# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/14/

אחר יום הכפורים נסעתי לביתי לנעמירוב, ותכף באותו יום נסעתי למאהלוב. ואז התחיל טלטולי למאהלוב כי זוגתי נסעה מקדם ראש־השנה למאהלוב לבית אביה ואמה. כי השם יתברך סבב סבות כי בעת שנתקרבתי לרבנו זכרונו לברכה היה חותני עדין אב־בית־דין בקהלת־קדש קרעמיניץ וסביבותיה. ואחר שלש או ארבע שנים נתקבל לרב גם בקהלת־קדש מאהלוב ואז נסעה זוגתי שנת תקס"ו למאהלוב עם בני שיחיו. ואני נסעתי אחר יום הכפורים לשם. ומאת השם היתה שחותני לא היה אז בביתו במאהלוב כי היה בקהלת קרמיניץ, כי היה לו התמנות הרבנות בשני הקהלות הנ"ל בקרמיניץ וסביבותיה ובמאהלוב. ואז היה בקרמיניץ, והיה בדעתנו שיבוא על ראש השנה לביתו ואז היתה חוזרת זוגתי לנעמירוב קדם סכות או אחר כך. ואני נסעתי למאהלוב על סכות והיה בדעתי לשוב עם זוגתי ובני שיחיו לקהלת קדש נעמירוב אחר סכות. ומחמת שנתעכב בקרמיניץ כנ"ל, נתעכבנו שם במאהלוב והיינו מצפים עליו מיום ליום ועל ידי זה נתעכבנו שם הרבה. ועל ידי זה נתגלגל הדבר שנתעכבנו במאהלוב קרוב לשני שנים כאשר יבאר לקמן.

וכל אלו השתי שנים לא הייתי רגיל להיות לפני רבנו זכרונו לברכה כאשר בשנים הקודמים, מחמת שהייתי ברחוק מקום מאתו. ולא באתי אליו כי־אם בזמנים הידועים לנו שהזהיר אותנו לבוא אליו, שהם ראש השנה ושבועות ושבת חנכה. אבל מקדם כשהייתי בנעמריב הייתי רגיל להיות אצלו הרבה. גם בכל השתי שנים הנ"ל היה גם רבנו זכרונו לברכה נע ונד בהדרך והנסיעה של נאווריטש וכו' ובקהלת־קדש למברג כאשר יבאר לקמן.

ובבואי למאהלוב התחילו עלי מחדש מניעות הרבה מלנסע לרבנו זכרונו לברכה. כי כבר מבאר לעיל קצת שהיה לי מניעות ויסורים הרבה לאין קץ בתחלת התקרבותי אליו, אשר אי אפשר להבין כלל איך זכיתי לשברם, וכל השומעם תצלינה אזניו ולא בארתי חלק אלף מהם. אך עקר גדל היסורים והמניעות לא נתמהמהו הרבה כי השם יתברך זכני ששברתים במהירות מגדל חזקי שיהיה איך שיהיה אהיה מקרב אליו זכרונו לברכה ויעבר עלי מה. ותכף גרש אותי אבי מביתו, ועל ידי זה הכרחה זוגתי אחר כך במשך חצי שנה לירד גם כן משלחן אבי נרו יאיר והיינו נזונים על שלחננו. וכשראה אבי ובני ביתנו שאי אפשר להטות דעתי בשום אפן נסתלקו ממני. וגם זוגתי אף על פי שלא היתה דעתה אז מסכמת כלל על נסיעתי לרבנו זכרונו לברכה, הכרחה גם כן בעל כרחה לבטל דעתה. כי ידעה והבינה שאי אפשר למנע אותי מרבנו זכרונו לברכה בשום אפן בעולם.

וכל מה שעבר בזה אי אפשר לספר. אך עקר תקף היסורין והמניעות לא נתמהמהו הרבה. אם אמנם בודאי גם אחר כך היו לי יסורים ומניעות הרבה כמעט בכל נסיעה ונסיעה. אך אף על פי כן היו יסורים ומניעות שאפשר לסבלן, מאחר שכבר הייתי נזון על שלחני וכל איש שורר בביתו. והייתי נוסע בכל עת שרציתי בכל שלשה או ארבעה שבועות או פחות. ולפעמים ישבתי אצלו איזה זמן ובכל פעם שמעתי דברי אלקים חיים, תורות ושיחות ומעשיות נפלאות ונוראות אשר לא נשמעו מעולם, אשר החיה אותי ואת כל השומעים מפי ומפי כתבי לדורי דורות לעולמי עד ולנצח נצחים. הלא הם כתובים על ספרנו. החפץ באמת יראה בעיניו ובלבו יבין וישוב להשם יתברך על־ידם, ויבין וישכיל אפס קצה מה שזכני השם יתברך בימים ההם לשמע מפיו הקדוש והנורא, דברים שכסה עתיק־יומין, דברים שלא שמעתן אזן מעולם וכו' וכו'; וכל זה נמשך בערך ארבע שנים. אחר כך בשנת תקס"ז הנ"ל שהתחיל גלותי וטלטולי למאהלוב חזרו ונתחדשו עלי מחדש לגמרי כל המניעות יותר מבתחלה. רק שבאפן אחד היו קלים מבתחלה מחמת שהייתי כבר חזק בדעתי מאד מאד בלי שעור. כי כבר זכיתי לשמע מה ששמעתי ולטעם מצוף דבש אמריו הנעימים והקדושים ועל ידי זה היה לי הכח לשבר המניעות. כי זה כלל אצלנו שעקר כל המניעות הם רק מניעות המח וכו' כמבאר בספרים בכמה מקומות עין שם (לקוטי תנינא סימן מ"ו). וכל מה שעבר עלי אז במאהלוב אי אפשר לספר אך בקצור אספר קצת.

הנה אחר יום הכפורים נסעתי למאהלוב כנ"ל, ובאתי לשם ביום חמישי י"ג תשרי ולא מצאתי חותני בביתו כי היה בקרמיניץ כנ"ל. וחותני היה חשוב ויקר שם מאד מאד בתכלית החשיבות. וגם מכבר היה מתנגד גדול על כל החסידים אפלו על גדולי המפרסמים. ואשתו וכל־בני ביתו כלם היו מתנגדים והיה באמת צדיק ובעל מעשים טובים. אך היה שקוע בדעתו דברי בעלי המחלקת מכבר שחלקו על גדולי החסידים כמפרסם, ומחמת זה היה חזק בענין ההתנגדות מאד. וכן כל בני ביתו וגם אשתו בכלל. ובפרט עתה שעלה לגדלה יותר בודאי היו לי יסורים יותר כי כלם היה לבם חלוק עמי. אבל זאת ידעו שאין בידם למנע אותי בשום אפן כי ידעו שאני חזק בדעתי בלי שעור כנ"ל:

והנה הייתי במאהלוב בכל ימי הסכות, ואחר הסכות היינו מצפים בכל יום שיבוא חותני ולא בא. כי נתעכב שם בקרמיניץ בעסק דבר מצוה שנזדמן לו שם. ולא היה אפשר לנו לחזר לביתנו קדם שיבוא כי זוגתי לא ראתה אותו כמה זמנים ונמשך הדבר עד חנכה ועדין לא בא. ואני הייתי עצור במאהלוב ולא זכיתי לראות פני קדשו של רבנו זכרונו לברכה מאחר יום הכפורים עד הנה. והיו לי יסורים עצומים מזה בלי שעור כי בכל השנים שעברו הייתי רגיל במשך זמן כזה להיות אצלו זכרונו לברכה כמה פעמים ושמעתי מה ששמעתי וכו'. ומגדל צערי כתבתי אגרות לרבנו זכרונו לברכה מגדל היסורים והמניעות שיש לי מאד כנ"ל. ובתוך אותו הזמן בין ימים הנוראים לחנכה שהייתי במאהלוב כנ"ל באותו הזמן נולד בן זכר לרבנו זכרונו לברכה בשבת־קדש ונקרא שמו בישראל יעקב זכרונו לברכה. ומחמת עכובי במאהלוב לא זכיתי להיות אפלו על הברית מילה ובשבוע של הברית מילה נשמע מפי רבנו זכרונו לברכה הענין הנורא של האלפים לחלקם למאות שעל ידי זה יכולים להחיות מתים וכו' כנדפס בלקוטים שאחרי הספורי מעשיות (שיחות הר"ן צ"ג) עין שם. והבן נפלאות השם ונוראותיו עד אין קץ וכו'. וכל זה אמר בעת שהביא לו רבי ליב דין דגים בלילה לצרך סעדת הברית מילה, שבא בשמחה ואמר כל ענין הנורא הנ"ל. ואני בעוונותי הרבים לא זכיתי להיות בכל זה אך כתבו לי על הפאסט בכל עת מה שעבר כאן.

והנה נתעכבתי שם עד ימי החנכה כנ"ל, ושבת חנכה היה אצלנו מהזמנים הקבועים לבוא אליו כפי פקדתו כמבאר במקום אחר (חיי מוהר"ן סימן קכ"ו). והתחלתי לכסף ולהתגעגע לנסע לברסלב על שבת חנכה אך רבו המניעות בלי שעור, בפרט אולי בתוך כך יבוא חותני בעת שאהיה בברסלב כי היו מצפים בכל יום שיבוא כנ"ל. ואם יבוא ולא ימצאני שם בודאי יחרה אפו מאד. וגם חמותי וזוגתי כלם היה להם לקהיון שנים שאני אסע בעת כזאת לברסלב. אחרי שכל גדולי חשובי קהלה כזאת באים בכל יום לשחר פניהם ומצפים בתשוקה גדולה על ביאתו. והוא יקר ומפרסם כל כך ובין היום ומחר יבוא ואני אסע בתוך כך לרבנו זכרונו לברכה אשר גם בלא זה הוא על אפם וחמתם מכל־שכן עתה. ובודאי היו לי יסורים מנסיעה זאת הרבה מאד.

אך השם יתברך ברחמיו בלי שעור חזק את לבבי והתגברתי על כל המניעות ונסעתי לברסלב. והשם יתברך עזרני כי בתחלה לא היה לי על הוצאות ולא עגלה, אבל הבא לטהר מסיעין לו, ומי שרוצה באמת בחשק חזק כראוי נתבטלין המניעות וכו'. ועזרני השם יתברך והזמין לי עגלה והוצאות הדרך ובאתי לרבנו זכרונו לברכה אור ליום ששי ערב שבת קדש ראש־חדש טבת שהוא מימי חנכה. וזכיתי לדבר מיד עם רבנו זכרונו לברכה, אף על פי שכבר היה שוכב על מטתו. וספר לי מיד מענין המעשה שעבר עליו באלו הימים שנמצא איש רע ובליעל שבדה עליו דבר כזה שאין הדעת סובלתו והיו לו יסורים רבים מזה. ואמר שנדמה לו שמעולם לא היו לו יסורים כאלה וכו' (ויתבאר במקום אחר):