# נב

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/52-2/

אחר־כך נסע לדרכו ויצאנו עמו ללוות אותו עד רחוק מהעיר וחזרנו להעיר. ובא הבעל עגלה אצלי לשכרו ובקש סך הרבה שלא היה ביכלתי לתן כל כך, ואמר שאם יסע עוד אחד יקל עלי אבל רבי שלמה לא רצה לדבר אז כלל מענין הנסיעה כי אמר שלא יסע כלל. וגם אנכי הייתי אז בעצבות ומרה שחורה מאד עד שהיה אז רחוק בעיני מאד שאסע לניקולאיב, ולא השבתי לבעל עגלה שום תשובה כלל, והלך לו. והייתי סבור שיסע לדרכו אבל הבעל עגלה נתעכב ולן שם בקרימינטשאק.

לעת ערב בין מנחה למעריב נכנסתי לבית רבי ליב נרו יאיר, ולא הדליקו עדין נר באותו החדר, ושכבתי שם על איזה מטה בחשכה ובאפלה. ושכבתי משתאה ומשתומם מאד מאד מגדל בלבול הדעת שהיו לי, עד שלא הייתי יכול להכריע דעתי בשום פנים. וכל מה שעבר עלי אז וקדם לזה אי אפשר לבאר ולספר כלל. אבל השם יתברך ברחמיו סבב הדבר עד שבאותה הלילה בסעדת הלילה נתהפך דעת רבי שלמה ונתרצה לנסע. גם אותי חזק השם יתברך דעתי ונתרצינו שנינו לשכר העגלה. גם רבי שלמה הודיע לי שעדין העגלה בכאן, והוא בעצמו ישכר אותה ביום מחר. וכן היה שביום המחרת שכר את העגלה שנסע כלנו לניקולאיב, דהינו רבי שלמה ואני ורבי מנדיל. ובאותו היום שהוא יום רביעי פרשת תצוה נסענו מקרימינטשאק ועברנו הדינעפר והיה לנו לינת לילה בקראקע אצל אנשי־שלומנו היושבים שם ורבי שלמה לן בקרימינטשאק: