# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/25-2/

אחר־כך הלכתי לבית רבי נפתלי שנמצא שם איש אחד מארץ ישראל שבא זה סמוך מאד מארץ ישראל, כדי לדבר עמו מארץ ישראל. וגם לשמע ממנו אודות רבי שמעון חברנו שנשמע עליו אז שמועה לא טובה שהיה חס ושלום בתוך הספינה שנאבדה כמפרסם. והלכתי לשם איזה שעות סמוך למנחה ודברתי עמו הרבה. וספר לי כל נסיעתו מארץ ישראל עד הנה. כי באותן העתים היתה שעת מלחמה וסכנה גדולה מחמת מרידת הגרעקין במלך התוגר כמפרסם, ומחמת זה נתעכבו רבים מאד באדעס שרצו לסע ולא נסעו לארץ ישראל מגדל הפחד.

ואני אמרתי בלבי שכל המניעות האלה הם רק בשביל החשק כדי שיתגבר חשקי יותר להנחשק הנפלא הקמוץ וסתום הזה שהוא לנסע לארץ הקדושה, ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחיל לאבותינו. עד אשר נתגברתי יותר על ידי המניעות והבלבולים האלה, וחזקתי עצמי ביותר לבלי להשגיח על כל זה, והשם יתברך עזרני לנסע.

ואז שמעתי מהאיש מארץ ישראל הנזכר לעיל כל סדר נסיעתו. וספר לי שעיר עכו סגורה מחמת מרידה הזאת, ושכרו ספינה חוץ לעיר עכו ונסעו קצת. ובדרך החזירם אדון מספינה אחת, ואמר להם שהוא סכנה גדולה לילך עכשו, כי בעצמם שמעו קול הצעקה מאנשי הספינה שנהרגו, ולפי דבריהם היתה זאת הספינה, שנשמע שנהרגו, שהיה בתוכה בן רבי זאב מטראסטנעץ ורבי שמעון חברנו ועוד יהודים רבים בערך ששים וחמשה, ואמר האיש מארץ ישראל הנזכר לעיל שהאנשים שהיו בספינתו אמרו שהם יודעים וזוכרים חמשים ושבעה אנשים מהם. ואז חזרה הספינה לעכו שהלך בה האיש הנזכר לעיל, ושאלו את האדון של הספינה שהוא בעצמו נשאר בביתו, וצוה להם לילך ולבלי להשגיח על־זה וחזרו והלכו עד איזה מקום כמדמה עד ראדיס, משם קצתם שכרו סוסים עד עיר סטמבול בעצמו, וקצתם על שהיו עניים הלכו וסבבו מעיר לעיר קצת ביבשה וקצת בים עד שבאו לסטמבול. וספר לי, שאותן שהלכו דרך עירות ישראל עזרו להם ישראל בכל מקום שבאו, ונתנו להם על הוצאות הנסיעה ואכילה ושתיה כדרך אחינו בני ישראל רחמנים בני רחמנים. וזמן נסיעתם נשתהה מן ראש חדש איר שיצאו מארץ ישראל עד ימי תשרי שאז עמדו בקארינטאן באדעס.

וכל הדברים האלה היו לי קצת למניעה גדולה. מחמת ששמעתי גדל הרעש והסכנה. אבל אחר כך נתחזקתי יותר על ידי זה, כי פניתי לצד אחד והסתכלתי הלא הם אף על פי כן נסעו מארץ ישראל לחוץ־לארץ, וסכנו עצמם בשביל פרנסה לגדל הדחק שלהם, והשם יתברך עזרם שבאו בשלום. על אחת כמה וכמה אני מחיב לסכן עצמי בשביל תקון נפשי לנסע מחוץ־לארץ לארץ ישראל, והשם יתברך יעזרני בחסדו לבוא לשם. כי לארץ ישראל אי אפשר לבוא כי־אם על ידי יסורים.

וגם רבנו זכרונו לברכה נסע בשעת מלחמה גדולה. ואם מי אנכי להשוות עצמי לרבנו זכרונו לברכה, אשר אין מי נדמה אליו מכל־שכן פחות כמוני, אף על פי כן לענין דבר שבקדשה מחיב אפלו הקל שבקלים לבקש גדולות. כאשר שמעתי מפיו הקדוש בעצמו זכרונו לברכה. אדרבא אני מחיב למסר נפשי יותר ויותר אלף פעמים לבוא לארץ ישראל. כי רבנו זכרונו לברכה אפלו קדם שבא לארץ ישראל היתה קדשתו ופרישותו ומעלתו וצדקתו גבוה ונשגב ונעלה מאד מאד בתכלית המעלה, ולא נסע לארץ ישראל כי אם לפעל להשיג השגות נשגבות יותר ויותר כי לגדלתו יתברך אין חקר, וכמבאר מזה בדברינו בספורי שבחיו הנוראים עין שם. אבל אנן יתמי דיתמי אנו צריכין להתגולל ברפש וטיט ולרחש על הארץ בין נחשים ועקרבים עד שנזכה לנשק עפר ארץ ישראל, ולהתגולל בעפרה הקדושה ולשאב מאוירה הקדוש והנורא. ואף על פי שאין אנו יודעים כלל מהו ארץ ישראל, הלא גם אין אנו יודעים מהו ציצית ומהו תפלין, ומהו סכה ולולב, וכיוצא בשארי מצוות, כי טעמי המצוות לא נודעו לשום אנושי מכל־שכן לנו, וכמו שכתוב פלאות עדותיך וכו' וכמו שכתוב כל מצותיך אמונה (עין במקום אחר מזה), וכי חס ושלום נפטר מלעשת המצוות מחמת שאין אנו יודעין טעמן. כמו כן אנו חיבין להתגולל לארץ ישראל אף על פי שאין אנו יודעים מהו ארץ ישראל, כי כבר הודיעה לנו התורה הקדושה בעצמה, ורבותינו זכרונם לברכה בגמרא במסכת כתבות ובשאר מקומות ובמדרשים ובפרט רבנו זכרונו לברכה בתורותיו הנוראות, שכלם גלו לנו מגדל מעלת ארץ ישראל, ושכל קדשת איש הישראלי תלויה בארץ ישראל.

ואם אין אנו זוכים לקבע דירתנו שם מחמת גדל המניעות שיש לכל אחד ואחד על־זה, על כל פנים נזכה להיות שם פעם אחת כל ימי חיינו, לילך שם ארבע אמות על כל פנים, שגם זה טוב מאד כמו שהפליגו רבותינו זכרונם לברכה. וגם אולי על ידי זה שנלך שם ארבע אמות, נזכה אחר כך לנסע עוד הפעם לקבע דירתנו שם. ועל כל פנים איך לא נחוש להיות פעם אחת במקום חיינו, במקום קדשתנו, בארץ חמדה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאבותינו כמה פעמים, וחזר ההבטחה כמה פעמים הרבה בלי שעור לגדל חבתה (ועין בדברינו מזה במקום אחר באריכות). הן על כל אלה ויותר מזה שאי אפשר לבאר כאן נתחזקתי על ידי המניעות עצומות יותר ויותר. ואף על פי כן עדין היה לבי חלוק לשתים נוטה לכאן ולכאן בלי הכרע, מחמת כמה וכמה מניעות המח שהיה בדעתי מאד שאי אפשר לפרטם: