# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/22/

והנה בתחלה נתנו לנו חדר בבית המדרש להתפלל שם. אך אחר שנסתלקה צוה רבנו זכרונו לברכה שכלנו נתפלל בביתו במקום שנסתלקה. וכל ליל שבועות לא דבר עמנו כלל רק עסק בתורה בשעת סעדה בין מאכל למאכל. ואחר הסעדה ישב בינינו והיה נעור בלילה עמנו יחד ואמר תקון ליל שבועות במהירות ובהתמדה ולא פנה לשום אדם לדבר דבור בעלמא. ואחר שגמר התקון הניח עצמו מעט לנוח שעה מעטת מאד. ותכף קם בזריזות והלך לטבל קדם אור היום. ואחר כך התפלל עמנו יחד. וכן בסעדת שחרית ביום ראשון דשבועות גם כן לא דבר מאומה, רק עסק באמירת האדרא רבא בזהר הקדוש בכל הסעדה. ובין כל מאכל ומאכל אמר ה"אדרא רבא" בקול נעים ונפלא מאד, ואחר־כך אמר דבר נאה, ונכתב במקום אחר (חיי מוהר"ן קנ"ח):