# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/20-2/

יום כ"ד טבת תקפ"ב נסעתי מביתי לאומאן ולא היו עגלות מצויות מחמת קלקול הדרך. והכרחתי לשכר עגלה רק להיסין, ותכף ששכרתי העגלה נעשה רוח סערה גדולה עם שלג גדול (שקורין זאווירעכע) והיה לבי חלוק מאד אם לנסע. והשם יתברך עזרני לנסע, ונסעתי בעת הרוח סערה הגדולה והכרחתי ללון בכפר אחד ושם היה המוכסן שכור גדול מאד. אבל קבל אותנו בסבר פנים יפות, ועשה סעדה עבורנו והפליג לדבר בשכרותו מיקרת חשיבות קדשת ישראל ומאס מאד להתלוצץ מאד מאמונתם של העכו"ם. ואצל השלחן ישבו אנשי היסין ושבח בפניהם את אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה ואנשיו, ושמח אותי קצת על־ידי שכרותו ודבריו (וזה ידוע לנו שעקר התחזקות בפרט התחזקות שלי הוא רק על ידי שמחה).

משם נסעתי ביום ששי בבקר השכם להיסין. והיה בדעתי לשכר משם עגלה לטפליק לשבות שם שבת קדש. אך מגדל השלג ושאר טעמים נתעכבתי שם בהיסין והייתי שם משובתי שבת קדש, והתפללתי בבית המדרש. ותהלה לאל היה לי נחת קצת באותו שבת, כי היו קצת אנשים אצלי ודברתי עמהם מתורתו של רבנו זכרונו לברכה. ביום ראשון אכלתי שם באכסניא שלי אצל רבי יונה סעדת שחרית, ובתוך שיחתנו באתי לתוך התורה של אריכת אפים שזוכין על ידי ארץ ישראל (לקוטי מוהר"ן קנ"ה), וחזרתי שם לפניהם כל התורה הזאת בבאור נפלא ושיחה נאה המביאה לידי מעשה, וגם זה חזק דעתי מאד שהיתה חלוקה מאד. והכלל שעקר מניעות שלי היו מניעות המח שהיתה דעתי חלוקה מאד מאד מחמת כמה ספקות ופחדים, ואי אפשר לבאר חלקות הדעה שלי בכתב: