# קכג

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/123/

אחר יום טוב התחלתי לחשב תכף איך זוכין לצאת מכאן לארץ ישראל. כי קדם יום טוב, אף על פי שהבנתי תכף שאני צריך כאן לרחמים רבים וישועה גדולה לצאת מכאן, אף על פי כן הכרחתי עצמי להעביר מדעתי דאגה זאת כדי שלא לערבב שמחת שבת ויום טוב. אבל אחר יום טוב התחלתי לחשב בזה, וראיתי גדל דחקי עתה כי לא הבאתי לאלכסנדריא כי־אם בערך שלשה טאליר, והוצאות הספינה קטנה והמכס וכו' מן הספינה הגדולה עד האכסניא עלה קרוב לשמונה טאליר של מצרים (שהם פחותים שליש מטאליר טובים של סטנבול) ובאמת לא היה בידי אלו ההוצאות, רק השם יתברך רחם עלי שרבי אהרן הנזכר לעיל שגמל חסד עמי כנזכר לעיל, וטרח עצמו עבורי כל כך, נתן משלו לעת עתה כל הסך הנזכר לעיל, ומעט הפאריס שהיה אצלי, נשאר בידי על הוצאות קטנים ועתה צריכין להחזיר הסך הנזכר לעיל לרבי אהרן, ולשכר ספינה לצידון או לעכו שהוא יותר ממהלך שלשה ימים והדרך רחוק כמעט כמו מאדעס לסטנבול. וגם מעכו או מצידון צריכים לשכר חמורים לצפת, וגם שאר הוצאות לעלות על הספינה, ובידי אין כסף כי־אם סך מעט הנזכר לעיל. ומדברי הרב הבנתי קדם שבועות בעת שבאתי אצלו שהוא רוצה לסלק ידו הימני, והוא מקפיד על שבאתי בעת הזאת. על כן תכף באסרו חג נמשכה טרדות המחשבה בענין זה עלי, רק אף על פי כן נתחזקתי לבטח בה' שיוציאני מכאן: