# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/35/

אחר־כך הגיע שבועות ואז חזרו ונתגלגלו עלי מחדש מניעות עצומות מאד מאד מלהיות על שבועות. וכל עקר הבלבול דעת שלי היה שהסיתו אותי, שאשאל את פי רבנו זכרונו לברכה בעצמו אם להיות אצלו על שבועות ולבלי להסתכל על מניעות כאלה, אם לאו. ואם הייתי שואל אותו בודאי לא היה מניח אותי להיות אצלו על שבועות בשום אפן. כי כן היה דרכו זכרונו לברכה שאף על פי שהיה חפץ שישבר האדם כל המניעות שבעולם ולבוא אצלו, אף על פי כן כששאלו אותו על דבר שהיו צריכין מסירת נפש לזה להיות אצלו ולשבר מניעות גדולות, היה מדחה את האדם ואמר לו שלא יהיה אצלו, והזהיר אותו שלא ימסר נפשו כל כך בשביל להיות אצלו. ואמר שיש לו כמה טעמים על זה. ומחמת זה נדחו כמה בני־אדם מלהיות אצלו בראש השנה ובעתים הקבועים, כי תכף כששאלו אותו הזהירם שלא ימסרו נפשם להיות אצלו. כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, ועוד היו לו טעמים הרבה על זה ואני ידעתי כל זאת מכבר.

אבל אז קדם שבועות הנ"ל התגברו כנגדי המניעות בהתגברות ובהתפשטות חזק כל כך עד שעלה על דעתי לשאל אותו זכרונו לברכה בעצמו מה לעשות, ואז היה הוא בעצמו בודאי מונע אותי מאד מלהיות אצלו כנ"ל. אבל השם יתברך חזק לבבי וגם חברי רבי נפתלי חזק אותי הרבה ונזהרתי מאד מאד מלדבר עם רבנו זכרונו לברכה כלל מזה. והיה בדעתי לבלי לנסע לכאן עד סמוך לשבועות מאד כי אולי יודע לרבנו זכרונו לברכה ממילא שלא על ידי, ויכול להיות גם כן שיחזיר אותי לביתי כאשר ארע לי בשנה הראשונה שנתקרבתי אליו, שמעצם המניעות שהיו כנגדי החזיר אותי על שבועות לביתי ואמר לענין זה מוטב שיתחלל שבת אחת וכו'. על כן היה בדעתי לבלי לבוא לפניו עד סמוך לשבועות מאד, כדי שלא יהיה פנאי עוד להשיב אותי לביתי. אך גם בביתי לא יכלתי להיות מעצם המניעות שהיו לי אז, והיו לי יסורים רבים מכל בני ביתי ומכל בית אבי ומכל בני העיר. והכרחתי לנסע איזה ימים קדם שבועות לכאן לרבנו זכרונו לברכה אך נזהרתי מאד מאד שלא יתודע הדבר לרבנו זכרונו לברכה.

ואז חל שבועות ביום ראשון, ובערב שבת קדש שלפני שבועות סמוך לערב נודע הדבר לרבנו זכרונו לברכה מפי אחרים שיש לי עתה מניעות ויסורים כאלה. וכשהגיע סמוך לפנות היום נכנסתי אליו זכרונו לברכה כי ידעתי שעתה אי אפשר שיחזיר אותי לביתי כי כבר פנה היום. והתחיל הוא זכרונו לברכה לדבר עמי בצחות לשונו הקדוש ואמר לי: לא ידעתי כלל שיש לך עתה מניעות כאלה. אלו הייתי יודע בודאי היית מכרח לחזר לביתך ולא היה מועיל שום דבר רק היית מכרח לשוב לביתך. אך עתה שכבר אתה בכאן, סוף כל סוף כשנפטרין מכל מה שעובר על האדם אזי בודאי ענין זה טוב יותר מן הכל, (ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: אז מע קומט אלדינג איבער איז דאס פארט בעסער).

וזכיתי להיות אצלו על שבועות ושמעתי התורה הנוראה ואת העורבים צויתי (לקוטי תנינא ד'), וכתבתי אותה בעזרת השם יתברך. ובענין זה יש הרבה לספר איך היה מתנהג עם אנשיו בענינים כאלה כשהיו שואלים אותו על עסק זה כנ"ל שיש בו מסירת נפש שהיה מונע את האדם אף על פי שבאמת היה חפץ מאד שיהיה אצלו. ואמר בפרוש כששואל אותי אני מכרח להשיבו כך. ויש בענין זה מעשיות נפלאים מה שעברו על כמה מאנשי־שלומנו בענינים האלה.