# קלה

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/135/

בתוך כך, שישבתי שעה קלה אצל רבי ישראל, בתוך זה נודע הדבר בכל העיר בין אנשי פולין שלנו, ונעשה רעש גדול משמועה זאת, שנמצאו עכשו שני אנשים, שבאו עתה לארץ הקדש, אשר זה סמוך לשנתים לא בא שום אדם לשם. ותכף באו אלי שאלך אליהם, ונזדרזתי והלכתי לבית הרב מסקוליע. וכשבאתי לשם מצאתי, שכבר נתקבצו אנשים ונשים הרבה לשם כדי לראות אותנו, ובתוכם היתה אלמנת רבי פינחס מאיר, זכרונו לברכה, שהיא אחותו של רבנו, זכרונו לברכה, שנתאלמנה בסמוך. ונכנסתי לבית הרב מסקוליע, והיו שם אנשים הרבה, וכלם קבלו אותי בשמחה רבה ועצומה מאד, וכלם נבהלו נחפזו, ונפלא בעיניהם ענין זה מאד, שעכשו בעת הזאת יבואו אנשים על־מנת לחזר, רק לדרך על אדמת הקדש. וגדל הרעש והשמחה והחיות, שהיה אז מביאתנו לארץ־ישראל אי אפשר לבאר ולשער. וכלם אמרו שאנחנו החיינו אותם ממש, כי זה שנתים אשר לא ראו אדם ממדינתנו, ולא שמעו שום ידיעה משם, ולא ידעו שום ידיעה אם אפשר בעולם לילך עכשו על הים. וכל האנשים שהיו מוכנים אז לצאת לחוץ לארץ, לא ידעו הדרך איך להתנהג, ודעתם היה לילך ביבשה אשר זה קשה מאד, וההוצאות רבים מאד. על כן היה עליהם שמחה רבה. וכלם אמרו שאנחנו מחיים כל ארץ ישראל על שבאנו לשם. קצתם אמרו שאין אלו אנשים כלל רק הם מלאכים שנשלחו מן השמים, וזה אמר שזה בחינת אליהו שיבואו עכשו פתאום אנשים מחוץ לארץ לארץ ישראל בעת כזאת אשר אפלו המשלחים לא רצו לילך בים כי־אם ביבשה, אשר מחמת זה לא בא שום אדם לארץ ישראל זה סמוך לשנתים, ובפרט שלא באנו לקבע דירתנו. וגם הרב ר' זאב מבולטע אמר לנו בזה הלשון, אתם החייתם את כל ארץ ישראל: