# לט

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/39-2/

והנה בכל הימים האלה היה דעתי נבוך ומבלבל בכל פעם בענין הנסיעה לארץ ישראל, ולא יכלתי להכריע דעתי כלל מעצם מניעות המח, שהיו בדעתי כמה בלבולים כאלו אי אפשר לי לבוא לשם חס ושלום, הן מחמת מניעות הממון וסכנות הדרך מחמת כבד מלחמות הגרעקין (היונים) שנשמע אז, הן מחמת שארי מניעות שבדעתי שהחלישו את דעתי בכל פעם שאי אפשר לי לבוא לשם חס ושלום. וכבר הייתי מוכן לנסע בימי אלול שנת תק"פ זה שנה ומחצה. וכבר הייתי באדעס ונתתי אדרוף (דמי קדימה) באדעס על בילעט (כרטיס) ונסגתי אחור מחמת מניעות כאלה. אבל דרכנו לבלי להניח את הרצון לעולם כפי אשר קבלנו מפיו הקדוש ומפי ספריו הקדושים. על כן כל מה שהמניעה נתגברה עלי יותר, ובפרט מניעות המח שזה עקר המניעה, כל מה שהתגבר ביותר נתגברתי ברצון חזק יותר ויותר.

אבל עדין לא היה דעתי צלולה בענין זה ולא ידעתי בעצמי להכריע דעתי, לפעמים נגמר בדעתי לנסע בודאי, ולפעמים להפוך, ולפעמים הייתי מספק בלי הכרעה. אך נתישבתי בכל פעם מה לי לבלבל דעתי לעת הזאת, לעת עתה אני כאן ואני צריך לנסע מעיר הזאת לעיר הסמוכה הצריכה לי, ומה לי לדאג ולחשב על יום מחר, כשיגיע העת שאצטרך לסע לאדעס אז אתישב בדעתי, וגם אז אין צריכין ישוב גדול. כי לאדעס אוכל לנסע אפלו אם חס ושלום לא אסע לשם. רק כשאהיה אם ירצה השם באדעס שם אתישב או לחזר לביתי או לנסע על הספינה.

וכל זה הכרחתי לישב בדעתי פעמים הרבה אין מספר, כדי להשקיט רדיפת מחשבתי שהיתה טרודה ומבלבלת בכל פעם בענין זה. ובכל פעם שהייתי צריך לנסע ממקום למקום היו לי ספקות גדולות, כי באמת לאמתו כל עקר נסיעתי מביתי בשעה ראשונה היה רק כדי לסבב בין אנשי־שלומנו לקבץ איזה סך על הוצאות ולנסע משם לאדעס אולי אזכה לבוא לארץ ישראל. אך מגדל מניעות המח שבלבבי הכרחתי לומר ללבי שלעת עתה איני נוסע רק למקום זה, כי אפלו בלי הנסיעה לארץ ישראל אני צריך על כל פנים לעת עתה לנסע לאומאן. וכשבאתי לאומאן באמת הייתי מספק אם לנסע להלן והכרחתי לנסע. ואחר כך כשנסעתי מאומאן הייתי מספק הרבה גם בטיראויצע אם לנסע כלל עתה לאנשי שלומנו לגדל קלקול הדרך וההוצאה רבה והשכר מועט, כי השעה דחוקה בעולם מאד, והשם יתברך עזר לי בכל פעם ונסעתי לטשערין. והנה כבר חדלו הספקות אם לנסע הסביבות שלאנשי־שלומנו כי כשהגעתי לטשערין בודאי אני מכרח להיות במדבדיבקא ובקרימינטשאק וכו', ולא אשוב לביתי עד שאהיה שם אבל עדין היה לבי חלוק אם לנסע לאדעס: