# לט

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/39/

ותכף אחר סכות נסתלק הרב הקדוש מורנו הרב לוי יצחק זכר צדיק לברכה אב־בית־דין דקהלת־קדש בארדיטשוב. ומעשה שהיה כך היה, בקיץ תקס"ט נסע הרב הצדיק הנ"ל מברדיטשוב על המדינה, והרחיק נדד למדינת וליחאי שקורין מאלדאביע מה שלא היה דרכו לנסע לשם. וספרו זאת לפני רבנו בקיץ הנ"ל והיה קצת לפלא נסיעתו זאת, ביום שלאחריו שאל רבנו זכרונו לברכה על הבעל מגיה רבי יעקב היכן הוא ואמר שרוצה לבדק תפליו. והבינו שיש לו כונה בזה ואחר כך בא רבי יעקב בעל המגיה הנ"ל ובדק תפליו והיו כשרים ויפים מאד מאד, כי היו מכתיבת יד הסופר הצדיק המפרסם מורנו אפרים זכרונו לברכה אשר כתב שלו מתקים ביותר ונראה כחדש ממש כמפרסם. אחר כך ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה זה הענין שספרו אתמול שהרב מברדיטשוב נסע למאלדאביע עבר עלי בדעתי בכל הלילה הזאת ומחמת זה בדקתי התפלין שלי. ואמר על זה ענין נפלא ונורא מאד כדרכו. ומתוך כלל דבריו האלו נשמע שקורא להרב הנ"ל פאר ישראל.

אחר־כך כשלא היו האתרוגים וכבר היה הרב הנ"ל בביתו ואחר כך כשבאו אתרוגים אמר שהיה בטוח על הרב הנ"ל שהוא פאר הקהלה שלנו וכו' כנ"ל. ובין יום הכפורים לסכות דבר רבנו זכרונו לברכה הרבה מאתרוגים והיה מצפה ומחכה מאד להשם יתברך שיעשה נסים שיביאו אתרוגים ועשה בזה מה שעשה. ואמר אז התורה (שיחות הר"ן פ"ז) מענין אתרוג שכפי הימים הנוראים שלנו ראוי שיהיה לנו אתרוג יפה, מענין והנה נער בכה ותחמל עליו וכו' כנדפס אצל הספורי מעשיות עין שם. גם אמר אז, בין יום הכפורים־לסכות, התורה המתחלת: הצדיק מכרח לעשות תשובה בעד ישראל וכו' כנדפס בלקוטי תנינא בסימן ס"ו, ומבאר שם הענין מה שקורין מחרת יום הכפורים שם ה' עין שם.

ואני לא הייתי אז אצלו בין יום כפור לסכות כשגלה ענינים אלו ותכף אחר שמחת תורה שהיה ביום שלישי באתי אליו ביום אסרו חג דהינו ביום רביעי פרשת בראשית ותכף שמעתי מחברי ענינים הנ"ל וכתבתים על הספר, ובלילה שלאחריו דהינו בלילה השיך ליום חמישי הבאתי לפניו כתיבת התורה הנ"ל כדרכי תמיד להראות לו כל מה שאני כותב מתורתו. ולקח הכתב ועין בו וישב עליו והביט בו היטב, והכרתי בו איזה שנוי כי ישב כמו טרוד בצער גדול, ועיניו היו מלאים דמעות קדושים ולא גלה כלל דבר מצערו גם לא דבר עמי רק ישב בשתיקה כנ"ל.

אחר־כך בליל שבת קדש שהוא פרשת בראשית נכנס הרב דפה אצלו בשעת הסעדה כדרכו תמיד, ענה ואמר לו רבנו זכרונו לברכה דברי צחות כי אז ירדו גשמים ובית הרב לא היה מקרה היטב ומן הסתם ירדו הגשמים לביתו כמו לתוך הסכה, ואמר אז רבנו זכרונו לברכה דברי צחות שביתו כמו סכה וכו'. ואחר כך ענה ואמר בשביל שאין בעל־הבית דהינו שאין הרב משגיח היטב כמו בעל הבית וכו'. אחר כך דבר עם העולם על השלחן שיחות אחרים. אחר כך ענה ואמר אצלי אין לכם כלום כי אצל צדיקים אחרים מרגישין עתה שהוא שבת בראשית, ואצלי אין רואים כלום. עניתי אני ואמרתי לפניו, עתה הוא דרך הצדיקים לומר על חבור התחלת התורה בסופה דהינו לחבר בראשית עם לעיני כל ישראל.

ענה ואמר בדרך צחוק קצת גם אני אמר על זה, ותכף חזר לאחוריו ואמר לא אוכל, וחזר ואמר אף על פי כן אמר, וחזר שוב לאחוריו ואמר אבל לא אוכל, וכן חזר כך כמה פעמים שאמר אף על פי כן אמר ושוב חזר לאחוריו. אחר כך אמר ויהי מה אני אמר. ותכף שאל במה דברנו עתה. עניתי אני ואמרתי לו איזה מהשיחות שספרנו עמו אז. ענה ואמר לא לזה הדבור כונתי, ואמר בעצמו הלא דברנו מקדם מענין שאינו נמצא בעל הבית וכו' כנ"ל, ותכף ישב בשתיקה ונתלהב מאד, והתחיל להוציא מפיו גחלי אש כי כל דבריו היו כגחלי אש, וענה ואמר כל התורה על בראשית לעיני כל ישראל הנדפסת בלקוטי תנינא בסימן ס"ז עין שם. ושם דבר מענין העלמת הפאר מה שנתעלם הצדיק שהוא הפאר והחן שהוא הבעל הבית של העולם, ואמר התורה ביראה גדולה כדרכו ועיניו היו מלאים דמעות ושום אדם לא ידע מה שמרמז בתורתו מענין הסתלקות הצדיק הנ"ל.

ביום ראשון אחר שבת שמענו השמועה שנסתלק הרב הצדיק מברדיטשוב ולא רצינו להאמין. אחר כך בליל השיך ליום שני הבאתי לפניו זכרונו לברכה התורה בראשית הנ"ל שכבר כתבתיה ביום ראשון. ועין והביט בה היטב וגם אז ישב משתומם בצערו והבנתי כי דבר הוא. ואחר כך ענה ואמר התורה שלי גבוה מאד והיא כלה רוח־הקדש ויכולין לידע ממנה עתידות, מכל־שכן כשכבר הדבר נעשה, בודאי יכולין למצא הכל בתוך תורתי וכו' כמבאר שיחה זאת במקום אחר (חיי מוהר"ן מ"ה). אחר כך ביום שני נשמע עוד הפעם שהצדיק הנ"ל נסתלק והתחלתי להיות נבוך בדעתי אולי הוא אמת, והיה לי צער גדול כי ידעתי שרבנו זכרונו לברכה יצטער מאד מאד על זה בלי שעור.

בתוך כך הלכתי אנה ואנה ונזכרתי הלא הסתלקות הצדיק הנ"ל מרמז בתורתו הקדושה שגלה בליל שבת קדש כי הזכיר שם מענין הסתלקות והעלמת הפאר וכו' וכבר ידענו אצלו שהצדיק הנ"ל נקרא אצלו פאר. וגם דיקא בלילה הזאת שמעתי מפיו הקדוש שמהתורה שלו יכולין לידע עתידות מכל־שכן שיכולין למצא בה מה שכבר נעשה בעולם כנ"ל. ותכף נתחזק בדעתי שהדבר אמת והלכתי ודברתי עם חברי רבי נפתלי. ותכף הקדים עצמו ואמר בודאי מבאר הסתלקותו בתורתו של רבנו בליל שבת זה. ואז ראינו נפלאות השם איך תורתו הקדושה כלולה מכל מה שנעשה בעולם וכן ראינו כמה פעמים. אבל אף על פי כן נזהרנו כלנו שלא לגלות לרבנו זכרונו לברכה בפה בפרוש. אף על פי שידענו שיודע על־פי רוח קדשו, אף על פי כן הדבור עושה רשם.

אחר־כך בליל שבת קדש בפרשת נח ועדין לא הודיעו לו הסתלקותו של הצדיק הנ"ל. ואז בליל שבת קדש השני הנ"ל ענה ואמר איזה סדרא קורין בשבת זה והשבנו פרשת נח. ענה ואמר, אתחיל לומר תורה בכל שבת. והתחיל ואמר בראשית הוא הספד על נח שהוא הצדיק וכו' כמו שנדפס בסימן הנ"ל, ואז זלגו עיניו דמעות וכל העומדים עליו הורידו דמעות מחמת שכבר ידעו כלם מהסתלקות הצדיק הנ"ל. ואחר כך נמשך עוד איזה זמן ולא הודיעו לו בפרוש, עד שקרא לאיש אחד וצוה עליו שיספר לו מהסתלקות הצדיק הנ"ל והשיב לו הלא אמרו שעדין אינכם יודעים בזה. וכל בני הבית הזהירו אותי הרבה שלא לגלות לכם. ענה ואמר וכי לא אדע הלא כבר יודעין מזה בארץ ישראל, והאריך אז בשיחה מגדל השבר המר של העולם שנסתלק מהם פאר הדור צדיק קדוש ונורא כזה זכותו יגן עלינו. ואחר כך נודע לי שבאותו הלילה שהבאתי לפניו התורה מענין מחרת יום הכפורים שנקרא שם ה' אז נסתלק הצדיק הנ"ל, כי התורה ההיא היא מקשרת ומחברת עם התורה בראשית הסמוכה אחריו, כמבאר למעין שם. ואז ראיתי והבנתי נפלאות השם איך הכל גלוי לפניו והכל מבאר בתורתו. ואי אפשר לבאר בכתב כל מה שעבר בזה. ויש בזה עוד דברים בגו כי באמת עקר ההספד הנ"ל הנאמר בהתורה בראשית הנ"ל נאמר על עצמו וכו' אך נסמך על הסתלקות הצדיק הנ"ל כדרכו הנפלא בכל התורות שכולל דברים הרבה בלי שעור בתורה אחת וכו'. אך כל זה אי אפשר לבאר בכתב.