# קלד

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/134/

ביום חמישי, פרשת שלח־לך, כ"ד סיון, באנו לצפת סמוך לחצות היום מלפניו. וכשבאנו אל ההר הקטן, הסמוך לשער העיר, ששם משליכין המשאוי מהחמורים ונושאים אותה על־ידי בני־אדם לתוך העיר, ותכף ומיד כשבאנו לשם, יצאו תכף אנשים לקראתנו, המה ראו כן תמהו, שבעת הזאת יבואו אנשים לארץ־ישראל. והיה עליהם שמחה וחדוה גדולה כשראו אותנו. ואלו האנשים היו מהפרושים, כי הפרושים דרים סמוך לשער העיר. ותכף שאלו אותנו, אם יש לנו איזה ידיעה מהמשלחים שלהם, שיצאו זה סמוך לשנתים, ואין להם ידיעה מהם. והודעתי להם תכף, שדברתי עמהם בסטנבול, ויש לי אגרת מהם, ובקרוב יבואו, כי הם לא רצו לילך עמנו על הים לאלכסנדריא מגדל הפחד שהיה אז, כנ"ל, ורצונם לילך עם היבשה. ותכף שהודעתי להם זאת, בתוך כך נתקבצו סביבנו כמה אנשים, ונעשה רעש ושמחה גדולה ביניהם. ותכף חטפו כל החפצים שלי, והכניסום לתוך איזה בית הסמוך, ושחרו פני מאד לתן להם האגרת מיד, ותכף פתחתי התבה והוצאתי האגרת שלהם. בתוך כך סבבו אותי כמה אנשים, ורבם ככלם מהפרושים, כי כל זה היה ברחוב שלהם, ותכף הפצירו בי מאד לילך עמהם לרבי ישראל, שהוא הראש והממנה שלהם. והכרחתי למלאת רצונם, והלכתי עמהם. בתוך כך נתרבו ונתקבצו אנשים רבים, עד אשר בעת שנכנסתי בבית רבי ישראל, רבו כמו רבו העומדים, עד שהכרחו להעמיד שומרים, שלא ידחקו כלם לכנס אל הבית.

ונכנסתי לבית רבי ישראל אני לבדי, ורי"א נשאר אצל החפצים, ולא הניחו לכנס לבית רבי ישראל כל האנשים שנתקבצו שם, כי אם קצתם, והשאר נשארו בחוץ סביבות הבית. ואני לא טעמתי עדין שום דבר באותו היום, ונכנסתי בתענית לצפת, ותכף נתנו לי שם קאווע, וספרתי לרבי ישראל כל המעשה, שעמדתי עם המשלחים שלהם וכו', ונתתי לו האגרת. וגדל השמחה שהיה עליהם אין לשער, והחייתי אותם ממש. ותכף שלחו שליח מיחד לירושלים להודיע זאת לרבי מנדיל, הראש שלהם היושב בירושלים, אשר בנו ר' נטע היה אחד מהמשלחים, ועוד רבי נטע שני ורבי איצילי. ואחר־כך הודיע לי רבי ישראל, שהיה לו אגרת, שגם בירושלים היה שמחה גדולה ועצומה ממה שבאנו ובשרנו להם בשורה טובה כזאת, אשר כל־כך נפשות תלויים בזה: