# מג

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/43/

אחר־כך הייתי עומד ומצפה שיספר עוד ולא ספר עד ליל שבת קדש ג' ניסן ואז היה שרוי בצער גדול מחמת שנכדו הילד בן בתו מרת אדל תחיה היה מטל על ערש דוי רחמנא לצלן, והיה מסכן מאד והיה לו זכרונו לברכה צער גדול מזה, כי בתו הנ"ל היה לה צער גדול בנים הרבה, וכבר נפטרו אצלה כמה בנות רחמנא לצלן. וספר הוא זכרונו לברכה על השלחן תורה נוראה מענין הצער שלו, אך לא זכיתי לתפסה במחי. ובתוך הספור ענה ואמר היכן אנו עומדים בהמעשה אמרתי אצל המעשה של יום השלישי. ענה ואמר, ביום השלישי חזר ובא זה שהיה כבד פה וכו' וספר כל המעשה של יום השלישי שמדבר מהרדיפות של הלב שיש לו שני רדיפות וכו' (וזה היה מעט מענין השיחה של הצער שלו שספר מקדם) וגמר המעשה של יום השלישי, ואחר שאמר שנעשו שמחים אמר בזה הלשון: זיי האבין א הילוא גיטאן, ואחר כך תכף ספר המעשה של יום הרביעי מענין השני צפרים וכו' וגמר המעשה של יום הרביעי. ותכף ומיד הלך מהשלחן כי כבר ברך ברכת המזון קדם שהתחיל לספר כל הנ"ל.

אחר־כך ביום ראשון ספר המעשה של יום החמישי מענין מעט מחזיק את המרבה. וביום שלישי ספר המעשה של יום הששי מענין רפואת הבת מלכה. ובכל פעם היה הספור על ידי שספרו לפניו מקדם איזה ענין השיך לזה כנ"ל. ואחר שגמר המעשה של יום הששי ספרו לפניו איזה ספורים מהעולם, ענה ואמר העולם מדברים מהמעשה של יום השביעי. אך אף על פי כן לא ספרה ולא זכינו לשמעה עוד. ואחר פסח כשנסעתי עמו לאומין אמר שלא נזכה לשמעה עד שיבוא משיח, כנדפס במקומו שם עין שם. ואחר יום שלישי הנ"ל ישבנו אצלו עד שבת קדש שהוא שבת הגדול ולא ספר כלל. ובליל שבת הגדול נפטר הילד הנ"ל שהוא נכדו בן בתו הנ"ל. ומה שעבר בענין זרעו הקדושים אי אפשר לבאר.

ותכף במוצאי שבת נסענו לביתנו וקדם פסח היו אצלו עוד אנשי טפליק וחזרו ושאלו אותו אם יסעו לאומין לקבע לו הדירה הנ"ל שם, והשיב הן.