# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/19-2/

והנה אחר יום טוב סבב השם יתברך שהתחלנו להדפיס את התפלות בסוד. וגם בזה יש הרבה לספר ישועת השם הגדולה ואין כאן מקומו. ואז חזר ונבער בי החשק והרצון לנסע לארץ ישראל, והתחלתי לחשב בזה הרבה מאד וכמעט לא עבר יום שלא חשבתי בזה הרבה. וגם השם יתברך עזרני לחדש חדושין דאוריתא נפלאים מאד על גדל ההתגברות שצריך כל אחד להתגבר לבוא לארץ ישראל, ושזה עקר נצחון המלחמה שצריכין לנצח בזה העולם. וכמה וכמה צריכין להתגבר לשבר המניעות לבוא לארץ ישראל, וגדל מעלת קדשת ארץ ישראל אשר כל התורה מלאה משבח קדשת ארץ ישראל וכו' וכו' כמבאר בדברינו הנזכר לעיל (סימן ט"ז). ואף על פי כן עברו עלי גם בזה החרף מניעות הרבה בדעתי בלי שעור, ובכל פעם עמדו לפני המניעות כחומות נחשת ובריחי ברזל ממש.

וכל מה שעבר עלי בענין זה אי אפשר לספר עד שעזרני השם יתברך שיצאתי מביתי סמוך לערב ראש חדש שבט לנסע לאומאן, ולא הגדתי לשום אדם שיש סברא בדעתי שבנסיעה הזאת אסע לאדעס ומשם לארץ ישראל. ובאמת גם אני בעצמי לא הייתי יודע בברור אם אזכה לזה כי עדין הייתי מספק מאד. אחר כך עבר עלי מה שעבר והשם יתברך היה בעזרי עד שזכיתי לבוא לאדעס ולקבל שם בילעט, ולעבר על הים השחור והלבן בשלום שני פעמים בעת סכנות מלחמות כזאת, ועכשו אנחנו הולכים זה היום רביעי מאלכסנדריאה של מצרים לעיר צידון שהיא גבול ארץ ישראל. ואני כותב כל זה על הספינה. השם יתברך יזכני לבוא לארץ ישראל בשלום חיש קל מהרה אמן כן יהי רצון: