# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/33-2/

אחר־כך התפללנו מנחה על העגלה, ובאנו לעת ערב לקהלת קדש טשערין. ועמדנו אצל ידידינו הותיק הנגיד מורנו הרב דבער נרו יאיר. והם היו מתפללים אז במנין מנחה, ובדעתי לסע על הספינה (שקורין פאראן) ולבוא לתוך העיר לבית ידידנו הותיק הנגיד מורנו הרב יעקב יוסף נרו יאיר, ששם הוא תמיד אכסניא שלי. אך רבי בער עכב אותנו בביתו ללון שם, כי בלא זה לא היה אז רבי יעקב יוסף בביתו בלילה הזאת. ונשארנו ללון שם ואכלנו שם סעדת הערב.

ושם נמצאו שני אנשים מבני הנעורים שבאו מקהלת קדש מעריראד לר' יודל נרו יאיר לשמע ממנו דברי אלקים חיים מתורתו של רבנו זכרונו לברכה, ולא יכלו להגיע על שבת ושבתו בכפר אצל רבי בער הנ"ל, ושם שמעו שרבי יודל הנ"ל אינו בביתו בקהלת־קדש מדבדיבקא, ובאו לכאן ביום ראשון לטשערין ולא מצאו אותו גם שם, כי נסע לצרך פדיון שבויים. ושני אנשים האלה היה להם צער גדול מאד ועמדו בפחי נפש ומצטערים הרבה. כי הם עניים ומסרו נפשם לבוא לכאן אחרי מניעות גדולות וחסרון כיס, כמפרסם עצם המניעות כשרוצין להתקרב אלינו, ואחר כל אלה לא מצאו מבקשם. ובתוך כך באתי אנכי לשם כנ"ל בעת שהם היו מוכנים כבר לחזר ולסע לביתם, ונתעכבו שם קצת.

ודברתי עמהם קצת ונחמתי אותם הרבה, ואמרתי להם הלא אנו רואין כמה בני אדם נוסעים לאיזה אדון כדי לפעל אצלו איזה דבר בשביל עסקי פרנסה או לעשות עמו איזה משא ומתן, ואין מוצאים אותו בביתו, וצריכין לחזר. וכל ההוצאה והטרחא היתה בחנם לגמרי, ואף על פי כן חוזרים ונוסעים עוד הפעם, ועל פי רב מזדמן שנוסעים לאדונים פעמים הרבה ואין מוצאים אותם בביתם, או שמוצאים אותם בביתם אבל אי אפשר לכנס להם כי הם טרודים בעסקים אחרים. על־אחת־כמה־וכמה אלפי אלפים ורבי רבבות קל־וחמר, כמה וכמה יש לבוא ולחזר ולבוא בשביל להתקרב לאנשים כשרים אמתיים שיכולים לקבל מהם חיות דקדשה שיהיו טובה לפניו לעולמי עד ולנצח נצחים. ובפרט כשנוסעים בשביל דבר שבקדשה אפלו אם אין משיגין הדבר אף על פי כן היגיעה בעצמה אינה נאבדת לעולם, כי על כל פנים כונתו היתה לטובה. ובודאי ישלם השם שכר כל פסיעה ושכר כל פרוטה ופרוטה שהוצאתם על הוצאות. כי שום פסיעה ושום תנועה בשביל איזה דבר שבקדשה אינו נאבד לעולם, אפלו אם אין זוכין להשיג הדבר ההוא. והזכרתי אז לפניהם מה שראיתי בספר על פסוק (קהלת ז) טוב אחרית דבר מראשיתו וכו' ואין כאן מקומו. ובזה נחמתי והחייתי והחזקתי אותם קצת ונסעו לשלום: