# קכד

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/124/

והנה ביום שלישי אחר שבועות הלכנו להרב אני וחברי רי"א. ורי"א הלך בלא כובע עליון, כי נאבד אצלו על הים. וגם מזה לא היה לנו נחת. אמת שבמדינה רחוקה כזאת בלא זה אנו משנים בעיניהם מאד, על כן איך שמלבשין שם הכל נכון לפניהם, אף על פי כן היה לי קצת צער מזה כי לא היה לנו לכבוד לכנס כך להרב. אך מה לעשות וההכרח לא יגנה. ובאנו להרב והשיב לנו תכף שאין יכול לעזר לנו כלל, וכל מה שדברנו עמו לא הועיל.

ועקר הדברים היה שאמר לנו, ששום אדם לא ירצה לתן בשביל אנשים שהולכים עכשו להשתטח על קברי צדיקים בארץ ישראל, כי הוא דבר זר אצלם. ואם היה לנו ממון עצמנו הרשות לנו לעשות מה שנרצה, אך לתן נדבה בשביל זה לא ירצו. ואני טענתי עמו וכי מפני שאני זכר הפסדתי, וכי מפני שאני נוסע לדבר־מצוה להמשיך עלי קדשת ארץ ישראל אין צריכים לעזר לי, אבל הוא לא שמע אלי ואמר שאפלו אם ישלח אנשים לא יפעלו מאומה. והיה לי צער גדול בביתו. רק אחר כך, אחר הפצרות רבות שבקשנו אותו שהוא יעשה את שלו, וישלח שני אנשים וה' הטוב בעיניו יעשה, אחר כך השיב בשפה רפה שישלח, כמו שאומר אני אשלח אנשים אבל לא יפעלו מאומה. והלכתי משם בפחי נפש. אך אף־על־פי־כן נחמתי עצמי מחמת שעדין היה לי מעט ספרים, והרב קבל אצלי איזה ספרים, ורצה לקנותם והבנתי שעל ידי זה יהיה לי על הוצאות. ואם לא יספיק נמכר הכרים והכסתות שלנו, ואפשר אף על פי כן יעזר השם יתברך שנקבל כאן איזה עזר מבני הקהלה: