# קעו

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/176/

והנה אחר ראש השנה נכנס הצער בלבנו הרבה, כי הקפיטאן אמר שיכול להיות שיתעכב שם כמה וכמה ימים, אפשר ארבעים יום כי סמוך לכאן מתחיל החפירה (שקורין קאנאל) שמחברת השני ימים לאחד. ושם אי אפשר לילך כי־אם על ידי רוח ישרה שאינו מצוי באלו העתים כלל. כי כל הדרך הלכנו על ידי רוחות שמהצדדים ובכאן אי אפשר לילך ברוחות כאלו, כי־אם כשיהיה רוח ישרה. ומי יודע כמה יתעכב, כי לפי דעתם וחקירתם נדמה להם שבעתים הללו לא יהיה הרוח הראוי לדרכנו. גם עוד כמה וכמה ספינות עמדו שם עמנו יחד במקום ההוא, ובכל פעם באו ספינות חדשות, וכשהגיעו למקום ההוא עמדו שם, ואמרו שקצתם עומדים שם כבר זה כמה שבועות. גם קצת אמרו שסמוך למקום ההוא עומדים עוד מאתים ספינות שאינם יכולים לילך שם מחמת ששם צריכין רוח נכון דיקא.

ומחמת כל זה היה לנו צער גדול, ועמדנו שם כל השבוע עד אשר הגיע יום שבת קדש. ובערב שבת הביאו לנו המטראסין ענבים גם הקפיטאן היטיב עמנו ומכר לנו (סוחריס) לחם יבש בהקפה, וכל זה היה חסד גדול מהשם יתברך ובצר הרחיב לנו ה', בצר עצמו וכו' (כמבאר בלקוטי הראשון בסימן קצה). ואני עיני לשמיא נטלית רבונו של עולם חמל עלינו ואל תעכב אותנו הרבה, כי אני מאמין באמונה שלמה שאינם יודעים כלל, והכל מתנהג רק בהשגחתך לבד ואתה יכול לשנות הרוח כרצונך בכל עת ובכל רגע (כאן חסר ונאבד קצת מכתיבת ידו הקדושה) עדין: