# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/16/

והנה כספי היה חזק מאד לחזר עם בני ביתי לנעמירוב. אך עד הנה היינו ממתינים על חותני כנזכר לעיל. ועתה אי אפשר לחזר בחרף, ואף על פי כן הייתי מצפה לחזר. אבל סמוך לביאתי שם החלה ה' אותי ונפלתי למשכב שלשה פעמים רצופים זה אחר זה. וכן זוגתי חלתה שלשה פעמים ובני שיחיו, והמשרתת שלנו חלתה ומתה. והמשרתת של חותני חלתה גם כן כי באותו העת היו חלשות מצויות מאד בסביבותינו. וכבר אמר רבנו זכרונו לברכה בין כסה לעשור בשנה זאת שהולכים חלשות גדולות בעולם. וכן בערב יום הכפורים כשיצא מהמקוה, ענה ואמר להאיש שהלך עמו מהמרחץ לביתו שהוא אוחז בראשו וממשמש בו אם הוא חי. כונתו שמרגיש כל כך צער העולם מהחלשות שנמשכו בעולם רחמנא לצלן עד שאינו יודע אם הוא חי. וכן הוה שתכף אחר יום הכפורים בעת נסיעתי למאהלוב ראיתי במקומות שעברתי שם שהיו מטלים על ערש דוי רחמנא לצלן עד שהגיע אצלנו רחמנא לצלן אחר חנכה כנזכר לעיל.

ותכף כשנפלתי למשכב רחמנא לצלן צויתי לכתב אגרת לרבנו זכרונו לברכה, והגיע אליו והיה לרבנו זכרונו לברכה צער גדול מזה מאד מאד. והשיב לי תשובה בכתיבת ידו הקדושה בעצמו, וכתב לי דברים מתוקים וערבים וגלה לי עצם נפלאות אהבתו אלי והחיה וחזק אותי מאד מאד במכתבו. והאגרת הזאת עדין בידי. ולדעתי לא היה אפשר לי לסבל צער החולאת לולא האגרת הנזכרת לעיל שהחיה אותי ממש: