# מו

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/46-2/

בבקר ביום חמישי ואז היה ערב ראש חדש אדר קמתי משנתי להתפלל בזריזות כדי לנסע. ותכף בקומי משנתי שלח השם יתברך מחשבות בלבי אולי אף על פי כן אסע מקרימינטשאק לניקולאיב עם רבי שלמה. ונזכרתי עוד הפעם שלא דבר ריק מה שבא רבי שלמה באותה העת כי בודאי הוא בשבילי, ולא רציתי לדחות מחשבה זאת, ונכנסתי הרבה במחשבות אלו ונתישבתי הרבה בזה והצעתי בדעתי כל המניעות שיש במחי על הנסיעה לארץ ישראל והבנתי שאף על פי כן השם יתברך גדול מאד, ויכול לעזר לי על הכל לשבר כל זה ולבוא לארץ ישראל. על כן אמרתי על כל פנים אסע לקרימינטשאק על הספק שיכול להיות שלא אחזר לכאן ולא יהיה נחלט בדעתי שבודאי אחזר לכאן. והנפקא מנה שאני צריך עתה לקבל מיד כל מה שרוצים אנשי־שלומנו שבטשערין לתן לי כדי שיהיו לי על הוצאות כי אולי יהיה השם עמדי שאסע משם עם רבי שלמה לניקולאיב וכו' כנ"ל.

ותכף נתחזקתי בדעתי על זה, והתפללתי תפלת שחרית. ואחר כך קימתי כך, ודברתי עם רבי יעקב יוסף ושאר אנשי־שלומנו היות שיש ספק בדעתי שיכול להיות שאסע מקרימינטשאק לניקולאיב, ועדין איני יודע בברור אבל על כל פנים אני מספק בזה, ויכול להיות כן, על כן חנוני נא ותנו לי תכף מה שאתם רוצים לתן לי. וכן קבלו וקימו דברי ונתנו לי מתנת ידם הטובה ורבם אמרו בודאי תשובו לכאן. ואני אמרתי אף על פי כן מחמת ספק אני רוצה לעת עתה שלא ישאר לי דבר חוצץ בכאן, וה' - הטוב בעיניו יעשה. ונסעתי מטשערין לקרימינטשאק אני וחברי רבי מנדיל ביום חמישי לעת ערב.

ואז באותה העת היה צער גדול בבית רבי יעקב יוסף מחמת שלא הביאו לו בילעט (כרטיס) של גילדיע אחד לנסע לפעטערבורג, והיתה עצתם חלוקה מאד מאד איך להתנהג. כי היה כמעט כל רכושם תלוי בעצה זאת. והשם יתברך עזר שאמרתי להם אז דברים נאים שכל חלקת העצה שלהם הוא רק איך להשיג ולהגיע רצון הבורא יתברך, שזה העקר חלקת העצה שלהם, כי הלא בודאי ידוע לאנשים כשרים כמותם שהממון הוא הבל וריק ואין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב וכו', רק שהם צריכין בודאי מעות הרבה לשם שמים כדי לפזר צדקה הרבה כי הם נדיבי לב ביותר, כמותם ירבו בישראל. ואם־כן כל מה שאתם להוטים אחר הממון הכל בשביל רצון הבורא יתברך, וכשאתם מספקים עתה איך להשיג הממון ולהנצל מן ההפסד, כל חלקת העצה הוא רק איך להשיג רצון הבורא יתברך שמו. וכשחלקת העצה הוא בזה ראוי לכם לשמח מאד ולהרחיק העצבות שיש לכם עתה, המזיק מאד לכל הענינים. כדברים האלה ויותר מזה דברתי עמהם, ועל ידי זה הרחבתי קצת דעת רבי יעקב יוסף והכרחתי אותו לאכל עמי סעדת ראש חדש. מה שבתחלה היה רחוק בעיניו מאד לאכל אז. כי היה צערם וטרדתם וחלקות העצה שלהם כבד מאד. אבל על־ידי דבורי והפצרתי אכל עמי. ואגב אכלו עוד שאר מסבים רבים ואמרתי לו אז שחלקת העצה שיש לי בלבי גדול הרבה יותר מחלקת העצה שלהם. כי ענין שלהם נוגע בממון, וענין שלי מגיע לנפשות ולממון, והודה מאד לדברי: