי אשב בבית שער שעל העליה, כי בודאי לא אזוז מכאן עד שיקיץ הרב. וישבתי שם לבדי וזה היה לי קצת מנוחה והתחלתי לחשב מה שהייתי צריך.

בתוך כך חזר ובא האיש הנזכר לעיל שהיה צריך להרב, וישב עמי שם גם כן, וקרב אותי. אבל לא היה מבין בלשון הקדש כי־אם מעט דמעט בקשוי גדול. כי לשון הקדש שלהם משנה מאד מלשון הקודש שלנו כידוע, ומי שהוא למדן ויודע לדבר לשון הקדש יכולין להבין מעט ממנו, אבל רבם עמי הארצות ומהם קשה להבין דבור בלשון הקדש. וישבתי שם בבית שער הנ"ל לערך שעה ויותר. אחר כך פתח הרב הדלת ונכנסתי אליו ושאל אותי מה טובי; וגם עם הרב קשה קצת לדבר. אבל מאת ה' היתה שנזדמן לי איש אחד בסטנבול שמו רבי יחיאל מצפת והוא מאנשי ליטא, והוא בא בסמוך מאלכסנדריא לסטנבול וישב באלכסנדריא חמשה חדשים, וכבר היה לו הכרות עם הרב ועם הגביר רבי אברהם טילקא. ונתן לי שני אגרות להרב ולהגביר הנזכר לעיל. כי רבי יחיאל הנזכר לעיל עמד בבית הגביר הנזכר לעיל כל חמשת החדשים הנזכרים לעיל שישב שם. ואלו שני האגרות היו טובה גדולה מאד לאיש כמוני אשר מעולם לא נסיתי בבזיון זה להצטרך לילך להרב, והיה קשה עלי מאד מאד לכנס להרב ובפרט כי כבד לשון אנכי במדינה זאת אפלו בלשון הקדש כנזכר לעיל, על כן האגרת הנזכרת לעיל היה לי לפה.

והנה הרב הוא קצת קפדן ותכף התחיל לומר בדרך קפידא כמו שאמרו לי בסטנבול, איך נוסעים עכשו בעת כזאת לארץ ישראל שנשמע מלחמה כזאת עם הגרעקין וכיוצא בדברים כאלה, ובאמת גם באלכסנדריא אין יודעים האמת בענין מלחמה זאת. והתחלתי לבקש את הרב על כל פנים מאחר שכבר באתי יתן לי לעת עתה על כל פנים אכסניא. השיב האתה יכול לפרע. אמרתי לו והכנסת אורחים אין כאן. השיב בכאן יש תקנה שלא לקבל אורח כי־אם עד שלשה ימים. השבתי לו טוב אנחנו נאכל משלנו אחר שלשה ימים רק לעת עתה יתן לנו אכסניא להניח החפצים שלנו.

ותכף שלח עמי האיש הנזכר לעיל שהיה צריך להרב באיזה עסק, והלך עמי האיש הנזכר לעיל ועבר עמי ברחובות ובשוקים. וקשה לי לדבר עמו והביא אותי לחצר אחת והעלה אותי בכמה מעלות לאיזה בית. ושם לא היתה רק האשה, ודברה עמי בלשונם שהוא לשון ערבי, והראה האשה לי בידיה שתקבל אותי שם. אבל אני הייתי צריך לדבר עם הבעל הבית, ולבקשו שיתן לי עצה איך להביא את רי"א ואת החפצים מהספינה לכאן, ולא רציתי לשאר שם. והלכתי משם עם האיש הנזכר לעיל ועדין איני יודע להיכן הוא מוליך אותי. אחר כך פגע באיזה אנשים ודבר עמהם מה שדבר, ואני לא הבנתי. אחר כך הלך לדרכו, ואמר לאשה אחת עניה שהיא תראה לי הדרך. ורמזה לי והלכתי עמה ושם אין נשים מצויות כל כך בחוץ ואין הדרך לילך עם אשה בשוק והכרחתי לילך מרחוק למקום שהיא הולכת, ועברתי בין כמה ישמעאלים וערביים במקום שדוחקין שם רבים, עד שהביאה אותי לחצר שיושב הבעל הבית בעצמו של האכסניא הנזכרת לעיל. כי הבעל הבית היה צורף ושמו רבי משה גבאי חזן הכנסת דשם, ושם כל הבעלי מלאכות עושין מלאכתם בחניות ולא בביתם. ובאתי לחצר ששם החנות שיושב הבעל הבית רבי משה הנזכר לעיל, וקבל אותי ואמר לי שלום וברוך הבא.

והתחלתי לדבר עמו איך להביא החפצים ואת רבי יהודא אליעזר לכאן. ותכף התחיל לעלות על מחשבתי גדל הצער שלי. כי הבנתי תכף שלא אוכל לחזר אל הספינה ולא אדע מקומה ובפרט שאיני מבין הלשון שלהם כלל, וגם עם ישראלים קשה לי לדבר, וצער זה בלבל דעתי מיד מאד. ואף־על־פי־כן דברתי עם הבעל־הבית כאלו אני יודע קצת. אבל הבעל הבית הבין שאני בעצמי מבלבל, ואיני יודע מקום הספינה ואף על פי כן שלח עמי בנו נער אחד, שילך עמי אל הים. ובקשתי לבעל הבית שיאמר להנער שישכר לי שם ספינה קטנה והלך עמי הנער הנזכר לעיל עד שהביא אותי אל חוף הים. בבואי לשם לא נמצא שם ספינה קטנה כי שם לא היה המקום כלל ששוכרין ספינות קטנות, אבל אצלי לא היה נפקא מנה מזה מאחר שאיני יודע להיכן אשכר הספינה כי יש כמה וכמה ספינות ואי אפשר לי להכיר הספינה שלי, וגדל הצער והפחד ובלבול הדעת שהיה לי אז אי אפשר לבאר. אף על פי כן לא הגדתי לנער שאיני יודע מקום הספינה שלי רק אמרתי לו שיוליך אותי למקום שימצא ספינה קטנה.

והלך הנער ושאל את אחד, והודיעו לו המקום. וחזר עמי משם והלך עמי הרבה דרך העיר, עד שבא לחוף הים למקום אחר ששם נמצאים ספינות קטנות. ושם רואים כל הספינות הגדולות שעומדים כמה מאות, וצערי הולך וגדל איך אמצא ספינה שלי. והנער הנזכר לעיל לא היה יכול למצוא גם שם ספינה קטנה, כי אין נמצאים שם ספינות קטנות כי־אם מעט ולא היה מצוי אז לשכר. ובאמת עקר העכוב נודע לי אחר כך שהיה רק מחמת שלא הייתי יודע מקום הספינה שלי. כי דרך הספינות הקטנות שיושבים שם כמה אנשים מכמה ספינות גדולות והספן מוליך כל אחד לספינה שלו, ואחר כך הוא חוזר משם ובבואו לסוף הים מוצא עוד אנשים אחרים כאלה שצריכין לילך לספינות הגדולות והם נכנסין תכף להספינה קטנה והוא מוליך כל אחד למקומו. ואז כשעמדתי שם עם הנער חזרו ספינות קטנות, וכשאמר להם הנער לקח אותי שאל הספן לאיזה ספינה ומחמת שלא יכלתי להשיב לו תשובה ברורה כי בעצמי לא ידעתי כנזכר לעיל, על כן נסע תכף עם הספינה לדרכו. והיה לי צער גדול שם אצל הים והלכתי אנה ואנה אולי אוכל למצא הספינה קטנה של הקפיטאן שבא ולא יכלתי למצאה. וגדל הצער שהיה לי אז אי אפשר לבאר ולא ידעתי כלל מה לעשות, והיום אינו עומד במקומו וכבר היה סמוך לפנות היום.

וחזר עמי הנער לאביו ואמר לאביו שאיני יודע בעצמי היכן הספינה ואני תליתי החסרון בנער שאמרתי שהוא קטן ואינו יודע לשכר ספינה ושניהם היה אמת. והנה השם יתברך ברחמיו רחם עלי, ונזדמן מאת ה' שישב שם איש אחד שמו רבי אהרן, והוא מסלוניק רק שבא לשם זה איזה שבועות. וזה האיש היה יודע מעט בלשון הקדש. ורחם עלי והלך עמי בעצמו עד שבא עמי אל הים פעם שנית. וכבר הלכתי הרבה מאד עד שנתיגעתי הרבה. והלכתי עמו עוד הפעם אל הים למקום שהספינות קטנות הולכין משם, ובאנו למקום אחד שמתקרבים לשם הספינות הקטנות, ועמדנו שם הרבה ולא מצאנו ספינה קטנה. וגם אם נמצאת איזה ספינה לא קבלה אותי מחמת שלא ידעתי מקום הספינה שלי. ועמדתי שם בצער גדול ובפחי נפש, ובכליון עינים מאד מאד, ולא ידעתי מה לעשות. והלכתי לכאן ולכאן אולי אמצא הספינה קטנה שבאה עמי ולא מצאתי. ונתמהמהנו שם הרבה, ורבי אהרן הנזכר לעיל גמל עמי חסד וישב עמי שם בשבילי.

אחר־כך לעת ערב באה ספינה קטנה. ודבר ר' אהרן עם בעל הספינה, וספר לו הענין ונתרצה לקבל אותנו. וצוה לי ר' אהרן לכנס לתוך זאת הספינה. ונכנסתי לשם וגם הוא נכנס עמי. והערבי בעל הספינה אמר שהוא יודע המקום שעומדים שם הספינות הבאות מסטנבול, והיה לי תקוה שעל ידו אפשר אוכל למצא הספינה שלי בעזרת השם יתברך והלכנו עמו. אבל בזאת הספינה ישבו שם עוד ישמעאלים וערביים מכמה ספינות הסמוכות, והוליך בתחלה את כל אחד לספינה שלו, ונתקרב עמנו לכמה ספינות בשביל אלו האנשים הנזכרים לעיל. וקצת מהספינות היו ספינות של מלחמה שישבו שם הרבה ישמעאלים אנשי חיל, וכשראו אותי שחקו והתלוצצו אבל לא פגע בי שום אחד מהם בעזרת השם יתברך. וכן הלך עמנו מספינה לספינה והוריד אצל כל אחד כל איש לספינתו. בתוך כך פנה היום מאד והגיע זמן המנחה והיה לי צער גדול, כי איך אפשר לחפש סמוך לחשכה ובתוך כך יגיע הלילה ובפרט שהיה קצת רוח סערה, אחר כך כשסלק כל הנזכר לעיל מהספינה ולא נשאר שם כי־אם אנחנו אני ורבי אהרן הנזכר לעיל ענה ר' אהרן ואמר, היום פנה ואי אפשר לחפש עכשו וההכרח לשוב לביתנו, ולמחר אלך עמכם לבקש, ואף־על־פי שהיה לי צער גדול מזה שאצטרך ללון בפחי נפש ובכליון עינים, אף על פי כן היה ניחא לי בזה מאד כדי שלא אסכן עצמי בספינה קטנה בלילה בפרט שצריכין לחפש ספינתי כנזכר לעיל. וחזרתי אל היבשה ולא נתתי לספן אפלו פרוטה אחת וחזרתי עם ר' אהרן לבית הבעל הבית שלי ודעתי טרודה בצער מאד.

בדרך שאל אותי ר' אהרן הנזכר לעיל אם אין אתי איזה ספר חדש ובזה החיה אותי ותכף השבתי לו שיש אתי ספר חדש שלא ראיתם אותו עדין במדינה זו ושמו ספר לקוטי מוהר"ן. וזה הענין החיה אותי מאד, ואמרתי בלבי שבשביל זה לבד כדאי כל היסורים וטלטולים שיש לי שאני עכשו כמו בגלות מצרים שאני נע ונד ומטלטל ומבלבל באלכסנדריא של מצרים אשר מעולם לא עלה על דעתי להיות כאן. אבל כשאני זוכה להזכיר באלכסנדריא בשוק שם הספר של רבנו הנורא זכרונו לברכה, בשביל זה הכל כדאי כפי מה שאני מאמין ויודע קצת גדלת קדשת נוראות זה הספר וגדל הפעלות טובות ונוראות שעושה בעולם וכו' וכו', ואם לא הייתי בכאן מי יודע מתי היה נזכר זה הספר בכאן, ואם לא באתי כי־אם בשביל זה די, בפרט שהבנתי תכף שעל ידי שאלה הזאת בודאי אזכה למכר כאן איזה ספר (וכן היה) וזה בודאי יקר בעיני מעל כל הון.

והלכתי עמו עד לבית הבעל הבית ר' משה הנזכר לעיל ונכנס עמי אל העליה ורבי משה הבעל הבית לא בא לביתו עדין ולא היתה שם כי־אם האשה וקבלה אותי בכבוד ברמיזה ותכף התפללתי מנחה, כי כבר פנה היום מאד. ואחר מנחה נתישבתי קצת היכן אני בעולם, ונחמתי את עצמי קצת, וחזקתי את עצמי לבטח בה' שיהיה הכל נכון בחסדו הגדול. ואחר כך התפללתי מעריב וספרתי ספירת העמר. וקדם שגמרתי בא הבעל הבית ר' משה וקבל אותי בסבר פנים יפות. וישבתי עמו על המצעות שלהם כדרכם. ואחר כך בא ר' יוסף שאוכל שם גם כן אצל זה הבעל הבית, ושאר אנשים שכנים ודברתי עמהם וקבלו אותי בכבוד. ודברתי עמהם מענין הדרך מכאן לארץ ישראל. וקצתם אמרו שצריכין לסע דרך עיר דומיטא, שהוא עיר של מצרים וזה אומר ככה וזה ככה. מתוך דבריהם הבנתי תכף שכפי הנראה יהא דרכנו מכאן לצידון ומשם לצפת תובב"א [תבנה ותכונן במהרה בימינו, אמן], והיה לי זה לנחת ולסימן ישועה שאני מדבר תכף מדרך נסיעתי לארץ ישראל.

אחר־כך באו לשם בני הנעורים כמו בני חמש־עשרה או שש־עשרה שנה ויותר, וישבו לפני הבעל הבית וקראו לפניו הפרשה במדבר בנגון ונקדות שלהם, ונתעכבנו איזה שעות. אחר כך אכלנו סעדת הלילה ואכלנו עסה שקורין לוקשין (אטריות) עם גבינה בידים ועם לחם כדרכם. והכל היה חביב בעיני מאחר שזכיתי על כל פנים שיהיה לי מקום מנוחה ללון במקום רחוק כזה, וגם נותנין לי לאכל ברוך השם. אחר כך צוו לי לעלות על העליה שעל עליה זאת לישן שם, וישנתי שם על הקרקע. והכרים והכסתות שלי לא היה לי עדין שם, ונתנו לי איזה יריעה וכר של קש כדרכם, וישנתי שם. והכל היה יקר בעיני מאד, אבל לא יכלתי לישן כי־אם מעט.

בבקר השכם עמדתי, והלך עמי בן הבעל הבית לבית הכנסת. ושאלתי אם יש שם בית הטבילה. ובקשי גדול עד שהבינו כונתי, והודיעו לי שבבית הכנסת יש שם מקוה אבל שם אין הולכים האנשים לטבל כלל אפלו בערב שבת ובערב־יום־טוב. ובקשתי מהנער שיוליך אותי למקוה ומלא רצוני והלך עמי לשם. ועמדה שם אשה אחת שממנה על טבילת נשים, ולא רצתה בתחלה להניח אותי לכנס. והנער טען עמה בשבילי אחר כך נכנסתי וטבלתי שם. וזה החיה אותי מאד מאד, כי זה יותר משני שבועות שלא זכיתי לטבל במקוה והיו לי יסורים מזה, על כן היה לי נחת רוח מאד מה שזכיתי עכשו להטהר במקוה. אחר כך הלכתי לבית הכנסת, והיה שם אנשים מעטים ולא התפללו בצבור, רק בדחק גדול קבצו אחר כך מנין לומר קדשה וברכו. ואני לויתי שם טלית ותפלין. והתפלין שלהם כלם קטנים מאד מאד, עבים פחות הרבה מאצבע, גם הטלית שלויתי היה של צמר גפן וקטן מאד. וגם יש שם טליתים של צמר, אבל אלו האנשים שהיו שם אז, רבם היו להם טליתות של צמר גפן, והתפללתי בטלית ותפלין אלו בבית הכנסת.

אחר־כך יצאתי מבית הכנסת עם הנער הנזכר לעיל, וחזרתי לבית האכסניא שלי. וכבדו אותי בקאווע עם פת הבא בכסנין. והמתנתי הרבה על ר' אהרן עד שגמר תפלת שחרית ואחר כך אמר תהלים, אחר כך הלך עמי אל הים לחזר ולבקש הספינה. וחזרתי והלכתי בפחי נפש מחמת שאיני יודע מקום הספינה, והיום - ערב שבת שהוא ערב שבועות, ואם חס ושלום לא אמצא היום הספינה כמו אתמול, מה אעשה בשבת ושבועות כשאהיה חס ושלום לבדי בלא חברי רי"א. כי איך יערב לי שמחת שבת ויום טוב, כשאהיה חס ושלום נתעה מחברי וספינתי, והוא ממני, ובשבת ויום טוב בודאי אי אפשר לבקש.

בתוך שהלכנו פגע בנו ספרדי אחד, שבא מירושלים ונסע משם לאיזמיר, וספר לי שנודע לו בספינה שלו שאנחנו באנו לכאן מסטנבול. כי סופר אחד מאנשי ספינתנו היה בספינה שלו וספר לו. ובשביל זה בא אל העיר כדי לשאל אותי אם אין לי אגרת מסטנבול מאנשי ספרדים. השבתי לו שאין בידי שום אגרת מהספרדים, ודברתי איזה דבורים עם הספרדי הנזכר לעיל והיה לי קצת נחמה על ידי זה. אחר כך הלך ר' אהרן עם הספרדי לצרכו ואני אחריהם. אחר כך חזר עמי ר' אהרן אל הים וישב עמי שם הרבה ולא מצא ספינה קטנה לצרכנו. ואותו הערבי של אתמול לא היה שם, ונתעכבנו שם הרבה והיה לי כליון עינים הרבה.

אחר־כך באו שני ערביים קטנים עם ספינה ודבר עמהם רבי אהרן ושכר אותם וצוה לי לכנס בספינתם ונכנסתי לשם וגם רבי אהרן נכנס עמי והיה לי צער כי הבנתי כי קטנים כאלו בודאי לא יוכלו למצא ספינתי והלכו עמי לספינות אחרים לצרכם. אחר כך התחילו לילך עמי לבקש ספינתי והלכנו לכאן ולכאן ולא מצאנו הספינה שלי. ובכל פעם שואלים אותי היכן הספינה שלך, והוא כמו שער בנפשי, כי איני יודע מה להשיבם. אחר כך הלכו עמי עוד. בתוך כך פגענו בספינה קטנה אחרת שהיתה גדולה קצת מספינה שישבנו בה, ושם ישבו שני עובדי כוכבים גדולים. ודבר עמהם ר' אהרן ואיני יודע מה דבר עמהם. אחר כך נתקרבה הספינה אצלנו ויצאנו מספינה שישבנו תחלה לספינה זאת, והלכתי עם אלו הערביים הגדולים והיה לי קצת נחת מזה כי הבנתי שהם ידעו יותר לבקש הספינה. והלכנו עמהם למקום שעומדים ספינות של איטליא, והלכנו מספינה לספינה ולא מצאנו הספינה שלי ועיני כלות מאד ומצפות על כל הספינות, אולי אזכה למצא איזה סימן או לראות איזה ספן מאנשי ספינתי ולא ראיתי. והתחלתי לצעק בקול: יהודא לייזר, יהודא לייזר, ואין קול ואין עונה.

אחר־כך באנו סמוך לספינתנו ולא הכרתי אותה, אבל הספן אמר שיתקרב לספינה זאת, ונתקרבנו לשם ובחסדי ה' באנו לספינה שלנו. ותכף ראו אותי המטראסין והתחילו לצעק אלי ולקרות את ר' יהודא אליעזר שירד באותה שעה לחדרנו שישבנו שם ויצא לקראתי תכף. וגדל השמחה שהיה לי אז כשזכיתי לראות אותו אין לשער. וגם על ר' יהודא אליעזר היה שמחה גדולה כי הוא היה לו גם כן כליון עינים גדול מאד על שנתעכבתי כל כך קרוב למעת לעת. ברוך השם הגומל לחיבים טובות אשר עזרני עד כה, ונתן לי כח לסבל הכל בחסדו הגדול.

ותכף קבלנו כל החפצים לספינה זאת שבאתי עמה, וגם רי"א ירד לתוכה וחזרנו כלנו אל העיר. ותכף באו הערביים הנושאים משאות וחטפו החפצים מהספינה כדרכם כי כל אחד מקדים עצמו כדי שהוא ישא המשאוי כדי לקבל שכר. אבל ברוך השם לא היה לנו שום הזק, והכל על ידי ר' אהרן הנזכר לעיל שידע לדבר עמהם ולשכר אותם היטב ולהודיע להם היכן צריכין לשא החפצים שלנו. ברוך השם שהזמין לנו האיש רבי אהרן הנזכר לעיל שגמל עמי חסד בחנם. ובלעדיו איני יודע מה הייתי עושה. ותהלה לאל הכניס אותי בשלום עם כל החפצים לבית האכסניא שלי. ברוך השם הכל שלום: