# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/20/

אחר פסח, בעת שהייתי במאהלוב, הגיע אגרת לפה ברסלב, ומכאן נשלח אלי, שהוא זכרונו לברכה חלש מאד, ובקש מאתנו והזהיר אותנו להתפלל עליו. אחר־כך הגיע אגרת ממנו, שחזר לאיתנו שלא על־ידי רפואות גשמיות, ואמר, שתפלות שלנו הועילו לו הרבה.

והנה דרכנו היתה לנסע אליו תמיד על חג השבועות. ורבנו זכרונו לברכה הבין שיצטרך להתעכב בקהלת־קדש זסלב גם בחג השבועות, וכתב לנו אגרות שלא ירים אחד מאתנו את רגלו לבוא אליו על שבועות. אבל רבי נפתלי נרו יאיר מנעמירוב שהיה פה בכל פעם וראה את האגרת פה קדם לכל אנשי־שלומנו, עמד וכתב לי ולכמה מאנשי־שלומנו וזרז אותנו שאף על פי כן נסע ונלך לרבנו זכרונו לברכה לקהלת־קדש זסלב. וכן עשו פה ברסלב ואנשי נעמירוב וטפליק ודאשיב וכו' ונסעו לזסלב על שבועות.

ואני הייתי במאהלוב אז, והיתה דעתי חלוקה מאד מאד בענין הנסיעה אליו לקהלת־קדש זסלב, כי היו לי מניעות עצומות בלי שעור. וידעתי שרבנו זכרונו לברכה כתב שלא לבוא אליו, על כן הלך לבי הנה והנה איך להתנהג. ובחסדו הגדול והנורא התגבר החשק על המניעה, ונתגברתי ונסעתי לברסלב לנסע משם לזסלב. ועצם היסורים והמניעות שהיו לי בבית חותני בנסיעה זאת אי אפשר לבאר. כי חותני זכרונו לברכה היה אז בביתו והיה גדול וחשוב ויקר שם מאד מאד ונאספו אליו מכמה עירות בעסקי משפט. וגם היה מוכן לנסע אחר שבועות עם אשתו לקהלת קרמיניץ להנהיג הרבנות שם, ורצה להשאיר אותי בכאן במאהלוב על מקומו. ואני באתי פתאם לביתי והתחלתי להכין עצמי לנסע לברסלב כנזכר לעיל. ועמדו כלם משתוממים, וזוגתי התחילה לבכות מיד כי כבר ידעה שלא תוכל למנע אותי בשום אפן. ואני הלכתי לקבל רשות מחותני זכרונו לברכה, והקפיד עלי מאד ורצה למנע אותי הוא וזוגתו היא חמותי. אבל אני לא השגחתי על דבריהם כלל והלכתי מהם וקבלתי חפצים שלי ונסעתי משם וגם לא היה לי על הוצאות כלל, והזמין לי השם יתברך ברגע קלה שני אנשים שהלוו לי על הוצאות קצת, וגם הזמין לי ברחמיו עגלה מנעמירוב שהיתה צריכה לחזר ביום זה לביתה. והכל היה פתאם בשעה אחת. והייתי אז טרוד ונחפז מאד כי הזמן היה סמוך מאד לשבועות, ואני הייתי מכרח לנסע מקדם לברסלב כדי להתחבר עם אנשי־שלומנו לנסע עמהם יחד לזסלב.

והנה גדל חלקת העצה שהיתה לי אז, ועצם המניעות והיסורים שהיה לי אז בענין נסיעה זאת אי אפשר לבאר. והשם יתברך עזרני לשבר כל המניעות, ובשעה אחת נגמר בדעתי לנסע בעת שהיה הזמן קצר מאד לעסק בנסיעה הזאת. אבל השם יתברך הזמין לי מיד עגלה ומעות על הוצאות קצת. כי תכף כשנתחזקתי בדעתי לנסע בודאי ויעבר עלי מה, תכף סיעני השם יתברך והזמין לי צרכי נסיעתי. כי כן דרכו יתברך תמיד כי הבא לטהר מסיעין לו, וכל המניעות הם רק מניעות המח. ואף על פי שנדמה להאדם שיש לו מניעות גדולות באמת שאי אפשר לשברם, אף על פי כן באמת כלם הם רק מניעות המח. ואם יגביר החשק והרצון כראוי ויכסף באמת לגמר הדבר שבקדשה בודאי ישבר כל המניעות וכו' (כמבאר אצלנו במקום אחר (לקוטי מוהר"ן סימן ס"ו) ). אבל אני בעניי ראיתי זאת בעיני כמה פעמים בלי שעור.

ונסעתי עם העגלה שהלכה לנעמירוב ויצאתי ממאהלוב ביום חמישי בערך ב' שעות ויותר אחר חצות היום. ואני הבנתי שאני מכרח להיות בברסלב על אותו השבת כי ידעתי שתכף אחר שבת יסעו כל החברים מפה לזסלב. והייתי חושב בדעתי איך להתנהג כי העגלה הלכה לנעמירוב ומי יודע אם אוכל להגיע ביום ששי לנעמירוב בעוד היום גדול שאוכל לנסע עוד מנעמירוב לפה ברסלב על שבת. וגם יהיו לי יסורים מאבי נרו יאיר שאינו מסכים גם כן על ענין נסיעתי זאת, מכל־שכן כשאבוא פתאם בערב שבת אחר חצות וארצה לסע מביתו תכף, בודאי יקפיד עלי. על כן הייתי מתגעגע מאד שהבעל עגלה ימהר ויחיש מסעהו, באפן שאוכל לבוא בעוד היום גדול סמוך לנעמירוב, באפן שאוכל לחפש אחר איזה עגלה בדרך שתסע עמי לברסלב. כי סמוך לנעמירוב יכולים לעקם הדרך לקהלת ברסלב כדי שלא אצטרך כלל להיות בנעמירוב.

אבל תכף בנסעי ממאהלוב התחילו שוב המניעות שיש בשעת הנסיעה בעצמה, כאשר מתנהג עמנו על־פי הרב שיש הרבה מניעות קדם שמתחילין לנסע. ואחר כך כשזוכין לשבר אלו המניעות ומתחילין לנסע, אזי חוזרים ומתגברים מניעות חדשות בענין הנסיעה בעצמה מהבעל עגלה והסוסים ומהעגלה ואופנים וחבליה וכל כליה, וממטר וגשם ורפש וטיט וכיוצא בהם, אשר כמעט לא נמלטה נסיעה אחת ממניעות כאלה וכאלה הרבה, הן בחיים חיותו הקדושים, הן עתה כשאנו נוסעים על ציון קברו הקדוש והנורא מאד.

והנה תכף כשיצאתי ממאהלוב ואני נחפז בדעתי מאד מאד כנזכר לעיל, הסתכלתי וראיתי שהבעל־עגלה נוסע עם עגלה גדולה ואין לו כי־אם שני סוסים וזה ידוע שאלו העגלות גדולות אי אפשר להם לילך בזריזות כי־אם על ידי ארבעה סוסים ולפחות שלשה. ושאלתי אותו מה זה והשיב שנחלה אצלו סוס אחד בנסיעתו לכאן והשאיר אותו בערך פרסה ומחצה מפה, והנה מחמת זה בודאי נסע עמי לאט לאט וגם גשם התחיל לירד קצת ונסענו עד שבאנו אל הכפר שהשאיר שם סוסו. ותכף הודיעו לנו השמועה טובה מסוסו שכבר מת שם, ובודאי התחיל להצטער הרבה ולחשב מה לעשות עם העור ועל ידי זה נתעכבנו שם קצת.

ואחר־כך נסע משם בלב נאנח ונעצב. וכבר פנה היום ובודאי נסע לאט כי לא היו לו כי־אם שני סוסים בעגלה כזאת. והיה לנו לינת לילה סמוך למאהלוב שתי פרסאות ומחצה ועדין היינו רחוקים מנעמירוב הרבה בערך שמונה פרסאות. ועמדתי ביום ששי בבקר בלב נשבר ומבלבל מאד ולא ידעתי מה לעשות. ונסעתי עם הבעל עגלה הנזכר לעיל עד קהלת־קדש מארחווע, וכבר היה סמוך לחצות היום ומשם עדין חמש פרסאות לקהלת נעמירוב. ובעת כניסתי לשם הייתי מצטער הרבה כי הבנתי שקשה לבוא על שבת אפלו לנעמירוב מכל־שכן שתהיה שהות לשכר עגלה באמצע הדרך לברסלב כנזכר לעיל. ואם חס ושלום אבוא אחר שבת לברסלב לא יהיה עגלה וחברים לנסע עמהם לזסלב. והייתי חושב בדעתי מה לעשות כי ראיתי שטוב לפני לשכר בכאן סוסים לנסע מכאן לברסלב, אבל לא היו לי על הוצאות כל כך. גם העיר קטנה ועל פי רב אין נמצאים בכאן סוסים כאלה לנסע עמהם במהירות כל כך.

וסמוך מאד בכניסתי להעיר בהיותי על הגשר דשם עניתי ואמרתי, רבונו של עולם הזמן לי בכאן עגלה עם ארבעה סוסים שתסע לברסלב ותקבל אותי בחנם. והבעל עגלה שמע כשאמרתי זאת.

אחר־כך נכנסנו להעיר ובאנו לתוך האכסניא והבעל עגלה רצה להתמהמה שם לתן מספוא לסוסים ואני נטלתי ידי לאכל. ובין הנטילה לברכת המוציא ענה ואמר לי הבעל עגלה, רבי נתן תפלתכם נתקבלה כי הנה בשעה זאת באה עגלה עם ארבעה סוסים הנוסעת לברסלב, והסוחר הנוסע שם בודאי יקבל אתכם בחנם כי היה מכיר אותו והודיע לי מיד מי הוא ונבהלתי מאד. וכן הוה.

ותכף ברכתי ברכת המוציא ויצאתי לחוץ אל העגלה שעמדה בסמוך מאד לאכסניא שלי ותכף קבל אותי בשמחה, ונסעתי עמו מיד לפה ברסלב ובאתי לכאן בעוד היום גדול, וכבר היו כל החברים מוכנים לנסע ביום ראשון לזסלב ולא היה מקום לקבל אותי. אך תכף שלחו שליח מיחד לכפר אחד לשכר עגלה בשבילי ובשביל עוד אחד בזול. ונסעתי עמהם יחד ביום ראשון ובאנו לרבנו זכרונו לברכה ביום רביעי וביום חמישי היה ערב שבועות.

וראיתי השגחתו הנפלאה ושהוא יתברך שומע תפלת כל פה, שנתקימה תפלתי כהויתה שהזמין לי השם ביום ששי עגלה עם ארבעה סוסים בחנם לברסלב כאשר יצא מפי ממש. ברוך השומע תפלות כל פה ברחמים, ומסיע תמיד לכל הבאים לגשת אל הקודש, ברוך הנותן ליעף כח שעזרני עד כה. כי המשכיל יבין מאליו שאי אפשר לבאר בכתב ואפלו פנים אל פנים כל מה שעבר בענינים כאלה בשלמות. בפרט מניעות וחלקת העצה שבודאי אי אפשר לבאר כל הסברות שהיו בדעתי למנע אותי מנסיעה זאת וכיוצא בה. ובפרט שרבנו זכרונו לברכה כתב בעצמו לבלי לנסע אליו כנזכר לעיל. והמניעות כלם עמדו לפני כחומות ממש מכל הצדדים. והשם יתברך בכחו הגדול עזרני לדלג על כלם, ולבוא אליו לקהלת־קדש זסלב ולשמע מפיו הקדוש תורה ולכתבה על הספר לזכות בה את הרבים לדורי דורות. על כן הארכתי קצת לבאר פרט נסיעה זאת למען ידעו דור אחרון המניעות שעברו עלינו ובכחו הגדול זכינו לשברם.

כי כל מה שכתבתי ממה שעבר עלי, כאלה וכאלה עברו גם על שאר אנשי־שלומנו שרבם ככלם היו להם מניעות עצומות ונוראות מלהתקרב לרבנו זכרונו לברכה, בפרט בתחלתם. ורבים נפלו ונתרחקו על ידי המניעות ואבדו מה שאבדו חבל על דאבדין, ואשרי להנשארים שהתגברו והתחזקו ושברו כל המניעות, ונתדבקו ברבנו זכרונו לברכה וזכו להם כו' ולדורותם ולכל בני ישראל לעולמי עד ולנצח נצחים.