# מז

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/47/

והנה ביום ראשון הנ"ל התחלתי לעסק בצרכי הנסיעה ולא היו בעלי עגלות מצויים אז וזה היה מניעה להנסיעה. גם בתו מרת אדל תחיה שהיתה פה מאנה מאד ולא היתה מרצה כלל שיסע לאומין, והוא זכרונו לברכה לא רצה להתעקש על שום דבר. אך ראיתי והבנתי שבאמת רצונו חזק שיסע לאומין והלכתי ושכרתי עגלה בסך מרבה יותר מהראוי ונסעתי עמו מפה לאומין ויצאנו מפה ביום שלישי בבקר שהיה ד' אייר תק"ע והוא זכרונו לברכה כבר התפלל שחרית ושתה קאווע ואני לא התפללתי עדין והכרחתי להתפלל על העגלה, וישבנו עמו אני והאיש שבא מטפליק ומשרתו, ותכף שיצא מפה התחיל לדבר עמי ואמר שטוב ונכון שנסע מפה כי־אם לא היה נשרף ביתו וכו' כמבאר שיחה זאת במקום אחר (חיי מוהר"ן קפ"ו), ואחר כך פגענו סמוך ללאדיזין את רבי מאיר מטפליק שהוא היה בעצמו באומין על אודות הדירה הנ"ל לקבע לו כנ"ל, וספר לו רבי מאיר הנ"ל איך הם משתוקקים שם שיבוא לשם, ענה ואמר הלא הכל שלנו כי חיב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם הלא נוסעים כאן כו' כמבאר שיחה זאת ברמז במקום אחר (שם קפ"ה), והפליג מאד מאד בדברי צחות אלו שאמר אז ואמר, תכף שיצא מברסלב בא על דעתו דברי צחות אלו, ותכף שנתגלה לו זאת נתבהל מאד מאד מגדלות נפלאות הנהגת הבורא יתברך שמו, אך לא רצה לדבר מזה ולגלות זאת עד שבא כנגדו האיש הנ"ל, ועל ידו נסתבב הדבר להוציא מכח אל הפעל לדבר דבורים אלו ואמר, כך השם יתברך מנהיג העולם וכו'.