# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/14-2/

והנה אחר שבת התחילו המחשבות לבלבל אותי הרבה הרבה עד שהיתה דעתי תלויה במשקל, ולא יכלתי להכריע לכאן ולכאן. סוף דבר שנים או שלשה ימים אחר שבת הנחתי לאבוד האדרוף, וביום חמישי בבקר חזרתי לאומאן ולא נסעתי לארץ ישראל אז, וגם אודות הדפוס לא פעלתי כלל אז והיה לבי נשבר בקרבי מאד וחזרתי לאומאן בפחי נפש.

גם בתוך הדרך ביום ששי ערב שבת קדש היה לי הזק גדול בדרך שהתפללתי על העגלה ונזהרתי הרבה שלא יחטף האופן את כנפי הטלית ויקרענו כאשר מזדמן לפעמים. ואף על פי כן בסוף התפלה הגבהתי עצמי קצת מתוך העגלה שהיתה מחפה, והיה רוח גדול, ופתאם חטף האופן את קצה הטלית ונקרע לקרעים. והיה לי צער גדול מאד מאד מזה עד כלות הנפש, עד שצעקתי ובכיתי מחמת זה. ואז הייתי נחפז בדרכי מאד לבוא לאומאן כדי להגיע לשם על ערב ראש חדש אלול, שאז מתקבצים הרבה אנשי־שלומנו על ציונו הקדוש. והשם יתברך עזר שבאתי על שבת־קדש לבאפאליע וארעל ומשם נסעתי לאומאן, והייתי בערב ראש חדש על ציונו הקדוש.

ואז היה שם ידידינו הרב רבי יעקב יוסף נרו יאיר שנתן סך רב בשנת תקע"ט על הדפוס, וחפצתי לדבר עמו הרבה מענין הדפוס שצריכין להשתדל להעמידו, ורציתי לפרש לפניו כל לבי. והנה בעת שהייתי עמו יחד על ציונו הקדוש, שם בודאי היה בלתי אפשר לדבר עמו. ואחר כך ראיתי אותו בשוק והיינו שנינו טרודים, ואמרתי לו שאנחנו צריכין לדבר יחד והשיב בדרך צחוק וכי איך יעלה על הדעת שלא נתועד יחד לדבר. ולסוף נזדמן מאת השם שהיה טרוד מאד והבעל עגלה והאנשים שהיו עמו נחפזו מאד, עד שהיה מכרח לנסע בחפזון ולא נתועד עמי. והיה לי צער גדול מזה מאד מאד, וביום שאחריו חזרתי והלכתי על ציונו הקדוש, וספרתי את לבי קצת לפניו.

כלל הדבר שבאותן העתים היו לי צער ויסורים גדולים מחמת שטרחתי הרבה לגמר הדפוס ולא עלה בידי. וכבר נשתקע ממון ישראל הרבה לצרך הדפוס ועדין לא פעלתי כלל. ולא היה בידי מעות להעמיד הדפוס כי עדין היו צריכין סך רב מאד בערך ר' [מאתיים] אדמים ויותר ואין שום דרך הטבע לקבץ יחד אפלו שליש ורביע מזה הסך. וגם פרנסתי דחוקה מאד והייתי בעל חוב גדול, וגם שארי מניעות הרבה מאד מאד שהיו על הדפסה מכל הצדדים מפחד הצענזור וכו' וכו'. וגם לארץ ישראל לא זכיתי לנסע, וגם לביתי לצרך פרנסתי ולסלק החובות שאני חיב בעצמי לא הבאתי מהדרך כי־אם סך מועט מאד, ושארי בלבול הדעת שהיו לי. ואף על פי כן לא הנחתי את הרצון וחשבתי מחשבות בכל פעם שאזכה לגמר ההדפסה וכל מה שעבר עלי בענין זה יכלו כמה יריעות לספר: