# נג

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/53/

ביום שני דראש השנה לא נכנס להתפלל עם העולם יחד כדרכו תמיד בראש השנה. וכן באותו ראש השנה ביום ראשון התפלל עמנו יחד ואכל עמנו על שלחן אחד בבית שבחרו לזה. אך ביום שני דראש השנה לא נכנס אפלו להתפלל עמנו רק התפלל בחדרו שהיה סמוך לשם, ומכל־שכן שלא אכל עמנו יחד.

ועצם חלישותו בכל אלו הימים אי אפשר לבאר ואף על פי כן דבר עם העולם, ודבר עם כל אחד ואחד מה שהיה צריך, וכלם קבלו רשות ממנו אחר ראש השנה ודבר עם כל אחד הרבה כדרכו תמיד. עד שלא עלה על דעתם שיסתלק בסמוך כי אם היה עולה על דעתם זאת לא היו נוסעים ממנו. ואפלו בנותיו וחתנו שיחיו כלם נסעו משם אחר ראש השנה כי לא עלה על דעתם שיגיע הסתלקותו כל כך מהרה. אף על פי שבאמת אם היינו משימים לב קצת היינו רואים בעינינו שהוא סמוך מאד להסתלקותו ושהוא חי בנס בכל רגע ורגע. והוא זכרונו לברכה בעצמו העיר לבבנו פעמים אין מספר והודיע לנו בכמה לשונות שסמוך מאד שיגוע, אך בעוונותינו הרבים לא שמנו לבנו לזה והיה נדמה בעינינו שאי אפשר שהשם יתברך יעשה זאת לקח מהעולם אור צח וכו' וכו' כזה בימים האלה, ועל ידי זה אבדנו מה שאבדנו מה שהיינו יכולים לשמע ממנו עוד. אך ברוך השם אשר חמל עלינו בחסדו וזכינו מקדם לשמע ממנו הרבה שיש בו די להחיות כל העולם לדורי דורות.

והנה היה רחוק מאד לכתב התורה הזאת מחמת שאמרה בקול נמוך והיה אז רעש גדול ובלבול בשעת אמירת התורה מה שלא היה כן בשום תורה שאמר בחייו. אך אף על פי כן השם יתברך ברחמיו חזק את לבבי לשום לב היטב לדבריו וחזרתי התורה עם החברים שתפסו קצת ובפרט עם רבי דב שהיה תפסן נפלא. וסדרנו בינינו רב התורה וכתבתי מה שזכרנו והבאתי לפניו אחר ראש השנה. ותקן מה שחסרנו בה וגם חזר עמנו מה שלא זכרנו כלל עד שגמרתי אותה קדם יום הכפורים והיה רצוני להראות אותה לפניו עוד הפעם קדם יום הכפורים ולא אסתיע מלתא. גם נכספתי מאד לדבר עמו פנים אל פנים על אודותי ולא יכלתי להעז פני לדבר עמו מחמת גדל חלישותו ושארי מניעות: