# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/15/

והנה זכיתי להיות אצלו על שבת חנכה ושמעתי תורה נפלאה (לקוטי מוהר"ן סימן ל') וכתבתי אותה לפניו ודברתי עמו הרבה. ואחר כך נסעתי לקהלת קדש נעמירוב וקבל אותי אבי בסבר פנים יפות ונתן לי מתנה. והייתי מצפה שם בנעמירוב שיזדמן לי עגלה למאהלוב ולא נזדמנה לי. ונתישבתי בדעתי למה לי להמתין שם טוב לי שאסע לברסלב אולי יזדמן לי שם עגלה וארויח שבתוך כך אהיה אצלו זכרונו לברכה.

וכן עשיתי וחזרתי ונסעתי לברסלב. ובאתי לשם ביום שלישי בערב. ואני עדין לא קדשתי את הלבנה באותו החדש, ואותה הלילה היתה הלילה האחרונה של זמן קדוש הלבנה, והיה ענן וחשך גדול ולא נראה שום רשם בעלמא של הלבנה והיה לי צער. ושאלתי אם רבנו זכרונו לברכה כבר קדש הלבנה. השיב לי שכבר קדש הלבנה והיה לי צער ביותר. וגם בלא זה התגברה עלי עצבות, ומחמת זה ביותר. ואחר כך נכנסתי אליו באותה הלילה ושאל אותי על מה אתה במרה שחורה כל כך, ושתקתי, ונענה אחד ואמר לו בשביל שאין הלבנה נראית על כן פניו זעופות. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר התפלל לפני השם יתברך על־זה, השבתי לו כבר בקשתי מהשם יתברך על־זה, ואמר התפלל עוד, וענה אחד ואמר בשבילי, שאני רוצה שאתם תתפללו עליו עבור זה.

ובאמת לא עלה על דעתי לבקש אותו על זה אף על פי שהיה לי צער גדול מענין הלבנה, אבל היו לי דברים הכרחיים יותר שהייתי צריך שיתפלל עלי, על כן לא מצאתי לבי להטריח לפניו גם בשביל זה. ועמדנו קצת לפניו בתוך כך בא אחד ואמר שהלבנה מתחלת להתראות מעט מתוך העננים. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר תלך מיד ותכף כשתראה אותה כפי מה שהיא בתוך העננים רק שתראה אותה תכף תברך ברכת הלבנה בלי עכוב. ויצאתי לחוץ והיתה הלבנה מכסה בעננים רק שנראית מעט ולא זרזתי עצמי כפי פקדתו ובתוך כך נתעלמה לגמרי. והיו לי יסורים ביותר כי נתבישתי לחזר אליו, מחמת שלא קימתי כדבריו. ועמדתי שם מעט ותליתי עיני למרום ובקשתי מהשם יתברך קצת ונראתה הלבנה יותר מבתחלה, ותכף ברכתי ברכת הלבנה ונכנסתי אצלו זכרונו לברכה בשמחה.

ותכף כשבאתי לפניו ענה ואמר הלא ראיתם שעתה הוא איש אחר לגמרי והיה לו נחת גדול. וענה ואמר עלי ועל כל אנשי־שלומנו אם אתם הייתם בשמחה היתה טובה גדולה להעולם. אחר כך דברנו עמו קצת ואחר כך ספר לפני ולפני חתנו רבי יצחק זכרונו לברכה מעשה נוראה מענין מזל טוב מזל טוב (חיי מוהר"ן סימן פ"ב). ואחר כך צוה שאנחנו נאכל עמו יחד. כי המנהג היה בעת שישבנו אצלו שבחל לא אכל עמנו יחד רק לפעמים כשהיה איזה עת רצון ובדיחא דעתה היה מצוה שנאכל עמו יחד. ואז בלילה הנזכר לעיל היה גם כן שעת רצון ושמחה קצת וצוה שנאכל עמו, ואכלנו יחד הוא זכרונו לברכה וחתנו הנ"ל ואנכי.

ובתוך הסעדה שמע שאחד מאנשי־שלומנו היה גם כן מקדש את הלבנה, ואמר ברכת הלבנה בהתעוררות והתלהבות מעמק הלב כדרך אנשי־שלומנו, והוטב לרבנו זכרונו לברכה מאד מאד והתחיל לדבר מזה. ועל ידי זה נסתבב הדבר עד שגלה תורה נפלאה לפנינו על פסוק (מלכים־ב ב): ויהי נא פי שנים ברוחך אלי (לקוטי מוהר"ן סימן ס"ו). וכבר ידוע אצלנו שעל כל דבור ודבור שזכינו לשמע מפיו הקדוש זכרונו לברכה, אנו צריכין לומר כמה פעמים: אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די, מכל־שכן כשזכינו לשמע המשך כזה. אשרי אזן השומעם ונתעכבתי שם עד שבת. ועל שבת־קדש באו אורחים, ואחד מהם היה מארץ ישראל. וספר רבנו זכרונו לברכה עמו מארץ ישראל שבודאי בהכרח שהיו לו געגועים לארץ ישראל, מאחר שזכה להיות שם ועל ידי זה נסתבב הדבר שאמר רבנו זכרונו לברכה על השלחן תורה נוראה (שם) מענין שבירות מניעות וכו' וכן אחר כך במוצאי שבת קדש אמר גם כן תורה נוראה (שם) מענין המשכת רוחו של משיח וכו'.

ואחר שבת בסמוך נזדמן לי עגלה וקבלתי רשות מאתו קדם אור היום, כי הייתי נחפז מאד ונכנסתי לחדרו לקבל רשות כנהוג, ולא היה נר בחדרו כי הוא זכרונו לברכה שכב עדין על מטתו. ורציתי להכניס נר ואמר שאין צריכין, וקבלתי רשות ממנו בחשכת לילה ודברתי עמו מעט כי כבר דברתי עמו הרבה קדם נסיעתי לנעמירוב ואחר כך, ונסעתי למאהלוב. ובאתי למאהלוב ומצאתי את חותני בביתו כי בא בסמוך אחר נסיעתי משם לברסלב. וקבלתי פניו, ובודאי לא הסביר לי פנים יפות כי היטב חרה לו על זה כנ"ל: